עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה א
כְּשֶׁנִּגְלָה בְסִינַי קִבְּלָהּ בִּכְלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, וְלֹא נִתְחַדְּשָׁה לוֹ הֲלָכָה, וְכִדְאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁהֵבִיא רַשִׁ"י בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת בְּהַר סִינַי. וּלְהוֹרָאָה זוֹ אָמַר מִסִּינַי. וְלֹא דָּבָר רֵיק הוּא, שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹת עַל הַדָּת, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּהָ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, הַתַּלְמִידִים בָּנִים הֵם לַה', מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל קִבֵּל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים, וְכִדְדָרְשִׁינַן בִּמְגִלָּה כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
וּמְסָרָהּ כוּ'. מַה שֶּׁקִּבֵּל מָסַר לִיהוֹשֻׁעַ. אֲבָל בְּמֹשֶׁה לֹא יוּכַל לוֹמַר שֶׁנִּמְסְרָה לוֹ, כִּי לֹא נִמְסַר לוֹ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כִּמְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּף כ"א:
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ כוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּל הַכְּנֵסִיָּה הָיוּ נְבִיאִים נִמְסְרָה לָהֶם הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כוּ'. אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ הַדּוֹרוֹת לֹא נִמְסְרָה כֻּלָּהּ, אֲבָל קִבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם הַתּוֹרָה שֶׁבְּיָדוֹ קַבָּלָה הִיא אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
וְהַעֲמִידוּ. אָמְרוּ לְשׁוֹן עֲמִידָה, לְפִי שֶׁמִּיְמוֹת מֹשֶׁה עַד יְמוֹת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ לוֹמְדִין בַּעֲמִידָה וְהָרַב יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְלִי נִרְאֶה לְשׁוֹן וְהַעֲמִידוּ, לְהַעֲמִידָם בַּהֲבָנַת אֲמִתָּה שֶׁל תּוֹרָה [וְעִם שֶׁיִּהְיוּ הַתַּלְמִידִים הַרְבֵּה], כִּי זֶהוּ עֲמִידָה וְקִיּוּם, וְשֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם: (עיקר תוי"ט).