עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן לט
דיני טרפיות צומת הגידין:
א' ניטלו צ"הג או שנפסקו טריפה אע"פ שכל העצם קיים משנה וגמ' דף ע"ו ופסק מרן בש"ע בס' נ"ו דין א' וכהט"ז דנפסקו הוא באמצע החוט וכתב הסמ"ק אם נפסק החוט או רובו טריפה בבהמה ובעוף והביאו הרב כנ"הג: ב' נקלפו מעל העצם עד למעלה ועדין דבוקים למעלה כ' הראב"ד בפ"ח מה"ש דטריפה ומרן בכ"מ ובב"י כתב דאף הראב"ד סובר דכשר בכה"ג דכיון דעדיין מחוברין בגוף יש להם חיות ולא כ' הראב"ד דטריפה אלא להשיג על הר"מ לשי' ע"ש שדעתו להכשיר בכה"ג והשמיט ד"ז בש"ע והלבוש והפרישה כתבו כשרה כדעת מרן בב"י אבל הב"ח והט"ז והש"ך והפר"ח וכל: האחרונים חלקו ע"ז והסכימו דטריפה זולת הפ"ת והע"הש שהסכימו דכשרה ע"ש והרשב"ץ בס' י"ש דף י' ע"א כתב דדעת הראב"ד להטריף ונר' מדבריו שם שכן דעתו וכן עיקר וכל האחרונים לא ראו דברי הרשב"ץ וכהכ"וף דדוקא אם נחתך המקום שנקלף ממנו אבל אם עדין המקום הוא קיים כשרה דע"י רפואות יכול לחזור למקומו ויהיה מחובר והביאו המח"ב וכ"כ הרדב"ז סי' כ"ז דהדרא בריא ע"י רפואות אבל בנחתך הרגל מודה כהסכמת האחרונים דלא כהע"הש ע"ש וכהש"ד דאף מרן בב"י לא הכשיר אלא כשעדין מחובר למעלה ויונק מהגוף אבל אם נתקלפו ולמעלה מחצי העצם נחתכו מודה דטריפה דלא הדרא בריא ע"ש וכ' הרב לב"ש די"ט דאפילו עדיין דבוקין בבשר ובעור כל שנקלפו מעל העצם טריפה כמו שנר' מלשון הראב"ד ע"ש והוא פשוט וכתב עוד דלא מטריף הראב"ד אלא א"כ נקלף כל שיעור אורך צו"הג מעל העצם אבל אם נקלפו מקצתן או אפילו רובן ל"ל בה דכל שעדין יונקים ממקצת הנותר ממקום צו"הג יש להם חיות ואפילו נחתכו למעלה ממקום צו"הג כל שנשאר להם חיות במקום צו"הג כשרה:
ג' אם נברא חסר צו"הג כתב הרשב"ץ בס' י"ש ד"י ע"א דלדעת הר"מ דחסר אינו כניטל וכשרה ולהרשב"א טריפה ע"ש והמש"ז לא ראהו ע"ש וכהמ"ז דיש להכשיר בהפ"מ אבל המח"ב הסכים דטריפה אפילו בהפ"מ והיכא דנולד פסוק צו"הג ולא חסר נר' דלכ"ע טריפה בבהמה דיש לחוש ע"י צער לידה נפסקו ולא שנברא כך ול"ד לנברא חסר וראיתי להרב שפתי דעת בס"סי נ"ה שכתב דעגל שנולד ורגליו עקומות והיה:
הולך על ברכיו דלא היה מתירו מחמת חשש צו"הג אף דבתולדה הוא אפ"ה יש לחוש לצו"הג ע"ש ונר' מדבריו דאף בהפ"מ לא היה מתירו אף דהרב עצמו בסימן נ"ו הסכים בנברא חסר צו"הג להכשיר בהפ"מ ועיין בש"ע בסי' ל"ב ובטרפיות חוט השדרה:
ד' לקותה בא"ה טריפה כמו נפסקו אם לקו שיעור המטריף בפסיקתה פ"ת סק"ב:
ה' צו"הג הם בחוץ במקום שהזנב נופל עליהם ולא בפנים כ"ד הרי"ף והר"מ ורש"י אבל דעת הראב"ד שהם לצד פנים אבל הגידין שבצד חוץ אין בהם דין צו"הג והרשב"א והר"ן חששו לדבריו וגם הרשב"ץ בס' י"ש ד"י לא הביא אלא ס' הראב"ד וכתב מרן בב"י שיש לחוש לס' הראב"ד ב"ד וז"ל בש"ע דין ב' צ"ה הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי חוץ שהזנב נופל עליו ויש מ"ש שהם כלפי פנים לצד חלל הבהמה וכ' בהגה ויש להחמיר כב' הסברות אבל הס' הא' היא עיקר וכ"ה כל האחרונים לחוש לב' הסברות ובהמה ועוף שוין בזה כ"כ האחרונים דלא כהבית הלל שכ' דבעוף לכ"ע הם בפנים ועמח"ב והיכא שיש עוד צד להתיר סמכי' אסברא הא' שהיא עיקר דהיינו כשיש ס' אחר בפנימיים אבל כשהס' בחיצונים אין לעשותו ס"ס כיון דס' ראשונה עיקר מנחת יעקב והביאו הש"ד ומח"ב ועיין פ"ת ועיין להש"ד שנסתפק אם יש להתיר בהפ"מ אם נפסקו הפנימיים ע"ש:
ו' מקום צו"הג התחלתן למעלה מהערקום והוא עצם קטן שמחבר השוק לארכובה הנמכרת עם הראש ועצם זה הוא שמשחקין בו התינוקות שקורין קורגי'ל ולמעלה ממנו מתחברין וצומתין גידין אלו ועולין:
ומתפשטין בשוק עד שמתרככין וחוזרין כעין בשר נפסקו או ניטלו כנגד הערקום כשרה למעלה מהערקום והוא המקום שהטבחין תולין בו טריפה ש"ע דין ג' וד' והש"ד ומהרי"ל כתבו דאפילו בערקום יש לחוש שמא נפסקו צו"הג כיון שקרובים הם וכהש"ך דלדידן שאין אנו בקי' בבדיקה טריפה אפילו בערקום גופיה והא דכתבו הפו' דבערקום כשרה היינו אם נחתכו לפנינו אבל בנשברו יש לחוש ע"י השבירה נפסקו מקום צו"הג דלא כרש"ל שמכשיר בכה"ג ע"כ והפר"ח חלק עליו בזה דאפילו לדידן כשר בבדיקה ומ"מ בעי בדיקה ועיין להפ"ת ובין הפרק לערקום אם נחתך שם טריפה דשם הוא מקום צו"הג ודוקא עלויה ערקומא הוא דלא הוי צ"הג ובעוף דלית ליה ערקום בין התחתון לשוק הוי צ"הג פ"ת ש"ד ע"ש ולא מהני בכ"ז אם נקשרו שאשי"י ועיין לקמיה אות ט"ו בנחתך תוך הערקום מהני שהייה יב"ח משעה שנחתך ש"ד אות י"ג:
ז' שיעור אורך צ"הג ממקום שמתחילין להיות צומתין עד שמתפשטין בבשר בבהמה גסה י"ו אצבעות ויש מ"ש שהוא שיעור ד' אצבעות ובבהמה דקה לא נתנו חכמים שיעור אלא בראייתן ובמשוש שכ"ז שהם לבנים קשים ועבים יש להם דין צ"הג אבל כשהם מתחילין להתרכך או שהם קטנים או דקין אין להם דין צ"הג ש"ע דין ה' ובמקום שאינ' לבנים כ"כ אלא לבנים קצת ומזהירין כעין זכוכית דעת רש"י דהוו צ"הג אבל דעת הרי"ף והרא"ש לא הוו צ"הג ופ' בב"י כהרי"ף והרא"ש וכ"פ בש"ע ולא הביא אלא דעת הרי"ף והרא"ש ע"ש ובצ"הג דעוף יתבאר לקמיה כהפ"ת דבצ"הג דכלפי:
פנים יש לשער בבהמה גסה בד' אצבעות דהוי כס"ס בתרי פלוגתא דרבוותא אבל בצ"הג דכלפי חוץ טריפה בכה"ג אם לא בהפ"מ כיון דהעיקר כדעת הסו' דצ"הג הם כלפי חוץ כמש"ל:
ח' יש גידין אחרים שנבלעים באלו כזכרות בנקבות ואותם אינם בכלל צ"הג ש"ע דין ו':
ט' צומת הגידין בבהמה ג' גידין הן א' עב וב' דקין ודעת רש"י דאפילו נפסק רוב של א' מהגידין הדקין טריפה ודעת הרי"ף דאם נפסק כל העב כשר מפני שנשתיירו רוב מנין ואם נפסקו כל הדקין כשר מפני שנשתיירו רוב בנין ואם לא נפסקו לגמרי אלא רוב כל א' מהג' ונשארו ג' מיעוטין כשרה וכ"כ הפ"ת אבל המש"ז כתב דלדעת הרי"ף אפילו נפסק העב כולו ומהדקין לא נשתייר מהם אלא מיעוט בכל א' וכן אם נפסקו כל הדקין ומהעב לא נשתייר ממנו אלא מיעוט כשר והר"מ בנפסקו לגמרי פ' כהרי"ף דאם נפסק העב כולו או נפסקו הדקין כולן כשר וסיים ואם נפסקו רוב כ"א וא' טריפה וכ"כ הר"ן דאם נפסק רוב כל א' מהן טריפה וכתב דאם נפסקו העב וא' מן הדקין לגמרי טריפה אבל אם נפסק העב וא' מן הדקין רובם והב' מהדקין כולו שלם כשרה והרא"ש מטריף בכה"ג וכ"כ הרשב"א לחד תי' דלעול' אזלי' בתר רובא וכהפר"ח דלפלו' אם נפסקו כל הדקין ונפסק מיעוט מן העב או נפסק כל העב ומיעוט של הדקין כשרה ולתי' הב' שכ' הרשב"א הוי איפכא דאי אישתייר חד שלם אף קטינא כל שנשאר מיעוט שנים הנשארים שלם כשרה ואם נפסקו תרי קטיני לגמרי ומיעוט העב אע"פ שנשתייר כל העב טריפה וכן:
אם נפסק העב ותרי מיעוטי דתרי קטיני טריפה הכלל דלתי' הב' לעולם המיעוט מעכב ולא אזלי' בתר רובא וז"ל מרן בש"ע דין ז' צ"הג בבהמה ג' א' עב וב' דקים נחתך העב לבדו מותרת שהרי נשארו שנים נחתכו ב' הדקין מותרת שהרי העב גדול משניהם והרי לא ניטל כל הצומת אלא מיעוטא נחתך רובו של כל א' מהם טריפה והש"ך כתב דיש להחמיר כדעת רש"י דאפילו נפסק רוב א' מהן לבד טריפה והפר"ח העלה בנפסק רוב העב ורוב א' מהדקין אע"פ שהב' מהדקין שלם טריפה ואם נפסקו ב' קטיני לגמרי ומיעוט העב או נפסק כל העב ומיעוט הדקין ונשארו רובן של הדקין קיים כשרה וכ"ה הפ"ת בב' דינין אלו אלא שמקיל בנפסקו רוב כל א' ונשתיירו ג' מיעוטי דכשרה אבל אם נפסק א' מהן לגמרי וא' נפסק רובו וא' נשתייר רובו טריפה דלעולם אין להכשיר אלא בנשתייר רובו של העב או רובן של הדקין או שלא נפסק שום א' מהם לגמרי אלא נשתייר מיעוט בכל א' ע"ש ולדינא נקטי' דכל שנפסק רוב העב ורוב א' מהדקין טריפה כמ"ש הפר"ח וכ"ש בנפסק רוב של הג' ולא נשתייר אלא מיעוט בכל א' טריפה כמו שנר' מפשט לשון הר"מ שפ' מרן בש"ע ועיין להלח"מ שם:
י' ובעוף צ"הג הן י"ו גידין ובגמ' אמרי' אם נפסק א' מהן טריפה ומייתי עובד דחסר חוט א' ומצא א' מהן עב ונפציה ואשתכחו ב' והכשירו ודעת הרמב"ן דלא מטריף עד שיפסק חוט א' כולו אבל ברוב כשרה ואפילו נפסקו ט"ו ברובן וא' נשאר שלם כולו כשרה אבל דעת הר"מ והר"ן אפילו ברוב א' מהן נפסק טריפה וכ"פ מרן בש"ע דין ח' וז"ל בעוף הם: בעצם האמצעי כמו בבהמה והם י"ו ואם נפסק רוב של א' מהן טריפה וכהפ"ת דאם נפסק מחצה באומד כשרה אפילו דקי"ל א"א לצמצם וכן אם ס' מחיים או לאחר מיתה יש להכשיר בנפסק רוב א' מהן:
י"א סי' מקום שכלים צ"הג בעוף כסי' בבהמה דקה ש"ע דין ט' וכ' ההגה מי שאינו בקי לשער ישער כרוחב אצבע ע"כ והוא אגודל וי"א כרוחב ב' אצבעות ולעולם אין מגיעין למעלה מחצי העצם כמ"ש הגה ולכן לעולם ישער בחצי העצם בין בבהמה בין בעוף ולמעלה מזה אין בו דין דצ"הג אחרונים כ' הש"ד דבע"ש יש להקל בשיעור אצבע ובעוף קטן שאין בכולו כאצבע ישער בחצי עצם ויש מי שאומר דיש מין עוף שאין לו צ"הג ואין לסמוך ע"ז אלא כל עוף אם נשבר במקום צ"הג אע"פ שחזר ונקשר טריפה כדין שאר עופות שיש להם צ"הג ע"ש:
י"ב אנו אין בקי' בבדיקת צו"הג של עוף ולכן בכ"מ דאיכא מכה בצ"הג אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם טריפה מור"ם בהגה שם וכתב רש"ל שיחתוך מקום הנפוח ואם יראה בתוך הנפוח שיש בו ריקבון יש לחוש לצ"הג וטריפה וכהב"ח דדוקא נפוח אבל בשינוי מראה לבד א"צ שיחתוך ומ"מ טוב להחמיר וכהט"ז דמשמע מדברי רש"ל דאם אחר שחתכו לא יש ריקבון אין איסור אע"פ שנשתנה מראה הבשר מכמות שהוא ודוקא בעוף אין אנו בקי' אבל בבהמה בקי' כיון שקשים הם ועש"ך וכהב"ד סי' ח' ל"ד נפוח ונצרר הדם אלא אפילו כל מין ריעותא והביאו המח"ב ועיין למרן בב"י שהביא מפירש"י שאם נתמסמס הבשר טריפה ע"ש:
סי' ט"ל דיני טרפיות צו"הג קמא:
י"ג אם הכו הבהמה בגיד הנשה שלה בחץ יש לחוש לפסיקת צ"הג וצריך בדיקה אבל מקל כשרה ד"מ בסוף הסי' ועפר"ח:
י"ד תרנגולת שזרקו לה אבן ונשמט רגלה מן הארכובה לשוק אין לחוש שמא נפסקו הגידין הב"ד סי' ח' והביאו המח"ב:
ט"ו נשבר העצם במקום צ"הג ונקשר ונתרפא יש מתירין אסלא נשתנה מראה הבשר שעל השבר ויש אוסרין עד שיבדוק צ"הג ש"ע דין י' וכ' הגה וכן עיקר ולדידן דאין בקיאין בבדיקת העוף טריפה ומשמע מדבריו דבבהמה בכה"ג בקיאין גם בנשבר וי"א דגם בבהמה אין בקי' בנשבר וכהש"ך דאין להתיר בבהמה אלא בנתרפא אבל כשעדין שבור לפנינו אין להקל וכ"כ הפר"ח ואם נתרפא שבר על שבר דהיינו זה ע"ג זה ולא שאשי"י יש לספק וצ"ע הש"ד:
ט"ז בנשבר במקום צ"הג ל"מ שהיית יב"ח או לידה דהחששא לאו בשעת השבירה דוקא אלא מתוך שהולך רגליו ודוחק אותו יש לחוש כל שעה אבל אם נתרפא יפה מהני יב"ח או לידה משעה שנתרפא הש"ד וכיוצא לזה כתב הפר"ח בסי' נ"ז בנשבר גף של עוף ועיין בטרפיות הגף:
י"ז כתב הב"י בשם א"ח י"א שאם נשבר העצם בפנים תוך הבשר ואינו יוצא כלל א"א לבדוק אחר צ"הג שכשאנו רואים שהעור לא נפסק גם הגיד לא נפסק והר"מ מצריך לבדוק הגידין אע"פ שאין העצם יוצא לחוץ והד"מ תמה עליו וכתב דלא קי"ל הכי אלא שבכל גוונא חוששין שמא נפסקו הגידין ע"ש: ח"י כתב הכנ"הג בשם דמ"א דבאווזא אנו בקיאין בבדיקת צ"הג ול"ד לעוף וכהש"ד דיש לסמוך ע"ז בהפ"מ:
י"ט כתב הכנ"הג הגהב"י אות קי"ג עצם אווז שנשבר ונקשרו זה ע"ג זה ועצם העליון למטה כשיעור אצבע למטה בצ"הג רב א' הכשירו ורדב"ז מטריף והש"ד בשם הבל"י כתב דבכה"ג כתב דטריפה אף שאין עוקץ:
כ' עצם שנשבר בעוף למעלה מצ"הג ונקשר ויש ס' שמא בתולדתו נעשה והיה השבר למטה מאצבע וע"י שנתגדל עכשיו השבר למעלה אם רואה שהעליון בריא והתחתון יש בו ריקבון תלינן השבר בצ"הג וטריפה ש"ד בסוף הסי':