אור ברסלב
עיני הכהן סימן לה

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן לה

סימן לד

דיני טרפות ידי הבהמה וגף העוף:

א' נשמטו אגפיו אפילו א' מהם מעיקרו חוששין שמא ניקבה הריאה וצריך לנופחה לבודקה אם היא שלמה כשרה וא"ל טריפה ש"ע סי' נ"ג דין ג' וכתב הט"ז והש"ך דאין אנו בקיאין בבדיקה וטריפה אם נבראת חסרת גף כשרה כנ"הג וכ' עוד דאם ס' אם היא מתולדתה או ניטלה ביד אסורה ומוכרה לעכ"ום וכהש"ד דאיירי דהבוכנא קיים ובהא הוא דמתיר למוכרה לעכ"ום ומ"מ אסרה באכילה אע"פ שהבוכנא קיים ולא הקיל מטעם ס"ס ובס' לבושי שרד חלק עליו דבאין הבוכנא קיים איירי אבל בבוכנא קיים הו"ל נשבר הגף סמוך לגוף ומותר לגמרי לדעת רוב הפוס' וע"ל ובס' ש"ג כ' דהבוכנא קיים דיש ס"ס שרי ואף הכנ"הג מצד חומרא הוא דנגע בה והביאו ה' מח"ב אות ו' ועיין בשיו"ב ואם יתירה גף כ' הפרישה דתליא בפלו' דהר"מ והרשב"א כ' בפי' כל יתיר כנטול וחלקו עליו הב"ח והט"ז והפר"ח והכנ"הג והסכימו כולם דכשרה לכ"ע וכ"כ המח"ב ובס' שש"א כתבתי דמדברי הרשב"א בת"ה נראה כהפרישה ע"ש כתב הרב לבושי שרד דאם נבראת שמוטת גף כשרה:

ב' אם נחתכו או נשברו אגפיו אפילו א' מהן סמוך לחיבורו בגוף פלוגתא דרבוותא דיש מי שמטריף אפילו לא היה בעצם הנשבר עוקץ ויש מי שמכשיר אם לא היה לו עוקץ אך אם היה לו עוקץ בעצם הנשבר והעוקץ הוא בעצם החיצון טריפה דחיישי' שמא ניקבה הריאה ע"י העוקץ הפונה לצד הגוף ויש מ"ש:

דאפילו יש בו עוקץ מצר חומרא הוא דטריפה ולא מן הדין וז"ל הש"ע דין ב' וכן בעוף אם נחתכו או נשברו אגפיו כשרה אפי' נשברו סמוך לחיבורן בגוף והוא שבשבר עצם החיצון לא היה בו עוקץ שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה ומור"ם בהגה הביא דעת המטריפין אפילו אין בו עוקץ בשם י"א וכ' דהמנהג הפשוט נהגו לשער בגוד ואין חילוק בין יש בו עוקץ לאין בו אלא דאי רחוק כשיעור גודל מהשבר לצד הגוף כשרה אפילו יש בו עוקץ ואם פחות מגודל טריפה אפילו אין בו עוקץ וכ' האחרונים שכן המנהג אפילו בערי ספרד וכ' הכנ"הג דלדעת מרן בש"ע אם יש בו עוקץ אפילו רחוק הרבה מהגוף טריפה וחלקו עליו האחרונים וכ' דלכ"ע אם רחוק מהגודל כשרה אפילו יש בו עוקץ ושיעור הגודל כרוחב ז' שעורות בינוניות ואם הם באורך כשיעור אורך ב' שעורות:

כתב מור"ם בהגה דכשיעור רוחב אגודל בצמצום כשר וכן הסכימו האחרונים דלא כמי שסובר דבעי' יותר מהגודל מעט וצריך לשער הגודל מלבד מה שהוא תקוע בגוף כבוכנא באסיתא כ"כ הש"ך דלא כמורה א' שהביא בספר נ"ש סי' ס"ג דחלק על הש"ך והאחרונים הסכימו להש"ך ועיין להרב זרע אמת סי' י"ב:

ג' אפילו לדעת מרן בש"ע דמקיל באין בו עוקץ אפילו נשבר סמוך לחיבורו בגוף מ"מ בעי' מקום חיבורן בגוף שהוא כבוכנא באסיתא קיים דאל"ה הו"ל נשמט ב"י והביאו האחרונים:

ד' פלוגתא דרבוותא אי צריך לעיין בצלעות אי נצרר הדם מעבר לצלעות או לא ודעת מרן בב"י דאפילו נצרר הדם כשר וכ"פ הפר"ח ע"ש:

ומור"ם בהגה כתב אין צריך לעיין בצלעות אלא מסתמא מכשירין אבל אם רואה שנצרר הדם מעבר לצלעות טריפה וכהמש"ז דאפילו בדיקה ל"מ לדידן דא"א בקיאין בבדיקה ע"ש סק"ב וג' והב"ח כתב בעל נפש יחוש לעצמו לעיין בצלעות אם רחוק כרוחב אגודל בצמצום אבל אם יותר מרוחב אגודל א"צ והש"ך העתיק דברי הב"ח וי"ש ט"ס בדבריו והט"ז הכריע דאם יש בו עוקץ צריך לעיין בצלעות וכ' הבל"י הביאו המח"ב אות כ"ב גדולי בעלי הוראה נהגו אפילו יש בו עוקץ אין חוששין לראות בצלעות ע"ש ואם נצרר הדם נראה מדברי הב"ח דאפילו רחוק הרבה טריפה וכ"כ בחגורת שמואל: ה' אם נתרפא יפה שאשי"י כהב"ח בשם מהרי"ק דכשרה אך אם שוכבים זה ע"ז אינו כשר אלא א"כ רחוק מהגוף כשיעור רוחב אגודל והש"ך הכחישו בהבנת דברי מהרי"ק וכ' שכמה גדולים הסכימו לדבריו וסיים וז"ל ומ"מ אפשר לצדד ולהקל הואיל ובלא"ה רוב הפוס' מכשירין בנשבר והפר"ח הסכים להטריף וכ"ה רוב האחרונים והמח"ב אות י"ג כ' דבע"ש וכיוצא יש להקל כשאין עוקץ ואין ניכר ריעותא בצלעות וכבוכנא באסיתא וכתב הרב לבושי שרד דכ"ג ע"ב דגם בעי' שלא נשתנה מראה הבשר ואם אירע לאחר הבישול לא מחזקי' ריעותא זו דמראה הבשר ודוקא שבר עם שבר אבל זעג"ז טריפה בכל גוונא ע"ש:

ו' מי שהורה להקל אם השבירה רחוקה מהגוף כרוחב אגודל אפילו בנצרר הרם יש לו על מה לסמוך ואפילו מי שרוצה להחמיר בנצרר הדם ה"ד בלא חזר ונקשר אבל בחזר ונקשר כשר ואפילו בלא חזר ונקשר אם:

אין רואין שיצא השבר לחוץ יש לצדד להקל הרב תורת יקותיאל וכהמח"ב אות כ"ה דדוקא היכא שהשבר רחוק מהגוף אבל אם הוא סמוך לגוף לבני אשכנז יש להחמיר אם לא בע"ש או בהפ"מ ובאות כ"ו כ' דאם נצרר הדם אפילו דחוק מגודל לבני אשכנז יש להחמיר אך לדידן יש להקל כדברי התי' הנז':

ז' עוף שהיה בגופו כעין חיתוך שנעשה ע"י קשירת אגפיו ושלטה המכה ועברה לבשר ונכנסה תוך העצם שהיה חתוך קצת בצידו א' לצד הגוף והמכה רחוקה מהגוף כרוחב אגודל בריוח ולא הי"ל עוקץ שרי אפילו האבר שאלת יעב"ץ ח"א סי' י"א והביאו המח"בר:

ח' כ"מ שאמרו תיבדק הריאה לדידן טריפה דאין אנו בקיאין אחרונים: ט' אם היה העוקץ נכנס בתוך אגודל סמוך לגוף אע"ג דמקום השבר יותר מהגודל טריפה כ"כ הפרישה והש"ך תמה דמה בכך כיון דמקום השבר רחוק וכ' דהק' הפרישה דאע"ג דעיקר השבר יותר מאגודל דהיינו אמצעות השבר כגון שנשבר באלכסון כשהתחיל למדוד ממקום עיקר השבר דהיינו מאמצעות השבר יש גודל מ"מ טריפה והרב מטה יוסף סי' ו' הוא וחתנו מהר"י זיין הובאו דבריו שם עמדו על מבוכה זו ומסקנת דבריהם אם השבר הוא בשוה אף שנכנס עצם החיצון בתוך גודל סמוך לגוף יש להכשיר בפשיטות ואם השבר באלכסון אם השבר יש בו עוקץ ויש מן השבר בעצם החיצון בתוך גודל סמוך לגוף טריפה אבל אם אין בו עוקץ ובאלכסון ויש קצת מהשבר בתוך גודל נחלקו בזה עש"ב והמח"ב אות י"ז הסכים להטריף בזה ע"ש:

וע"ל אות י"ב:

י' טעם טריפות שמוטת הגף הוא דיש לחוש בשעת שמיטת הגף דניתקה הריאה וטעם טריפות השברת הגף מדברי הגה"מי והלבוש נר' דהוא ג"כ מחשש בשעת השבירה אבל הרשב"א והרא"ש וכ"נ מדברי הט"ז דהחשש הוא אחר השבירה ע"י נענוע בכל עת וזמן שתינקב הריאה ע"י השבר הובאו דבריהם במח"ב אות כ' ומדברי ה' מטה יוסף סי' ו' נראה דפשיטא ליה דהחשש הוא בשעת השבירה ע"ש ולקמן ית' הנ"מ בזה:

י"א כתב הפר"ח דיש תקנה לנשבר הגף לפנינו דיחתוך הגף מיד וכשרה אבל בנשמט ל"מ וכתב הרב לבושי שרד דכ"ג דצריך שהבוכנא קיים וגם לא ראינו שנצרר הדם מעבר לצלעות ע"ש ובסי' ל"ז סק"ז כהפר"ח דבשבורת הגף ל"מ שהיית יב"ח או לידה דיש לחוש דזה ימים קרוב לשחי' הוא דניקבה הריאה ולא עברו יב"ח משעת הנקיבה וה' מכתם לדוד פארדו בסי' ט' קלסיה ולמד מדבריו להטריף בנשבר עצם האמצעי במקום צ"הג ועברו יב"ח ע"ש וכ"ז מפני שסוברים דהחשש אינו הוא בעת השבירה אבל להסו' דבעת השבירה הוא דאיכא חששא דנקיבה הריאה מהני יב"ח ולא מהני חתיכת הגף ולכן נר' עיקר לצאת ידי שניהם דיחתוך הגף וישהה יב"ח משעת חתיכת הגף ועיין להמח"ב אות כ' ע"ש ונ"ל דאם נשבר הגף סמוך לגודל ואין בו עוקץ דמהני שהיית יב"ח כיון דבלא"ה דעת רוב הפוס' דכשרה בלא שהיית יב"ח וכמ"ש מרן בש"ע ושו"ר שכ"כ המח"ב אות מ"ח משם הרב בני חיי:

י"ב גף העוף שנשבר באלכסון והעוקץ המחובר:

לגוף היה גודל אבל באמצע השבר וכ"ש מעוקץ עצם החיצון לא היה כשיעור אגודל אך שהעוקץ החיצון היה לצד הראש ולא לצד הגוף כשרה הרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ז והבל"י כ' שאין להקל והמח"ב כתב באות כ"ז דלבני אשכנז יש להחמיר ולדידן יש להקל ע"ש וע"ל אות ט':

י"ג אחר שנתבשל העוף עם עופות אחרים מצאו שבר בגף סמוך לגוף שחזר ונקשר והיה בו עוקץ ולא היה רחוק רוחב אגודל רק בהצטרף מה שתקוע בגוף כבוכנא באסיתא והיה הפ"מ הז"א חיו"ד סי' י"ד אסר את העוף והכשיר התערובת ע"ש:

י"ד עוף קטן שאין בכל העצם שיעור אגודל משערי' בחצי העצם לגוף טריפה וביותר כשרה כנ"הג ש"ד מח"ב אות ח"י ועיין להרב זרע אמת שם ע"ש: ט"ו גף שנשבר ולא הספיקו לשער אם היה גודל עד שנאבד התיר המש"ז בצירוף שהייה שאשי"י ולכבוד שבת ולכלים הצריך שהייה מע"לע והמח"ב אות י"ט הסכים להתיר בלא צירוף הטעמים הנז' ולכלים הסכים להתיר בלא שהייה אם איש עני הוא וכבוד שבת ובס' שיו"ב כ' שכ"כ הכנ"הג בתשו' סי' ע"ד דכשרה בנאבד הגף ודוקא בידעי' שאין בו עוקץ וגם ידעי' שהבוכנא קיים וכ"כ הרב לבושי שרד דכ"ג ע"ש וע"ל אות י"ט ע"ש: ט"ז כתב הרא"ה בב"ה דמ"ט ע"ב הסכימו רוב המפ' דשמוטת הגף היינו פרק המחובר לגוף ואחרים פי' שאין לחוש אא"כ נשמט עצם א' המחובר עם הגוף וראשו נוגע בריאה ונראין דבריהם ע"כ וכתב:

הפר"ח סק"ח יש לסמוך ע"ז במקום הפ"מ והסכימו עמו קצת מהאחרונים אבל המח"ב אות ל' כתב דיש להחמיר אף בהפ"מ כיון דרוב גדולי הפו' סברי דשמוטת הגף הוא פרק הג' המחובר לגוף ע"ש ואם נשמטו העצם המחובר לגוף ונוגע ראשו בריאה יש לאסור אך אם נשבר שרי הכנ"הג והסכים ע"ז המח"ב אות ל"ב ע"ש:

י"ז נשמט הגף ולא נפסקו ולא איעכול ניביה כ' הכרתי סק"ט דלדעת הצורך יש להקל וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו אבל המח"ב אות ל"ג ואות ג' מסיק להחמיר אף בהפ"מ דבשמוטת הגף לא איכפת לן בניבי כדעת רוב הפוס' ע"ש: י"ח עוקץ הנ"ל גבי שבורה בעי' שיהא העוקץ חד הרא"ש בתשו' כלל כ' ומשמע שם דצריך שיהא העוקץ נכנס בין הצלעות אך מדברי מרן בב"י ובש"ע אין נראה כן ועיין בשיורי ברכה:

י"ט נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אח"כ כתב מהרי"קו דטריפה ופ' מרן בש"ע דין ד' וכ' האחרונים דאיירי ביש בו עוקץ דבאין בו עוקץ כתב מרן בדין ב' דאפילו ידעי' דקודם שחי' נשבר כשר ודעת מור"ם בהגה דבנשמט טריפה אם ס' קודם שחי' נשמט או אח"כ אבל בנשבר שרי בכה"ג דס"ס גמור הוא והיינו באין בו עוקץ אבל ביש בו עוקץ דינו כנשמט וכ"ז באין הפ"מ אבל בהפ"מ כשרה בין בנשמט בין בנשבר ויש בו עוקץ כן מסקנת האחרונים אבל המח"ב אות מ"א דעתו להחמיר בנשמט וכן הסכים הרב בית יהודה ח"ב סי' ע"ח ואם הושחר פי המכה או נצרר הדם אסור אף בנשבר ואין בו עוקץ דנראה דנעשה:

מחיים אחרונים מח"ב אות ט"ל ובנשבר סמוך לגוף ויש בו עוקץ וס' אי נעשה מחיים ונאבדה הריאה ולא נבדקה נר' מהש"ך ופר"ח דיש להחמיר היכא דאין הפ"מ וכ"כ המח"ב אות מ"ב ואם רואין ריעותא בצלעות או בריאה יש להחמיר אף בנשבר ואין בו עוקץ ואפילו בדיקה לא מהני ת"ח ומביאו הש"ך והאחרונים:

כ' כתב הב"ח כל מאי דמכשרי' בס"ס היינו היכא דצדדי ההיתר והאיסור שוים אבל היכא דאיכא למתלי באיסור טפי מבהיתר יש להחמיר וכ"כ ז"ל והיכא דיש לתלות בהיתר טפי כגון שרצצה או דרסה בכותל אחר שחי' יש להכשיר אפילו בשמוט ת"ח ואחרוני' אבל אין לתלות אם זרק בכח לארץ דאינו מצוי שישבר ע"י מח"ב אות מ"ד ואם תלאה באונקלי אחר שחי' ואחר שעה מצאו כנפיהם שמוטות ולא היה לא מכה ולא ק"ד כשרה דלא כמי שרוצה להחמיר ס' מים רבים הביאו המח"ב אות מ"ה ועיין אות שאח"ז:

כ"א כתב הא"וה אפי' נשבר סמוך לגוף אם יודע בודאי ומרגיש באצבעותיו שבשעת שחי' נשבר גפו מחמת הפירכוס כשר דאין לחוש בזה לנקי' הריאה וכתב הט"ז סק"ט דבנשמט כה"ג טריפה דחיישי' שמא באותה שעה ניתקה הריאה אבל בנשבר אין לחוש ע"ש ונר' דס"ל דחשש טרפות השבירה הוא ע"י הנענוע אחר השבירה אבל הב"ח כתב דגם בנשבר חיישי' שמא בשעת השבירה ניקבה הריאה ע"ש וכבר כתבתי לעיל פלוגתא בזה בטעם השבירה ע"ש וכ' עוד הב"ח בתרנגולת שהשוחט מעקם האגפיים בשעת השחיטה ואוחזו כן לשחוט ונמצא שבור אין להקל אפילו בס"ס משום דאיכא:

למיתלי באיסור טפי וכ"ש במעקמין האגפים בשעה שמוליכין לשחוט אם לא שהשליכו בכח על קרקע קשה או על האבן דאז איכא למתלי ג"כ בהיתר ושרי בס"ס והפר"ח חלק עליו במעקם בשעת שחי' דשרי ע"ש שנר' מדבריו דמודה היכא דהרגיש בשעת השחי' דנשבר קודם גמר השחיטה טריפה דלא כס' האו"ה שכתבתי וכ"ה המח"ב אות מ"ז דלא כהשב"י שהסכים להתיר אפילו בשבורה בשעת שחיטה:

כ"ב אם ברור לנו שנשמט או נשבר אחר השחי' ונמצא נקב בריאה יש לספק אי תלי' דניקב ע"י השמיטה או השבירה ההיא וכשר או לא ונר' דבשמוטה יש לתלות לקולא ולא בשבורה תפארת למשה הביאו המח"ב אות ל"ד ע"ש ולפי מ"ש הכנ"הג הגהב"י אות כ"ו בדעת א"וה שכל שאינה נשמטת בחיים חייתה אלא סמוך. לגמר שחי' אינה מנקבת הריאה ע"ש יש להחמיר גם בנשמט וכ"נ עיקר:

כ"ג בנשבר הגף או בנשמטה בגוונא דאינה טריפ' וכן בידי הבהמה מ"מ האבר עצמו אסור עם מעט למעלה מהשבירה אם אין ע"וב חופין את רובו ש"ע דין א' ויש מ"ש דיחתוך האבר כולו ועיין להמח"ב אות ז' ועיין טרפיות הרגל ומשם בא'רה וביצת העוף הלז אחר השבירה בכה"ג התיר הרב בית יעקב סי' יו"ד ע"ש טעמו וכן הוכחתי בס' שש"א סימן ס"ב דין ג' מט"א והשב"י ח"א סי' נ"ג הסכים כן והתיר גם החלב שחלבו מבהמה שנשברה ידה ע"ש ועיין להרב באר יעקב:

כ"ד עוף שהי"ל מכה עמוקה תחת הכנף כנגד:

הריאה ושמו נוצה על המכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ולא יצא הרוח ימלא מקום המכה מים ונופחה בקש דרך הגרגרת אם יבצבצו המים טריפה ש"ע דין ה' וכתב הט"ז דאף לדידן סמכי' על בדיקה זו ובת"ח כלל פ"ז כ' דלדידן דאין בקי' בבדיקה טריפה וכ"כ הב"ח אבל הפר"ח הסכים להט"ז וכ"כ קצת מהאחרונים וכ"ה המח"ב ומדברי הט"ז נר' קצת דאם נאבדה הריאה ולא נבדקה כשרה אבל ראותי להפ"ת שכתב דטריפה אם נאבדה:

כ"ה נשמטו ידי הבהמה מעיקרן או שנשתברו או נחתכו לגמרי או שיש לה ג' ידים כשרה ש"ע דין א' ומשמע אפילו רואין שנצרר הדם מעבר לצלעות ועיין בב"י ובמור"ם בהגה דכתב דאם סמוך לגוף ורואין שנצרר הדם טריפה אבל אין לחוש מסתמא ע"ש ויש מי שמטריף בכולהו וחייש לאיעכול ניבי בידי הבהמה וכתב הפר"ח דטוב לחוש לדבריהם בבהמת גוי אבל בבהמת ישראל כשרה אפילו נצרר הדם והפ"ת כ' דבנצרר הדם ונאבדה הריאה כשרה והמח"ב כתב דיש להחמיר בנשמטה או נשברה יד הבהמה סמוך לגוף ונצרר הדם ואם לא נצרר הדם יש להחמיר בבהמת גוי אבל לא בבהמת ישראל ע"ש אות ב' ה' ח':

ראיתי בס' שער המים שהעתיק משם הט"ז ביד הבהמה דביש עוקץ צריך לבדוק שמא נצרר הדם ע"ש וליתא דהט"ז לא כ"כ אלא בגף העוף בדין ב' ע"ש טעמו:

כ"ו שיעור סמוך לגוף בבהמה שנתבאר לעיל דטריפה בסמוך לגוף ונצרר הדם בצלעות מדברי הש"ד סק"ד נר' דמשערי' בגודל כמו עוף:

אבל הל"ש דכ"ב ע"ב כתב דשיעורו עד חצי עצם הנשבר:

כ"ז היכא דטרפה בנשברה יד הבהמה ל"מ חתיכה לגמרי ול"ד לעוף לבושי שרד דכ"ב ע"ב וכבר כתבתי באות י"א דאפילו גבי עוף אין לסמוך ע"ז דלא כהפר"ח ע"ש:

כ"ח דוקא בעצם של הגף המחובר לגוף הוא דטריפה אם נשבר ע"ד ואופן הנ"ל אבל בעצמות המחוברין לזה העצם המחובר לגוף אם נשברו כשרים ואפילו נצרר הדם לב"ש דכ"ג ע"א וע"ל אות ד':

כ"ט עוף שנברא בגף שמוט או חסר גף מתחילת בריאתו כשר לבושי שרד דף כ"ג ע"א:

ל' אם ס' אם תחי' בריאתו כך או שנחסר אח"כ אם הבוכנא קיימת כשר דס"ס הוא שמא נברא כך ואת"ל נחסר אח"ך הרי יש פו' דמכשרי בבוכנא קיימת אפילו לא יש גודל לבושי שרד ע"ש ועיין להמש"ז והכנ"הג:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה