אור ברסלב
עיני הכהן סימן כג

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן כג

סימן כב

דיני טרפיות הכליות:

א' ניטלו הכליות כשרה לפיכך אם נבראת בכוליא אחת או בג' כליות כשרה מרן בש"ע ר"סי מ"ד ול"ד נבראת בכוליא א' אלא ה"ה אם ניטלה כוליא אחת ביד כשרה פ"ת שם ובנבראת בג' כליות אפי' דבוקות בחריץ כשרה אפילו לשי' הרמב"ן דפי' כנטול עם מקום חיבורו שהרי אם ניקבו במקום חריץ כשרה הב"ח והפר"ח וה"ה אם נבראת בד' או בה' כליות מח"ב אות ד' בשם הראשונים וה"ה נבראת בלא כליות כלל דיש בריות בלא כליות כלל מח"ב אות ג':

ב' אם ג' כליות דבוקות עד דאם ינטל כל מקום הדבוק לא ישאר כשיעור כוליא שהוא עד כפול בדקה ועד כענבה בגסה כמ"ש לקמיה יש להטריף בלא הפ"מ דיש לחוש לפי' הרמב"ן דכנטול עד מקום חיבורו דמי והו"ל הקטינה הכוליא דטריפה כל שאינה קטנה כתולדתה המש"ז וכ"ה המח"ב אות ז': ג' אם ג' כליות דבוקות ע"י חולי במקום חריץ למ"ד דניקבו הכליות ע"י חולי במקום חריץ טריפה אף זו טריפה לפי' הרמב"ן דכנטול עם מקומו דמי אלא שרחוק מאד לידע שדבוקים במקום חולי כנ"הג בריש הגהב"י נר' מדבריו כיון דלא ידעי' אי נעשה ע"י חולי יש להכשיר מס' משום דהוי ס"ס ס' אי נעשה ע"י חולי ואת"ל דנעשה ע"י חולי שמא כפי' הר"מ עיקר דפי' כנטול היינו כנטול אחר כנגדו והמח"ב אות ו' כ' להכשיר אפילו ידעי' שהוא ע"י חולי משום דהוי ס"ס דע"י חולי גופא פלוגתא דרבוותא ואפילו שלא במקום הפ"מ:

הכשיר הרב ז"ל ע"ש טעמו:

ד' ניקבו הכליות כשרה מרן שם וכ' הא"וה כלל נ"ג דאם ניקבו ע"י חולי טריפה והב"ח כ' דמסתמיות הפו' לא משמע הכי ולדינא צ"ע והביאו הש"ך וסיים דשלא במקום חריץ אפילו ע"י חולי לכ"ע כשר וכ"ה הפר"ח דניקב מחמת חולי טריפה כא"וה וכן הסכימו האחרונים:

ה' מיהו היינו ניקב ע"י חסרון אבל אם ניקב ע"י חולי ולא יש בו שום חסרון נחלקו בזה האחרונים דהתב"ש כ' דאף בלא חסרון טריפה ודייק לה מדברי הש"ך דנקט בלישניה מחט אבל הש"ד סק"ב חלק עליו ומסיק דוקא ע"י חסרון הוא דמטריף הא"וה והוכיח כן מדברי הב"ח ע"ש והמח"ב באות י"ג האריך בזה ומסיק לדינא ניקב מחמת חולי אף בלא חסרון אם הגיע ללובן והבשר אינו בריא סביביו יש להחמיר אף בהפ"מ ואם הבשר בריא וטוב ולא יש כ"א הנקב יש להכשיר בהפ"מ ואם לא הגיע הנקב עד הלובן ולא יש חסרון והבשר יש בו ריעותא והריעותא אינו בלובן יש להכשיר:

ו' אם ס' אם הנקב מחמת חולי או לא ולא יש שום ריעותא בבשר אם לא יש חסרון אף אם הגיע עד הלובן יש להכשיר מח"ב אות טו"ב משמע הא אם יש ריעותא בבשר או יש חסרון יש להחמיר ונר' דיש להקל בזה דכיון דבכל צד איכא פלוגתא דרבוותא הו"ל ס"ס וע"ל אות ג':

ז' נמצאת מחט בכליות ומגיע עד הלובן והמחט הוא ניכר שהוא מעץ אחד שלוקח הרועה ומעט ברזל ע"ג והוא כמחט ונמצא ראש המחט:

העב מחוץ לעור הבהמה וראש הדק לפנים והיה תערובת גדול בבהמות ובכליות כשרה ול"ח שמא ניקב א' מאיברים הפנימיים משום שניכר שמחט זה נכנס מעור הבשר לכליות ע"י הכהות הרועה שכן דרך הרועה להכות סמוך לכליות וניכר שראשה עב מבחוץ הר"ש הלוי הביאו המח"ב אות ח"י: ח' נחתכה כשרה אפילו במקום חריץ שהוא מקום לובן הכוליא מרן בש"ע שם וה"ד חתך שאין בו חסרון אבל חתך שיש בו חסרון פלוגתא דרבוותא דהטור כתב דכשרה ומהרש"ל חלק עליו דהוי כמו לקותא והט"ז והפר"ח דחו דבריו והמ"ב כתב דמדברי הרוקח ובה"ג נר' כמהרש"ל והסכים להחמיר כמהרש"ל וכן מסקנת האחרונים דבחתך שיש בו חסרון והוא במקום החריץ טריפה: ט' נבקעה לב' כ' הג"א דטריפה וה"ה מדפריך בגמ' בדמ"ג יפלח כליותי מי קא חיי וכ"נ מפירש"י שם דנבקעה לב' הוי לקותא והיינו ע"י אדם דע"י חולי אפי רק ניקב וכ"כ התב"ש סק"א ולפמ"ש התוס' שם אין ראיה משם והב"ח פסק דטריפה בנחלקה לב' אפילו לא הגיע למקום חריץ וחשש לכל הפי' ע"ש והפר"ח הסכים לדברי הג"א מיהו נר' בדעתו ז"ל דדוקא בהגיע למקום חריץ שהרי גבי מוגלא הסכים לדינא דדוקא במקום חריץ ומסיק דכל הטרפיות של הכוליא אינם אלא במקום חריץ ע"ש וכן מסיק התב"ש בסק"ה דנחלקה לב' טריפה דוקא במקום חריץ:

י' מכת חרב כ' הג"א דטריפה ופ' מור"ם בהגה והב"ח כ' דוקא דנחלקה לב' ע"י מכת חרב:

והש"ך הוכיח דמכת חרב אפילו מכה כ"ד ולא נחלק לב' וכ' דוקא נחתך בנחת הוא דמכשרי' אבל בכח אפילו כל דהו טריפה וכ"כ התב"ש סק"ד והפר"ח הסכים לדינא כהב"ח להקל במכת חרב שלא נחלק לב' ודברי המחמירין נר' עיקר ודוקא במקום חריץ וכמ"ש הש"ך סק"ח ע"ש:

י"א לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא הרי זו טריפה ל' מרן בש"ע שם דין ב' וכ' בהגה סי' ן' דאנן לא בקי' בשיעור נתמסמס אלא כל שנשתנה טריפה:

י"ב כל מה שנז' בטרפיות אלו עד הלובן עד ועד בכלל דבעי' שיכנס בלובן עצמו כן הסכימו הכל דלא כהלבוש ועיין להתב"ש שחשש לס' הלבוש ונר' מדברי כולם דל"ב בחריץ ממש אלא בלובן לבד טריפה דלא כמ"ש המשד"ר בנימוקי מהרח"א ז"ל ע"ש:

י"ג אם מצאו בכוליא ליחה אע"פ שאינה סרוחה או שנמצאו בה מים עכורים או סרוחים ה"ז טריפה והוא שהגיעו למקום הלובן אבל אם נמצאו בה מים זכים אפילו הגיעו ללובן כשרה לשון מרן בש"ע דין ב' ויש מחמירין לאסור בכל כי ה"ג אפילו לא הגיעו ללובן ובמ"ז לא הכשירו אלא אם לא הגיעו ללובן ולזה הסכים הב"ח וגם בלקתה הכוליא ונעשית כבשר המת החמירו אפילו לא הגיע ללובן ועיין להכנ"הג הגהב"י אות י"ד והפר"ח הסכים לדברי מרן בש"ע שאין שום טרפיות בכוליא אלא אם הגיע ללובן וכן הסכים הפ"מ הביאו המח"ב וה' כנסת יחזקאל סי' כ"ה הוכיח שדעת: הסוברים במוגלא לא בעי' מקום חריץ עיקר ע"ש ועיין להפ"ת וע"ל אות כ"ה:

י"ד נמצאת ריעותא בכוליא שהיתה סרוחה ולא הספיקו לבודקה אם הגיע למקום חריץ או לא עד שאכלה כלב אסורה כיון שנמצאת ריעותא איתרע לה החזקה מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ח מהר"י אדרבי סי' ש"י ומהרש"ך הובאו דבריו בהכנ"הג הגהב"י אות ט"ו:

ט"ו היו אנשים הרבה בבית המטבחים וקצתן העידו שראו מים סרוחין בכוליא וקצתן ראו הכוליא ולא ראו הסירחון טריפה שאין לא ראינו ראיה אע"פ שהיו במעמד א' מהרשד"ם סימן ט"ל הביאו הכנ"הג אות י"ו ועיין במהרשד"ם טעמו:

ט"ז ב' ביתי עדים המכחישין זא"ז מוקמי' לבהמה בחזקת כשרות מהרשד"ם שם וע"ל אות י"ט:

י"ז ראו בכוליא מים והריחו ריח סרוחים אין לתלות הסירחון במקום אחר כיון דאיכא רגלים לדבר מהר"י אדרבי סי' ש"י:

ח"י ב' עדים המכחישין זא"ז אם העיד הראשון תחי' לבדו הו"ל כשתים ושוב אין הב' כדאי להכחישו ואם באו בב"א מוקמי' לה בחזקת כשרות מהרשד"ם סי' ל"ח ולמד כן מדברי הרשב"ץ שהביא מרן בב"י סי' ט"ל והרואה דברי הרשב"ץ בשורשן בח"ב סימן פ"ט יראה שמסקנתו דבאיסורין אין חילוק בין בב"א בין בזה אח"ז אלא בכל גוונא לא אמרי' דהו"ל כב' ומוקמי' לה בחזקת כשרות ע"ש ומ"מ מדברי מהרי"קו שורש ל"ג ופ' מרן בס"סי א' נר' דבכה"ג יש לחלק בין בב"א בין:

בזה אח"ז כדברי מהרשד"ם ועיין להב"ח שם:

י"ט אם כולם העידו שהיה שם מוגלא אלא שב' אומרים שהגיע למקום חריץ וב' העידו שלא הגיע למקום חריץ טריפה דהוי ס"ס להחמיר כיון שיש מטריפין אפילו לא הגיע למקום חריץ ש"ד סק"ח:

כ' אם נמצא בה דם דינו כמים כ"כ מרן בדין ב' והוא מהג"א הובא בב"י ומש' אפילו הגיע לחריץ כמו מ"ז וכהט"ז דלפ"ז מ"ש בהג"א דכל הלובן שלם ל"ד אלא אפילו מקצתו ע"ש ומשמע דאם כל הלובן נמחה טריפה אפילו לדיעה זו וכ"כ המש"ז ומהרש"ל חלק בעיקר הדין וכ' דאם נמצא דם טריפה ודוקא במ"ז הוא דכשר והתב"ש כ' דדוקא בהגיע עד הלובן ממש אבל אם הלובן עצמו נהפך לדם טריפה דלקותה היא וכ"כ הכנ"הג הגהב"י אות ח' דלא התיר הג"א אלא אם הלובן היה שלם וע"ש באות כ"א וכ"ב וכן הסכים המח"ב אות כ"א והפלתי כ' דבעי' שיעור כוליא שלם רק הנשאר נימוק והיה דם ועוד החמיר דדוקא מראה דם הוא דהכשירו ולא דם ממש:

כ"א אם היו המים מראיהן כמראה הדבש כשרה ויש מי שאוסר לשון מרן בש"ע שם וכ' בהגה והכי נהוג וכ"ה האחרונים כהיש מי שאוסר והוא הרשב"א שהביא בב"י דלא כמ"ש מרן בב"י מדברי הג"א ע"ש וכהפ"ת דאם לא הגיעו ללובן יש להתיר מכח ס"ס:

כ"ב אם לא היתה הלקותה אלא בלובן אע"פ שכל הכוליא בריאה טריפה כ"כ מרן בב"י ולמד כן מדין הכבד דאם ניטלו כזית שבמקום מרה ומקום חיותא אע"פ שכל הכבד בריא טריפה כמ"ש בסימן מ"א:

ע"ש בב"י וכ"כ מרן בש"ע דין ג' ומהרש"ל חלק בדין הכבד והוכיח ד"ז מדלא בעי הגמ' כה"ג אלא בגלודה והש"ך דחה דבריו בסי' מ"א סק"ג וכ' דהא דלא בעי הגמ' כן משום דפשיט"ל בכבד לאסור והביא דברי הרמב"ם שכ' גבי כבד בהדיא לאסור וא"כ בכוליא נמי י"ל כן מדלא בעי הגמ' אלא גבי גלודה משמע דבכליות פשיט"ל לאסור וכדעת מרן וכ"ה הפר"ח והאחרונים אף דהראב"ד ז"ל בס' תמ"ד סי' מ"ג כ' בהדיא דבכה"ג שרי ע"ש ואפשר דהראב"ד פליג בעיקר דין הכבד ומ"מ כ' האחרונים דאם יש ס' אחר יש להתיר דהוי ס"ס ועיין להפ"ת והפ"מ:

כ"ג נמצא בכוליא אבנים מדברי הרוקח הובא בב"י משמע דכשרה אפילו הגיעו לחריץ אבל הא"ח כ' דדוקא לא הגיעו לחריץ ומרן בש"ע כ' נמצאו בכוליא אבנים כשרה ע"כ משמע כדעת הרוקח וכמ"ש הט"ז וכ"כ הכנ"הג והסכים כן דאפילו במקום חריץ כשרה וכ"כ בת"ח כלל פ"ט וכ"ה הפר"ח והפלתי ע"ש אבל התב"ש הוכיח דיש ב' מיני אבנים דיש אבנים שנכנסים מחוץ ע"י שתיית דבר שאינו נקי ויש אבנים שנולדים מהכוליא עצמה וכ' הלכה למעשה אותם אבנים שבאו מחוץ כשרים אפילו במקום חריץ אבל אבנים הנולדים מכוליא טריפה אם הם במקום חריץ ויודע הדבר ע"י ריאה בכוליא אם יש בה ריעותא או אם היא בריאה:

כ"ד נסתפק המנ"י אם הקטינה הכוליא משיעורה המבואר בדין ז' ע"י אבנים אם היא טריפה ע"ש והתב"ש כתב דודאי טריפה הוי ע"ש:

כ"ה אפילו להסו' במוגלא לב' מקום חריץ כמ"ש באות י"ג ה"ד אם הבועה שיש בה מוגלא פולטת מבחוץ אבל אם הכל מבפנים בעי' מקום חריץ כן הוכיח היש"ש סי' פ"ו ומביאו הט"ז ע"ש והתב"ש בסוף אות ה' דחה דבריו ומסיק דבכל ענין לא בעי' מקום חריץ במוגלא ואפילו בלא בועה וה' כנסת יחזקאל סי' כ"ה הסכים לדברי היש"ש ע"ש:

כ"ו מעשה היה מכה על כוליא מגבה בחלב וחתכו הכוליא לב' ולא היה מכה מבפנים והכשירוה מרדכי בפא"ט וכ"כ הג"א הביאו הת"ח ע"ש וכהתב"ש אות ה' דאזיל בשי' רש"י דבעי' מקום חריץ אפילו במוגלא ולכך אפילו היא בתוך הבשר בדקו אם הגיע למקום חריץ דלא כמו שהבין היש"ש דלא בעי' מקום חריץ ואיירי שלא נכנסה המכה בכוליא כלל אלא מבחוץ ולכך בדקו אם נכנסה בכוליא ע"ש ועיין להרב מנחת יעקב סקי"ח:

כ"ז כתב הראב"ד ז"ל בס' תמים דעים סימן י"ג הלקות שבריאה במראות אם היה המראה ההוא בקרום לבד וכל בשר שתחתיו לא נשתנה הולך אחר הקרום או אחר הבשר שתחתיו וכן בלקות של הכוליא ועיין להכנ"הג בסי' ל"ח בהגהב"י:

כ"ח כוליא שהקטינה בבהמה דקה עד כפול ופול בכלל ובגסה עד כענבה וענבה בכלל טריפה ש"ע דין ה' ובפי' כענבה יש מי שפי' כענבה שבכוליא שהיא עשויה כך ויש מי שפי' כענבה שבזמן הגמ' שהיתה יתירה מכפול כמ"ש ב"י וע"ז הסכימו ז"ל ובפי' כפול צדד הפר"ח אם הוא כפול קטנה או כפול:

בינונית ובס' שש"א הוכחתי מדברי הו"מ והרשב"א והראב"ד שהביא מרן בב"י סי' ק"צ דכפול הגדול הוא שהוא י"ח עדשות שהן ע"ב שערות כשהן עומדין בגופו של אדם כמו גריס דנגעים המוזכר בפ"ו דנגעים ובשיעור ענבה הוכיח הרב מור וקציעה בא"ח סי' ר"ב דהוא פחות מזית ובספרי הוכחתי דכענבה הגדולה משערי' ע"ש:

כ"ט דוקא הקטינה מחמת חולי הוא דטריפה אבל קטנה בתולדתה כשרק והיכי ידעי' אי הוי מחמת חולי או לא אי חזי' שהקרום שלה כווץ בידוע שמחמת חולי הוא ואם אינו כווץ אלא שעשוי כמדת כוליא מוכחא מילתא דמתחילת בריאתה היתה כך וכשרה כ"כ רוב הראשונים זולת הר"מ שנר' מדבריו שבכל ענין טריפה כמ"ש הלח"מ שם והכנ"הג כתב. דיש גי' אחרת בדבריו וע"פ אותה גי' דבריו מוסכמים עם ס' הראשונים וכ"פ מרן בש"ע דבתולדתה כשרה וכ"ה כל האחרונים:

ל' אם ראוה בפי הכלב מוכחא מילתא שהיתה גדולה יותר מכענבה שאם היתה קטנה היה מבליעה ברגע אחד ולא היתה נראית בפי הכלב מהרשד"ם סי' ט"ל הביאו הכנ"הג הגהב"י אות כ"ז:

ל"א כוליא שהיתה קטנה ולא הספיק לשערה אם היתה יותר מכפול עד שנאבדה הבהמה מותרת דהוי ס"ס ס' אם היתה לפנינו היתה גדולה ואת"ל קטנה שמא מתחי' בריאתה כך ואם הכוליא האחרת שלא נאבדה היתה סרוחה או שום ריעותא דלא מיטרפא בה אזי הבהמה אסורה דכיון דהכוליא האחרת: הנשארת סרוחה ודאי דמה שהיתה קטנה הכוליא שנאבדה אינו אלא מחמת חולי כנ"הג שם אות כ"ח:

ל"ב אם ברור לנו שהיא כענבה ולא הספיקו לבודקה אם היא יותר מכענבה עד שנאבדה והכוליא הנשארת סרוחה יש להכשיר דבזה מצרפינן ס' בה"ג דס"ל עד ולא עד בכלל וכענבה כשרה דכל דאיכא ס' אחרינא מצרפינן ס' בה"ג כמ"ש הפ"ת סק"ט:

ל"ג דין הקטינה איתיה אפילו באחת מב' הכליות יש"ש סי' פ"ח: ל"ד כתב הכלבו דאם ניטלו הכליות מחמת חולי טריפ' דכיון דהקטינה לפחות מכשיעור נטרפה איך תחזור לכשרותה כשגמרו לבלות ולפי"ז יש לבדוק אם הכיס שלהם מלא חלב ניכר שזה תחילת בריאתה וכשרה ואם נמצא שם חלל ומקום ריק ניכר שהיו לה כליות ונימוקו וטריפה ופ' מרן בש"ע בדין ו' ומהרש"ל ביש"ש חלק והט"ז והש"ך דחו דבריו וכ"ה האחרונים ודלא כהפר"ח:

ל"ה אם היו ג' כליות או יותר והקטינו היתרות ונשארו ב' כהלכתן שלא הקטינו כשרה כ"כ הג"א ופ' מרן בש"ע דין ז' וכתב הב"ח דדוקא אם הכוליא שהקטינה אינה עומדת בחד דרא עם הב' האחרות אבל אם הג' בחד דרא טריפה דמאן לימא לן דהיתירה הקטינה ורש"ל חולק בזה ומכשיר גם בזה אבל אם ב' עומדות בחד דרא וא' לבדה ולקתה א' מהב' העומדות בחד דרא טריפה גם הט"ז חלק על הב"ח והש"ך כ' צ"ע למעשה והכנ"הג בריש הגהב"י כ' נראין:

דברי רש"ל והמנ"י כלל פ"ט מסכים כהב"ח וכ"כ הצ"צ סי' צ"ח והמש"ז הוכיח מלשון מרן בש"ע כהב"ח אבל הפר"ח החמיר וכ' דטריפה בכל ענין אפילו הב' שלא נלקו בחד דרא והכוליא שנלקית עומדת למטה מהם וכ"כ הפלתי בסי' מ"ג ובכרתי בסי' מ"ד וכן הסכים לדינא התב"ש והסכים עמו המח"ב וכ' הפ"ת לדינא אם הלקותה במקום אחר דינינן ליה כס' טריפה ואי איכא ס' אחרינא כשרה משום דהוי ס"ס ע"ש:

ל"ו כתב העיטור הלובן בכוליא לקותה היא וכל שינוי מראה פוסל בה ופ' מרן בש"ע בדין ח' בשם יש מי שכ' וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד הבאתי לעיל אות כ"ז ובירוקה כ' הטור דכשרה ותמה מרן בב"י מנין לו זה ע"ש והט"ז והש"ך הסכימו דירוקה ככרתי כשרה ונוטה לאדמימות טריפה והשיגו על מי שכ' להפך אבל דעת מרן דירוקה טריפה בכל ענין כמו שסתם בש"ע והשיג בב"י על הטור וכ"פ הפר"ח והפ"ת והתב"ש ושחורה כדיותא כ' התמ"ד שם דטריפה וכ"כ הכנ"הג סוף הגהב"י ע"ש:

ל"ז כתב מהרש"ל בשינוי מראה אינו פוסל עד שיגיע למקום חריץ כמו לקותא והביאו הש"ך וכ"נ מדברי הראב"ד בס' תמ"ד סי' י"ג וכ"נ מדברי הא"ח שהביא מרן בב"י גבי אבנים בכוליא ע"ש וכ"כ ה' אהל יוסף הביאו המח"ב וכן הסכים התב"ש וכ"נ עיקר דלא כהט"ז ועיין לה' דמ"א שהביא הכנ"הג הגהב"י אות ט"ל ע"ש:

ל"ח כתב האו"ה כלל נ"ג דוקא נשתנו כולן ולא מקצתן ועיין להכנה"ג הגהב"י אות:

ט"ל ע"ש:

ט"ל כוליא שהאדימה כולה או מקצתה כשרה מרן בש"ע דין ג' וכהתב"ש דוקא האדים בשר דזיל בתר טעמא משום שהכוליא נוטה לאדמימות אבל האדים הלובן שבכוליא אין לך שינוי מראה גדול מזה ועיין להפ"ת סקי"ד: מ' בלובן הכוליא יש עליו קרום דק מלמעלה אם נמצא אותו קרום שחור נוטה לדיותא ותחת אותו קרום מוצאין הלובן כשאר כוליות כהפר"ח שנחלקו בזה חכמי הדור והסכים להכשיר וכ' שכן מעשים בכל יום בירוש"תו וכבר כתבתי דברי הראב"ד בס' תמ"ד באות כ"ז ועיין להפר"ח מ"ש ע"ד התמ"ד ע"ש והפ"ת כ' דאם כל הכוליא בריאה ושלמה כשרה ואם יש בה המראה אזי חיישי' שמא נכנס בלובן עצמו ע"ש:

מ"א כוליא שנשתנה מראיתה נהגו בשאלוניקי לשולקה ואם חזרה מראיתה כשרה כי לפעמים נשתנה מראיתה ע"י עייפות הרב אהל יוסף הביאו המח"ב אות כ"ז:

מ"ב ראה ישראל בהרת שחורה בכוליא ולקחה הגוי יש להכשיר מכח ס"ס ע"ד שכ' הכנ"הג בכוליא שהיא קטנה ונאבדה שם אות כ"ט וע"ל אות ל"א ומשם באר'ה לד"ז:

מ"ג כוליא שיש בה מכה והאדים הלובן שבתוכה כך דעתנו נוטה אע"פ שלא אסרו חכמים אלא לקותא והאי מכה היא כיון שהאדים הלובן יש לחוש שמא נעשית לקותא והוי ס' דאסור היכא דאתיליד ריעותא מהר"י ן' מיגש בתשובה סי' ל"ה והביאו:

המח"ב אות כ"ו:

מ"ד כתב הר"מ בפ"י מה"ש אין שום טרפיות נוהגת בכוליא של עוף והרשב"א כתב אע"פ שיש לדון כבר הורה זקן וכ"פ כל פו' הלכות ראשונים ואחרונים כס' זולת הרא"ה שכתב דיש להחמיר בדבר וכן סתם מרן בש"ע בסוף הסי' כס' הר"מ ודברי הלבוש כבר תמהו עליה' והתירו תרנגולת שנפחה כוליאתה ושחורה כדיו עיין להש"ג:

מ"ה נראה מדברי כל הפו' דטרפיות דהקטינה אינו תלוי בחריץ אבל הפלתי בסוף הסי' כתב דגם הקטינה משום החריץ הוא דהחרץ ע"פ משך הכוליא ואם הקטינה מאורך הפול גם החרץ הקטין מכפול ועפי"ז כתב בכרתי באות ט"ז דאם הקטינה ברוחב אבל האורך נשאר כמות שהוא דהשתא החרץ לא הקטין צ"ע למעשה אם טריפה או כשרה ע"ש:

מ"ו כתב הש"ך בס' הארוך דבהפ"מ סמכי' על בעה"ג ודעמיה דס"ל דאם הקטינה ונעשה שיעורה כפול כשרה וכן הסכים הע"הש אות ו' וע"ל אות ל"ב:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה