עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן מ
דיני טרפיות הדרוסה:
א' דרוסה היא שהכו אותה חיה או עוף בצפרנים ולא כל חיה ועוף שוים בדריסתן אלא מעלות מעלות יש כיצד האריה יש לו דריסה אפילו בשור הגדול ובגסה שבחיות וכדתנן ברפא"ט ופ' בש"ע בסימן נ"ז וכהט"ז וסתמא תנן ואפילו בשור שהוא גדול מן האריה:
ב' זאב ברפא"ט תנן דורס בדקה ומבואר בגמרא דאפי' בגדולה שבדקה כגון כבשים גדולים ונחלקו הראשונים בדרוסת הזאב בגסה דאיכא תרי לישני בגמ' ע"ש ורוב הפו' הסכימו דאין לו דריסה בגסה אך נחלקו אי דריס בעגלים הרכין וז"ל מרן בש"ע שם הזאב:
אין לו דריסה בבהמה גסה ואפילו בקטנה שבהם כגון בעגלים אבל יש לו דריסה בדקה אפילו בגדולה שבדקות כגון כבשים גדולים ע"כ ומבואר מדברי האחרונים דדעת מרן להכשיר אפילו בעגלים הרכין אף שלא כתב הרכין ודלא כהכנ"הג בהג"הט והמש"ז אות ג' ע"ש ודעת הב"ח להחמיר אפילו בגדולה שבגסה לאוסרו באכילה אך מותר למוכרו לגוי ובעגלים הרכין אוסר אף המכירה והש"ך מתיר בב' המכירה ולענין האכילה בגדולה מתיר בהפסד כ"ד ובעגלים הרכין בעי' הפ"מ ואפילו בהפ"מ היכא דליכא הפ"מ במכירתו לעכ"ום אע"פ שצריך לזלזל קצת בדמי המכירה חייב למוכרו לעכ"ום והפר"ח כתב דאפילו בגדולה שבגסה בעי' הפ"מ ומתיר המכירה בכל ענין והט"ז הסכים לפ' מרן בש"ע וכתב הב"י המנהג לאוסרו באכילה וכתב הש"ד בשם בל"י דאם ידע הקצב וקנה יש לקונסו אף לאחר שנשחט והוי הפ"מ ע"ש וכתב הכ"וף דבס' דרוסה יש להקל בזאב בגסה דס"ס הוא וכ"נ עיקר דלא כהמ"ז שצידד בזה ע"ש:
אם גוי מסל"ת שזאב נכנס לעדר של ישראל אינו נאמן במה שאין בידו אחרונים הובאו בע"הש אות ב' גוי שמכר פרה לישראל ויש בה חבלה בגופה ואמר שזה ג' שנים שהזאב פגע בה אסורה דנאמן במה שבידו כיון דבשעת מכירה אמר כן ואע"פ שאמר שעברו עליה ג' שנים לא נאמין לו בזה ופלגי' דיבוריה אבל אי לא אמר הגוי כלום מותר לקנותה אע"פ שיש בה חבלה המש"ז אות ג' ע"ש:
ג' חתול ונמיה ושועל אין להם דריסה בכבשים גדולים אבל יש להם דריסה בגדיים:
וטלאים וכ"ש בכל העופות חולדה אין לה דריסה בבהמה כלל אפילו בגדיים וטלאים אבל יש לה דריסה בכל העופות אפילו בגס שבהם כלב אין לו דריסה כלל אפילו בעופות ואם נקב עד החלל דינו כקוץ שנקב לחלל ש"ע שם ודין קוץ שנקב מבואר בסי' נ"א דאין אנו בקי' בבדיקה וטריפה וכתב הרב פרי מגדים דאם דרס בשין והשין רחב אנו בקי' בבדיקה כמו קנה רחב דמבואר שם דסגי בבדיקה:
ד' שאר חיות טמאות כל שאינה גסה מהזאב אין לה דריסה בגדולה שבדקה בכבשים ועזים אפילו היא גסה כזאב אבל יש לה דריסה בגדיים וטלאים וכ"ש בעופות ואם היתה גסה מהזאב דינה כזאב אפילו היא גדולה כאריה היתה גדולה יותר מהאריה דינה כאריה ויש לה דריסה בכל ש"ע שם וכ' מור"ם בהגה ויש מחמירין עוד דכל שהיא מזאב ולמעלה יש לה דריסה אפי' בבהמה גסה ויש לחוש לחומרא וכהט"ז והש"ך דדוקא למעלה מהזאב אבל זאב עצמו לא דלא כהב"ח שכתב דדעת ההגה להחמיר אפילו בזאב עצמו ע"ש ולמוכרו לגוי שרי כ"כ הט"ז וכתב הרשב"א בת"ה דדוב ונמר הם למעלה מזאב אבל רי"ו כתב בשם האשרי דנמר למטה מזאב ומשמע דבדוב מודה וכהש"ך דיש להחמיר בדוב ונמר ולמוכרו לגוי שרי בגסה ואסיר בדקה דלא גרע מזאב והכנ"הג הגהב"י אות י"ג תמה עליו והתיר מכירה בכל ענין ע"ש ועיין להש"ד:
כתב הכנ"הג שם דמה שהוסיף מור"ם בהגה ויש לחוש לחומרא לאשמועי' דחומרא בעלמא היא ויש להקל בהפ"מ ועיין להש"ך שכתב בענין אחר ע"ש: ה' חיות ועופות טהורות אין להם דין דריסה דאין להם ארס תוס' דנ"ג בהמה אין לה ארס אפילו טמאה ואין חילוק בין זכר לנקבה בדורס או בנדרס כנ"הג הג"הט ע"ש ודע דדעת הרא"ש דאין דריסה אפילו בדקה אלא לאריה וזאב בלבד ויחיד הוא בס' זו עכבר אינו דורס דאין לו ארס ולא הוי אלא כקוץ בעלמא הרב בית יצחק סי' נ"ז:
ו' כל שיש להם דריסה הדין שוה בין אם באים להציל הנדרס ממנו בין אין באים להציל וכן אותם שאין להם דריסה הדין שוה בהם ש"ע דין ד' וש"ך שם ע"ש וחתולים שלנו שהם בני תרבות י"א שאם נכנסו בלול של תרנגולים שמותרין וכל שלא הכהו אין חוששין ש"ע דין ה' ומשמע שבהכהו חוששין ומסקנת האחרונים דכל שלא ידענו שהכהו שרי אפי' בהוא שותק והן מקרקרין וכל שהכהו אסור אפילו בהוא והן שותקים ואפילו הכהו בלא רדיפה אך הט"ז כתב דאם עומדים זה אצל זה והניח ידו עליו אמרי' דרך שחוק וכ"מ שאסור הט"ז מתיר למוכרן לנכרי והש"ך מסתפק בדבר והפר"ח אוסר וכתב הכנ"הג הגהב"י אות כ"ג בשם ס' הזכרונות דיש לשום לב על החתולים שלנו ההולכים בבית עם התרנגולים ופעמים הרבה שקופצים עליהם ומכין אותם ובפרט עלי אוכל שזה רוצה ללקוט וזה רוצה לדורסו וד"ז פשוט שכל שבאו לידי מדה זו לכ"ע חוששין והאריך קצת ע"ש: ז' כל העופות אין להם דריסה בבהמה אפי' בגדיים וטלאים חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגדיים וטלאים והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל שאז מטיל ארס ש"ע דין ב' והוא מהרמב"ם ומשמע דכשניקב לחלל:
טריפה מטעם דרוסה ולא מדין קוץ וכתב הרשב"א דנ"מ לענין בדיקה ודוקא בגדיים וטלאים אבל באימרי רברבי לא דריס אבל הרשב"א כתב דמדין קוץ הוא ולפי"ז אפילו באימרי רברבי טריפה כשינקב לחלל וכהש"ך דלדידן דלא בקי' בבדיקה לא נ"מ מדי וכן הסכים הפר"ח דלדידן טריפה אפילו באימרי רברבי ואפילו לא האדים הבשר וכ' הפרישה ודוקא נץ אבל שאר עופות אפילו הגס ל"ל בה והש"ך והפר"ח הסכימו דכ"ש הגס ע"ש והכנ"הג הג"הט אות י"ב הסכים לדברי הפרישה והוכח כן מדברי הפוס' ע"ש:
ח' ובלא הגיע לחלל יש לעופות דין אחר והוא דהנץ (כהפר"ח דהוא הנק' גאבילאן) יש לו דריסה אפילו ברברבי מניה ובלבד שיהיה מעופות הדקין והגס (הוא הנק' פלקון או לוסטור או נשר פוסקים) יש לו דריסה בכל העופות אפילו בגסים ואפילו ברברבי מניה ושאר עופות שהם למטה מהנץ יש להם דריסה בדכוותיהו אבל לא ברברבי מנייהו ושאר עופות שלמעלה מהנץ עד הגס דעת הר"ן דדינם כנץ ודעת הרשב"א דדוקא בדכוותיהו ועופות שהם למעלה מהגס דינם כגס וז"ל מרן בש"ע דין ג' הנץ יש לו דריסה אפילו בעוף הגדול ממנו ובלבד שיהא מן הדק כתורין ובני יונה אבל לא בתרנגולת ושלמעלה ממנה ודוקא בגדולים אבל בקטנים יש להם דריסה ושאר עופות הדורסים יש להם דריסה בעוף שכמותן אבל לא בגדול מהם חוץ מהגס שיש לו דריסה בכל העופות ע"כ והש"ך והפר"ח הסכימו דעופות שלמעלה מנץ דדינם כנץ כדעת הר"ן דלא כנר' מדברי מרן דדוקא בדכוותיהו וכהש"ד דזאב וכל שדינו:
כזאב דדרסי בתרנגולים קטנים ה"ה באווזים קטנים:
ט' ברדלס הוא הנק' טח'ור דינו כחולדה ע"ל אות ג' ב"ח בתשו' סי' קמ"ו וכ' עוד שם בכלוב מלא עופות ונשמע קול צווחה ואמרו שהוא ע"י ברדלס דהוי כס' לא על כיון דהכלוב מוקף בפ"ע בקנים ע"ש:
י' אין דריסה אלא ביד ובצפורן אבל דרסה ברגלה ונשכה בשיניה לא הוי כקוץ ובעינן עד שינקב לחלל והיינו בחיה אבל בעוף הדורס ברגליו הוי דרסה ובאגפיו לא הוי דרסה ש"ע דין ו' וב"י ופרישה שם ע"ש ואם כסו רגלי הדורס בכסף או כיוצא כשרה והוא שלא ניקב א' מאיברים שהנקב פוסל בהם כנ"הג ופר"ח בשם הצ"ל כתב הפרישה אם ניטלו הצפרנים אין מטיל ארס וכהמש"ז אות א' יראה לי דדוקא ניטל כל הצפורן הא ניטל עד הבשר מטיל ארס:
י"א אין דריסה אלא מדעת הדורס אבל שלא מדעתו כגון שנפל עליו דרך מקרה ונתחב בו צפרנו לא הוי דרוסה וכן אם היה ישן הדורס ש"ע דין ז' וש"ך שם:
י"ב אין דריסה אלא מחיים של דורס ונדרס כיצד הרי שנעץ צפרניו בנדרס ועד שלא הוציא צפרניו הומת הדורס או חתכו ידו או נשחט הנדרס ה"ז כשר בד"א כשראינו מתחילה וע"ס אבל אם בא לפנינו וצפורן תחובה בו חוששין שמא דרס וחזר ודרס לפיכך אלו הצדים בעופות הדורסים אפילו שחטו הנדרס קודם שהוציא צפרנו אסור שכן דרך שמכה בו כמה פעמים עד שיצודנו ואפילו ראינו שלא דרס אותו קודם לכן חיישי' לה:
לפי שפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכה בצפרנו דרך פריחתו ש"ע דין ח' כתב הט"ז אות כ"א אם שלף ידו ונחתך צפרנו ונשאר שם תחוב אסור והש"ך בנק"הכ חלק עליו והמש"ז אות י"ג הסכים לדברי הט"ז כתב הב"י בשם הרשב"א בכל אלו שאין חוששין לדרוסה אפילו האדים הבשר לא חיישי' וכהש"ד וה"ה באותן שאין להם דריסה כהפר"ח בשם הרדב"ז שאם בשעת יציאת נפש של דורס נשמטה ידו כשרה שאין לו כח להטיל ארס באותה שעה ואם התחיל למשוך קצת צפרנו והומת טריפה דמתחילת המשכה מטיל ארס ול"ד בסופו וכמ"ש מרן בש"ע אם בא לפנינו וצפורן תחובה בו מיירי שהיו עליו שם חיה ועוף הדורסים אבל בלא"ה אמרי' מעלמא אתו כדלקמן ט"ז ע"ש: י"ג ספק דרוסה איפליגו בה רב ושמואל ואיפסקא הילכתא בגמ' דחוששין לס' דרוסה וכ"פ כל הפו' וה"ד ס' דרוסה כגון אריה שנכנס בין השוורים חוששין שמא דרס ודוקא כשהוא שותק והם מקרקרין אבל אם שניהם שותקין או שניהם מקרקרין לא חיישי' גמ' וכתב הרשב"א דוקא שהם במקום צר כגון לול של תרנגולים או דיר של בהמה אבל במקום רחב כגון במקום שהם רועות לא חיישי' אפילו הוא שותק והם מקרקרין דתלי' שברחו מפניו וכתב מרן בב"י דמדבריו מוכח דדוקא בקעה הוא דהוי מקום רחב אבל בית וחצר גדולים לא ודלא כדמשמע מדברי הסמ"ג וס"הת שכ"מ שאינו צר ביותר אלא שיכולין לברוח קצת מפניו חשוב כמקום רחב ומיהו י"ל דאורחא דמילתא נקט הרשב"א ול"ד ע"כ וז"ל בש"ע דין ט' חוששין לס' דרוסה כגון אם ראו אריה:
שנכנס בין השוורים למקום צר שאין יכולין לברוח מפניו כגון שנכנס לדיר שלהם וכן עוף דורס שנכנס לכלוב מלא עופות חוששין שמא דרס בד"א כשהוא שותק והן מקרקרין אבל אם הוא שותק והם שותקין או הוא והם מקרקרין לא חיישי' ע"כ מבואר דדוקא לול ודיר הוא דהוי מקום צר ודעת הב"ח דבבהמה דוקא במקום שהם רועות הוא דהוי רחב אבל בעוף כל שהם יכולים לברוח קצת הוי רחב ולא הוי מקום צר בעוף אלא לול וכ"ד הט"ז והש"ך ולענין למוכרו לגוי מתיר הש"ך כיון דיש מקילין ע"ש וכ"ה הפר"ח וכהכנ"הג הגהב"י אות כ"ג וכ"ד בשם דמש"א דרחב כרוחב המשכן מאה על חמשים הוי רחב בבהמות אבל בעופות הוי דיר מקום רחב כשהדורס חיה אבל כשהדורס עוף לא דפורח ג"כ באויר ע"ש ומדברי מרן בש"ע נר' דגם בעוף הדורס שרי ועיין להמ"ז כתב הצ"צ סי' ק' חצר שהפתח פתוח וסולם מונח ארצה גבוה אמה והצאן יכולין לקפוץ ע"ג הסולם הוי כבקעה כתב מהר"ם לובלין בתשו' סי' ק"ד בחצר רחב מאד והיו כמה זאבים וצאן הרבה הכל לפי רוחב החצר דהדבר ידוע דצאן א' יכולה להשמט יותר מארבה ומזאב א' יכולין לישמט יותר מב' זאבים ע"ש ומשמע דבבקעה כה"ג אפילו הרבה זאבים שרי דלא כהיש"ש דמחמיר בזה וכ"כ הש"ד כהש"ך בשם אחרונים דבמקום רחב אפילו נמצאת א' מהן דרוסה אין חוששין להינך הנשארים ע"ש וכהט"ז בסוף הסי' בשם מ"כ דאם היו ג' נדרסים חוששין בעדר זה אפילו במקום רחב ודחה דבריו וכן הסכימו האחרונים דאפילו ג' נדרסים אין חוששין לנשארים כתב המ"ב סי' פ"ז דס' דרוסה דהוא שותק והן מקרקרין לא הוי אלא:
מדרבנן והמ"ז הוכיח מדברי קצת מהראשונים דס' דאורייתא הוא: י"ד קטע ראש אחד מהן נח רוגזיה ולא חיישי' אפי' הוא שותק והן מקרקרין גמ' ופ' ש"ע שם וכהש"ך ה"ה הרג וכ' בש"ע דוקא הרגו אבל בצע אחד מהן חוששין וכהש"ך ה"ה דרס ובכה"ג חוששין אפילו הוא והם שותקין וכ"כ אחרונים:
ט"ו כתב הצ"צ סי' ק"ה דאם קטועת הראש אפי' למחרת שרי אבל אם נמצאת הרוגה למחרת לא דחיישי' שמא מתה אח"כ ולא נח רוגזיה דבעי' שיראה הזאב בעיניו שמתה הביאוהו הפר"ח והסכים עמו אבל בתשו' חב"י סי' נ"ה הביאו הע"הש כתב אפילו לא מתה תחת ידו ולא ראה שמתה כל שהיא מכת מות ודאי דנח רוגזיה ע"ש:
ט"ז כתב מור"ם בהגה שם ואפילו הרג מהן דוקא ץ שלא ראינו שדרס עוד אחרים אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור וכהש"ך דאפילו לא ידעי' שדרסן אחר שהרג א' מהן כולם אסורים וכ"כ הפר"ח:
י"ז הא דנח רוגזיה כשהרג דוקא שהרג א' אבל הרג שנים הרי חזי' דלא נח רוגזיה ומעשה בדורס שהכניס ידו לכלוב והרג ב' וכו' ואסרו מה"ט א"וה כלל נ"ז וכן הסכימו הב"ח והת"ח והש"ך אבל דעת הט"ז דאפילו הרג ב' שרי דתלי' דנח רוגזיה בהריגת הב' וכתב דלא כתב הא"וה אלא בלול וכו' ולא ראה דברי הא"וה במקומן והפר"ח הסכים לדברי הט"ז ואם היו ב' זאבים ונמצאו ב' כבשים הרוגים לכ"ע שרי דתלי' כל א':
הרג א' ונח רוגזיה ובב' זאבים וכבש א' הרוג לכ"ע אסור דאמרי' חד לא נח רוגזיה ודרס צ"ץ וש"ד ע"ש:
ח"י הא דאם קטע ראש א' מהן נח רוגזיה דוקא כשנכנס לתוכו ועמד עמהן אבל כגון אלו החתולים שעולין על כלוב מלא עופות ומכניסין ידיהם מבפנים ודורסין אף דקטע ראש אחד מהן אסור דמתוך שהם בורחים אף הוא כועס עליהן כ"ד הרא"ה ופ' מרן בש"ע דין יו"ד אבל הרשב"א במ"ה חולק בזה וכ"נ מדברי הא"וה שכתבתי באות י"ז במעשה דכלוב דלא אסר אלא משום דהרג ב' והפר"ח הסכים לפ' מרן בש"ע:
אם עוף א' ראשו חוץ לכלוב ונמצא חתול עומד על צוארו חוץ לכלוב והרגו לא חיישי' והשאר מותרין חב"י סי' נ"ו הביאו הע"הש:
י"ט בד"א שאם הוא שותק והם שותקים שרי ה"מ דלא חזי' דנגע בהו אבל היכא דחזי' דקפץ עלייהו כדרך הדורס אע"פ שהוא בן תרבות אסור ש"ע דין י"א ואע"פ שהוא בן תרבות עם הבמות ט"ז:
כ' היכא דלא ידעי' אם שניהם שותקין או הוא שותק והם מקרקרין דעת הרשב"א דשרי ודעת הר"ן אסור ומרן בש"ע דין י"ב פ' כדעת הרשב"א ומור"ם בהגה כתב וי"א ויש לחוש בדבר וכהש"ך דשרי למוכרו לגוי ובשם א"ר כתב דבהפ"מ שרי כפ' מרן הש"ע והפר"ח כתב דבהפ"מ צריך הכרע: כ"א אם נמצאו ב' תרנגולים מתים בלול וא' חוץ ללול ולא נשמע קול צווחה אין מחזיקים לדרוסה ומותרין השאר כל שלא יש בהן פצע וחבורה הב"ח בתשו' החדשות סי' כ"א:
כ"ב הא דחוששין לס"ד דוקא כשידענו שנכנס האריה אבל אם הוא ס' אם נכנס או לא או ס' אריה או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין ודוקא כשיש לפנינו כלב ואריה או אריה וקנה אבל כשבא לפנינו מפעפע דם ולא ידענו במה תולין במצוי בין להקל בין להחמיר מרן בש"ע דין י"ג והוא מדברי הרשב"א בת"ה דמ"ד ומשמע מדבריו שם דאי איכא ארי לפנינו אפילו מצוי כלבים יותר אסור ולא אזלי' בתר המצוי אלא כי ליכא שניהם לפנינו ועמ"ש בס' שש"א והרא"ה בבד"ה חלק וכתב בדרוסה לעולם אזלי' להקל ודעת הר"ן כי איתנהו קמן שניהם אזלי' לחומרא וכהפר"ח דאית לן למינקט כחומרי כולהו והנפקותא שיש במה שתולין בקנה וכיוצא עש"ך ופר"ח ע"ש וכתב מור"ם בהגה וכבר נתבאר בסי' ל"ג אם מפעפע דם בצואר נוהגין לאסור ועיין בטרפיות הושט וכהש"ך אם הקנה רחב יש להכשיר אפילו לדידן דדוקא בנקב משהו לא בקי' משא"כ כה"ג והעתיקו הפר"ח:
כ"ג מעשה שהיו בדיר של עצים ג' אווזות בכלוב ועוד הלכו ובאו בדיר ב' אווזות וד' בר אווזות למחר מצא ד' בר אווזות כולן קטועי ראש ונודע שזה עשה הברדלס שכן הוא מצוי בעיר ופסקתי שאותן ב' אווזות שהלכו ובאו אסורין אבל הג' אווזות שהם בכלוב שרו דלגבי כלוב ס' לא על הוי והוי ס"ס דכל היכא דנעשו ב' כיתות בחדר א' במקומות נפרדים אף דודאי על למקום א' לגבי מקום הב' הוי ס' לא על תשו' ב"ח החדשות סי' כ' ע"ש:
כ"ד בספק על דמכשרי' אפילו שמענו דמקרקרין:
והוא שותק דאל"ה אפילו ודאי על כשרה הרשב"א בחי' והוא לשי' דסובר ס' שתקי ס' מקרקרי שרי כדפ' מרן בדין י"ב אבל לדעת הר"ן דסובר דס' שתקי ס' מקרקרי אסור איכא לאוקומי בפשי' בדלא ידעי' וכ"מ בדברי הר"ן שם ע"ש ואם כן איכא לספוקי בדעת הר"ן בודאי מקרקרי וס' לא עייל ושרי או אסיר וע"ל אות כ' ועפר"ח סקל"ב:
כ"ה אריה שנכנס בין השוורים ונמצאת צפורן של האריה תלושה ויושבת בגבו של א' מהן בין אם הצפורן לחה או יבשה חוששין לה אפילו אם הוא שותק והם שותקים וכ"ש אם מקום הצפורן או ה' צפרניו שמוטות מגבו ולא לזה בלבד חוששין אלא לכל השוורים שבדיר ש"ע דין י"ד וד"ז אפילו בהוא והן שותקים כמבו' בב"י והביאו הט"ז וכתב מרן בב"י דבכה"ג דצפורן אפילו במקום רחב חיישי' לאוסרו ונר' קצת דדעתו לאסור אותו שהצפורן בגבו דוקא אבל שאר שוורים שרו במקום רחב וכ"ד הד"מ והב"ח וכ"ה הפר"ח דלא כהט"ז דמתיר אפילו אותו שהצפורן בגבו:
כתב הרשב"א דוקא באריה שנכנס בין השוורים אבל אם בא לפנינו שור וצפורן בגבו לא חיישי' אבל צ"ע בתרתי ותלת דקיימי בדרא דסחופיה (פי' יד הארי) וקרוב מאד הדבר לאסור וכהפר"ח דנראה ברור לאסור בזה ע"ש: הכנ"הג הג"הט אות כ"ט נסתפק בנמצא א' הרוג וצפורן תחובה בגבו אי אסירי שאר השוורי' מי אמרי' כיון שהרגו נח רוגזיה והש"ד התיר בזה נסתפק עוד הכנ"הג שם בנמצא א' הרוג וא' צפורן תחובה לו על גבו אי אסירי שאר השוורים ע"ש:
כ"ו הא דחוששין לס"ד היינו שלא להתירה בלא בדיקה אבל אם בודקה ואינו מוציא בה רושם כשרה ואפילו ודאי דרוסה מהני לה בדיקה דלא כהחולקים בזה ואפילו ניכר מקום דריסה מבחוץ יש לה בדיקה מיהו אם האדים הבשר מבחוץ כנגד מקום שאם ניקב טריפה הוי ודאי טריפה ול"מ בדיקה וכל היכא דאמרי' חוששין צריך בדיקה וכל היכא דא דאמרי' אין חוששין א"צ בדיקה ולדידן שאין בקיאין בבדיקה אסור בכל ענין זולת היכא דא דאמרי' אין חוששין ש"ע דין ט"ז וש"ך ואחרוני':
כ"ז כיצד היא הבדיקה שוחטין את הנדרס ובודקין כל החלל שלו מכף הירך ועד הקדקוד אם נמצאת כולה שלמה מכל מיני טרפיות ולא נמצא בה רושם הדריסה ה"ז מותרת ואם נמצא בה רושם הדריסה אסורה איזהו רושם הדריסה שיאדים הבשר כנגד ב"מ ואם נימוק הבשר כנגד ב"מ עד שנעשה כבשר שהרופא גוררו מהחבורה רואין אותו בשר כאלו חסר וטריפה לשון מרן בש"ע דין י"ו ול"ד כנגד ב"מ אלא ה"ה כנגד א' מאיברים שנטרפת בהם אם האדים או נתמסמס כנגדו טריפה אפילו כנגד צ"הג עב"י וכב"י דוקא כנגד צ"הג אבל בשאר בשר שבירכים לא איכפת לן דאפילו ניטל כולו כשרה ואיכא פלוגתא דרבוותא אי צריך לבדוק כנגד המוח כיון שהעצם מפסיק ועב"י שכתב בשם הרוקח שצריך לבדוק המוח ע"ש והביאו הש"ך אבל הפר"ח הכריע דא"צ לבדוק לא כנגד המוח ולא המוח וכ"כ הפ"ת וכתב דאי איתרמי וחמינא דהאדים העצם מבחוץ צריך בדיקה מבפנים אם האדים כנגד המוח טריפה ואי לא כשרה והיכא דדרס וניקב עצם הקדקד בעי בדיקה ע"ש אם האדים בשר נגד: החוליות וכיוצא דאם נחתך העצם טריפה יש להסתפק אי הוי כעצם המוח לדעת המטריפין ומ"מ אם האדים העצם גופה יש לאסור ש"ד ובענין נתמסמס כבר נתבאר בכ"מ דאין אנו בקי' בבשר שהרופא גוררו ולכן מטריפין כל שנשתנה מריאתו ובענין הבדיקה דעת מרן דהבדיקה אחר השחי' כמ"ש לשונו אבל הש"ך הוכיח דהבדיקה היא מחיים גבה וכריסה וצדה וכל שנגד ב"מ ואם האדים שם הבשר מבחוץ טריפה ואם לא האדים מבחוץ א"צ שוב לבדוק וכשרה והפר"ח חלק עליו בהאדים מבחוץ וכתב דבזה מהני בדיקה בפנים ואי לא האדים גם מבפנים כשרה והפ"ת כתב דעיקר הבדיקה בפנים ואפילו לא האדים מבחוץ בעי בדיקה בפנים ובודאי דרוסה יש להחמיר אפילו בהאדים בחוץ ולא בפנים והא דבעי בדיקה כנגד כל החלל דוקא דלא ידעי' באיזה מקום דרס אבל בידעינן באיזה מקום דרס א"צ לבדוק אלא כנגד המקום ההוא ועב"י והא דמהני בדיקה דוקא בדידעי' שלא דרס בושט אבל כי מספק"ל בזה בבהמה אין לה תקנה ובעוף שוחט בקנה לבדו ואח"כ בודק בושט מבפנים לפי שהושט אין לו בדיקה מבחוץ ב"י וש"ע די"ז ואחרונים:
כ"ח אם דרס בסימנין משיאדימו כ"ש הסימנין עצמן טריפה ואפילו אם האדים הקנה בכ"ש טריפה ש"ע די"ו והיינו האדימו הסימנין מצד הפנימי שבהם כ"ד הרשב"א והר"ן וכ"ה הפר"ח דלא כדעת הרא"ש שכתב האדימו הסי' מבחוץ טריפה:
כ"ט יש מי שאומר בדורות הללו אין בקי' בבדיקה ולית לה תקנתא אלא להשהויי יב"ח או:
בנקבה שתתעבר ותלד וכן בעוף אם גמרה להטיל הביצים של טעינה ראשונה ושהתה כ"א יום ואח"כ חזרה להטיל ביצים כשרה וכן אם לא הטילה ביצים מעולם אם שהתה אחר שנולד בה ס' טרפות כ"א יום והתחילה להטיל ביצים כשרה וי"א שגם בז"הז בודקין אלא שצריך ליזהר להביא כל הבקיאין בדבר מרן בש"ע די"ח ומור"ם בהגה כתב דנוהגין כס' ראשונה ובשהיית יב"ח הסכמת האחרונים דבשנת העיבור צריך י"ג חדש דלא כהפר"ח דמקיל בזה וצריך שיהיו יב"ח שלמים ולא א' מלא וא' חסר כסדר החדשים ובעי' שנה וששה ימים עיין בס' שש"א ובענין הלידה מסקנת האחרונים דבעי' תרוויהו עבור ולידה דלא כהפר"ח שכתב דבחדא מנייהו סגי ובזכר ס' טריפה אם הוליד נספק בזה הפר"ח בתשו' והכ"ופ הביא פלוגתא בזה ע"ש הטעם דבעי' כ"א יום בעוף הוא לצאת מס' שמא דשיחלא קמא נינהו דזמן עיבורו של עוף כ"א יום וכתב הרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ה דלפ"ז באווז הבר כשתלד ב' ביצים יצאת מס' טריפה דאווז הבר אינו טוען אלא ביצה א' בכל שיחלא כדאיתא בקמא דנ"ה ע"ש הא דמהני שהיית יב"ח הוא אפילו בודאי דרוסה כיון דמהני בה בדיקה כמש"ל כ"כ הא האחרונים אבל ודאי טריפה ל"מ בה שהיית יב"ח כ"כ הרשב"א בתשו' והביאו מור"ם בהגה וכהש"ך דאפילו בס' יתרת אבר מהני יב"ח והפר"ח החמיר בזה ע"ש ובדבר שהוא פלוגתא דרבוותא אי טריפה מהני יב"ח להתירו כ"כ הש"ך מדברי מהרש"ל ע"ש והש"ד נסתפק בדבר דרוב הפוסקים מטריפין אי מהני שהיית י"ב חדש נגד הרוב ע"ש: ל' אם רבים הם הנדרסין אסור להשהות יב"ח כדי:
שלא יבא לידי תקלה ש"ע דין כ' והנה החמיר אפילו באחד ע"ש וכ"ד הפר"ח ועפ"ת ובזמן מועט כגון כ"א יום דלידה ל"ח לתקלה ש"ך סקמ"ז ואסור למכור ס"ד לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל ש"ע דין כ"א וכ' הגה אם הטרפיות ידוע שרי כיון שניכר הטרפיות ובדבר דאיכא פלוגתא דרבוותא אע"ג שאוסרין אותו באכילה מותר למוכרו לגוי דהוי ס"ס ודוקא בפלוגתא דרבוותא ת"הד ופ' מור"ם בהגה בסוף הסי' ופ' הש"ך דדוקא גבי דרוסה הוא דאמרי' כך משום דאיכא צדדין להקל וכ"כ הפר"ח וכתב דדוקא במחלוקת שקול ע"ש. כתב ה' שבות יעקב ח"א סי' נ"ה בעוף דבמקום אחד אוכלין אותו על פי המסורת ובמ"א אין אוכלין אותו ואירע בו ס' טרפיות במקום שאין אוכלין אותו מותר למוכרו לגוי חי ולא חיישי' שמא ימכרנו לישראל במדינה אחרת שאוכלין אותו דאין לו אלא מקומו ושעתו ע"ש. כתב מור"ם בהגה די"ח דאם רוצה למוכרו לגוי ימיתנו ואח"כ ימכרנו לגוי וכן הוא בגמ' דנ"ג לגי' הרשב"א בחי' שם דגריס לחנקינהו ולשדינהו לאשפה א"נ למוכרו לגוי ע"ש וכתב הרשב"א בחי' שם דמשמע דלשוחטו ולמוכרו לגוי אסור מדלא פריך לישחטו ולימכרו לגוי ע"ש וכתב הכנ"הג דדוקא לשוחטו ישראל אסור אבל אם שחטו הגוי מותר למוכרו דשחי' דגוי ניכרת והע"הש הביא מדברי הרשב"א בפג"ה והביאו מרן בב"י בסי' ס"ה דמותר לשוחטו ולמוכרו לגוי בסתם שלא בפני ישראל ולדינא קי"ל דלא גזרי' שלא בפני ישראל אטו בפני ישראל ואם אומר לגוי שהוא טריפה מותר למוכרו אף בפני ישראל:
ל"א י"א שצפורים קטנים אין האדמומיות ניכרת בהם לפיכך אין להם בדיקה וכן י"א שארס הנץ אינו אדום כ"כ ואינו ניכר לפיכך אין לו בדיקה ש"ע די"ט ואפילו בזמן הש"ס אין להם בדיקה ש"ך ופר"ח:
ל"ב אם נדרסה האם והולד בתוכה צ"ע אם יזיק טיפת הדרוסה לולד שבתוכה ט"ז סימן ע"ט והשב"י ח"א סי' נ"ד הסכים לאסור וכהפר"ח שם אם ילדה הולד ההוא וחי יב"ח ניתר בשחיטת עצמו שרי וכתב עוד דאם נדרסה כנגד הצואר או לדפנות וכיוצא ודאי דלא יזיק טיפת הדריסה לולד ע"ש ועיין להע"הש שם וכתב השב"י שם אם נכנס הדורס לדיר ונמצא צפורן תחוב בא' מהן והעובר בצדה וא"י אם עד שלא נדרסה ילדה או אח"כ הולד אסור ע"ש: ל"ג דרוסה שנתערבה באחרות יכולין להתיר ע"י בדיקה כנ"הג הגהת הטור אות מ"ה ועיין להש"ד אות מ"ב ויש עוד פרטי דינין בנתערבה ועיין בטור וב"י והכנ"הג ואין כאן מקומו:
ל"ד כתב הכנ"הג חתול דרכו להמית צפורים קטנים ע"י שפוהק פיו טריפה שהרי ממית בכך וכהש"ד בסוף הסי' דמסתמיות דברי הפוס' אין נראה כן: ל"ה אם דרס נגד הכבד ונגד הטחול אפילו בקולשיה טריפה אע"ג דלא מטרפי אלא בנקב ומדי דהוה הקנה דדריסתו בכ"ש אע"פ דטרפיותו ברובא ש"ד אות מ':
ל"ו מהני שהיית יב"ח אפילו לטריפה מן הבטן כ"נ מהגמ' והכנ"הג הג"הט אות מ"ו:
הביא מי שאומר דטריפה מן הבטן ח"י ועמ"ש ע"ז: