עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ג
אִישׁ סוֹכוֹ. הָיָה אָדוֹן לְמָקוֹם הַנִּקְרָא סוֹכוֹ. מִלְּשׁוֹן אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל:
כַּעֲבָדִים כוּ'. אָמַר בְּכַ"ף הַדִּמְיוֹן וְגַם כָּפַל דְּבָרָיו אֶלָּא הֱווּ כוּ', וְדִקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ וְלֹא אָמַר אֶלָּא תִּהְיוּ כוּ', וְגַם קָרָא לָעוֹבְדִים עַל מְנַת כוּ' עֲבָדִים, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא נִטְעֶה בְּשׁוּם צַד לוֹמַר שֶׁאָסוּר הוּא לַעֲבֹד עַל מְנַת כוּ', דְּזֶה אֵינוֹ, דְּגַם הָעוֹבֵד כֵּן צַדִּיק גָּמוּר הוּא וְעוֹבֵד ה' מִקְרֵי [וּבְחִנָּם טָעוּ צָדוֹק וּבַיְתּוֹס, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ שֶׁיְּהֵא מְפֹרָשׁ לְכָל שׁוֹמֵעַ], אֲבָל בָּא לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, וְהוּא הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה. וּבָא לְהַזְהִירֵנוּ שֶׁנִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהָעוֹבְדִים מֵאַהֲבָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה:
וּכְלוֹמַר שֶׁזֶּה הַהֶפְרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בֵּין פְּרָס לְשָׂכָר, כִּי הַשָּׂכָר הוּא שֶׁנִּתָּן בְּדִין:
שֶׁלֹּא וְכוּ'. וְנֻסְחָא אַחֲרִינָא עַל מְנַת שֶׁלֹּא וְכוּ'. וְלֹא הֲבִינוֹתִי אוֹתָהּ נֻסְחָא, דְּלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר לַעֲבֹד עַל מְנַת וְעַל תְּנַאי שֶׁאִם יִתֵּן לוֹ שָׂכָר שֶׁלֹּא יַעַבְדֵהוּ. וְלֹא קַשְׁיָא הֲרֵי גַּם הָעוֹבֵד שֶׁלֹּא עַל מְנַת כוּ' יוֹדֵעַ הוּא שֶׁסּוֹף הַשָּׂכָר לָבֹא וַהֲרֵי הוּא מְקַוֶּה אֶל הַגְּמוּל, זֶה אֵינוֹ, שֶׁהָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה הוּא שֶׁבְּעֵינָיו מְקַצֵּר תָּמִיד בָּעֲבוֹדָה וְחוֹשֵׁב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא עָבַד כָּרָאוּי לוֹ לְרֹב אַהֲבָתוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַדְּרַבָּה יָרֵא לְנַפְשׁוֹ פֶּן יֶחֱטָא בְּקַצְּרוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְאָשֵׁם. וְזוֹ שֶׁסִּיֵּם וִיהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם כוּ', כִּנָּהוּ בְּשֵׁם שָׁמַיִם, לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַיִּרְאָה מֵעֹנֶשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יִרְאָה מִצַּד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).