עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן מא
דיני טרפיות הנפולה:
א' הנפולה היא שתפול הבהמה ממקום גבוה עשרה טפחים לארץ טריפה עד שתשהה מע"לע ותבדק מכל ח"י טרפיות דחיישי' לריסוק איברים ומבואר בגמ' בקמא דף נ' דהיינו דוקא כשהיה שוכב ונתגלגל אבל אם היה עומד אז מודדין הי"ט מכריסו וא"צ שיהיה המקום גבוה אלא ששה טפחים דמכריסו לארץ ארבעה טפחים ובצירוף הכל יהיו י"ט והר"מ השמיטו ועב"י ובש"ע פסקו בסי' נ"ח דין א':
ב' הא דבעי' גובה י"ט דוקא בנפלה מעצמה או הפילוה אחרים וידעה שרוצים להפילה אבל אם הפילוה אחרים שלא מדעתה או אפילו ידעה אלא שהפילוה בב"א אפילו בפחות מי"ט חוששין לה ש"ע שם ופי' הש"ך דמ"ש בידעה שרוצים להפילה טריפה בעשרה היינו בליכא מידי למיסרך אבל באיכא מידי למסרך כגון בית המטבחיים כשרה כמש"ל ומ"ש הפילוה בב"א היינו הפילוה פתאום או שקשרו רגליה והפילוה וכה"ג ע"ש ומה שהטריף בנפלה מעצמה היינו שלא מדעתה אבל מדעתה אמודי אמיד נפשיה כדלקמן פר"ח וכהפ"ת בכל גוונא שכתב מרן דטריפה בפחות מי' מ"מ בעי' ארבעה טפחים ואין חבט לשום דבר בפחות מי' והש"ד כתב לא ידענא מנ"ל הא ע"ש כתב מור"ם בהגה אין חילוק בכ"ז בין בהמה לעוף דבעוף נמי דינא הכי: ג' העוף שדרסו אדם ברגליו או טרפו לכותל או:
שרצצתו בהמה או שנחבט ע"ד קשה חוששין לו ש"ע דין ב' וכן הדין בבהמה עיין ד"מ וש"ך דין ג' אלא דאורחא דמילתא נקטו ועיין אות כ"א: ד' כתב הכלבו אם נפלה אבן ע"ג בהמה כתב הראב"ד שאם נפלה מגובה פחות מי"ט אין חוששין כמו שאין חוששין בנפלה הבהמה וזה תימא כי מי יוכל לתת קצבה לאבן שנפלה באמת הכל לפי האבן אם גדולה או קטנה ודוקא בנפלה הבהמה בעי' י"ט משום דהחי נושא את עצמו והובא בב"י ועיין ד"מ וכתב מור"ם בהגה וכ"ד האחרונים דהכל לפי האבן דלא כהב"ח ע"ש ולפי טעם זה דהחי נושא א"ע נראה דאם היתה ישנה ונפלה הבהמה וכן כפותה לא בעי' מקום עשרה דלא שייך בכה"ג החי נושא א"ע כדאיתא בגמרא דשבת דצ"ד ועיין אות י"ב:
ה' הנפולה שאמרנו שחוששין לה אם לא עמדה אסור לשחוט אותה עד שתשהה מע"לע ואם שחטה בתוך זמן זה אפילו בדקוה ומצאו אותה שלמה מכל איבריה טריפה ואם שהתה מע"לע ואח"כ שחטה צריך לבודקה כנגד החלל כולו מקדקד הראש עד הירך אם ימצא בה טרפיות שמנו חכמים או שנתרסק אבר מהאיברים שבפנים ונפסדה צורתו ה"ז טריפה אפילו נתרסק אבר מאיברים שאם ניטלו כשרה כגון טחול וכליות ה"ז טריפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק מותרת והסימנים א"צ בדיקה שאין הנפילה ממעכת אותם ש"ע דין ג' ומשמע מדברי מרן בש"ע דאפילו המוח צריך בדיקה כדעת הרמב"ם דלא כמ"ש הטור וכ"פ הב"ח והפר"ח והפ"ת ודלא כמו שנר' מהט"ז:
ע"ש ועמ"ש מרן כגון טחול כהט"ז וכ"ש כבד שלא במקום מרה:
ו' הא דמטרפי' בנתרסקו דוקא בידעי' שנפלה אבל לא ידעי' שנפלה כשרה אע"פ שנתרסקו ט"ז וכן הסכימו האחרונים דלא כהב"ח:
ז' כתב מור"ם בהגה שם אם הוכתה באבן במקום א' א"צ בדיקה רק נגד המקום שהוכתה שם ולא בשאר איברים וכהש"ך ואם הוכה עוף בריאה שלו נראה שצריך בדיקה בריאה ולדידן דאין בקי' בבדיקה טריפה וכ"כ הפר"ח דגם בנפלה מהגג בעי בדיקת הריאה וכ"פ הב"ח כדעת המרדכי דמפ' דמ"ש בגמ' אין ריאה לעוף לינפל וליחמור חדא מילתא היא דלא כפירש"י ע"כ הפר"ח דאף בהלכה יפה צריך לבדוק נגד המקום שהוכתה כמ"ש בסי' ל"ב: ח' ולד שנולד וכלו חדשיו לית ביה משום ריסוק איברים מימרא דר"ן בגמ' וכ' התוס' אפי' איכא ריעותא שלא הלך ונראה דל"ד אלא אפי' אינו יכול לעמוד וכ"כ רי"ו הביאו הש"ך סי' ט"ו וכ"כ הפר"ח בסי' זה:
ט' הנפולה אם עמדה תוך מע"לע די לה בבדיקה ודוק' שעמדה מעצמה אבל העמידוה לאו כלום הוא ש"ע והגה דין ד' ומ"ש דדוקא עמדה אבל ננערה לעמוד לאו כלום הוא וכן עקרה רגליה להלך לאו כלום הוא וכדעת הר"מ דלא כהטור וכ"ד האחרונים ואם העמידוה ע"י גערה ומקל הוי עמדה מעצמה פר"ח ע"ש:
י' אפילו עמדה ושהתה מע"ל בעי בדיקה אע"פ:
דאיכא תרוויהו ב"י ואחרונים דלא כרי"ו:
י"א הלכה כשרה וא"צ בדיקה ואע"פ שלא שהתה מע"ל ש"ע דין ו' והיינו בהלכה ד"א וכמ"ש בהגה וכ"מ בפו' ואם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת הא דמכשרי' בהלכה דוקא הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיקה ש"ע שם וכהש"ך שנודע שנפלה הא לא"ה אמרי' סגרונא הוא דנקט לה ומשמע מדברי הש"ך בסי' ל"ב סקי"ב דאפילו נפלה אם אינו גבוה עשרה כשרה ודוקא שנפלה מגובה עשרה והתב"ש בסי' ל"ב פ' דגם בפחות מי' חיישי' לר"א כיון שצולעה ועיין ט"ז ר"סי נ"ח שהביא מרש"ל שבפחות מי' אין לחוש אפילו לא עמדה ומ"מ י"ל דצולעת עדיפא והנ"ב סי' כ"ב כתב הסומך להקל בזה אין לתפוש עליו והביאו המח"ב ועיין להנ"ב ח"ב חיו"ד סי' י"ז שכ' עוד בזה שאם אינה צולעת אלא רגל א' אין לחוש לחוט השדרה שאם נפסק חוט השדרה היתה צולעת ב' רגליה ואם לא ראה היהודי שנפלה אין לחוש ואפילו יאמר הגוי שנפלה אינו נאמן אחר שיצאת מידו ואפילו אמר מתחי' י"ל להשביח מקחו אמר כן ע"ש:
י"ב כתב הרשב"א כל שעמדה והלכה אפי' נמצא שינוי באיבריה אין חוששין לה כל שאין השינוי מטריף בשאר איברים ופ' מרן בש"ע בדין ה' בשם יש מי שאומר וכ"כ האחרונים דלא כהב"ח שחולק בזה וכהב"ח דוקא בעמדה מעצמה אבל העמידוה ואח"כ הלכה היא מעצמה אפילו הלכה ד"א לא מהני ע"ש והט"ז והש"ך והפר"ח חלקו עליו בזה ע"ש:
י"ג כתב מור"ם בהגה דין ו' י"א דהאידנא לא:
קי"ל בבדיקה ואין להתיר רק בהלכה ועיין בטרפיות הדרוסה בזה ע"ש וכתב הרב בית יהודה דקי"ד שבעיר ארג'יל סומכין על הבדיקה כפ' מרן: י"ד עוף שנחבט ע"פ המים אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו אבל אם שט ממעלה למטה עם הילוך המים חוששין לו וצריך בדיקה ואם קדם לקש או לתבן שמהלכין ע"פ המים בשוה לו ה"ז שט מחמת עצמו ואין חוששין לו ש"ע דין ז' ואיתא בגמ' ואי מייא קוו ל"ל בה פירש"י כגון אגמים אפילו מלמעלה למטה ש"ד והביאו הש"ך ודוקא אגמים דלעולם הם נחים אבל נהרות אפילו בפעמים שהם נחים אין להתיר עפר"ח ופ"ת כתב מהריק"ש בד"ז דנחבט ה"ה גדיים וטלאים ע"ש:
ט"ו בדקו כנפיו בדבק בשעת צידה ונחבט אם ב' כנפיו נדבקו בדף שצדין בו חוששין וצריך בדיקה ואם לא נדבק בו אלא א' מהם אין חוששין שהוא פורח קצת בכנף הב' וכהפ"ת אפילו לא נדבק כל כנף הב' אלא נשאר חלק מהכנף הב' שלא נדבק טריפה:
ט"ז זכרים המנגחין זא"ז ונפלו חוששין להם ש"ע דין ט' וכהש"ך אפילו בפחות מעשרה וכ"כ הפר"ח:
י"ז שור שהרביצוהו לשחיטה אע"פ שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילים אותו אין חוששין לו מפני שנועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע לארץ ש"ע דין יו"ד וכתב הגה ודוקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו אבל אם כל רגליו קשורין בשעה שמפילין אותו חוששין לו וכהש"ך אפילו בפחות מי"ט כיון שהפילוהו:
אחרים וכ"כ הפר"ח אבל הפ"ת חלק בזה ע"ש וכהש"ך עוד דאפילו ג' רגליו קשורים אין חוששין לו וכהט"ז להליץ בעד הנוהגים לקשור בשעה שמפילין אותו דדוקא אם היו קשורים קודם שהפילוהו הוא דאסרו ע"ש כ' הא"וה דוקא כשעומדת על רגליה ומחליקה ומפילה אבל אם נשא הטבח כשב על צוארו ומשליכנו לארץ ודאי חוששין דהוי גבוה יותר מי"ט וה"מ שלא אחז רגלי הבהמה כשנפלה אבל אחז רגלי הבהמה אפילו לא אחז רק ב' הרגלים האחרונים ומכובד הבהמה נחבטה לארץ כשרה וביאר הש"ך הטעם דלא חשבי' אלא ממקום אחיזה בידו ולא מכתפו אבל הב"ח והפר"ח הסכימו דאפילו אחז טריפה ע"ש:
י"ח כתב מהרי"ח אם הכה אותה בגיד הנשה כדי שתהא נופלת ושחטו אותה כשרה ודוקא במקל אבל בחץ לא דאיכא למיחש לצ"הג אבל מדברי רש"י בדנ"ב נראה אפילו בחץ וכהפר"ח לדידן דבקי' בצ"הג יש להכשיר אפילו בחץ ע"ש ועיין להכנ"הג הג"הט אות ג':
י"ט קפצה מדעתה אפילו ממקום גבוה הרבה אע"פ שאנו רואין שאינה יכולה לילך אין חוששין לה ל"ש קפצה מחלון שבכותל ל"ש מארובה שבאמצע הגג לפיכך אם הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לה ש"ע די"א ובהניחה למעלה וכו' מכשרי' נמי אפילו רואין שאינה יכולה לילך כ"כ הר"ן הביאו הש"ך וכהפר"ח אפילו נראה שינוי בא' מאיבריה כמו הלכה דלעיל והע"הש דקדק מדברי ראב"ן דאם אינה יכולה לעמוד חיישי' בקפצה מדעתה ודוקא בעמדה:
ולא הלכה או ששחטה מיד ולא ידע אם יכולה לעמוד הוא דלא חיישי' ע"ש: ב' גנבים שגנבו בהמה מהדיר אפילו השליכוה מעבר לגדר שהוא גבוה מאד אין חוששין מפני שהם מכוונים להפילה על מתניה כדי שתוכל לרוץ לפניהם לכן בשעה שמחזירין אותה אם מחמת תשובה מחזירין אותה מותרת מפני שמכוונים להפילה בענין שלא יפסידוה אבל אם לא החזירוה אלא מחמת יראה חוששין לה ש"ע די"ב כתב הרוקח כל שנפלה וס' אם נפלה על מתניה או על צלעותיה כשרה דס"ס הוא ויש אוסרין והש"ך דקדק מלשון מרן שכתב מפני שמתכוונים כדעת האוסרין וכן הסכים הפר"ח והפ"ת ע"ש ולענין חזרת גנבים אם ס' אי מחמת יראה או מחמת תשובה חוששין דחזקת גנבי רשיעי ותלי' מחמת יראה ודוקא בדאיכא צדדי יראה הפ"ת ע"ש:.:
כ"א מה שנתבאר לעיל בעוף שנחבט ע"ג דבר קשה חוששין הכלל לידע מה הוא דבר קשה ומה הוא הרך כל דבר שמחליק זה מזה ואין נכבשים יחד והנופל עליהם נשמט והולך לו הוא רך הא לא"ה הוא קשה ואלו הן מה שפרטו בגמ' איזהו דבר רך כגון טלית כפולה או אע"פ שאינה כפולה ואינה מתוחה יפה וכן רשתות העשוים קשרים קשרים ומרוחקין זה מזה וכן חבילות של פשתן שבאמצע הם קשורים מב' הצדדין שאין שם קשרים לא חיישי' וכן פשתן דדייק ונפיץ ונעורת דקה מן הדקה וכן חריות של דקל לאחר שנעשו רצועות שהן רכות וכן אפר שלא נרקדה בנפה ותבן שאינו עשוי חבילות וכן חול. הדק בכל אלו אין חוששין אבק דרכים:
חוששין חיטי וכל מינייהו חיישי' שערי וכל מינייהו לא חיישי' וכן כל מיני קטניות כגון אורז ועדשים ודוחן ל"ח לבר מן רוביא דהיינו תלתן ובר מן חיפצי ותמצי וכתב הרשב"א ואי רמיין במנא לכולהו חיישי' פר"ח: כ"ב כ"מ שנאמר אין חוששין א"צ בדיקה וכ"מ שנאמר חוששין צריך מע"לע ובדיקה כנגד הנפולה ממקום גבוה י"ט כך מסקנת כל הראשונים דלא כדמשמע מדברי הר"מ דבכל הנך דאמרי' חוששין סגי בבדיקה אפילו בתוך מע"לע והפר"ח כתב דגם דעת הר"מ יש לכוין בדעת כל הראשונים:
כ"ג בנפולה א"צ לבדוק על נקב אלא על קריעת או ריסוק האיברים כ"כ הר"ן ואם הכה באבן על אבר ידוע דצריך בדיקה אף על הנקב כ"נ מדברי הפוס' ועיין א"וה וכמו שצריך לבדוק על הריסוק גם צריך לבדוק אם נתמסמס והא דצריך לבדוק בריסוק איברים אף האיברים שאין נטרפין בנקיבה ונטילה ה"ד באיברים שבחלל הגוף אבל האיברים שבחוץ אין הריסוק פוסל בהם אלא דוקא באיברים שהשבורה מטרפת בהם כנ"הג הגהב"י אות י"ו וי"ז וכ"כ הרב בית יהודה דקי"ד:
כ"ד אם הכו הבהמה כדי שתלך מהרה וההכהה היתה על ראשה ורבצה ושחטוה עיין בטרפיות חוט השדרה:
כ"ה מה שנתבאר לעיל דאם בדקוה תוך מע"לע טריפה ס' טריפה הוא דהוי ואם יש ס' אחר יועיל לס"ס דבר שמואל סי' ע' הביאו המח"ב והע"הש הביא מדברי האחרונים בנפולה איתרע ולא:
חשיב ס' ע"ש וכ"כ בתשו' הרמ"ז סי' ל"ב ע"ש:
כ"ו הבדיקה הנ"ל כתב הדרישה בא"ח סי' תצ"ח והרב שאגת אריה סי' ס"ד דלא הוי אלא מדרבנן ומדברי הראשונים נר' דדאורייתא היא ע"ש ועיין להע"הש:
כ"ז טלאים שמחביצין אותם בהבאתם ע"ג בהמה עד שבשעת שחיטה נמצא בשרם אדום כאלו דם שנצרר אין לחוש לריסוק איברים הרשב"ץ ח"ג סי' רס"ח הביאו הע"הש: