עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן לח
דיני טרפיות עצם הקולית:
א' קולית הוא הפרק של הירך המחובר לגוף והוא עשוי כבוכנא באסיתא והוא בוקא דאטמא ובגמ' דנ"ד אמרי' בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה ומסקי' והוא דאיעכול ניביה ואע"ג דאפסוק ניביה כשרה עד דאיעכול ניביה ואיפליגו רבוותא אי בעוף הדין כן דבעי' עד דאיעכול ניביה או בעוף טריפה אף דלא איעכול ניביה ורובא דרבוות' סוברי' וכן מסקנת האחרונים דאפילו בעי' איעכול ניביה וכ"פ בש"ע ופי' ניבי כתב הר"מ שהם היתידות שבעצם הכף שיוצאות על עצם הזכר ואוחזות אותו אבל רש"י פי' שהוא גיד שבראשו שמחובר בחור והוא קטן מאד וכפי' הר"ן ז"ל ומרן בש"ע פ' כפי' הר"מ וז"ל הש"ע בסי' נ"ה דין ב' עצם הקולית שניתק ממקומו במקום חיבורו בגוף והיינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה בין בבהמה בין בעוף והוא דאיעכול פי' שנרקבו ניביה והם היתידות שבעצם הכף שיוצאות על עצם הזכר ואוחזות אותו אבל נפסקו שלא מחמת עיכול כשר' ע"כ והפר"ח כ' דיש לחוש לב' הפי' וכ"ה האחרונים וכהכנ"הג הגהב"י אות כ"ג ל"ש שף כפשטו דאינו עומד באסיתא ל"ש עומד באסיתא רק שיש חלל בין בוכנא לאסיתא הכל בכלל שף ובאות כ"ד כתב כי כל היכא דהבוכנא דהיינו הבוקא אינו חלק ממש רק נחתך ונפגם אז בודאי בא לו מכח דשף מדוכתיה ונתחכך למעלה על האסיתא ולא בתוך האסיתא וכן בחיי הבהמה ניכר אם שף לפי שלעולם אותו צד כחוש יותר מן הב' אבל זולת זה א"א לידע דכשיבא שם ע"י חיתוכו לראות ממילא ינתק ממקומו ע"ש: כתב הראב"ד בהשגות דשף מדוכתיה היינו ראשו התחתון שמחובר לשוק אבל ראשו העליון המחובר לירך שנשמט טריפה אפילו לא איעכול ולא איפסוק ניביה וכל הראשוני' חלקו עליו בזה וכ' דשמוטת הירך היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה דבעי' איעכול ניביה וכ"פ כל הפו' דלא כהב"ח דכ' לחוש לס' הראב"ד:
ב' אם נתעכלו מיעוטן של הניבי ורובן קיים כשרה אף דהבוקא שף מדוכתיה כ"כ הב"י ולמד כן מתשו' הרשב"א ופ' מור"ם בהגה ואין חולק בדבר ועיין פר"ח:
ג' כתב מור"ם בהגה י"א דאין אנו בקיאין באיעכול ניביה לכן יש לאסור כל שמוטת ירך שמא איעכול ניביה ע"ש ע"כ ומוכח מדבריו דאף דלא נפסקו טריפה וכ"כ הב"ח אבל רש"ל כתב דבעי' שנפסקו ניביה הא לא"ה לא מטרפי' וכ"ה הפר"ח וכ"כ הכנ"הג משם דמש"א וכהש"ך דמשמע מדברי רש"ל דכל שנעכל ודאי איפסוק וכן מסקנת הפוס' ע"ש:
ד' כתב בא"וה וש"ד ופ' מור"ם בהגה אם נשבר סמוך לגוף אע"פ שחזר ונקשר היטב טריפה שמא איעכול ניביה ומשערי' ד' אצבעות בגסה וב' בדקה ובעוף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וטוב להחמיר במקום שאין הפ"מ וכהש"ך והפר"ח אפי' שאש"יי וכהפר"ח דבלא יצא לחוץ איירי דאי יצא לחוץ בלא"ה טריפה וכתב הרב בתי כהונה ח"א סי' י"א דד"ז דנשבר סמוך לגוף ע"כ איירי בבא הקולית לפנינו יחידית ביד קטן ולא ידעי' אי שף מדוכתיה או לא דכיון דאין בקי':
באיעכול ניביה חיישי' שמא איעכול ואי איעכול קרוב לודאי דשף אבל אי ידעי' בודאי דלא שף מדוכתיה כשרה כדכתב מור"ם בהגה אח"ז דאיעכול ולא שף כשרה עש"ב אבל ה' בכור שור דק"א כתב דנשבר סמוך לגוף דינו כמו שף וכמו דקי"ל באגפי העוף דנשבר סמוך לגוף דינו כמו נשמט ע"ש וכ"כ הש"ד:
ה' כתב הש"ך סק"ו נראה דאם רואה שנפסקו ואינו בקי באיעכול ניביה יש לאסור אפי' בהפ"מ אבל בנשבר סמוך לגוף יש להקל בהפ"מ ע"כ נראה מדבריו שמחלק בין נשמט לנשבר סמוך לגוף דאף דדינו כמו נשמט לאו לגמרי דבהפ"מ יש להקל בנשבר ולפ"ז בנשבר סמוך לגוף אפילו רואה שנפסקו כיון שאינו בקי בנתעכלו מקלי' בהפ"מ ואם רואה שלא נפסקו יש להקל בהפ"מ גם בנשמט אבל מדברי הפר"ח סק"ט נר' קצת דגם בנשבר ורואה שנפסקו אין להקל בהפ"מ ואם אינו יודע אם נפסקו כ' דאין להתיר מכח ס"ס אפילו בהפ"מ דס' חסרון ידיעה הוא ע"ש ומ"מ יש לכוין דבריו כהש"ך דבנשבר יש להקל גם ברואין שנפסקו בהפ"מ ולפ"ז אם יש ס' אם נפסקו יש להקל בנשבר אפי' בהפסד מועט והרב בתי כהונה סי' י"א כתב בדעת מור"ם דבס' יש להחמיר בהפסד מועט אפילו בנשבר וע"ל אות ד' ומ"מ כתב ה' ב"כ הנז' דאם הביאו בפני המורה עצם הקולית בפ"ע אחר שנתבשל ונתמסמס הבשר והגידין רק הוא לבדו עומד בעינו והוא שבור סמוך לגוף יש להקל מכח כמה ס' עש"ב והנ"ב סי' כ' כתב דבהפ"מ מותר בנשבר סמוך לגוף אע"פ שלא נבדקו ע"ש נראה דסובר דמה שהתיר רמ"א בהפ"מ היינו בלי שום בדיקה בניבי:
והיינו דוקא אם נקשר שאשי"י אבל בלא נקשר טריפה כ"ז שלא בדק בניביה אבל בדיקה בניביה מהני אף לדידן דלא בקי' בבדיקה כ"כ הרב לבושי שרד בפתיחתו בתחי' הסי' ע"ש:
ו' אם לא נשמט הירך ואיעכול ניביה כשר מרדכי הביאו בב"י ופ' מור"ם בהגה והפר"ח חולק בזה והעלה לאסור והאחרונים הסכימו להתיר כפ' מור"ם בהגה והב"י וכ"ה המח"ב:
ז' כתבו התוס' בבכורות ד"מ דנשמטה מתחי' בריאתה כשרה וכ"ה הפר"ח ע"ש אבל דעת רש"י בחולין דנ"ח לפי מ"ש הל"ח אות רצ"ה דטריפה אפילו מתחי' בריאתה ולכן יש להחמיר וכן הסכימו הש"ד וה' לבושי שרד דלא כהפר"ח ומ"מ אינו אלא ס' טריפה:
ח' כתב הר"ן ניטלה הירך טריפה אע"ג דלא איעכול ניביה וכהכנ"הג הגהב"י אות ך' והיינו בחלל שלה קיים דהיינו שעדין הבשר חופה חציו או שלישו דבניטל הירך וחלל שלה נבילה הוי וכ"כ רש"י בחולין דכ"א ואם נבראת נטולת הירך וחלל שלה מבואר בנדה דכ"ד דהוי נמי נבילה וגם אם חלל שלה קיים נר' דהוי ודאי טריפה אע"ג שנבראת כך ועיין בס' שש"א מ"ש בזה:
ט' כתב המרדכי אם מצאה שמוטה אחר שחי' וס' אי קודם גמר שחיטה נשמטה כשרה דבשעה מועטת ודאי לא איעכול ניביה ודוק' שידע בודאי שבשעה שהביאוה לשחוט לא היתה שמוטה וכהש"ך בשם אגודה דבכה"ג אפילו אפסיק ניביה כשרה וכתב עוד הש"ך דמשמע מדבריהם דאם ס' אם היתה שמוטה: קודם לכן טריפה ולא שרי מכח ס' שמא אחר שחי' ואת"ל קודם שמא לא איעכול דס' חסרון ידיעה הוא ע"ש אבל הפר"ח כתב דיש להכשיר בס' שמוט דהאידנא דלא בקי' בבדיקה מקרי ס' וכמו שהתיר בד"ז בהגהות א"וה מכח ס"ס והביא דבריו הש"ך ע"ש:
י' ראש עצם הקולית המחובר לשוק שניתק ממקומו כשרה אפילו אם איעכול ניביה ש"ע דין ג' וכתב מור"ם בהגה וי"א דוקא שע"וב חופה את רובו מתשו' הרא"ש והש"ך הצ"ע בד"ז והוכיח מתשו' הרשב"א דדוקא בנשבר הוא דבעי' ע"וב חופין את רובו אבל בנשמט לא בעי' וכן הסכים הפר"ח אבל הפ"ת החמיר בזה וכתב הרב לבושי שרד כל היכא דיצא הבוכנא מאסיתא דין נשבר יש לו ולא מקרי נשמט אלא דניזוז ממקומו ולא יצא וע"ש בפתיחתו באורך:
י"א אם יצא הבוכנא מאסיתא לגמרי אפילו ע"וב חופין את רובו כתב ה' לב"ש ד"ט דטריפה אפילו לא איעכול ניבי ובזה אוקים דברי הר"ן שהבאתי לעיל אות ח' וכתב דאפילו ס' אם יצא מהבוכנא טריפה מס' ומדברי כל האחרונים נראה שהבינו דברי הר"ן כפשוטו דניטלה לגמרי אבל אם יצא מאסיתא לבד בעינן איעכול ניבי וכמ"ש הכנ"הג הבאתיו באות א' ועיין בס' שש"א:
י"ב אם חזרה הבוכנא מאסיתא ע"י אדם או מעצמה וחזרה ונתרפאה לגמרי טריפה הרב לבושי שרד שם:
י"ג בהמה זו דיצאה הבוכנא מאסיתא מותר למוכרה לגוי ולא חיישי' שמא תבריא:
וימכרנה לישראל שם:
י"ד נשבר עצם הקולית וניטל ממנו קורט מראשו העליון המחובר לשדרה ונתעכלו מיעוט ניביו אם ע"וב חופין את רובו כשרה ש"ע דין ו': ט"ו אם נשבר עצם הקולית באמצע וחזר ונקשר שאשי"י או זה עג"ז עיין בטרפיות הרגל והשוק אות ט"ו ומשם באר'ה:
ט"ז בטרפיות הקולית ל"מ שהיית יב"ח ולידה דכיון דהחשש הוא משום שמא איעכול ניביה חיישי' שמא עכשיו איעכול ניביה דע"י ההליכה עבידא דאיעכול ודמי לצ"הג דג"כ ל"מ שהיית יב"ח ולידה כמש"ש כ"כ הרב בית יצחק סי' נ"ה ע"ש: