אור ברסלב
עיני הכהן סימן לו

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן לו

סימן לו

דיני טרפיות הרגל והשוק:

א' ג' פרקים יש ברגל התחתון הא' מה שחותכין עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ונק' ארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה ממנו פרק ב' והוא הנק' שוק וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה ממנו פ' ג' והוא מחובר לגוף ונק' קולית בפרק התחתון כ"מ שיחתך בה כשרה עצם המחובר לגוף הנק' קולית כ"מ שיחתך בו טריפה בעצם האמצעי אם חתך במקום צו"הג צריך בדיקת צ"הג ובדין צ"הג יתבאר ואם נחתך בעצם האמצעי שלא במקום צ"הג או במקום צ"הג ונדבקו ונמצאו הגידין שלמין דמטעם טרפיות צ"הג ליכא אם עור ובשר חופין רוב החתיכה או השבירה כשרה ואם אין ע"וב חופין רובו דעת רש"י ודעמיה טריפה משום חתוכת הרגל אבל לדעת הרמב"ם ודעמיה ליכא טרפיות משום חתוכת הרגל כלל בשוק ומרן בש"ע בסי' נ"ה דין א' הביא ס' הר"מ בסתם ואח"כ כ' ויש אוסרין וכו' והיא דעת רש"י ומור"ם בהגה כתב דהמנהג כס' האחרונה ואין לשנות והסכמת האחרונים דלמעשה נקטי' להחמיר כס' האחרונה אבל בשעת הדחק או הפ"מ או יש ס' אחר אז סמכי' על ס' המתירין שהביא מרן בש"ע בסתם ועיין להמח"ב אות כ"ב:

ב' לסברה האחרונה דבשוק טריפה משום חתוכת הרגל נסתפק הרא"ש אם נסתר בארכובה עצמה דמתני' קתני מן הארכובה ולמעלה טריפה מן הארכובה ולמטה כשרה אבל ארכובה עצמה לא שמענו דדיוקי דמתני' סתראי נינהו ופ' להחמיר:

והוכיח שכ"ד רש"י וכ"כ הטור דבין הפ' לשוק טריפה וכ' מהרי"ן חביב הביאו מרן בב"י הארכובה עצמה דקאמר הרא"ש הוא מה שבין הערקום לשוק אבל בערקום עצמו כשרה וכ"כ בש"ע אבל הא"וה כ' דבערקום עצמו טריפה וכהט"ז דלפי"ז אפילו בין הערקום לרגל התחתון טריפה והש"ד כ' דבערקום עצמו איכא חשש דצ"הג וכ"ה הב"ח להטריף בערקום עצמו וכ"ד הש"ך דבערקום גופיה איכא ב' טרפיות משום חתוכת הרגל ומשום צ"הג ולפי"ז אפי' לא יצא השבר לחוץ צריך בדיקה בצ"הג ואפילו נתרפא שאשי"י טריפה מחשש צו"הג ע"ש אבל הט"ז הסכים לדברי מהריב"ח וכ"פ מרן בש"ע והפר"ח כ' דבערקום גופיה טריפה משום חתוכת הרגל אבל ליכא חששא דצ"הג וכ"ה אחרונים והמח"ב כתב דבהפ"מ יש להכשיר אף לבני אשכנז ואם נחתך בין הערקום לעצם התחתון דעת הפר"ח להכשיר אפילו בלא הפ"מ וכ"ה אחרונים ואם נשבר או נחתך בין הערקום לעצם האמצעי טריפה אם אין ע"וב חופין רובו ויצא לחוץ ואם לא יצא לחוץ כשרה ע"י בדיקה בקי בצ"הג מח"ב שם ובעוף אם נחתך בין עצם התחתון לעליון טריפה משום חתוכת השוק ואפילו אם לא יצא לחוץ יש להטריף משום צ"הג הפר"ח ואחרונים דלא כהרב אמונת שמואל סי' ט"ל דמכשיר בזה ע"ש:

ג' אם נחתך בתוך הפרק במקום שמחובר עצם הקולית עם השוק טריפה ש"ע שם וכתב הפר"ח דד"ז הוא לכ"ע אפילו לס' הא' שהביא מרן בש"ע בסתם ע"ש: ד' אם נבראת חסרת רגל התחתון הנמכר עם הראש כשרה דאפילו נחתך שם כשרה אבל חסרת:

עצם האמצעי או העליון כתב מרן בב"י דלהר"מ כשרה ולהרשב"א טריפה וכבר השיגו עליו כל האחרונים דחסרת רגל גמ' ערוכה בפ' א"ט דנ"ח דטריפה ועיין מור"ם בהגה ואם נבראת יתרת רגל טריפה גמ' שם ומרן בב"י כתב דאפשר דאפילו למטה מארכובה טריפה דאמרי' כנטול כל האבר ולבסוף כתב דנ"ל עיקר דלמטה מארכובה כשרה ודוקא אם היתר מראש עצם התחתון ולמעלה וכ"פ בש"ע בדין ד' וכ"ה הט"ז וכהש"ך דאם היתר בערקום טריפה כיון דאם נחתך שם טריפה וע"ל אות ב' והפר"ח הטריף אפילו למטה מארכובה עד הפרסות אבל יתיר בפרסות כשרה ע"ש כ' המרדכי והביאו בב"י ומור"ם בהגה דוקא שהיתרת יש לו תואר רגל ועומד במקום הרגלים אבל בלא"ה כשר דדילדול בעלמא הוא גם בעי' שמגיע לארץ והולך עליו כמ"ש בב"י אם נמצא יתר אצבע א' והיה בו עצם וצפורן ומחובר ברגל כתב המרדכי י"מ ויש מכשירין והפר"ח הסכים לדעת המתירין ע"ש כתב עוד המרדכי תרנגולת שהיתה יתירת רגל לצד הזנב ולא היה דבוק כלל לא' מרגליה והתירוה וכהפר"ח דלמאי דקי"ל כרש"י בפי' יתר כנטול טריפה בכה"ג:

ה' בהמה שנמצא לה שבר ברגליה בעצם האמצעי למטה מצ"הג כמו ד' וה' אצבעות והעצם היה חתוך לב' והבשר המקיף במקום השבר היתה נימוקה ומעופשת כמעט שהתליע יש מי שהכשיר ומהרש"ך ח"א סי' קל"ד כתב דטריפה והביאו הכנ"הג:

ו' כ"מ שאם יחתך שם הרגל טריפה אפי' לא נחתך אלא נשבר והכי תנן במתני' בפ' בהמה המקשה דע"ו נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחי': מטהרתו וא"ל אין שחיטתו מטהרתו ובבריתא שם איתא נשבר העצם ויצא לחוץ אם ע"וב חופין את רובו כשרה וא"ל טריפה ואפליגו אמוראי אי סגי ברוב עוביו או ברוב הקיפו ואמר ר"פ הילכך בעי' רוב עוביו ורוב הקיפו וכ' הרשב"א בשם הר"י דמתני' וברייתא תרי גווני נינהו דמתני' איירי בנשבר העצם ולא יצא לחוץ כלל ובזה בעי' רו"ב קיים שלא ניטל רוב הבשר ואז אפילו אינו חופה רוב עוביו ורוב הקיפו כשרה אבל בריתא ביצא לחוץ ובזה בעי' שיהא הבשר חופה רוב עוביו ורוב הקיפו אבל דעת רש"י והרא"ש דמתני' ובריתא חדא מילתא היא דדוקא ביצא לחוץ הוא דבעי' רוב עוביו והקיפו אבל בלא יצא לחוץ דהיינו שהעור שלם מכל צדדיו לא בעי' רוב כלל ופ' בב"י כרש"י והרא"ש וכ"ה הפר"ח סקכ"ב וכתב הפר"ח סקי"ד דיצא לחוץ המוזכר כאן לאו דיצא לגמרי אלא גלויו לחוץ הוי כיצא לחוץ ובפי' רוב עוביו פירש"י דהיינו דבעי' שלא יצא העצם אפילו דרך נקב קטן אבל התוס' והרא"ש פי' דאי הבשר חופה רוב עצם השבירה ורוב הקיפו אפי' יצא העצם דרך נקב קטן כשרה ומאי דבעי' רוב עוביו ורוב הקיפו הוא משום דלפעמים עיגול העצם אינו בהשואה א' אלא מתקצר והולך וכל כמה שמתארך העוקץ מתרבה ההיקף ואז אם החיפוי לאותו צד יש בו רוב היקפו ועדיין רוב צד העובי מגולה ואם החיפוי לצד הרחב הוא להפך ולכך בעי' תרווייהו דלעולם בעי' שיהיה מכוסה בבשר רוב העובי ורוב ההיקף ולפ"ז אף אם יצא דרך נקב קטן ימתח האבר כמו שהיה ויקרב שבר אל שבר ויראה שהבשר חופה רוב עוביו והקיפו וכשר ופ' בב"י כהתוס' והרא"ש דלא כרש"י וז"ל בש"ע דין ה' כ"מ שאם:

יחתך שם הרגל היא טריפה אפילו לא נחתך אלא נשבר ויצא לחוץ אם אין ע"וב חופין רוב עוביו ורוב הקיפו טריפה ואם חופין כשרה ומור"ם בהגה כ' וי"מ ואוסרין אפילו אם ע"וב חופין רובו אם השבירה יצאה מחיים דרך נקב קטן ע"כ וזו היא דעת רש"י וכהפר"ח דיש לחוש לדבריו ודוקא כשנודע בודאי דיצא מחיים ובהפ"מ יש לסמוך על התוס' והרא"ש וכהש"ך והפר"ח כשבשר חופה את רובו דכשרה אפילו האבר כשר דלא כהש"ד והיינו מדינא אבל כתבו האחרונים דנהגו להשליך האבר בכל גוונא:

ז' אם נשבר לפנים ויצא העצם מהבשר לצד פנים כתב הכלבו בשם הראב"ד דכשרה דכיון דלא שלטא ביה אוירא הרי בריא וי"א דיצא לפנים כמו לחוץ וב"י פ' כדעת הראב"ד וכ"ה הפר"ח ואם נשבר ככה"ג בעצם צ"הג כתב שבלי הלקט הביאו הב"י דנחלקו בזה אם צריך לבדוק בצ"הג והפר"ח הסכים דצריך לבדוק בצ"הג:

ח' וכתב מור"ם בהגה דהמנהג להטריף אף אם ע"וב חופין את כולו מכל צדדיו ואין שם נקב כלל ואין לשנות אם לא במקום הפ"מ ודוקא אם לא חזר ונקשר אבל בחזר ונקשר נוהגים להכשיר וכהש"ך דחומרא גדולה דאפילו לשי' רש"י אם לא יש נקב כלל כשר וכיון שכן יש להקל בנקשר שבר על שבר אפילו אינו שאשי"י ואפילו בלא הפ"מ כלל והפר"ח כתב דחומרא זו אין לה מקום ולכן אין לאבד ממונם של ישראל בחנם וכתבו האחרוני' דמנהג זה לא נתפשט אלא באשכנז ואם אין ריעותא בעור ובשר כלל אף אם אין הקשר אמיץ:

שבר על שבר יש להקל מהר"ץ בתשו' הביאו המח"ב:

ט' אם נפל קצת מהעצם אם יש בע"וב לחפות השבר אף אם לא נפל העצם כשרה אבל אם אין בו כדי לחפותו אלו לא נפל אע"פ שיש בו כדי לחפותו עתה טריפה ש"ע דין ה':

י' אם נשבר העצם במקום שאינו נטרף אם נחתך אם אין ע"וב חופין את רובו הבהמה מותרת והאבר אסור מדרבנן ע"כ ולפ"ז בס' הולכין להקל וגם מותר להאכילו לגוי כ"כ הרשב"א והר"ן אבל הסמ"ק כ' דאסור להושיטו לגוי ועש"ך והפר"ח הסכים דשרי להושיטו לב"נ וכ"ז להסו' דמצות פרישה מדרבנן אבל הר"מ סובר דהאבר אסור מדאורייתא והפר"ח בסי' ס"ב כתב כדעת הרמב"ם ע"ש וכ' בש"ע וצריך לחתוך גם מעט מהמותר כשחותך האבר האסור וכהש"ך ר"ל מקום שהוא מחובר עתה משום דא"א לצמצם אבל א"צ לחתוך למעלה ממקום השבירה במקום שהעצם והבשר נפרד וכ"כ הפר"ח ע"ש וכ' בהגה וצריך לחתכו קודם שימלחנו עם הבהמה והעוף ואם לא חתכו עד לאחר המליחה או הבישול כהב"ח דצריך לבטלו בס' אבל אין אומרים חנע"נ במליחה בכה"ג וכ"ז בודאי יצא לחוץ אבל בס' אם יצא לחוץ יש להק"ל והט"ז כתב דאף בודאי יצא לחוץ יש להקל במליחה ובמקום הפ"מ או לכבוד שבת יש להקל אפילו בבישול והש"ך כתב דאף בתבשיל ל"א חנע"נ לענין איסור דבוק אבל אם נאסר התבשיל ונפל מהתבשיל למ"א חנ"נ ואסור ודוקא באיסור דבוק הוא דמקלי' ע"ש טעמו והפר"ח החמיר בודאי יצא לחוץ אף בהפ"מ דלא כהט"ז אבל בס' יצא לחוץ לכ"ע שרי אף בלא נקשר דלא כמ"ב: שאינו מתיר אלא בהפ"מ:

י"א דעת הר"מ דעור לבדו חופה את רובו סגי כמו בשר אבל כל הראשונים חלקו עליו וכ"פ בש"ע דין ז' וז"ל הא דמכשרי' בע"וב חופין את רובו דוקא כשרוב החפוי מן הבשר ואז המיעוט של עור מצט' עמו אבל אם החצי מן העור והחצי מן הבשר לא וה"מ בבהמה אבל בעוף כיון שעורו רך מצט' עם הבשר ובמחצה עור ומחצה בשר ע"כ אבל עור לבדו אינו מציל אפילו בעוף ואפילו רוב עור ומיעוט בשר אינו מציל ש"ך ופר"ח ואם העור מקיף מכל צדדיו בלי שום נקב סגי בלא בשר הפר"ח וע"ל ומדברי כולם מבואר דבשר לבדו מהני בלא עור אבל לפי' הרז"ה משום תשו' הגאונים דבעי' עור כבריאתו עם הבשר והפ"ת החמיר כס' זו ע"ש ועיין להפר"ח סקכ"ט מ"ש בשם רי"ו ע"ש:

י"ב יש מ"ש שיש מקום שעור לבדו מציל אף בבהמה והוא במקום הסמוך ממש לארכובה לפי שאין שם לעולם בשר אלא עור לבד דבוק עם העצם ובשאר מקומות שדרך להיות שם בשר אם לא היה שם בשר אלא עור לבד והיו רירין בין העור והעצם י"א שמציל ש"ע דין ח' ואין חולק בדבר:

י"ג גידין שסופן להקשות אינן מצילין גמ' ופ' מרן בש"ע דין ט' ומש' מדברי רש"י בד"ה הנהו דבמחצה גידין ומחצה בשר איירי ואפ"ה איספקא הילכתא דאין מצילין ומשמע קצת דאי רוב בשר ומיעוט גידין מצילין מיהו מסתמיות דברי הפוס' נראה דלא מהנו מידי ועיין בחי' שם בגמ' וגידין הרכין שאין סופן להקשות נר' מהגמ' ופו' דבשר נינהו ומצילין אך הב"י: בתי' האחרון כתב דכל הגידין סופן להקשות וכ"פ מור"ם בהגה אך הפ"ת הוכיח מפירש"י בפסחים דיש גידין שאין סופן להקשות והנהו בשר נינהו ומצילין וכתב דגידין הנאכלין בשור הגדול ע"י שליקא רכין נינהו ומצילין והע"הש הוכיח מהסוגיא דאם אין נאכלין בשור הגדול אלא ע"י שליקא לאו בשר נינהו ואין מצילין:

י"ד ל"א היה בשר החופה את רובו במקום אחד אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן סביבות העצם או שהוא במקום א' אלא שהוא מרודד או קלוש או נקלף מעל העצם או שניטל שלישיתו התחתון או ניקב או נסדק או נתמסמס בשר החופה ונעשה כמין בשר שהרופא גוררו כל אלו בעיות שלא נפשטו בגמ' ופ' הפו' לחומרא וכ"פ מרן בש"ע דין יו"ד ומשמע מדברי הטור דנתמסמס אפשיטא דטריפה ממ"א אבל התוס' והרא"ש כ' דס' הוא וכמ"ש מרן בב"י וכ' בהגה ואנו אין בקי' בבשר שהרופא גוררו ולכן כ"מ שנשתנה מראית הבשר אינו מציל וכ' הרשב"א בשם ר"ח דפי' כל הבעיות אלו על העצם עצמו ולא על הבשר החופה כפירש"י אבל מדברי הראשונים נר' כפירש"י וכ"כ הפר"ח ובעיא דניקב פירש"י נקב קטן בלא חסרון אבל הר"מ כתב או שהיה על הבשר נקבים נקבים ובעיא דנקלף פי' הר"מ שנגרר הבשר מלמעלה עד שלא נשאר מהבשר אלא כקליפה משמע דנקלף מן העצם כשרה דלא כפירש"י ומרן בש"ע פ' כרש"י וכ"כ הפר"ח ע"ש ובעיא דניטל שלישיתו ל"ד שלשיתו וז"ל הרמב"ם שנתעכל הבשר מעל העצם שנשבר מלמטה עד שנמצא הבשר החופה אינו נוגע בעצם:

כתב הפר"ח דמוכח מדברי הר"מ דבכל הני אם:

נתרפא הבשר כשרה ואין לסמוך ע"ז ואם נקדר הבשר בסכין מעל השבר כעין טבעת בעיגול ורוב היקפו מכוסה כשרה והוא שיהא הבשר דבוק בעצם סביב הקדירה ופי' הפר"ח שוש בו צמחי בשר שזה סי' שמעלה ארוכה וד"ז דנקדר בעיא דאיפשטא בגמ' והר"מ כללה עם שאר בעיות הנז' ופ' לחומרא וכהפר"ח דיש לחוש לדבריו וכל אלו הבעיות דפסקי' בהו לחומרא היינו באבר המטריף אם נשבר ברגל דאינו נטרף ולא נ"מ אלא לענין האבר אזלי' בהו לקולא כיון דלית ביה אלא מצות פרוש מדרבנן כמ"ש מרן בש"ע הבאתיו לעיל ועיין להפ"ת:

ט"ו נשבר העצם במקום שעושה אותה טריפה וחזר ונקשר וא"י אם יצא רובו אם לאו כהטו"ר משם תשו' הגאונים דכשרה דכיון דנקשר בודאי לא יצא רובו וכתב מהרי"קו דדוקא שנדבקו שאשי"י אבל שבר על שבר דהיינו ששני שברי העצם שוכבים זה על זה טריפה ופ' מרן בש"ע בדין י"ב וכ' בא"וה ופ' בהגה דאפילו עדיין עב במקום השבר וניכר שנשברה כשר וכ"ז במקום שאינו צ"ה אבל במקום צ"הג אף שנקשר שאשי"י טריפה ועיין בטרפיות צ"הג וכהב"ח דמדברי הת"הד משמע דאפילו זה עג"ז כשרה דלא כמהרי"קו ויש לסמוך ע"ד בהפ"מ והפר"ח מקיל אף בלא הפ"מ בעצם השוק למעלה ממקום צ"הג כיון דפלוגתא דרבוותא היא אם השבר מטריף במקום ההוא או לא כמש"ל אבל בעצם הקולית דוקא בהפ"מ כהב"ח ודלא כמהריק"ש שמקיל בעצם הקולית מכח ס"ס ע"ש:

כתב הט"ז אם השבירה עשויה כקולמוס וחזרו:

השברים ונדבקו שאשי"י רק שלא נתכוונו ממש אלא דעוקץ זה נמשך קצת למטה ועוקץ זה נמשך קצת למעלה כשרה דדוקא זה על גב זה הוא דמטריף מהרי"קו והביאו הפר"ח ועיין להפ"ת:

כתב הד"מ דהאי דינא דשאשי"י דכשרה אפי' באין ע"וב חופין את רובו ע"ש וכ"ן דעת מרן בב"י שהרי פ' דאם אין העצם יוצא לחוץ לא בעי' רוב בשר ודלא כהרשב"א דמש"ל וא"כ באין ע"וב חופין אכתי ספיקא הוא אי יצא לחוץ דאם לא יצא לחוץ כשרה לדעתו וא"כ כשנקשר מורה דלא יצא לחוץ וכשר וכ"ד הפר"ח והוכיח כן דאי בע"וב חופין את רובו איירי אמאי צריך לקשירה הא ל"ח לס' רש"י שכתב דחיישי' שמא יצא העצם דרך נקב קטן ע"ש ועיין להד"מ אבל מור"ם בת"ח כלל פ"ז כתב דדוקא בע"וב חופין והביאו הש"ך וכ"ד הפ"ת:

כתב הפר"ח דנוהגין טבחי מתא להכשיר כשנשבר בעצם הקולית או בשוק למעלה מצ"הג שע"וב מבחוץ יפה ושלם אבל כשנקשרו ולא חזר השבר למקומו אלא זה עג"ז נוהגין להטריף לפי שיש הוכחה מדלא חזר למקומו הראשון אמרי' דיצא לחוץ ודחה דבריהם וכתב דשבוש הוא אלא דבכל גוונא כשר ע"ש אבל המח"ב בשם האחרונים והרב פנים מאירות כתבו דדוקא בהפ"מ: כתב המח"ב מנהג הקדמונים בארץ הצבי לחתוך ראשי עצם הקולית ומכניס קיסם דרך מוח הקולית אם עובר מעבר אל עבר אז הוא שאש"יי אבל אם יוצא הקיסם לצד שבר העצם מורה שיצא לחוץ ויש להטריף:

ט"ז אם הביאו עצם ערום מבלי לבוש לפני המורה:

' ולא נקשר היטב פלוגתא דאחרונים אי מחזקי' ריעותא בכה"ג הובאו בס' מטה יוסף סי' ח"י מח"ב:

י"ז אם נשבר במקום דלא מטריף דנאסר האבר אם חזר ונקשר כהש"ך סקי"ט דבנקשרו שאש"יי כשרה דלא כא"וה שאוסר והט"ז סקי"א מקיל באבר אפילו שבר על השבר דהיינו זה עג"ז דסמכי' בזה על הת"הד אבל הפר"ח סק"ל כתב דל"מ כלל קשירה במקום שאינו נטרף אפי' שאשי"י דדוקא במקום המטריף הוא דמהני:

י"ח נמצא שבור וא"י אם מחיים או לאחר שחי' אם מקום המכה שחור בידוע שנעשה מחיים ואם אין יכולין עליו אם יש במה לתלות כגון שדרסה או רצצה וכיוצא בו תולין להקל וא"ל אסורה מס' ש"ע די"ג וכהש"ך דאפילו למ"ד דכל ס' דאתי לידן לאחר שחי' אזלי' לקולא הכא אסור ע"ש וכהפר"ח דאף דלא הושחר המכה אכתי מספק"ל שמא סמוך לשחי' נשבר דלא כמהריק"ש שכתב שאם הוא כעין שאר הבשר כשר ועיין להט"ז:

כתב הת"ח הביאו הפר"ח דגם בבהמה אם יש במה לתלות שנשבר רגל הבהמה כשר דלא כא"וה שכתב דבבהמה לא תלי' להקל הואל ועצם שלה הוא חזק ע"ש וכהפ"ת אם הוא באופן שיכול לדעת דלא נעשה סמוך לשחיטה ולא הושחר המכה כשרה אפילו בלא דרסה ולא רצצה ע"ש:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה