אור ברסלב
עיני הכהן סימן לו

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן לו

סימן לה

דיני טרפיות צלעות הבהמה והעוף:

א' הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח י"א מכאן וי"א מכאן וכ"א תקועה בחוליא שלה ולמטה מהן יש עוד צלעות קטנות שאין בהם מוח ולאחר שכלו כל הצלעות יש חוליות שאין צלעות תקועין בהם ש"ע סי' נ"ד דין א' וכהש"ך דהצלעות:

הקטנות הם ג' והחוליות הם י"ח ע"ש וכתב עוד בשם ראב"ן דהי"א צלעות הגדולות הם אותם שלצד הצואר לבד מאותן ב' צלעות קטנות הנתחבות עם החזה שנקרא חזה ולא צלעות וע"ל אות י"ז ועיין להכנ"הג הג"הט אות ב' ע"ש:

ב' נשברו רוב של כ"ב הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השדרה בין ו' מצד זה וששה מצד זה או י"א מצר זה וא' מצד הב' טריפה ואם נעקרו מהחוליא והחוליא קיימת הוי כאלו נשתברו לשון הש"ע שם וכ"ד כל הפוס' זולת בה"ג דמטריף בנעקרא צלע א' אע"פ שכל החוליא קיימת והב"ח הסכים לדבריו בלא הפ"מ וכ' דבהפ"מ צ"ע והש"ך כ' דבהפ"מ פשוט דכשר ובאין הפ"מ יש לחוש לדבריו והפר"ח הקיל אף בהפסד מועט והסכמת האחרונים לחוש בהפסד מועט וכתב הש"ד אות ד' דנעקרא צלע מעיקרא בצלעות קטנות אף לדעת בה"ג כשרה אף בלא הפ"מ דלא אמרה בעה"ג אלא בגדולות ע"ש: ג' אם נשברו רוב הצלעות שלא ביושר דהיינו דמצר א' ברוחב הצלע הוי מחציין ולמעלה ומצד הב' הוי מחציין ולמטה אם לא היה חלק דלצד מעלה רוב רוחב הצלע כשרה אם היה חצי הצלע מצומצם וביותר מהחצי רוחב הצלע מצומצם יש להטריף הפ"ת אות ג':

ד' בעוף אם נשתברו רוב צלעותיו הנמצאות בו או חסר חוליא במפרקת כתב המש"ז אות ב' שלא מצא גילוי לד"ז וכן יש להטריף והדמ"א הביאו הכנ"הג הגהב"י אות א' ואות ג' כ' דבעוף אפי' נשתברו כל צלעותיו כשר דכל צלעות העוף אין בהם מוח ע"ש:

ונראה עיקר להטריף דכל טרפות שאמרו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וכדאיתא בגמ' וכמ"ש המש"ז וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קצ"ב בפשיטות וז"ל בעוף שנשתברו צלעותיו שמצד א' היו רוצין להכשיר דאי משום שבורה לא נשברו רוב צלעותיה ע"ש ועיין להמח"ב אות א' שכ' משם מהריק"ש וקצת מהאחרונים שהסכימו כס' הרמ"א ע"ש וכולם לא ראו תשו' הרדב"ז הנז' וכ"כ הכנ"הג בתשו' סי' ע"ה דטרפיות זה דנשתברו רוב צלעותיה נוהג בין בבהמה בין בעוף ע"ש וה"ה לכל הטרפיות הנז' בענין זה וה' פרי מגדים בא"ח סי' תצ"ח כתב דמדברי רש"י בביצה דל"ד ע"א נראה כן ע"ש: ה' כתבו הרשב"א והר"ן דנשתברו מיעוט צלעותיה דכשרה בין שהשבר כלפי פנים או כלפי חוץ ול"ח שמא ניקבו הדקין וכרס וריאה כדחיישי' בקוץ בין שעורה ובשרה קיים בין שאינו קיים כשרה והלבוש כתב דלמאי דמחמרי' בגף שנשבר בסי' נ"ג כן יש להחמיר בנשבר צלע בעוף במקום שהריאה נחבאת שם ע"ש ומשמע דדוקא בעוף אבל בבהמה כשרה וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קצ"ב דבעוף טריפה כה"ג אבל בבהמה או בעוף כשנשבר רחוק מן השדרה כשרה וכ' שם דנראה דאפילו להמכשירין בגף העוף מודו בצלע שהיא חששא קרובה מאד ומשמע שם דדעתו להטריף אפילו כשאין יוצאין ראשי הצלעות כלפי פנים כעין מחטין ע"ש וכ"ד הב"ח דבעוף אפילו שאין בו עוקץ טריפה ומשמע מדבריו שם דמחמיר גם בבהמה אם יש בו עוקץ ואפי' חזרו ונקשרו השברים אבל אם היה ס' אם היה שם עוקץ כשרה דהוי ס"ס ע"ש ומשמע דהא דמכשיר בס"ס הוא בחזרו ונקשרו:

ועיין סי' נ"ג אבל המח"ב אות ד' בשם אחרונים כתב דבס' אם היה עוקץ כשר דהוי ס"ס גם משמע מדברי הב"ח דבמקום שאין הריאה נחבאת שם אין לחוש אפילו בעוף וכמ"ש בשם הרדב"ז וכ"כ הרד"ק הביאו השיו"ב דלא כמ"ש הבה"י ע"ש והכנ"הג בתשו' סי' ע"ה מסיק דבעוף אף באין בו עוקץ טריפה דלא כהט"ז שמקיל בד"ז וכ"ה הפר"ח אלא שכ' כשאין עוקץ אפשר להקל בהפ"מ וכ"ה המח"ב וביש בו עוקץ נר' דדעתם להחמיר אפילו בהפ"מ אבל הש"ד כ' דהמקיל בצלע עוף שיש לו עוקץ בהפ"מ ולצורך שבת אין לגעור בו ודוקא כשאין הבשר עליו אבל כשהבשר עליו כשר ובבהמה אף שיש בו עוקץ הסכמת האחרונים להכשיר וכמ"ש המח"ב:

ו' אם שבר צלע העוף כנגד הדקין דעת האחרונים להכשיר דלא חשו אלא לנקיבת הריאה דלא כהב"ח והמחמיר תע"ב ואם יש שינוי בדקין יש להחמיר המח"ב בשם מהר"י זיין:

ז' אם נשבר או נתעקם העצם שקורין בי"ליק בלשון אשכנז כשר הכנ"הג אות ד' והביאו האחרוני':

ח' בנמצא צלע א' שבור בעוף וספק אם נשברו הצלעות מחיים או לאחר שחיטה ואפי' נאבדה הריאה יש לחוש בהפסד מועט ואם בדקו הריאה ונמצאת שלמה כשרה ואם יש במה לתלות טפי דלאחר שחיטה נעשה כגון שחתכוהו בכח וכיוצא כשרה הפ"ת עש"ב:

ט' נשתברו צלעות הקטנות שאין בהם מוח ץ כשרה ש"ע דין ב' וכתב הש"ך דה"ה נעקרו וכ' הפרישה דאפילו נשתברו חצי הצלעות הגדולות:

וכל הצלעות הקטנות כשרה דאין הקטנות מצט' לרוב וכ"ה כל האחרונים וכ"כ ראב"ן בד"נ ע"ב ע"ש:

י' נעקרה צלע וחצי חוליא עמה טריפה גמ' דנ"ד ואיפליגו רבוותא אי ד"ז איתיה גם בצלעות קטנות ומרן בש"ע הכריע דדוקא גדולות וז"ל בדין ג' נעקרו מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה טריפה אבל רש"ל והב"ח כ' דאפילו בצלעות קטנות טריפה וכ"נ דעת הט"ז והש"ך והפר"ח כתב דיש לחוש לדבריהם היכא דליכא הפ"מ וכ"ה המח"ב ע"ש והפ"ת הסכים לפ' מרן בש"ע ודע דחצי חוליא הנז' כאן בגמ' ל"ד אלא אפילו מקצת חוליא כ"נ מדברי רש"י ז"ל שם וכ"כ המש"ז דלא כהפ"ת באות א' ובאות ו' דנר' מדבריו דדוקא חצי חוליא ממש הוא דטריפה ע"ש וליתא:

י"א אם נעקרה צלע וחצי חוליא מצד זה וצלע וחצי חוליא מצד זה שכנגדו הוה ליה גיסטרא גמ' שם ופירש"י דהוי נבילה ומוכח מפי' שם דל"ד חצי אלא אפילו מקצת חוליא מכאן ומקצת חוליא מכאן ע"ש אבל הרמב"ן ז"ל בחי' שם כתב דלא הוי נבילה אלא טריפה וגיסטרא ל"ד וכ"נ דעת הר"מ דלא מנה הא בכלל הנבילות ועיין להכנ"הג הג"הט אות ו' ע"ש ומדברי היש"ש נר' דד"ז איתיה אפילו בצלעות קטנות ועיין להמש"ז ולהרב ש"ד שם ע"ש: י"ב נעקרה חוליא א' כולה אפילו מאותן שאין בהם צלעות טריפה גמ' ופ' הש"ע דין ד' וכתב מור"ם בהגה ואפילו במקום שאין פסיקת השדרה פוסל שם וכ"כ התוס' בעירובין דף ז' ע"א ע"ש:

י"ג אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה שם דין ה' ועיין בטרפיות חוט השדרה:

י"ד יש נזהרים מלקנות מהקצבים הצלע האחרונה ויש להם טעם מח"ב אות י"ג:

ט"ו אם נשברה צלע ונקשר והי"ל עוקץ וניכר בריאה מקום הנחת העוקץ כמו גומא כשרה ע"י בדיקת הריאה אפילו לדידן דלא בקי' בבדיקה המח"ב אות ז' בשם הרב תפארת למשה וע"ל אות ה':

ט"ז טרפיות ניטלה צלע וחצי חוליא וניטלה חוליא טרפות מצד עצמו הוא ולאו משום חוט השדרה כמ"ש הלבוש כן הוכחתי בס' שש"א ע"ש:

י"ז הצלעות הקטנות שנק' חזה שכתבתי באות א' לא מצט' לרוב צלעות בשבירת הצלעות כ"כ ראב"ן דף ן' ומבואר מדבריו שם דקמ"ג ע"ג דהם ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן ע"ש ועיין בס' שש"א שהוכחתי דכללות הצלעות הם ט"ו וכללות החוליות הם י"ח וג' חוליות מהם בלא צלעות וזה לכ"ע ובדינן איכא פלוגתא דרבוותא בצלע הב' ובצלע הי"ג דלראב"ן צלע הב' לא מטריף ברוב צלעות וצלע הי"ג מטריף וצלעות הקטנות שלמטה שאין בהם מוח הם ב' אבל לדעת רש"י צלע הב' מטריף וצלע הי"ג הוא בכלל צלעות קטנות שאין בהם מוח והו"ל למטה ג' צלעות קטנות שאין בהם מוח ע"ש:

ח"י צלע הראשונה זה שנק' חזה לכ"ע אם נעקרה וקצת חוליא עמה או צלע וקצת חוליא מכאן וצלע וקצת חוליא מכאן לא נת' בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים דינם זולת הרב לבושי שרד דכ"ז ע"א שכתב אם נעקרה וקצת חוליא עמה יש לספק אם טריפה לדעת המכשירין בצלעות קטנות דלמטה ולפמש"ל אות יו"ד דהסכמת האחרונים להחמיר בצלעות קטנות כ"ש דיש להטריף כאן ובצלע וקצת חוליא מכאן וצלע וקצת חוליא מכאן כ' דודאי טריפה ויש לספק אם הוי גם נבילה דהו"ל גיסטרא ואם נעקרה חוליא זו נראה פשוט דהוי טריפה כיון דאפילו נעקרה חוליא למטה מהחוליות שאין בהם צלעות טריפה וכ"כ הרב לב"ש שם וכתב עוד שם דאפילו עדיין תלויה בחוט אלא שנפרדה מב' קצותיה דהיינו שנפרד חיבורה מהמפרקת וגם מהחוליות שלאחריה הו"ל כאלו נפלה לגמרי וסיים וז"ל כללא דמילתא כל מה דטריפה בצלעות הקטנות שלמטה ודאי דטריפה כאן אלא דכל מה שכשרה שם יש להסתפק אם טריפה כאן והוי דינן לגמרי כצלעות הגדולות שיש בהם מוח ע"ש:

י"ט בי"א צלעות הגדולות דברוב טריפה אם מקצתן ע"י שבירה ומקצתן ע"י נעקרו טריפה דשבירה ועקירה מצט' כל שיש רוב צלעות בין כולן הרב לבושי שרד. שם דכ"ז:

כ' כל מה שנז"ל נעקרו ל"ד עד שיעקרו לגמרי ממקומן אלא אפילו עדיין מעורין אלא שניזוז ומתנדנד ממקומו בתוך האסיתא הוי עקירה וטריפה שם: כ"א היכא דטריפה בנשתברו אפילו ע"וב חופין אותו ואפילו נתרפא היטב שא"ש טריפה אבל אם נשתברו ו' ונתרפאו שאש"יי ואח"כ נשתברו הששה האחרים כשרה וה"ד בשא"ש אבל בשבר על שבר דהיינו זה ע"ג זה לא שמה רפואה וטריפה בכל ענין שם:

כ"ב אם עגל נשתברו רוב צלעותיו מחציין כלפי שדרה ואח"כ נתגדל העגל והאריכו הצלעות ונעשה מקום השבר למטה מחציין טריפה וגם אם נשברו ששה צלעות מחציין כלפי שדרה ואח"כ האריכו הצלעות ע"ד ואופן הנ"ל ואח"כ נשתברו הששה אחרים טריפה לב"ש דכ"ח ע"א:

כ"ג נעקרה צלע וחצי חוליא מכאן ומכאן דטריפה אם רואין מצד א' שניזוז ממקומו ומצד הב' לא ניזוז הוי ס' טריפה ואפי' נתרפאו היטב שאש"יי טריפה שם:

כ"ד אם מתחילת בריאתה חסרה צלע וחצי חוליא או חוליא שלמה כתב הת"הד סימן קע"ו דכשרה ופ' מור"ם בהגה דין ג' ודעת הש"ך להכשיר במקום הפ"מ אבל דעת האחרונים דטריפה אפילו בהפ"מ:

כ"ה אם יתירה חוליא א' עם ב' צלעות כגון שנמצאו י"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח דעת הת"הד דכשרה ופ' מור"ם בהגה שם וטעמו מבואר בד"מ משום דלדעת הרמב"ם דכל היתר כנטול היינו כנטול אחר כנגדו מתחי' בריאתו וחסר מתחי' בריאתו כשרה לדעתו ואפילו לדעת הרשב"א דחסר מתחי' בריאתו טריפה מ"מ הא הרשב"א סובר דפי' כנטול אותו המקום לבד ולא אחר כנגדו וא"כ הכא ממ"נ כשרה וכתב הש"ך דלפ"ז יש להתיר אפילו יתיר י"ב צלעות דהוו רובן והשיג על הלבוש בזה ע"ש אבל מתשו' הרשב"א סי' שצ"ז נראה דיתר חוליא או יתר י"ב צלעות טריפה וכ"ה האחרונים להטריף בכה"ג אפילו בהפ"מ אבל ביתר צלע או שנים כשרה לכ"ע עד רובן וכמ"ש הרשב"א בתשו' הנז' והביאו מור"ם בהגה וכ' בד"מ קצת בני אדם נמנעים לאכול צלע היתירה מפני שקרובה היא לחלב הכליות וכ"כ האחרונים:

כתב הש"ד אות ב' אם יתיר חוליא וניטלה ביד ע"י אדם טריפה ודאי: כתב הפ"ת אות ח' אם היתה הצלע תקועה בעצם יוצא מחוליא שלפניה לא אמרי' דהאי עצם הו"ל יתר וכנטול כנגדה וטריפה אלא חלק מהחוליא הוא שנתפצל דהו"ל חוליא גדולה אבל אם אותו עצם שבו תקועה הצלע הוא בפרק א' כשאר חוליות טריפה:

כ"ו אם יתירה ב' צלעות דהוו י"ב גדולות בצד א' וכן בצד הב' כתב הרב לב"ש דנר' לכאורה דלא הוי רוב צלעות בזאת הבהמה אלא עד שישתברו י"ג ובס' שש"א כתבתי דבי"ב לבד טריפה והצלע היתירה מצט' לרוב ע"ש: כ"ז בנשברו או נעקרו מקצת הצלעות או רובן למטה דכשרה מ"מ הצלע עצמו שנשבר אסור משום מצות פרוש דהוי כאבר מן החי ועיין בטרפיות הרגל ומשם באר'ה פרטי דינין בזה וכתב הרב לכ"ש דכ"ט ע"ב דהכא אינו אסור אלא הצלע עצמו אבל הבשר שעליו מותר דמחובר הוא בבהמה ויש לו חיות ובזה ל"ד לרגל וגף ע"ש ועיין בטרפיות הגף אות כ"ג:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה