עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן כה
דיני טרפיות בני מעים:
א' ניקבו הדקין טריפה ואפילו ליחה שבהן (דהיינו הגלד העשוי מבפנים כצמר וגורדים אותו בחוזק מהם) סותמתן ואפילו היא דבוקה בהם הרבה עד שאין יכול להוציאה אלא ע"י הדחק אינה סתימה מרן בש"ע סי' מ"ו דין א' וכהש"ך בשם הפו' דאפילו עלה קרום ונסתם אינו קרום ע"ש ולאפוקי מהרא"ה בב"ה דל"ה ע"ב שכ' דדוקא בריאה וושט הוא דאמרו דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ע"ש אלא בכל הנקובים כן הוא וכן הסכמת האחרונים: ב' ה"ה נתמסמסו או שהבשר רע שהרופא גוררו טריפה ולדידן שאין אנו בקי' בגרירת הרופא כל שנשתנה מראיתו טריפה ב"הי וכ"כ הכרתי ע"ש: ג' אם חלב טהור סותם כשרה אבל טמא אינו סותם חוץ מקרום שעל הלב וחלב שע"ג הכרכשתא (היא החלחולת המוציאה רעי) שאע"פ שהן טהורים אינן סותמין מרן בש"ע שם וגם שומן הלב כתב:
הר"מ בפ"ו דאינו סותם ועיין למרן בר"סי מ':
ד' כתב הש"ך סק"ב דמוכח מהתוס' והפו' דאפי' מחט תחוב בנקב וחלב טהור סותם כשר והפלתי פקפק בראיתו ומ"מ לדינא דברי הש"ך עיקר כמ"ש ז"ל וע"ל אות ט"ו ואם שומן סביב המחט ובראשו נגד פי מחט אין שומן אע"פ שיש בשר עליו מראין הדברים דקרום מחמת מכה הוא כיון דליכא שומן נגד פי המחט ש"ד סק"ב וכ"כ ה' באר עשק סי' ס"א והסכים עמו התב"ש סי' מ"ט סק"ב וכתב עוד שם אם נשתנה משאר קרקבנים שאין במקום הזה הפסק בשומן וכאן יש הפסק כנגד המחט הו"ל כנמצא קורט דם מבחוץ וטריפה ע"ש: ה' חלב חיה שכנגדו אסור בבהמה אינו סותם והעוף כל שומן שלו סותם מרן בש"ע שם ודלא כהיש"ש סי' נ"ב:
ו' אינו סותם אלא באותו אבר שהשומן דבוק בו בתולדתו אבל אם סותם נקב אבר אחר לא הוי סתימה וטריפה כך דעת התוס' והרא"ש והרשב"א ופ' מור"ם בהגה שם אבל דעת רש"י והר"מ דהוי סתימה מעלייתא והאחרונים הסכימו לפ' מור"ם בהגה:
ז' ל"ד חלב טהור דסותם אלא בשר נמי סותם ט"ז סק"א מדברי הרמב"ם והתב"ש דחה ס' זו ואין דבריו מוכרחים ועיין בס' שש"א וכן הסכימו האחרוני' דבשר נמי סותם זולת בושט דאינו סותם וכמ"ש המח"בר: ח' כהט"ז סק"ג דבשר סותם אפילו של אבר אחר ועדיף מחלב והסכים כן הא"וה כלל צ"ו אות ב' אבל הש"ך סק"ד והפר"ח הסכימו דדינו כמו: חלב טהור ע"ש וכ"ה המח"ב אות ו' ע"ש ועיין בס' שש"א שם הוכחתי דד"ז מחלוקת התוס' והרשב"א ע"ש:
ט' כי היכי דבבהמה וחיה לא מהני סתימה אלא באותו אבר עצמו ה"נ בעוף כנ"הג הגהב"י אות ה' מח"ב אות ט':
י' מעי הסמוך לקיבה שהוא תחילת הדקין אע"פ שהחלב שעליו אסור מ"מ לדידן מיסתם סתים דסמכי' אמקצת גאונים והראב"ד דס"ל שחלב האסור הוא בסוף המעים סמוך למקום נקובתו כדאיתא בסי' ס"ד שע"א סי' ס"ב והביאו הפר"ח בק"א וכ' דה"ה איפכא אבל אם ניקב סמוך לקיבה וסמוך לנקובתו ושומן סותם בשתיהן טריפה דממ"נ טריפה והתב"ש אות ג' דחה דבריהם וכתב דבכ"ג טריפה וכ"כ הרב שב יעקב ועיין להפלתי בסי' ס"ד שדחה דברי הש"י וכתב דהש"י גופיה חזר בו בסוף והמח"ב סי' מ"ח הסכים לאסור בנדון השע"א אבל מ"ש הפר"ח ה"ה איפכא הסכים עמו ע"ש:
י"א חלב הדבוק לכרס מחלוקת רבי' אפרים ורבי' יואל ובמקום הנוהגים איסור אינו סותם מס' הג"א ועיין להט"ז סי' ס"ד סק"ח והכנ"הג סי' ע"ח הגהב"י אות ג' כתב דשאר אחרונים שלא הביאו הא דהג"א אין ס' דס"ל סותם ע"ש והמ"ב שם דחה דבריו ומסיק דאינו סותם:
י"ב כתב המנ"י ריש כלל צ"ו בשם הרב באר עשק דשומן הבא מכח פיטום דלא מיקרי סתימה שאם תכחוש סופו להתפרק השומן וכתב עליו שהוא נגד משמעות סתימת לשון הפו' ע"ש והתב"ש בסי':
מ"ט הביא דברי הרב באר עשק וכתב שהם דברים של טעם ועיין להש"ד בסי' מ"ו וכן הסכים המח"ב אות ז' שצריך לחקור אם הוא שומן של פיטום ע"ש והרואה יראה בתשו' הב"ע שם בסי' ס"א דלאו מילתא פסיקתא הוא דכל שומן פיטום אינו סותם אלא דוקא כי נכנס המחט קודם הפיטום וניקבה ואח"ך נתפטמה דהוי כמו קרום שעלה מחמת מכה דכיון שכבר נטרפה אינה חוזרת להכשירה אבל אי נתפטמה ואח"כ נכנס המחט לפנינו ושחטוה תכף ומיד דודאי הפיטום קדם לנקיבתו הוי סתימה מעליתא ע"ש ודמיא הא מילתא למ"ש הכלבו גבי כוליא ופ' מרן בש"ע בסי' מ"ד דין ו' וע"ש להט"ז והש"ך ומ"מ מדברי כל האחרונים שהביאו דברי ה' באר עשק נר' דנקטי במושלם דשומן הבא מכח הפיטום לא סתים כיון שסופו להתפרק ע"ש וצ"ע: י"ג כתב הרשב"א והובא בב"י ניקבו הדקין נקב שנראה שכן הוא מתחי' בריאתו וגם אנשים אומרים שכן דרכם של רוב בהמות טריפה ואין חוששין לאותן אנשים שאין ממש בדבריהם וכ"כ הלבוש ומזה למד הנק"הכ בסי' מ"ג לחלוק על הט"ז גבי טחול ע"ש ועיין בטרפיות הטחול אות יו"ד: י"ד כתבו הראשונים רפא"ט דכל טרפיות דנקובה בעי' שינקבו לחללם: ט"ו כתב הב"ח בסי' מ"ט בסק"ב בסתימת שומן וז"ל ומיהו כתבתי למעלה דאם הסתימה היא דקה כסתימת המסס כשמחט תחובה בו מבפנים דיש לאסור מס' דדינא ע"ש ועמ"ש הב"ח בסימן מ"ו ססק"ה ועיין בתשו' באר עשק סי' ס"א ועיין לעיל באות ד':
ט"ז יצאו הדקין לחוץ והוחזרו מאליהן כשרה מרן בש"ע בדין ב' דכל שהוחזרו מאליהן מסתמא הוחזרו שלא מהופכין כ"כ ז"ל:
י"ז יצאו לחוץ ולא הוחזרו ושחטה בעודן בחוץ נר' מדברי הלבוש שהיא כשרה וכ' בס' חגורת שמואל שדברי עצמו הן ולא נתבאר ד"ז בדברי הפוס' וכהמח"בר שהוא דין פשוט ובכלל דינא דיצאו ב"מ דקתני מתני' ועיין בס' שש"א שם הוכחתי שכן עיקר:
ח"י יצאו לחוץ והחזירם אדם אם נהפכו טריפה שא"א שיחזרו כמות שהיו אחר שנהפכה ואינה חיה מרן בש"ע ואפילו ברי לו שהחזירן כמות שהיו אין להם תקנה אחר שנהפכו פר"ח ואפי' הוחזרו מאליהן אחר שנהפכו טריפה כ"נ מדברי האחרונים יצאו וחזרו מאליהן כשרה ואין לחוש שמא נתהפכו בחזרתם וכן אין לחוש שמא נתהפכו ביציאתם יצאו ב"מ הפוכין טריפה כל שהן בפנים מסתמא לא נתהפכו יצאו והחזירן אדם ונסתפק אם נתהפכו או שלא דקדק אם הכניסם כסדרן טריפה ואם המכניסן דקדק וברי לו שלא הפך כלל כשרה ואם המכניסן ליתיה קמן לשואלו יש לאסור אם הדיין נר' בעיניו שהם כסדרן אין לסמוך עליו אם החכם בקי בחכמת הניתוח ומפורסם יש לסמוך עליו היכא דלא דקדק המכניסן או דליתיה קמן לשואלו ואם כשהחזירם הפך קצת ותיקנו באופן שנראה בעיניו שהחזירו לכמות שהיה טריפה כל דינין אלו בין בבהמה בין בעוף כ"ז נלמד מדברי האחרונים ועיין להמח"ב:
י"ט אם לא יצאו ונמצאו הפוכים בפנים טריפה מרן בש"ע שם ואחרונים דלא כמהרש"ל:
שפקפק בדבר והסכים לדברי ראבי"ה דמכשיר בנהפכו בפנים:
כ' כתב הב"ח דלא נק' מהופכים אלא כשנהפך עליון לתחתון והתב"ש והמח"ב הסכימו דאפילו משהו שנהפך אין לו תקנה:
כ"א נמצאו המעים בין עור לבשר ונמצא תפור שם יש לחוש שיצאו ונתהפכו אבל אם לא נמצא תפירה והבהמה הולכת בטוב מחיים כשרה מור"ם בהגה ועיין להש"ך והפר"ח והתב"ש האריך ומסיק דאפילו אין שם תפירה אין להקל אלא בהפ"מ דחיישי' שמא נתהפכו בפנים והאחרונים הסכימו לפ' מור"ם בהגה ועיין להמח"ב אות ט"ו:
כ"ב יצאו מעיה דרך בית הרעי והוחזרו טריפה דדרך נקב קטן כזה חיישי' שמא נתהפכו הגהש"ד וכהפ"ת ונ"ל דגם בכה"ג אם חזרו מאליהן כשרה דתלי' דכסדרן חזרו ע"כ הפ"ת דכל שיצאו הב"מ לחוץ בעי בדיקה שמא ניקבו ודקדק מלשון הר"מ ע"ש:
כ"ג תרנגול מסורס שלא ניכר בו קרע ולא תפירה ובני מעיו מקצתן דבוקין בבשר וסמוכין לעור הל"ח כ' דמעשה בא לידו והטריף דהוי ריעותא והש"ך והפר"ח הסכימו דלא הוי ריעותא והכשירו והתב"ש וקצת אחרונים הסכימו לדברי הל"ח והמח"ב אות י"ו עלה בהסכמה דבמקומות שנוהגים לסרס ובקיאין בטיב הסירוס שלא ליגע בב"מ יש להתיר כדעת הש"ך ודעמיה: כ"ד תרנגולים המסורסין יש מי שאסרן מחשש נקיבת ב"מ והרב כנ"הג התיר: מטעם דבקי' שלא ליגע בב"מ וכ' שכן התיר הרמ"א ע"ש וכ"ה מח"ב דבמקומות הנוהגים לסרס בקי' הם ואם אחד ממקומות שאין רגילין לסרס סרס תרנגול יש לחוש עד שיתקיים יב"ח ואף אם ס' אי עברו יב"ח או לא יש לאסור ע"ש בהמח"ב:
כ"ה בנמצאו ב"מ בין עור לבשר ואינו תפור דכשרה כמ"ש דוקא שלא נראה שום ריעותא בעור בחוץ או בפנים אבל אם נראה בעור שום ריעותא ושנוי יש לחוש עיין בתב"ש אות ו':
כ"ו הדרא דכנתא שניקב א' לחבירו כשרה שחבירו מגין עליו ואצ"ל אם ניקב לכנתא שהכנתא חלב טהור הוא וסותם מרן בש"ע דין ג' וכהב"ח דזה לפירש"י אבל להתוס' דבעי' אבר שדבוק בתולדתו ופ' מור"ם בדין ב' אינו סותם אלא במקום שהוא שומן שלו ותמיד דבוק בו ופי' הכנ"הג אות י"ב דבהדרא דכנתא יש מקום שהשומן אדוק עם הדקין והוי שומן שלו ויש מקום שאינו אדוק ע"ש וע"ל אות ז"ל:
כ"ז מחט שנמצאת בדקין טריפה דחיישי' שמא ניקב הר"ן ופ' מרן בש"ע דין ד' ובד"מ כ' בשם הגהש"ד וא"נה דמעשה היה והכשירוהו בנמצא בדקין אבל לא בתחוב בדקין ע"ש והב"ח כ' דבהפ"מ יש לסמוך עליהם והביאו הש"ך וכהט"ז אפילו במונח ולא תחוב אם ראינו שעשה אפילו קצת נקב טריפה ע"ש והפר"ח כתב דיש להקל במונח ולא תחוב זולתי בבהמת גוי ואם נמצא ק"ד מבחוץ אפילו במונח יש להטריף ע"ש והרב תב"ש הסכים בהפ"מ כשרה כהב"ח ושכן הסכימו האחרונים וכתב עוד התב"ש דמשמע מדברי האחרונים: דדוקא אורכו של מחט לאורך הדקין אבל באורכו לרוחב וכ"ש אם נדחק לצדדין יש להחמיר ע"כ:
כ"ח חלחולת שהיא המעי האחרון שהרעי יוצא ממנו אם ניקב במשהו טריפה בד"א שניקב לחלל הבטן אבל אם ניקב למקום שהוא דבוק בין היריכים כשר ואפילו ניטל כל מקום הדבוק בין היריכים כשר והוא שישאר ממנו כמלא ד' אצבעות בשור הגדול ובדקה לפי שעור זה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ואם באותם ד' אצבעות ניקב י"א במשהו ויש מכשירין עד שיעור רוב רחבו לשון מרן בש"ע דין ה' ופ' כדעת הר"מ והרי"ף ודעמייהו דשיעור פטדא הנאמר בגמרא בענין זה ד' אצבעות אבל לדעת הר"ן ב' אצבעות ודעת רש"י ודעמיה אצבע אחד והביאו בש"ע בסי' נ"ה בשם יש מ"ש ודעת ראב"ן דבדקה היינו צאן שיעורו ב' אצבעות והרוקח כתב בשור ד' אצבעות וב' לשה וא' לגדי וטלה והובאו בש"ך וכהפ"ת דבשנים לשה ואחד לגדי וטלה כשר לכ"ע דלרש"י אפילו בשור סגי בהכי ואף להר"מ סגי בהכי בדקה ע"ש וכהתב"ש סוף אות ט' דארבעה אצבעות הם ד' רחבי הגודל באדם בינוני ובמקום הרחב שבו ע"ש ועיין לשון ראב"ן שהביא הש"ך סקי"ג ולהש"ד אות י"ג ע"ש ובפלוגתא שהביא מרן בש"ע דאם באותם ד' אצבעות ניקב יש אוסרין ויש מכשירין וכו' הכריעו הש"ך והב"ח לאסור במשהו דלא כהל"ח מיהו כהש"ך דבהפ"מ יש להכשיר עד רובו כדעת היש מכשירין והפר"ח כתב דאף בהפ"מ אין להקל והתב"ש הסכים להקל בהפ"מ כדעת הש"ך ובפי' עד שינטל רוב רוחבו דנקטו המכשירין כהט"ז דבעי' רוב רוחבו ורוב:
אורכו אבל בא' מהן כשרה עד שינטל רוב רוחבו ורוב אורכו של ד' אצבעות והש"ך מסיק דבחדא מנייהו מטריף ברוב אורכו או ברוב רוחבו והפר"ח הוכיח מלשון הר"מ דשיעור ד' אצבעות הוא באורך ולא ברוחב ומסיק דבשיעור האורך מפסל בנקב כ"ש כמו למעלה שלא במקום הדבק אבל אם ניקב ברוחבו כשר עד שינטל רוב רחבו שיש לו דכל שניטל רוב רוחבו ולא נשאר כ"א המיעוט חשבי' ליה כאלו ניקב מאורך במשהו וכ"כ הפרישה ע"ש ומשמע מדברי הפר"ח דבניטל חצי רוחבו כשר לדעת המכשירין אבל הפ"ת כ' דבעי' שישתייר רוב רוחבו ע"ש והתב"ש כתב וז"ל לענין פי' רובו יש להחמיר כהש"ך שאם נעשה סדק באותן ד' אצבעות לאורכן ברוב האורך או לרוחבן ברוב רוחב טריפה אפילו בהפ"מ ע"ש נקטי' דג' חילוקי דינין בחלחולת למעלה ממקום הדבק במשהו ובמקום הדבק בשיעור ד' אצבעות ובאותן הד' אצבעות נקטי' דברוב אורכן או רוב רוחבן טריפה אבל כל שנשאר מחצית אורכן או מחצית רוחבן כשרה בהפ"מ כמ"ש הש"ך והתב"ש מיהו נר' דבעי' דנשאר מיהא שיעור אצבע כיון דלדעת רש"י כשרה אפילו לכתחילה ועיין להתב"ש שם וזה ברוחב אבל באורך בעי' כל הד' אצבעות שלמין כמ"ש הפרישה והפר"ח וכ"ד הפ"ת אלא שהחמיר הפ"ת דבעי' שישתייר רוב רוחבו ואין נר' כן מדברי כל האחרונים ובניקבה כנפה עיין להפ"ת:
ודע דחלחולת אפילו מה שהוא בין היריכים בתחילתו הוא מקום רחב ואינו דבוק כ"כ ושם נקיבתו במשהו עד שיתקצר ויהיה דבוק כ"כ גם דע דלמטה מד' אצבעות נר' מלשון מרן ומדברי הפוס' דאפי' ניקב למטה:
במקום הסמוך ליציאת הרעי כשר אע"ג דשם אינו דבוק ליריכים כ"כ מ"מ תו ל"ח שיחזור הרעי לגוף ואפי' ניטל כולו כ"נ פשוט וכן ראיתי להרב זכור לאברהם שכ"כ דלא כהרב שער המים בפי' דברי הר"ן דלפ"ד נפסל ברובא ע"ש:
כ"ט נקב בחלחולת ושומן סותמו טריפה אף דהוא חלב טהור דין מוסכם הוא מהגמרא והפוס' ופ' מרן בש"ע דין א':
ל' כרכשתא שנמצאת נקובה מבפנים והיה במקום הנקב כמין חטוטרת יוצא לחוץ והיה הנקב נכנס לתוך אותו עובי אבל לא היה מפולש כלל ונראה שהעור שהיה לצד חוץ היה עיקר העור של הכרכשתא שהיה גוונו כגוון של העור ונקלף כל השומן שעליו ולא היה שם רושם לנקב כלל אלא העור שלם והכשירו הלכה למעשה הרדב"ז הביאו הפר"ח ואם המורסא היתה חוץ מהעור אחוזה והדוקה בכרכשתא ע"י ריר אינה סותמת אם ניקב העור כולו הרדב"ז בתשו' הנז' הביאו המח"ב אות מ':
ל"א אם סירכא יוצאה מהדקין או מא' משאר איברים שנקובתן במשהו ונסרכה לדופן או למקום אחר כשרה דלא אשכחן סירכא ובועא אלא בריאה מרן בש"ע דין ו' וכתב מור"ם בהגה ומ"מ יש לדקדק שלפעמים ימצאו בועות הרבה וע"י נסתמו המעים ואז הוא טריפה ויש לבדוק ע"י קש או נוצה אם נסתמו וכתב בד"מ בשם א"וה דגם האידנא יש לסמוך אבדיקה זו מאחר שאין כאן נקב וכתב עוד בשם הגהת א"וה שיש לחתוך הבועות ולראות אם יש בהם ליחות הוי:
לקותא וטריפה והתרנגולת שיושבת על הביצים להוציא אפרוחים יש להחמיר בה יותר משאר עופות מכח חלישותה ע"כ וכהט"ז דהא דכ' דביש בהם ליחה טריפה לא קי"ל הכי שהרי כבר פ' הש"ע דאין בועא אלא בריאה ונר' דמשו"ה לא הביאו בש"ע ע"כ והרב ש"ך כתב דהא דטריפה ביש בה ליחות דוקא בענין שהבשר תחתיו רע דהוי כנתמסמס אבל כשהבשר שתחתיו יפה אין טעם לאסור והמח"ב אות מ"א כתב דגם דעת הט"ז כן הוא ומ"ש דלא קי"ל הכי היינו משום דמשמע ליה דאיירי גם בענין שהבשר שתחתיו יפה ובריא ע"ש וכהתב"ש שמנהגו להפוך ולראות בפנים נגד אותם הבועות אם אין שם אפילו שינוי מראה כשר ואם יש שם קצת יש לחוש לבשר שהרופא גוררו וטריפה ע"כ:
ל"ב אם תולעים תחובין תוך הדקין במקצתן וכנגדן בחוץ בועא או יבלת טריפה ואין להשליך הדקין בלא בדיקה ובפרט בקיץ דשכיחי יותר מסירכות הריאה המש"ז:
ל"ג אם ראו בועא בדקין ולא בדקוה ונאבדה יש לחוש להטריפה ה' תורת יקותיאל הביאו המח"ב אות מ"ו וע"ש ועיין בטרפיות המרה אות כ"א ואות כ"ז והתב"ש סי' ל"ז אות מ"ו מסיק דבבועא א' כשרה אבל בבועות הרבה אפילו רחוקות או ביושבת על הביצים טריפה:
ל"ד בועות שבדקין שחורות מבפנים ומבחוץ ג"כ מראה שחור על הדקין וגררו הליחה מבפנים והמראה לא זז מבחוץ טריפה המש"ז ונראה מדבריו דל"ד שחור אלא ה"ה בשאר שינוי מראה:
ויש בועא ע"ש ואם הבעבוע אינו רק גבוה מעט אם לא היה הבשר משונה דהיינו רך או נימוח קצת כשרה הנ"ב הביאו המח"ב סי' ל"ב ע"ש: ל"ה כ"מ שיש שינוי מראה צריך לבדוק ולעיין אם אין לקותה בבשר שם בה' מח"ב בשם הנ"ב סי' י"ג:
ל"ו ובענין הסירכא דעת מרן בש"ע בסי' ל"ז ומ"ו דאין סירכא טריפה אלא בריאה אבל בשאר איברים כשרה אבל הפר"ח בס"סי ל"ז הוכיח מדברי ראב"ן והר"ן ז"ל דגם בשאר איברים סירכא מטרפת ושכ"ד השל"ה וכתב דגם בהפ"מ יש להטריף זולת בלב ובטחול דבעי' שיגיע לחלל ולסומכיה דכשרה דאף דאין סי' בלא נקב מאן לימא לן שהגיע לחלל ולסומכיה ע"ש איברא דמדברי ראב"ן והר"ן שהביא הפר"ח לא מוכח אלא אם נסרך אבר שנקובתו במשהו לאבר שנקובתו במשהו אבל לאבר שאין נקובתו במשהו יש להכשיר וכן מסיק הע"הש שם בס"סי ל"ז ע"ש ומ"מ בכל גוונא בעי בדיקה שמא ניקב ודעת ה' חוות יאיר סי' ע"ו והש"ד בסי' מ"ו להכשיר סירכא בשאר איברים חוץ מריאה וכהש"ד שם דמ"מ בעי בדיקה ואם לא בדק בשאר איברים באונס בדיעבד כשרה אבל בטרפשא אף בדיעבד טריפה ע"ש וז"ל השמ"ח בסי' ל"ז אות ע"א סירכא שאינה בריאה רק בשאר איברים שנקובתן במשהו ודבוקה למ"א ואינה ניתקת במיעוך ומשמוש או שדבוקה למ"א בלא סירכא יש להחמיר ולאסור וכו' ומ"מ סירכא בסומכיה דטחול או מלב וכו' תלי' דהנקב לא עבר עד מקום דמטריף וכ"ש היכא דיש לו ב' עורות וכו' דתלי': דלא ניקב אלא העור החיצון ובין בהא בין בטחול ולב נ"ל דאין להכשיר כ"א אחר הבדיקה וכו' ואפילו בדיעבד מעכבת הבדיקה וסי' מכיס הורדא למ"א שאין הנקב פוסל כשר ע"כ ומוכח מדבריו דבסי' תלויה אין להחמיר בשאר איברים וכ"כ בתב"ש שם מילתא בטעמא ע"ש וכ"כ הע"הש שם בפשי' ע"ש:
ל"ז כהפ"ת בהדרא דכנתא שניקב לכנתא דכשרה דוקא דשומן הכנתא לא נחסר ממנו כלום סביב הנקב אבל אם ניטל כל דהו מחלב ונשאר אויר בין החלב לכנתא טריפה:
ל"ח אם נמצאו בב"מ בהרות אדומות יש להכשיר בבהמת ישראל פר"ח בסי' נ"א סק"ה בשם המבי"ט ע"ש ומרן ב"י אוסר והמבי"ט חלק עליו ובס' אבקת רוכל סי' רי"ג חזר מרן וסתר את דבריו והסכים עמו הרדב"ז ורב אחר וכתב דיש בו משום איסורא וסכנתא והעיד מרן שם שהמבי"ט עצמו חזר בו ועיין להתב"ש ואנן בדידן גרירי אחר דעת מרן אפי' במה שלא נז' בש"ע אלא בתשובותיו כמ"ש הרב משאת משה בסי' י"ב והרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות י"א הסכים עמו וכתב דאדרבה תשובותיו עדיפי שהם הלכה למעשה ע"ש: