עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה יב
וְרוֹדֵף כוּ'. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
אוֹהֵב כוּ'. לְפִי שֶׁהֵם בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁתֹּאהֲבֵם, וְגַם שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה מִזֶּה הַפָּנִים, וְלֹא מִפָּנִים אֲחֵרִים, כְּגוֹן מִפְּנֵי הֲנָאָה הַמַּגִּיעַ לְךָ מֵהֶם: (עיקר תוי"ט).
לִכְאוֹרָה מִתְנַגֵּד לְמַאֲמַר וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, הָיָה מַתְחִיל לוֹ לְשָׁלוֹם וְהָיָה מִתְאַהֵב אֵלָיו וְהָיָה מַרְבֶּה לְסַפֵּר עִמּוֹ: