אור ברסלב

עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

פרק א

משנה א

כְּשֶׁנִּגְלָה בְסִינַי קִבְּלָהּ בִּכְלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, וְלֹא נִתְחַדְּשָׁה לוֹ הֲלָכָה, וְכִדְאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁהֵבִיא רַשִׁ"י בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת בְּהַר סִינַי. וּלְהוֹרָאָה זוֹ אָמַר מִסִּינַי. וְלֹא דָּבָר רֵיק הוּא, שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹת עַל הַדָּת, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּהָ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, הַתַּלְמִידִים בָּנִים הֵם לַה', מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל קִבֵּל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים, וְכִדְדָרְשִׁינַן בִּמְגִלָּה כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

וּמְסָרָהּ כוּ'. מַה שֶּׁקִּבֵּל מָסַר לִיהוֹשֻׁעַ. אֲבָל בְּמֹשֶׁה לֹא יוּכַל לוֹמַר שֶׁנִּמְסְרָה לוֹ, כִּי לֹא נִמְסַר לוֹ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כִּמְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּף כ"א:

וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ כוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּל הַכְּנֵסִיָּה הָיוּ נְבִיאִים נִמְסְרָה לָהֶם הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כוּ'. אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ הַדּוֹרוֹת לֹא נִמְסְרָה כֻּלָּהּ, אֲבָל קִבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם הַתּוֹרָה שֶׁבְּיָדוֹ קַבָּלָה הִיא אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

וְהַעֲמִידוּ. אָמְרוּ לְשׁוֹן עֲמִידָה, לְפִי שֶׁמִּיְמוֹת מֹשֶׁה עַד יְמוֹת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ לוֹמְדִין בַּעֲמִידָה וְהָרַב יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְלִי נִרְאֶה לְשׁוֹן וְהַעֲמִידוּ, לְהַעֲמִידָם בַּהֲבָנַת אֲמִתָּה שֶׁל תּוֹרָה [וְעִם שֶׁיִּהְיוּ הַתַּלְמִידִים הַרְבֵּה], כִּי זֶהוּ עֲמִידָה וְקִיּוּם, וְשֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם: (עיקר תוי"ט).

משנה ב

וְקָשְׁיָא לִי, שֶׁאִם כֵּן אֵינָהּ אַזְהָרָה כְּלָל וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְאִינָךְ. וְלִי נִרְאֶה דְּהַיְנוּ הַהִגָּיוֹן וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

וּבְמַסֶּכֶת מְגִלָּה מְסַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא בְרִיתִי וְגוֹ' לֹא שָׂמְתִּי. שֶׁבִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים יְקֻיַּם בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

משנה ג

אִישׁ סוֹכוֹ. הָיָה אָדוֹן לְמָקוֹם הַנִּקְרָא סוֹכוֹ. מִלְּשׁוֹן אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל:

כַּעֲבָדִים כוּ'. אָמַר בְּכַ"ף הַדִּמְיוֹן וְגַם כָּפַל דְּבָרָיו אֶלָּא הֱווּ כוּ', וְדִקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ וְלֹא אָמַר אֶלָּא תִּהְיוּ כוּ', וְגַם קָרָא לָעוֹבְדִים עַל מְנַת כוּ' עֲבָדִים, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא נִטְעֶה בְּשׁוּם צַד לוֹמַר שֶׁאָסוּר הוּא לַעֲבֹד עַל מְנַת כוּ', דְּזֶה אֵינוֹ, דְּגַם הָעוֹבֵד כֵּן צַדִּיק גָּמוּר הוּא וְעוֹבֵד ה' מִקְרֵי [וּבְחִנָּם טָעוּ צָדוֹק וּבַיְתּוֹס, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ שֶׁיְּהֵא מְפֹרָשׁ לְכָל שׁוֹמֵעַ], אֲבָל בָּא לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, וְהוּא הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה. וּבָא לְהַזְהִירֵנוּ שֶׁנִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהָעוֹבְדִים מֵאַהֲבָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה:

וּכְלוֹמַר שֶׁזֶּה הַהֶפְרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בֵּין פְּרָס לְשָׂכָר, כִּי הַשָּׂכָר הוּא שֶׁנִּתָּן בְּדִין:

שֶׁלֹּא וְכוּ'. וְנֻסְחָא אַחֲרִינָא עַל מְנַת שֶׁלֹּא וְכוּ'. וְלֹא הֲבִינוֹתִי אוֹתָהּ נֻסְחָא, דְּלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר לַעֲבֹד עַל מְנַת וְעַל תְּנַאי שֶׁאִם יִתֵּן לוֹ שָׂכָר שֶׁלֹּא יַעַבְדֵהוּ. וְלֹא קַשְׁיָא הֲרֵי גַּם הָעוֹבֵד שֶׁלֹּא עַל מְנַת כוּ' יוֹדֵעַ הוּא שֶׁסּוֹף הַשָּׂכָר לָבֹא וַהֲרֵי הוּא מְקַוֶּה אֶל הַגְּמוּל, זֶה אֵינוֹ, שֶׁהָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה הוּא שֶׁבְּעֵינָיו מְקַצֵּר תָּמִיד בָּעֲבוֹדָה וְחוֹשֵׁב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא עָבַד כָּרָאוּי לוֹ לְרֹב אַהֲבָתוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַדְּרַבָּה יָרֵא לְנַפְשׁוֹ פֶּן יֶחֱטָא בְּקַצְּרוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְאָשֵׁם. וְזוֹ שֶׁסִּיֵּם וִיהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם כוּ', כִּנָּהוּ בְּשֵׁם שָׁמַיִם, לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַיִּרְאָה מֵעֹנֶשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יִרְאָה מִצַּד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

משנה ד

קִבְּלוּ מֵהֶם. פֵּרוּשׁ מִשִּׁמְעוֹן וְאַנְטִיגְנוֹס. הָרְמָ"ה. וְיֵשׁ סְפָרִים גָּרְסֵי מִמֶּנּוּ. וְכָתַב הַמִּדְרַשׁ שְׁמוּאֵל שֶׁהִיא הַגִּרְסָא הַמְּדֻקְדֶּקֶת אִם הֻחְזְקָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

משנה ה

כָּל זְמַן כוּ'. בֵּין בִּהְיוֹתָהּ טְמֵאָה, שֶׁהַדִּבּוּר מֵבִיא לִידֵי תַּאֲוָה וְהַתַּאֲוָה לִידֵי מַעֲשֶׂה, וְאֵין לְךָ רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁגּוֹרֵם לְעַצְמוֹ. וּבֵין שֶׁהִיא טְהוֹרָה, שֶׁיּוֹתֵר טוֹב הָיָה שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא יִהְיֶה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְנֻסְחָא אַחֶרֶת מְדֻיֶּקֶת, כָּל הַמַּרְבֶּה: (עיקר תוי"ט).

משנה ו

וּקְנֵה כוּ'. וְלֹא אָמַר וּקְנֵה לְךָ תַּלְמִיד, שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, לַעֲשׂוֹת הָאָדָם עַצְמוֹ לְרַב וְלוֹמַר תִּלְמַד מִמֶּנִּי, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בָּאֲרָצוֹת הַלָּלוּ. דֶּרֶךְ חַיִּים. וְלִי נִרְאֶה דְּלֹא קָשֶׁה מִידֵי, דִּכְבָר הִזְהִיר וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: חֶבְרָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֲבָל תְּחִלַּת דְּבָרָיו לְקוּחִים מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם, וְלֹא אֲמָרָם לְעִנְיַן חֶבְרַת הַלִּמּוּד, שֶׁכָּתַב שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּקְנֶה אוֹהֵב לְעַצְמוֹ שֶׁיִּתַּקְּנוּ בּוֹ מַעֲשָׂיו וְכָל עִנְיָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא כוּ'. וְצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כוּ' שֶׁיִּמְשְׁכֵהוּ לְאַהֲבָתוֹ: (עיקר תוי"ט).

חֶבְרָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֲבָל תְּחִלַּת דְּבָרָיו לְקוּחִים מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם, וְלֹא אֲמָרָם לְעִנְיַן חֶבְרַת הַלִּמּוּד, שֶׁכָּתַב שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּקְנֶה אוֹהֵב לְעַצְמוֹ שֶׁיִּתַּקְּנוּ בּוֹ מַעֲשָׂיו וְכָל עִנְיָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא כוּ'. וְצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כוּ' שֶׁיִּמְשְׁכֵהוּ לְאַהֲבָתוֹ:

משנה ז

הַרְחֵק כוּ'. שְׁכֵנוֹ שֶׁקָּרוֹב לוֹ אָמַר בּוֹ לְשׁוֹן הַרְחָקָה. וּבְרָשָׁע שֶׁאֵינוֹ שְׁכֵנוֹ לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר הַרְחֵק, שֶׁאֵינוֹ קָרוֹב, רַק הִזְהִיר שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר לוֹ. וְאָמַר בְּשָׁכֵן, רַע וְלֹא רָשָׁע, לְפִי שֶׁשְּׁכוּנַת הָרָשָׁע הִיא רָעָה לִשְׁכֵנוֹ וְקִרְבָתוֹ הֶזֵּק גָּדוֹל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֶׁאֵינוֹ שְׁכֵנוֹ אֵין רִשְׁעוֹ גּוֹרֵם לָאָדָם שׁוּם רַע אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רַע לַשָּׁמַיִם אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מִתְחַבֵּר אֵלָיו. רַב יוֹסֵף ן' שׁוּשָׁן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

וְאַל כוּ'. וְלֹא אָמַר שֶׁיִּדְאַג מִן הַפֻּרְעָנוּת, כִּי דָּבָר זֶה מִדָּה מְגֻנָּה מִי שֶׁהוּא דּוֹאֵג מִן הַפֻּרְעָנוּת. אֲבָל אַל יִתְיָאֵשׁ כוּ' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בְּגֹדֶל עָשְׁרוֹ וּכְהֶרֶף עַיִן נֶהֱפַךְ עָלָיו הַצְלָחָתוֹ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן וְאַל תִּתְיָאֵשׁ. דֶּרֶךְ חַיִּים: (עיקר תוי"ט).

משנה ח

וּמַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו שֶׁעוֹרְכִין כוּ', לֹא שֶׁהֵם מַטְעִימִים בְּעַצְמָם לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁמְגַלִּין לְבַעַל דִּין לוֹמַר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הֵם טוֹעֲנִים בִּפְנֵי הַדַּיָּנִים. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

וְלֹא אָמַר תְּהֵא טוֹעֵן כָּךְ. אֶלָּא רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁמַּשִּׂיאוֹ עֵצָה לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, כְּהַהוּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן בְּפֶרֶק ד' דִּכְתֻבּוֹת בְּדִין רְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה שֶׁנִּפְרָעִין מִנִּכְסֵי הַבַּעַל, וְיָעַץ לָהֶם רַבִּי יוֹחָנָן קוּצוּ לָהּ מִידֵי. אֲבָל לֹא סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּטְעַן לְבַעַל דִּין דִּבְרֵי אָוֶן וּמִרְמָה, שֶׁאֵלּוּ הֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

כִּרְשָׁעִים. אֲבָל שְׁנֵיהֶם כְּצַדִּיקִים לֹא, שֶׁאִם כֵּן לֹא יְחַפֵּשׂ בְּטַעֲנוֹתֵיהֶם וְיָדִין כָּל אֶחָד לְכַף זְכוּת וְלֹא יֵרֵד לַאֲמִתַּת הַדִּין. אֲבָל כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּעֵינָיו כִּרְשָׁעִים יְחַפֵּשׂ בְּטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל אֶחָד כוּ', וּבִשְׁבִיל כָּךְ יֵרֵד לַאֲמִתַּת הַדִּין. דֶּרֶךְ חַיִּים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

דַּהֲוָה אֲמֵינָא כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְמִחְשָׁד אֵין זֶה בִּכְלָל וֶהֱוֵי דָּן כוּ' לְכַף זְכוּת. צְרִיכָא: (עיקר תוי"ט).

משנה י

אֵין לְפָרֵשׁ שֶׁהֵם עַצְמָם הָיוּ גֵּרִים, שֶׁאִם כֵּן אֵיךְ הָיָה אֶפְשָׁר לְמַנּוֹתָן נָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין. אֶלָּא שֶׁבָּאוּ מִן גֵּרִים. וּבְוַדַּאי אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ, וְלָכֵן הָיוּ מֻתָּרִים לְמַנּוֹתָן נָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין. דֶּרֶךְ חַיִּים:

דְּהַשְׁתָּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה מִפְּנֵי שְׂכָרָהּ אֶלָּא לְאַהֲבָתָהּ בְּעַצְמָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

משנה יא

חכמים כו'. אין הכוונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך, אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים יבואו השומעים לכלל טעות, משא"כ בדברי הדיוט שאין משגיחין על דבריו. לכן הזהיר יותר לחכמים. הר"י ן' שושן:

לשון מסורס הוא, שהמים הרעים הם כינוי לפנים בתורה שלא כהלכה:

אין זה שוה לדברי התנא שאינו מיירי אלא בתלמידים הבאים אחריכם. והרשב"ם כתב בשם אבות דר' נתן, שצדוק ובייתוס היו שונין לתלמידיהם דברי אנטיגנוס, וטעו התלמידים:

משנה יב

וְרוֹדֵף כוּ'. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:

אוֹהֵב כוּ'. לְפִי שֶׁהֵם בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁתֹּאהֲבֵם, וְגַם שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה מִזֶּה הַפָּנִים, וְלֹא מִפָּנִים אֲחֵרִים, כְּגוֹן מִפְּנֵי הֲנָאָה הַמַּגִּיעַ לְךָ מֵהֶם: (עיקר תוי"ט).

לִכְאוֹרָה מִתְנַגֵּד לְמַאֲמַר וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, הָיָה מַתְחִיל לוֹ לְשָׁלוֹם וְהָיָה מִתְאַהֵב אֵלָיו וְהָיָה מַרְבֶּה לְסַפֵּר עִמּוֹ:

משנה יג

שְׁמֵהּ. שֶׁהָיָה לוֹ כְּבָר, וְיִשָּׁאֵר קֵרֵחַ מִכָּאן וְקֵרֵחַ מִכָּאן. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

וּדְלֹא וְכוּ'. לְפִי שֶׁאוֹמֵר נָגֵד שְׁמֵיהּ, כְּלוֹמַר מִי שֶׁלּוֹמֵד לְהַגְדִּיל שְׁמוֹ, אָבַד שְׁמֵיהּ, וּפֶן תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ לֹא אֶלְמֹד עוֹד כִּי שֶׁמָּא יִהְיֶה לִמּוּדִי בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם וְיֵאָבֵד, אוֹ, אִם שָׁמַעְתִּי מַאֲמָר זֶה קֹדֶם שֶׁאֶלְמֹד לֹא אֶלְמֹד, לְזֶה אָמַר וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵיף וַדַּאי, כִּי הַלּוֹמֵד וּפָרַשׁ קָשֶׁה מֵהַכֹּל כוּ'. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

וְהָא שֶׁאָמַר תָּגָא סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁל תּוֹרָה, לְפִי שֶׁסְּתָם כֶּתֶר כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כִּי כָּל הַכְּתָרִים זוּלָתוֹ אֵינָן כְּלוּם. הָרַב יוֹסֵף ן' שׁוּשָׁן:

משנה טו

וְזֶה שֶׁלֹּא כְּדַעַת בֵּית אָבִיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהוּא מִבֵּית הִלֵּל כְּדִלְקַמָּן, שֶׁהֲרֵי הָיוּ מַחְמִירִין כוּ': (עיקר תוי"ט).

משנה טז

רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל הִלֵּל. וּלְכָךְ לֹא נִכְתָּב לְשׁוֹן קַבָּלָה מִכָּאן וּלְהַלָּן, לְפִי שֶׁמִּתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל נִתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל כוּ', לֹא הָיְתָה מֻגְבֶּלֶת וּמְקֻבֶּלֶת וְנִמְסְרָה כְּמוֹ אֵצֶל הָרִאשׁוֹנִים. כָּךְ פֵּרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים. וְאֵינוֹ מֻכְרָח, דִּבְפֶרֶק ב' מִשְׁנָה ח' תְּנַן, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל כוּ' מֵהִלֵּל וְשַׁמַּאי כוּ': (עיקר תוי"ט).

שֶׁהַטֶּבֶל מְעֹרָב בָּהֶן. הָרַמְבַּ"ם. וְרַשִׁ"י. וְהֶחָסִיד הָרַב יוֹסֵף ן' שׁוּשָׁן מִתָּמֵהַּ לָמָּה לֹא אָסַר בְּהֶחְלֵט מִכָּל וְכָל שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר אֶלָּא בְּמִדָּה, וְלֵימָא וְאַל תְּעַשֵּׂר, מַאי וְאַל תַּרְבֶּה. וּלְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַרְבּוֹת וְלָתֵת יוֹתֵר מִן הַשִּׁעוּר, שֶׁמָּא תִּטְעֶה בְּאֹמֶד דַּעְתְּךָ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

משנה יז

שִׁמְעוֹן בְּנוֹ. וְהוּא מֵהֲרוּגֵי הַמַּלְכוּת. וְהוּא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דִּכְרֵתוֹת. וְאֵינוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּסוֹף פִּרְקִין. וְאוּלַי כְּשֶׁאָמַר מַאֲמָר זֶה עֲדַיִן לֹא עָלָה לִגְדֻלַּת רַבָּן, דֻּגְמַת בֶּן זַכַּאי בְּפֶרֶק ה' דְּסַנְהֶדְרִין מִשְׁנָה ב': (עיקר תוי"ט).

דְּאִי לֹא בָּעֵי לִרְאָיָה עַל הַקּוֹדֵם, הָיָה רָאוּי שֶׁיַּקְדִּים לְזֶה וְכָל הַמַּרְבֶּה כוּ' שֶׁהוּא יוֹתֵר רָאוּי לְהַסְמִיכוֹ אֶל וְלֹא מָצָאתִי כוּ':

משנה יח

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הוּא נֶכְדּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הַנִּזְכָּר בְּמִשְׁנָה הַקּוֹדֶמֶת. וְזֶהוּ אָבִיו שֶׁל רַבִּי הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. וּבוֹ מַתְחִיל הַפֶּרֶק הַשֵּׁנִי: דְּאִלּוּ קִיּוּם הָעוֹלָם יוּכַל לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרָא דְּמַאי דְּלֹא הֲוָה הֲוָה, כָּל שֶׁכֵּן דְּמַאי דַּהֲוָה שֶׁיְּהֵא בַּהֲוָיָיתוֹ בִּשְׁבִילָם, דִּגְמִילוּת חֲסָדִים גַּם כֵּן יוּכַל לִהְיוֹת בִּיחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁעַל יָדָם יְקֻיַּם הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא [נִזּוֹן] אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

דְּאִלּוּ קִיּוּם הָעוֹלָם יוּכַל לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרָא דְּמַאי דְּלֹא הֲוָה הֲוָה, כָּל שֶׁכֵּן דְּמַאי דַּהֲוָה שֶׁיְּהֵא בַּהֲוָיָיתוֹ בִּשְׁבִילָם, דִּגְמִילוּת חֲסָדִים גַּם כֵּן יוּכַל לִהְיוֹת בִּיחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁעַל יָדָם יְקֻיַּם הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא [נִזּוֹן] אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. וּלְעֵיל מִנֵּיהּ כְּתִיב כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם וְגוֹ' כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אַל תִּירָאוּ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ וְגוֹ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

תוכן העניינים

עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה