אור ברסלב
עיני הכהן סימן כט

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן כט

סימן כח

דיני המסס ובית הכוסות:

א' המסס וב"הכוס שניקבו לחוץ טריפה משנה בפא"ט ובמשנה דאלו כשרות תנן אם ניקבו ז"לז כשרה ודעת רש"י דבב"הכוס בעי' הנקב:

מעבר לעבר ושלא במקום חבורן ז"לז אבל בהמסס אפילו ניקבו מצד א' טריפה והתוס' בדף ן' מסתפקים בטעמו של רש"י אי מטעם כיון דהמסס עורו דק כשניקב אפילו מצד א' לא הוי סתימה במה שנשאר או מטעם דחיישי' שמא ניקב הנשאר ונ"מ אי ניקב מחמת חולי דאי הטעם משום דלא חשיב סתימה אף דידעי' דעדין לא ניקב כולו כגון ע"י חולי טריפה ואי הטעם משום דחיישי' שמא ניקב מה שנשאר דוקא ע"י מחט הוא דחיישי' עיין בהר"ן ז"ל עוד נ"מ אי בלעה מחט לפנינו ושחטוה תכף דליכא שהות לומר שניקב ונתרפא ועלה בו קרום דאי הטעם משום דחיישי' שמא ניקב הנשאר ונתרפא בכה"ג ל"ח ואי הטעם משום דלא הוי סתימה אף בכה"ג טריפה עיין בתוס' בס"פ במה מדליקין ומבואר בדברי התוס' דר"י מסכים לפירש"י ומטעם שמא ניקב ונתרפא ע"ש ודעת ר"ת דאפילו במסס בעי' מב' צדדים כמו בית הכוסות והרשב"א והר"ן והמרדכי הסכימו לדעת ר"ת וכ"ד הטור אבל הא"וה והת"הד כ' לחוש לדעת רש"י וז"ל מרן בש"ע בסי' מ"ח דין ז' המסס וב"הכוס דבוקין ז"בז ואם ניקבו במקום חיבורן אפילו הנקב מפולש מזה לזה כשרה ואם הנקב בשאר צדדים שאין דבוקין יחד אם הנקב מפולש מע"לע טריפה ואם לאו כשרה בין במסס בין בב"הכוס וכ' מור"ם בהגה ויש אוסרין במסס אפילו אינו מפולש והכי נהוג אם לא במקום הפ"מ והב"ח כתב עיקר כפירש"י ומטעם שמא הבריא ואפילו במקום הפ"מ ואם ע"י חולי לא מכשרי' אלא במקום הפ"מ אבל בלא הפ"מ אפילו ע"י חולי חוששין לדעת רש"י ולהטעם דלא מקרי סתימה ע"ש וה"ה בבלעה מחט לפנינו והפר"ח כתב: אפילו בלא הפ"מ כשרה כדעת ר"ת ע"ש והט"ז והש"ך הסכימו דבמקום הפ"מ סמכי' אדעת ר"ת ובמחמת חולי או שבלעה לפנינו כשרה אפילו בלא הפ"מ דס' רש"י דלא הוי סתימא יחידאה היא וכן הסכימו האחרונים זולת הכ"ופ ע"ש:

ב' אם ניקבו ב' עורות ב"הכ במקום חיבורן במסס כשרה בין ניקב לחלל המסס דהיינו שניקב גם המסס נגדו בין ניקב ב"הכ לחוד ודופן המסס מגין עליו כן הוכיח הפר"ח מדברי הפו' ע"ש מיהו דוקא במקום שדבוקין יחד בלא שומן ביניהם אבל במקום שיש שומן ביניהם שדבוקין ז"לז ע"י שומן טריפה דשומן חלב טמא הוא ואינו סותם כמ"ש התוס' ע"ש ועיין בהג"א בשם מהרי"ח וכשלא יש שומן ביניהם הוו דיבוקן בעור א' דאין מפסיק ביניהם כלל וזהו כוונת הב"ח ע"ש וכתב התב"ש סקי"א דה"ה ניקבו זה לתוך חלל זה במקום שיש שומן ביניהם טריפה כיון דחלב טמא ביניהם מפסיק והוי כניקב לחוץ:

ג' פלוגתא דרש"י ור"ת במסס שייכא גם בבית הכוסות בצד הדק ודוקא בצד העב הוא דלכ"ע בעי' נקב מפולש כ"מ מהר"ן ועש"ך:

ד' כתב התב"ש דמדברי הרשב"א והר"ן דקיימי כר"ת נר' דמ"מ בעי' בדיקה אם יש שינוי בשר מצד הב' וסגי בבדיקה אפילו לדידן דלא בקי' בבדיקה ואם נאבד ולא בדק יש להחמיר ע"ש וכ"ז לר"ת אבל לרש"י ל"מ בדיקה כן הוכיח הש"ך סקי"ד:

ה' הא דמכשרי' מצד א' דוקא צד הפנימי אבל צד החיצון שהוא כנגד חלל הבהמה טריפה:

כדין מחט שנמצא בחלל הבהמה כ"מ מתוס' ד"ן ופ' מרן בש"ע דין יו"ד ובס' שש"א בסי' מ"ט הוכחתי מדבריהם דאפילו ס' ע"י חולי או מחט טריפה כשניקב צד החיצון ע"ש ועיין מ"ש מרן בב"י בדעת התוס':

ו' בב"הכ אפילו ניקב כולו ולא נשאר אלא מעט מן העור כשרה דבעי' ניקב מע"לע ממש הגה בדין ח' ש"ך סקכ"ב דלא כהב"ח וכתב הפ"ת סקי"ב דאם כ"ד ממש טריפה ומעט דכ' כאן לאו בכה"ג איירי ע"ש:

ז' כתב הש"ך דבמסס מצד א' לדעת רש"י דטריפה אפילו אין ק"ד מבחוץ אבל מבפנים בעי' ק"ד דבלא ק"ד תלי' דלאחר שחיטה ניקב כמו בי"הכוס מב' צדדים והכ"וף כתב דל"ד דשאני הכא דמבפנים הוא וא"ל אוכלין ומשקין דחקוה ועוד דהכא אי לאחר שחי' מי מכוונו לכך כיון דלא היה תחוב כלל ע"ש ולפי מה שהסכימו הב"ח והט"ז והש"ך גבי בי"הכוס דאפילו ק"ד מבפנים טריפה ואפ"ה אי ליכא ק"ד כשר ולא אמרי' אוכלין ומשקין דחקוה א"כ ה"נ דכוותא קושטא קאי כש"ך וכדמוכח נמי מדברי הרשב"א שכתב דגבי ושט לא בעי' ק"ד משום דאיכא משקה בשפע משמע כהש"ך וכ"פ הפלתי אלא דמסיק להחמיר לכתחילה אפילו ליכא ק"ד בפנים והתב"ש כתב דלא אמרה הרשב"א אלא משום דמספק"ל דאי גבי בי"הכ הק"ד מבחוץ א"צ לכ"ז אלא דושט שאני דאוכלין דחקוה אפילו בלא שפע סגי אבל אי מבפנים ואפ"ה קתני ברייתא דב"הכ דבעי ק"ד מוכח דאף מבפנים ל"א אוכלין דחקוה וע"כ הוכרח לומר דושט משום שפע ומשום דמספק"ל הוא שאמר הרשב"א וא"כ: לקולא ודאי דל"א כן ומסיק להטריף אפילו ליכא ק"ד אם לא הפ"מ ע"ש ואין משמעות דברי הרשב"א נראה כן ולדינא נר' עיקר כהש"ך וכ"נ דעת הש"ד דבעי' ק"ד ואפילו בז"הז כמ"ש הש"ך סק"ל ע"ש מיהו כ"ז בנמצא המחט אבל בלא מחט טריפה בכל ענין כמ"ש לקמיה:

ח' אם נמצא בא' מהן תחובה מחט או קוץ אם הוא מצד א' ולא עבר הנקב מע"לע דעת הר"מ והרא"ש דל"ב בדיקה וכשר אבל שאר הפוס' כולם הסכימו דבעי בדיקה בצד הב' אם נמצא ק"ד כנגד פה המחט בידוע שניקב גם מעבר הב' וא"ל כשרה אפילו נמצא ק"ד סביבותיו דבעינן כנגד פי המחט כמ"ש המרדכי וכ"כ בב"י ובת"ח דלא כהב"ח שכ' דכל שנמצא ק"ד מבחוץ אפילו שלא כנגד פיו טריפה ע"ש ודוקא שלא מלחו והדיחו אבל אם מלחו או הדיחו דעת מרן ב"י דטריפה אפילו לא נמצא ק"ד דאמרי' היה ק"ד ועבר ע"י מליחה או הדחה אבל הר"מ חולק ע"ש ופלוגתייהו שייכא גם בחתוכה די"ל באותה חתיכה שאינה לפנינו היה ק"ד כנ"הג סי' מ"ט אות ז' ומבואר בגמ' דאפילו נמצא צד העב של המחט לצד חוץ וחזרה לצד בי"הכוס לא תלי' שנכנס מחוץ וטריפה משום דאמרי' אוכלין ומשקין דחקוהו ונכנס בצד העב וז"ל מרן בש"ע דין ח' אם נמצא באחת מהן תחובה מחט או קוץ ולא ניקב מע"לע הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ אם למצא עליו קורט דם בידוע שניקב כולו וטריפה וא"ל כשרה והוא שלא מלחו והדיחו ואפילו ראש העב שלו לצד חוץ וכתב מור"ם בהגה ויש מקילין להתיר אם לא ניקב מע"לע והודח ונמלח או שנאבד (פי' נאבד בי"הכוס ש"ך) ולא:

בדקו מבחוץ אם היה עליו ק"ד ויש לסמוך במקום הפ"מ וכתב הב"ח דוקא שראינו שלא ניקב מע"לע אלא שלא בדקו אם יש ק"ד אבל אם ס' אם ניקב מע"לע טריפה דס' דאורייתא הוא וכן הסכימו ז"ל דטריפה אפילו בהפ"מ ודלא כמהרש"ל ועש"ך סקכ"ה ובאחרונים ונר' שלזה כיון מור"ם בהגה המתחלת כ"מ שצריך בדיקה וכו' עש"ך שם ולענין הדיחו או מלחו הט"ז הסכים לפ' מרן בש"ע והש"ך והפר"ח והפ"ת הסכימו לדעת מור"ם בהגה דבהפ"מ כשרה מיהו דוקא אי בדק אחר מליחה והדחה אבל לא בדק כלל טריפה דהבדיקה מעכבת וכ"כ המש"ז:

אם נמצא מחט מצד אחד וכנגדו מצד הב' סירכא עיין בטרפיות הכבד אות ל"ה ע"ש:

ט' ואם ניקב מע"לע דהיינו שעבר המחט מע"לע ועודנו תחוב בו בודקין אותו אם נמצא ק"ד סביב דמחט וכ"ש עליו בידוע שקודם שחיטה ניקב וטריפה וא"ל אחר שחי' דחק ועבר וכשרה אם לא מלחו ולא הדיחו דכיון שהמחט עודנו שם אלו עבר מחיים היה הדם סביבו אבל כשאין המחט לפניו אסור כשניקב כולו אפילו אין בו ק"ד כן לשון מרן בש"ע שם ומשמע דבעי' ק"ד מבחוץ אלא דלא בעי' כנגד פי המחט כמו מצד א' אלא דסגי בסביב הנקב אבל אם אין ק"ד מבחוץ אלא בפנים כשרה דאכתי תלי' דלא עבר אל עבר הב' אלא אחר שחי' אבל הב"ח והש"ך והט"ז והסכמת האחרונים דאפילו ק"ד בפנים טריפה ואם יש ק"ד בחוץ אלא שרחוק קצת מהנקב כרוחב קש טריפה ב"ח וש"ך בשם א"וה ודע דק"ד היינו נצרר או קורט ממש הא אדום הבשר אין מזיק חוט השני סי' ס"ט והביאו המש"ז ועיין ס"סי ן': בהגה דכל שנשתנה מראה הבשר לריעותא הוי כניקב ע"ש:

י' ל"א בעי' ק"ד אלא אם המחט לפנינו דאמרי' א"א דניקב וכו' וכבר כתבתי זה למעלה וכתב המש"ז דה"ה איתא המחט לפנינו אלא חזרה לאחוריה דאמרי' שהיה הק"ד בחוץ ובחזרתה נפלה ה"קד:

י"א בגמ' נקטו כל דינין אלו דמסס וב"הכוס במחט וכ' התוס' דה"ה קוץ וכ"כ כל הפוס' ועיין כנ"הג והפ"ת כתב דמדברי הג' נראה דוקא מחט ומ"מ לענין דינא מסכים לדברי התוס':

י"ב כתב מור"ם בהגה י"א דבז"הז דאין אנו בקיאין בבדיקה אפילו לא נמצא ק"ד טריפה מאחר דניקב מב' צדדין והכי נהוג ע"כ וכהיש"ש דאם עבר המחט לחוץ ואין שם ק"ד כשרה אם יש כעין שביל סביב לנקב שנרקב הבשר סביב המחט כעין שביל הניכר עד לחוץ טריפה דנר' מזה דמחיים עברה וכ' בס' ת"ח אהא דאמרי' בידוע שאחר שחי' דדוקא שלא מצאו הנקבים מיד אלא אחר זמן ואיכא לספוקי שמא נעשה ע"י אדם אבל אם מיד שהוציאו מהבהמה מצאו כך אין להכשיר ע"כ וכהתב"ש דלפמ"ש רמ"א אין נפקותא בכ"ז דבז"הז מטריפין בניקב מב' צדדין בכל ענין מיהו במקומות דלא נהגו כרמ"א יש להחמיר כהיש"ש והת"ח דדברי טעם הם ע"ש כתב הב"ח דבהפ"מ יש לסמוך אבדיקה בז"הז בניקב מב' צדדין וכ"ה הש"ך אבל התב"ש כתב דאין נר' לסתור המנהג שהעיד רמ"א ע"ש:

י"ג אמרי' בגמ' דנ"א הוגלד פה המכה בידוע שג':

ימים קודם שחיטה ע"ש וא"כ הוא עדיף מק"ד:

י"ד כתב מור"ם בהגה מחט או קוץ הנמצאים במסס וב"הכ בחללו ולא נתחב בהם כלל כשר בכל ענין וא"צ שום בדיקה וכהש"ך משמע דאם נמצא קורט דם מבחוץ אפילו לא נתחב כלל טריפה דאם אין שם מכה ק"ד מנין וכ"כ הט"ז וכ"ה הפ"מ ח"ב סי' קכ"ט אבל הצ"צ סי' מ"ט כתב דאפילו נמצא ק"ד כשרה ומ"ש בהגה אין צריך בדיקה היינו אחר נקב וכ"ה הפר"ח והפ"ת ע"ש וכ"ה הכרתי סקי"ז בשם אחרונים ע"ש והתב"ש כתב להקל במקום הפ"מ וכ"כ המש"ז ע"ש וכ' המנ"י ריש כלל צ"ד דאם נמצא ק"ד וסירכא אפילו לא נתחב טריפה ואפילו לסוברים דאין סירכא אלא בריאה היכא דאיכא מחט מודו ע"ש וכ"כ הכנ"הג הג"הט אות כ"ב אלא שכ' דאין מנהגם להטריף אלא כשיש גם סמפון: ט"ו כתב הא"וה דה"ה אם המחט תחוב בב"הכ במקום חיבורו להמסס לתוך חלל המסס כשר והביאו התב"ש וכ' שהוא פשוט:

ט"ז ב"הכ שניקבו ב' העורות זה שלא כנגד זה כשרה דמינח נייחי דומיא דקורקבן ש"ך ר"סי מ"ט ופר"ח סי' מ"א סקכ"ב וכ"ה התב"ש ר"סי מ"ט וכהש"ד ומ"מ בעי' שלא יהיו הנקבים סמוכים כ"כ שלא יהיה מפולש: י"ז אם נמצאו ב' בית הכוסות דינם כמו ב' בני מעים הרוקח הביאו הפר"ח סי' מ"ו סק"ב ועיין בטרפיות הב"מ:

ח"י אם נמצא המחט בדופן ב"הכ באורך אפילו:

מצד א' ומבפנים טריפה ואין היתר במחט מצד א' אלא כשהמחט מונח בחלל ב"הכ כדרך המאכל לא תחוב באורך הדופן הגהש"ד וא"וה הובאו בט"ז סקט"ו ותמה על הש"ע שלא הביאו ע"ש והפר"ח סקכ"ג כתב דאין זה עיקר לדינא ומיהו אם הוא תחוב מצד א' מבחוץ לאורך דופן ב"הכ יש להטריף ע"כ והתב"ש כתב להטריף אפילו מונח ול"ד נתחב כדמשמע מהט"ז וכתב המש"ז דדי לנו להחמיר בנתחב אבל במונח כשרה:

י"ט ניקב ע"י חולי מצד א' ואיכא ק"ד מבחוץ כנגד מקום הנקב ממש היה נראה דטריפה דאי לאו שניקב ק"ד מנין וכמ"ש בגמ' במחט מצד א' ואפילו להצ"צ והפר"ח דהקילו בנמצא ולא תחוב אפילו איכא ק"ד כמ"ש באות י"ד ה"ד דלא ניקב כלל וליכא ריעותא אבל ניקב מצד א' דאיכא ריעותא אפילו ע"י חולי טריפה בק"ד מבחוץ אך ראיתי להכנ"הג הגהב"י אות ל' שכ' בד"ז דכשרה ע"ש שכ"כ ליישב מ"ש רש"ל ע"ד הא"ז וצ"ע בדבר ועיין בס' שש"א וראיתי להרב באר יעקב סי' מ"א שהטריף בזה ופן נראה עיקר:

כ' כתב רי"ו אם נמצא חלודה דינו כק"ד דכמו דאם ניקבה מב' צדדין ונמצא קורט דם טריפה ה"נ בחלודה וכ' בב"י דהא דלא תלי' דהיה חלודה על הסכין קודם שנכנס משום דכיון דניקבה מב' צדדים בקצת הוכחה סגי א"נ האי חלודה היינו אם נמצאת סביבות פי הנקב ואלו לא באה חלודה מחמת מכה מחיים לא היתה מתרחבת כ"כ ע"ש הרי דאם לא נמצאת סביבות הנקב תליא בב' התי' אלו ולדינא יש להחמיר:

כ"א מדברי הב"י מוכח דהחלודה נמצאת על:

ב"הכ וכהב"ח דבין נמצאת על בי"הכוס בין נמצאת על הסכין חד דינא אית להו ונר' דגם דעת הב"י כן:

כ"ב כתב רש"ל דדוקא נמצאת על חודה אבל באמצע המחט כשרה וכהב"ח לדעתו ה"ה כולה מלאה חולדה ומ"מ מסיק לדינא דבכל גוונא יש להטריף וכ"ה הפר"ח:

כ"ג אם לא ניקב אלא מצר א' ונמצאת חלודה על בי"הכו מבחוץ כנגד הנקב כתב הב"י דטריפה כמו ק"ד ופ' מור"ם בהגה ומהרש"ל חולק דלא אמרו חלודה אלא בניקב מב' צדדין ולדינא הסכים הכנ"הג הגהב"י אות ס' להחמיר אך היכא דנאבדה המחט בלא בדיקה התיר מכח ס"ס היכא דלא ניקב אלא מצא דס' אי איכא חלודה וס' אי הלכה כרש"ל ע"ש ומ"ש נאבדה המחט ט"ס וצ"ל נאבדה ב"הכ דאי נאבדה המחט מאי נ"מ הא הבדיקה במצ"א היא על ב"הכ מבחוץ וכ"מ מדברי הב"י ונר' דה"ה דיש להתיר בנבדקה בחודה וליכא חלודה ועד שלא נבדקה אם יש חלודה באמצע נאבדה כיון דפלוגתא דרבוותא היא כמ"ש באות כ"ב ועיין בטרפיות המרה גבי נאבדה ע"ש:

כ"ד אם נמצא נקב מב' צדדין וליכא מחט או קוץ דטריפה אפילו ליכא ק"ד כיון דליכא מדי למסרך כמש"ל ה"ד אם ליכא לתלות במשמוש ידא דטבחא אבל אי איכא מקום לתלות בידא דטבחא ניקב כשרה מא"וה כלל נ"א אות כ"א ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ס"ב ע"ש:

דיני טרפיות הקורקבן:

א' הקורקבן יש לו ב' עורות הפנימי לבן והוא העור שמקלפין ומשליכין עם הקליפה והאוכל שבתוכו ושאר בשר הקורקבן הוא עור הב' והוא אדום וישנם אפילו בבר אווזא ואם נתחלפו במראה כשרה כנ"הג ועיין מח"ב אות א' ואות ב' ע"ש:

ב' אם ניקבו זה בלא זה כשרה ואפי' ניקבו שניהם זה שלא כנג"ז עד שינקבו שניהם זה כנגד זה ש"ע סי' מ"ט דין א' וכהש"ד דבניקבו ב' זשכנג"ז צריך שלא יהיו סמוכין הנקבים כ"כ וכ"ה המח"ב אות ו': ג' ניקב ושומן שעליו סותמו כשר ש"ע דין ב' וכ' מור"ם בהגה וכ"ש אם לא ניקבו כל ב' העורות אע"פ שלא נשאר רק מעט העור החיצון שלא ניקב שכשר וכהש"ך סי' מ"ח דאף לרש"י דאוסר בהמסס מצ"א בקורקבן דעורו עב מודה דכשר אפילו בלא הפ"מ ואפילו עדין המחט שם אפ"ה השומן סותם הש"ך סימן מ"ו וכן הסכים המח"ב סי' מ"ט ואפילו הסתימה דקה כ"כ אחרונים דלא כב"ח וע"ל אות כ"ב:

ד' צריך המורה ליזהר דפעמים דמשכחת סתימה על הנקב ואינו שומן רק קרום שעלה מחמת מכה הש"ד סק"ב:

ה' אם יש שביל לבן עד לחוץ נגד פי המחט והבשר קשה ונשתנה מראיתו בכה"ג יש להטריף הש"ד שם:

ו' קורקבן שהיה מחט מובלע בבשר ובפנים היה שביל עד שליש עוביו ואח"ך לא ניכר:

שביל עד המחט וממקום המחט היה שביל עד לחוץ ובחוץ היה מזהיר ובהסיר המחט לא היה מזהיר והבשר בחוץ היה בריא הוה עובדא והכשיר בלא הפ"מ הש"ד שם ע"ש:

ז' כתב הרב באר עשק שומן הבא מכח הפיטום אינו סותם והביאוהו האחרונים ועיין בטרפיות הב"מ אות י"ב:

ח' עוד כתב הרב הנז' דאם נמצא השומן על חודו של מחט או הקוץ ממש מלבד שומן אשר מסביב בידוע שלא יצא והשומן סותמו וכשר אבל אם השומן סביב המחט ולא על חודה בידוע שיצא חוץ לב' העורות וטריפה וביאר דבריו התב"ש דאפילו אם נשאר מעור החיצון שלם קצת שלא ניקב רק שאין שומן כנגד חודו טריפה דניכר דקרום מחמת מכה הוא:

ט' אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין המסס וב"הכ מרן בש"ע דין ג' ועיין בטרפיו' המסס וב"הכ וכתב הר"מ דאם ניקבו כל הב' עורות אפי' לא נמצא ק"ד סביב המחט טריפה ובזה אין דינו כהמסס וב"הכ וכ"ה הט"ז בסי' מ"ח סקי"ז אבל הב"ח סי' מ"ט הסכים דאפילו לענין ניקב כולו דינו כהמסס וב"הכ וכן הוכיח הש"ך שם סק"ד ע"ש וכ"ה הפר"ח סק"ג אבל התב"ש והבל"י בשם אחרונים הסכימו להד"מ וט"ז וכ' המש"ז דאין להקל ואפילו ראו שאין שם ק"ד ולא הספיקו לראות אחר מע"לע ונאבד או נחתך טריפה דאין כאן ס"ס שמא לאחר שחיטה ושמא לא ניקב מע"לע דאי ניקב מע"לע ודאי לאחר שחיטה אף שאין שם ק"ד וא"כ ליכא אלא ס' א' ודע דחלודה דינו כק"ד עיין בטרפיות:

המסס וב"הכ בזה ועיין כנ"הג סי' מ"ט וה"ה אם נשתנה מראית הבשר מבחוץ כנגד המחט ועיין להש"ג וע"ל אות ה':

י' נמצאת מחט תחובה בקורקבן של תרנגולת מבחוץ והמחט יוצא לחוץ הרבה דליכא לאסתפוקי שיצא לאחר שחי' הרדב"ז סי' קמ"ב הטריפו והיו שם עופות הרבה ולא היו מכירין את העוף הנטרף ובדקו התרנגולות ומצאו בא' מהם רושם שחור ובשאר עופות לא היה רושם כלל והתיר את שאר התרנגולות דמסתמא הבושם אינו אלא מחמת המחט ע"ש טעמו והפר"ח כתב להתיר אפילו אותו העוף דאפילו המחט יוצא הרבה בעי' ק"ד ע"ש ולטעמיה אזיל דבניקב מב' צדדין בעי' ק"ד אבל לפי מה שהסכימו האחרונים דלא בעי' ק"ד כמ"ש באות ט' פשיטא דיש להטריף אותו העוף:

י"א מחט שנמצא תחוב בקורקבן ועובר מע"לע כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבישול ובשעת מליחה שטיפה והדחה לא ניכר כלל ולא הרגישו במחט הרדב"ז סי' כ"ח כ' להלכה שריא דתלי' שא שאח"כ נפל כיון שיוצא ממנו חצי אצבע איך לא הרגישו במליחה אבל למעשה יש להחמיר והמש"ז כתב למעשה צ"ע והמח"ב הטור וכהט"ז סי' מ"ח סקי"ח בשם אחיו בתשו' במעשה שתינוק הרגיש בפיו בשעת אכילה שיש מחט בקורקבן וצעק תראו במקום נשיכת השן בקורקבן יצא המחט חלק ממנו ונתערב באחרים ואסר הכל ע"ש וכ' הרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ד שעשה מעשה להתיר בהפ"מ או לכבוד שבת ועיין להמח"ב סי' מ"ט אות י"ג:

ועיין בטרפיות הכבד אות מ"ה:

י"ב מחט שנמצאת בקורקבן וכולה נבלעת בעובי הבשר ונשאר כחצי אצבע מצר הכוס וכחצי אצבע מצד החוץ שלא היתה המחט אוכלת ולא היה ניכר שום נקב לא מצד חוץ ולא מצד פנים תולין להקל הרשב"א ופ' מרן בש"ע סי' מ"ח דין י"א וכתב מור"ם בהגה די"מ ויש לחוש לדבריהם אם לא היה הפ"מ וכתב הרב מעיל צדקה סי' י"ג הביאו המח"ב דאף אם קרוב יותר לצד חוץ מצד פנים יש להתיר בהפ"מ ואם עד שלא בדקו אם ניקב מצד חוץ נאבד טריפה מס' דלא אמרי' אוקי אחזקה בכה"ג הט"ז שם ואם נמצא ק"ד בפנים בידוע שמבפנים בא וכשרה לכ"ע ש"ך ופר"ח שם ואם יש ק"ד בחוץ טריפה לכ"ע מור"ם בהגה שם ואם נמצא מסמר וראשו עב כגרעין של תמרה ופיו לחוץ דודאי דרך פנים בא או מחט ויש ק"ד בפנים או שביל וכעת נקוב הוא לצד חוץ אי הוי ודאי טריפה דהרי ודאי ניקבו ב' או לא הוי אלא ס' שמא ניקב בפנים ונתרפא קודם שניקב החיצון דל"א קרום שעלה מחמת מכה לאו קרום אלא. במקום שמטריף בזה נסתפק המש"ז שם ע"ש:

י"ג נתמסמסו ב' עורות הקורקבן עד שאם היו מושכין קצת היו נחתכין יש להטריף מהריק"ש בהגהותיו:

י"ד אם נמצא מחט תחוב באלכסון מפולש מסתברא דכשרה אלא שאיני סומך ע"ז הרדב"ז ח"א סי' נ"ח הביאו הע"הש:

ט"ו כמו שהוא הדין בניקב כן הוא בניטל שאם ניטל עור א' מהקורקבן או נרקב לגמרי:

כשרה כל שהב' קיים כולו נ"ב סי' נ"ח הביאו ה' מחזיק ברכה:

ט"ז אם תולעים יוצאים מהקורקבן כשרה דלאחר שחי' פריש ואפי' אם ניקבו עיין בטרפיות הכרס ובטרפיות הריאה ואם הנקב עגול או אדום או שחור טריפה ועיין ש"ג:

י"ז זה שהכשרנו בניקב עור החיצון לבד דוקא מחמת חולי עיין אות כ"ג אבל אם ניקב מחמת קוץ או מחט טריפה דחיישי' שמא ניקב אחד מאיברים הפנימיים שנקובתן במשהו ואם ס' מחמת קוץ או חולי תולין להקל ש"ע דין י"ד וכהפר"ח דה"ד אם העור שלם אבל אם ניקב מצד חוץ טפי איכא למתלי בקוץ מעי' חולי ואם אין עור לפנינו כשרה ואם נמצא מחט בחלל בהמה אם העור שלם ודאי טריפה ואם אין העור שלם ספק טריפה ובעוף דאית ליה זפק אפילו העור שלם ס' טריפה הש"ד ועיין בס' שש"א עש"ב כתב הד"מ דאם הס' הוא מחמת שאין הבודק זה בקי לא מקרי ס':

ח"י אם נמצא מחט בקורקבן אחר בישול ואינו ניכר אם ניקבו ב' העורות או פנימי לבד טריפה ואם יש ס' אי בא אחר שחי' הוי ס"ס ב"הי סימן מ"ט:

י"ט בשר המחבר הקורקבן והזפק ס' אם דינו כקורקבן או כזפק וטריפה מס' הש"ד ופ' מור"ם סי' ל"ג וכ' הכנ"הג שכן הסכימו האחרונים ועיין להרב פרי תואר בר"סי מ"ט:

כ' הכנ"הג בהגהת הטור בשם יאיר נתיב הביא:

בכלל טרפיות הקורקבן נמצא הקורקבן ירוק ע"ש:

כ"א נמצאת המחט אם היא של ברזל ולא העלתה חלודה ואם היא של נחושת לא מורטה להלכה תולין שלאחר שחי' נכנס ולמעשה ראוי להחמיר והכלים שנתבשל בהם הקורקבן בחזקת כשרים הרדב"ז ח"א סי' נ"ח הביאו הכנ"הג הגהב"י:

כ"ב הא דשומן סותמו כשר דוקא שניקבו שניהם אבל אם לא ניקב אלא החיצון אמרי' מבחוץ בא המחט וחיישי' לנקיבת איברים הפנימיים ש"ג: כ"ג אם ניקב הפנימי לבד אפילו מחמת קוץ כשרה: סימן ל"א:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה