אור ברסלב
עיני הכהן סימן כב

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן כב

סימן כא

דיני טרפיות הטחול:

א' ניטל הטחול כשרה. דין זה מוסכם מהכל ופ' מרן בש"ע סי' מ"ג דין א':

ב' אם ניטל הטחול ע"י חולי שנימוקה טריפה דהא מתחילה נימוק בסומכיה דהיינו נרקב הבשר שהרופא גוררו ומיטרף ואיך תחזור לכשרותה כשינטל כולו הרב פלתי בסי' מ"ד סק"ח למד כן מרין כליות שנת' שם בש"ע דין ו' ע"ש ואין נר' כן מדברי הר"מ בפ"ו מה"ש דין כ' ע"ש ועיין בטרפיות הכליות אות ל"ד ועמ"ש בס' שש"א בסי' מ"ד וה' תורת יקותיאל סי' ן' חלק על הפלתי והמח"ב אות יו"ד דחה דבריו:

ג' אם ניקב בצד הדק כשר ואם ניקב בצד העב אם נשאר תחתיו כעובי דינר זהב שלא ניקב כשר פחות מכן הרי הוא כמפולש וטריפה ש"ע דין ב': ד' כהט"ז אם ניקב בצד הדק שסביב העב ברחבו טריפה דכל חלק שבצד העב אם ניקב:

טריפה וכ"כ מהר"י הלוי וחלק על חכם א' שהורה להתיר בכה"ג וכ"ה כל האחרונים והפ"מ וה' נודע ביהודה עשו ס' החכם הנז' לסניף והמח"ב כ' דס' דחויה היא ואין לעשות ממנה אפילו סניף ע"ש:

ה' כהט"ז בסוף הסי' נ"ל דמה שאסרו בנימוק או בלקוי בצד העב ה"ד כשמתחיל מבחוץ והולך לפנים אבל אם הטחול מבחוץ שלם מכל צד ולקוי בפנים אין איסור וה"ר לדבר ומסיק דמ"מ מסתפינא להקל כיון שלא נמצא מפו' בפו' והפר"ח סק"ז הסכים להקל וכתב שד"ז פשוט הוא והמנ"י כלל פ"ט הסכים כהט"ז והתב"ש חלק ע"ד הט"ז ודחה כל ראיותיו ומסיק להטריף בכה"ג והכ"וף כ' כהפר"ח וכ"ה המח"ב והביא מבית יהודה במנהגי ארג'יל שכ"כ משם רבו דכיסוי מבשר הטחול עצמו מהני:

ו' ואם עור הטחול מקיף מכל צד אבל הבשר כולו נרקב כהט"ז בסק"ב דטריפה ע"ש נראה דס"ל דדוקא בשר הוא דמהני היקף מכל צד אף דלא נשתייר עובי ד"ז אבל עור לא וכן הבין בכוונתו הפר"ח סק"ז ע"ש והש"ך בנק"הכ חלק על הט"ז וכ' דמהני היקף עור מכל צד וכהפר"ח סק"א דכוונת הט"ז על הקרום אבל העור פשי' דמהני היקף מכל צד דעור מגוף הטחול הוא משא"כ בקרום ומדברי המנ"י נראה דמפ"ל לדברי הט"ז והנק"הכ לענין צירוף אם יש כעובי ד"ז בשר חסר משהו והעור משלימו וע"ז כהט"ז דאינו משלים והנק"הכ כ' דמצט' וכ"כ ה' פרי מגדים והמח"ב וכ' עוד המח"ב דגם הש"ך הבין דברי הט"ז על הקרום ולא על עור הטחול נמצא דהעור מצט' לכ"ע ובקרום פלוגתייהו:

ומסיק לדינא כהט"ז דהקרום אינו משלים:

ז' כתב התב"ש סק"ב פשוט דא"צ עובי דינר כ"א תחת הנקב ולא בצדדין ואף אם נחתך קולשיה וניקב בסומכיה ואין בין הנקב לחתך כלום כל שיש תחתיו כעובי דינר זהב כשר:

ח' אם ניקבו ב' צדדיו דהיינו הצד הדבוק לכיס וצד שכנגדו דהיינו זה כנגד זה ובאמצע נשאר ביניהם מבשר הטחול כעובי דינר זהב כשר התב"ש סק"ב והפ"ת סק"ב:

ט' אם ניקב בסומכיה זה שלא כנג"ז כגון שבצד זה ניקב עד חציו ונשאר כעובי ד"ז וכן בצד האחר ואלו היו זכנג"ז לא היה נשאר כעובי ד"ז כשר ובעי' שיהא גם בין נקב לנקב רוחב עובי ד"ז דאל"כ יהיו כנוגעים להדדי והו"ל כמפולש תב"ש שם ואם בשור גדול נעשה כך א"צ רוחב ד"ז בין הנקבים כל שנראה הבשר שביניהם בריא מח"ב אות כ"ו:

י' נמצא נקב בטחול עגל בראש העב וסביב הנקב מקיף עור הטחול ונר' שנברא כן וכן אומרים מקצת אנשים שכן נמצא הט"ז מתיר וכ"כ הצ"צ והמ"ב כלל פ"ט והש"ך בנק"הכ חלק בדבר והסכים עמו הפר"ח דמאן לימא שהיה כן מתחי' בריאה והתב"ש כ' דאם נודע לנו בבירור גמור שרוב העגלים הנמצאים כן נמצא בהם ואנו רואים שהם בריאים ופרים ורבים אז ודאי מתחי' בריאה הוא ושרי אבל אם לא נודע אלא שקצת אנשים אומרים כן כנדון הט"ז אזי טריפה וכ"ה רוב האחרונים ובהפ"מ כ' דשרי בנדון הט"ז והמח"ב כ' דצריך ג"כ קצת צד הוכחה דהיינו רביתייהו ואז שרי: בהפ"מ בנדון הט"ז:

י"א אם ניקב ע"י מחט אפילו נשתייר כעובי ד"ז טריפה דחיישי' שמא ניקבו איברים הפנימיים וכהב"ח דדוקא ניקב מצד חוץ אבל אם ניקב מצד דיבוקו בכרס אמרי' דרך הושט נכנס והטחול סותם נקב הכרס והט"ז חלק עליו דאין הטחול סותם נקב הכרס וכ"ד הש"ך והפר"ח וכן עיקר ואם ראינו תחיבת המחט מצד חוץ ולא נכנסה לחלל הבהמה אלא נתחבה מבחוץ לטחול כשרה עש"ך ואם נמצא מחט בטחול ולא ניקב הכרס טריפה ולא תלי' דרך הסמפונות נכנס כ"נ מדברי הב"ח וראיתי להרב שאלת יעב"ץ ח"א סימן נ"ח שחידש ד"ז דאמרי' דרך סמפון נכנס ומ"מ לא סמך על ס' זו לדינא ע"ש וכ"כ הט"ז בסק"ד דטחול בכל גוונא טריפה ול"ד לכבד וכ"נ מדברי כל האחרונים שנדחקו הרבה בדברי רש"י בדנ"ה דנקט מחט ע"ש וז"ל הרשב"ץ בדי"ג ע"ב אם נמצא מחט בטחול דינו כדין הכבד והביאו הע"הש ע"ש נראה מדבריו דאם צ"ד העב לגבי פנים כשרה במחט עבה דאמרי' דרך סמפון נכנס כמו מחט הנמצא בכבד בסי' מ"א וה"ד שלא ניקב הכרס ולפ"ז צדק רש"י בלשונו דנקט מחט וא"צ למ"ש הא האחרוני' בכוונתו ועיין מ"ש בטרפיות הכבד אות ועיין להט"ז בס' מ"א ססק"ד ע"ש:

י"ב טחול שניקב אין הכרס סותם אותו ש"ד הביאו הט"ז סי' מ"ח סק"ב: י"ג נחתך בצר הדק כשרה טור ופ' מור"ם בהגה ואם נחתך בסומכיה דעת רוב הראשוני' להטריף דלא כבעל העיטור ומרן בב"י כתב דגם דעת:

הרי"ף והר"מ כן מדסתמו לה סתומי וכ"נ דעת מר בש"ע וכ"ה כל הפו' ודוקא נחתך מקצתו אבל נחתך ל הטחול כשרה דניטל הטחול תנן כשרה ע"ש ל"ש ניטל ע"י סם ול"ש ניטל ע"י חתיכה ועיין בס' שש"א והפ"ת סק"א נסתפק אם נחתך כל הטחול ולא נשתייר ממנו אלא משהו אי אמרי' רובו ככולו וכשרה או לא וכתב דספיקא דדינא הוא ויש להתיר מכח ס"ס דאפילו תימא דהוי כנחתך מקצתו שמא הלכה כס' העיטור דנחתך מקצתו כשרה ויש לפקפק בהיתר זה כיון דכל הראשוני' והאחרוני' הסכימו בנחתך מקצתו דטריפה ועיין להמח"ב אות ח' ועיין להכנ"הג בסי' מ"ב הגהב"י אות כ"ו ועיין מש"ש בס' שש"א דין ג':

י"ד אם נחתך כל הסומכיה ולא נשתייר אלא הקולשיה אי הוי כנחתך כולו או לא נסתפק התב"ש ודייק לה מדברי הרשב"א והר"ן דהוי כנחתך מקצתו וטריפה והמח"ב אות ז' דייק לה כן גם מדברי הרוקח ע"ש:

ט"ו כתב או"ה שנ"ב נימוחה או שיש בה בועא מליא מוגלא או נתמסמס או נפרך בצפורן דינה כניקבה עי"ל אות כ"ד ובהג"א בשם השערים כ' נקרעה או נימוקה או לקתה בשינוי מראה דינה כניקבה ומהרש"ל סי' פ"א כ' ואיני יודע מנ"ל דשינוי מראה פוסל בטחול ע"ש והב"ח כתב דגם כוונת השערים לקתה בשינוי בשר דחשבי' ליה כאלו נתמסמס כיון שאין אנו בקי' בגרירה של הרופאים אבל שינוי מראה לחוד כשר וכ"פ מור"ם בהגה וכ"ה הט"ז והש"ך והפר"ח אבל התב"ש מסיק דטריפה בשינוי מראה לחוד ובכל שינוי:

מראה שיהא טריפה ע"ש ושאר האחרונים הקילו בדבר וכמ"ש המח"ב אות ח' דבעי' שנר' קצת ריעותא בבשר:

ט"ז אם כל הטחול נרקב טריפה ול"ד לניטל תב"ש ומח"ב:

י"ז אם נפלה לאור והוריקה ככרתי טריפה אפילו בשינוי מראה לחוד ש"ך סק"ד ממור"ם בסי' נ"ב אבל למרן דפ' בס"סי מ"ג דאין טריפות בטחול העוף ובסי' נ"ב דין ז' דאין נפילת האור בבהמה ל"ש ד"ז:

ח"י כ"מ שהבשר רע ונרקב דינו כניקב מור"ם בהגה ממרדכי וה"ט דאין אנו בקיים ך בגרירה שהרופאים גוררין:

י"ט אם חסר קצת מסומכיה מבפנים ע"י שמים שלא ע"י חולי והבשר מבחוץ שלם ובריא מכל צד לא הוי כניקב וכשרה תורת יקותיאל ועיין להרב מח"ב אות י"א:

כ' אם נבראת כך דאינה עבה בסומכיה כד"ז כשר דלא גרע מנבראת חסרה בלא טחול וכמו כוליא שהקטינה בתולדתה בסי' מ"ד ה' תפארת למשה מח"ב אות י"ד:

כ"א אם נמצאו מים בטחול זכים או עכורים וסרוחים אם הבשר סביביו שלם כשר מרדכי וכ' בת"ח כלל פ"ט דה"ד אם נשתייר עובי ד"ז וכ"כ הש"ך והט"ז והפר"ח ופי' כן כוונת מור"ם בהגה דלא כהב"ח שכ' אפילו לא נשתייר עד"ז דמים חשיבי כבשר וכ"ה האחרונים מיהו ה"ד אם נקוב מבחוץ אבל אם לקוי מבפנים והבשר שלם מבחוץ מכל צד עיין דינו לעיל אות ה': כ"ב אם נמצאת לקותא בקולשיה צריך בדיקה לסומכיה דמחזקי' ריעותא מקולשיה לסומכיה ואם לא בדק הוי ס' טריפה תב"ש אות ו':

כ"ג אם נמצאת בועא בתוך הטחול מלאה אבק אפילו אין שם עובי ד"ז כשרה שלא נזכר טרפיות טינרי בטחול מח"ב בשם בית יהודה והע"הש אות ג' חלק עליו דטינרי דינו כמו מוגלא ולמד כן מדברי התב"ש סי' מ"ד גבי מלאה אבנים ע"ש וכן הסכים הרב זרע אמת ס"סי ז' ע"ש ועמ"ש בטרפיות הכוליא אות כ"ג ואות כ"ה:

כ"ד כתב התב"ש סוף אות ו' ל"ד נפרך בצפורן אלא ה"ה אם משרטט ונשאר כך הו"ל נפרך בצפורן כמו ריאה לעיל סי' ל"ו ועיין בטרפיות הכבד אות י"א:

כ"ה כתב הג"א כל מה שדבוק לכרס קרוי עב ולא יותר ופ' מרן בש"ע דין ג' ואם ניקב בעובי שאינו דבוק לכרס אבל הוא מונח על הכרס כתב הל"ח דקס"ח דמעשה היה ועמדו עליו למנין והטריפוהו ומסיק דלהלכה נראה דכשר ולא למעשה והפר"ח והתב"ש כ' דבהפ"מ כשרה וכ"ה המח"בר אות ט"ו: כ"ו כתב הפ"ת דבנחתך מקילי' בכה"ג וטעמו משום דהוי ס"ס וכה"ג כ' בסק"א והש"ד כתב דלא הוי ס"ס דהוי ס' מחסרון ידיעה ע"ש והמח"ב אות י"ח הסכים עם הפ"ת דבנחתך מקילי' בכה"ג אף בלא הפ"מ וע"ל אות י"ג: כ"ז כתב הכ"ופ אם ניקב בצד העב שאינו דבוק ולא נשאר אלא פחות מחצי עוביו מקילי' בכה"ג דיש ס' אם יש בו עד"ז והמח"ב אות ט"ו גמגם בדבר: כ"ח אם ניקב בצד העב שאינו דבוק מתחילת בריאתו אף שלא נשאר כעד"ז שרי אף בלא הפ"מ ה' חגורת שמואל והסכים ע"י המח"ב אות ט"ז וע"ל אות יו"ד:

כ"ט כתב הרשב"א עד"ז זה לא ידענו שיעורו ומ"מ נר' שהוא פחות מחצי עוביו ופ' מרן בדין ה' אבל בתה"א ובת"ח כ' שהוא חציו וכ' התב"ש דכ"כ להרחקה וכן יש להורות לשער במחיצתו ואם מסתפק אם יש משהו בין החצי ובין הניקב כשר והמח"ב אות כ' מסיק דאף דנר' לעין פחות מעט מחציו כשר ובלבד שיהא מעט מזער:

ל' בכל טחול בעי' שישאר פחות מחציו בין דעגל בין דשור במקום שהוא עב ש"ך ואחרוני' דלא כהפר"ח בק"א שמקיל לשער שור כעובי של עגל: ל"א אם ניקב במקום הדק שבעב ונשאר חצי או פחות מעט מאותו מקום הדק כשרה המש"ז המח"ב אות כ"ב:

ל"ב נמצאו ב' טחולין דעת רש"י והר"מ ודעמייהו כשרה אפילו דבוקים בסומכיה אפי' אם נכנס אחד בחבירו שאם ינטל הראשון לא ישתייר עד"ז בחבירו דכל היתר כנטול א' כנגדו דמי והו"ל כאין לו טחול ודעת הרמב"ן להטריף אם דבוקין בסומכיה אם לא נכנס הא' בחבירו ודעת הרשב"א שלא להטריף אלא:

אם נכנס הא' בחבירו עד שלא ישאר כעובי ד"ז ומרן בש"ע בדין ה' פ' כדעת הר"מ ורש"י דכשרה בכל ענין וכ"ה הפר"ח בסי' מ"א אבל מור"ם בהגה החמיר אם לא במקום הפ"מ והב"ח והט"ז כ' דטריפה אפילו במקום הפ"מ וכ"ה האחרונים וכהמח"ב אות ל' דבמקום הפ"מ מקילי' אפילו בנכנס הא' בחבירו כדעת הר"מ ורש"י ובלא הפ"מ מחמירים בכל ענין אפילו אינו נכנס בחבירו ומיהו דוקא אם היתר הוא כעין טחול דהיינו צורת טחול ר"סי מ"ד:

ל"ג ב' טחולין והא' ניקב בסומכיה וניכר שהנקוב אינו עיקר הכשיר הצ"צ סי' צ"ח והרב דבר שמואל אסר בטחול אפילו מאן דשרי כה"ג בכליות והמח"ב באות ל"א הסכים להחמיר ועמ"ש בטרפיות הכוליא אות ל"ה: ל"ד טחול שנסרך בסומכיה מדברי הת"הד נר' דטריפה ומהרש"ל חלק ועיין להכנ"הג הג"הט אות ב' ועיין בטרפיות אות ט"ו ועיין בטרפיות בני מעים אות ל"ו ומשם באר'ה:

ל"ה בעוף דעת הר"מ דאין נקב פוסל בטחול של עוף וכתב הרשב"א דכבר הודה זקן וכ"פ מרן בש"ע אבל מהרש"ל כ' דאין להורות כן והפר"ח כ' דטריפה ע"ש והאחרונים הסכימו דמדינא נקטינן כהר"מ וסיעתו דשרי מיהו בעל נפש יחמיר לעצמו ול"ד בטרפיות בניקב אלא ה"ה לקותא דטחול אבל בניטל כלו אין להחמיר כלל ובנחתך יש להקל לכ"ע דהוי ס"ס כמ"ש: הפ"ת בראש הסי' ועיין מש"ז וע"ל אות י"ג ואות כ"ו:

ל"ו ב' טחולין דבוקין בעוף גם לדעת מהרש"ל שרי דהוי ס"ס מח"ב אות ל"ג דלא כהרב לחם הפנים:

ל"ז טחול נפוח בבועא בסומכיה במקום שדבוק לכרס ולא יש בשר כלל לגבי הכרס אלא עור הבועא דבוק לכרס ולא יש עד"ז אלא מצד אחר נהגו בשאלוניקי להטריף והרב דבר משה ח"א חיו"ד סימן ה' וסיעתו הכשירו מח"ב אות ל"ה:

ל"ח טחול שנמצא חסר בסומכיה כעין כ"ף כפופה ובתוך עובי החסרון עור ריקן דבוק בו שמצד דקותו היה נכווץ עם הטחול וכשמותחין הטחול מתמלאת כל פגימת החסרון שנראה מזה שנימוק בשר הטחול מבפנים ולא נשאר כ"א העור ואח"ך קלפו אותו העור ונמצא תחתיו בשר הטחול בריא וקרום אחר עלה עליו כשאר בשר הטחול דנר' דמתחי' בריאתו כך הוא כ' בס' תוקפו של יוסף ח"ב למהר"י אלמליח ז"ל בסי' מ"ז וסי' פ"ה שנחלקו בזה חכמי המערב והכריע הרב ז"ל להכשיר מטעם עור החיצון דמגין אף דנחסר מבפנים ועוד דל מהכא עור החיצון כיון דאחר שקלפו נמצא עור שלם תחתיו נראה דמתחי' בריאתו כך עש"ב ומדבריו בכל אותם תשו' נראה דלא ראה דברי הט"ז בסוף הסי' שאפילו בשר סביביו ונחסר מבפנים כ' דמסתפינא להקל והתב"ש כ' דטריפה וע"ל אות ה' ואות ו' ומשם באר'ה דפלוגתא דאחרונים היא אם העור שלם ונחסר מכל סביביו אף שהוא פשוט כדרכו ולא נר' מבחוץ שום פגימה כ"ש בנד"ז דעד שמותחין אותו הוא שנתמלאת פגימת: החסרון ומצד עור הפנימי כבר נתבאר לעיל אות יו"ד הסכמת האחרונים היא דבעי' שנודע שכן דרכם להיות כך מתחי' בריאתן ע"ש ע"כ נראה עיקר להחמיר בנד"ז כדעת האוסרין:

ט"ל כתב הא"וה כלל נ"ב אם ניקב הטחול וחלב טהור או בשר סותמין הנקב ל"מ דלא אמרי' דחלב טהור סותם אלא בדבר שסתימתו במשהו אבל בטחול דבעי' עובי ד"ז חלב או בשר ל"מ במקום עובי ד"ז ע"ש ולהט"ז והש"ך בסי' מ"ו וכן הסכמת האחרונים שם דלא כהד"מ שגמגם בדבריו ע"ש והתב"ש שם תמה היכי מ"ל דין זה הא בלא"ה קרום על הטחול הוא חלב טמא כמ"ש בסי' ס"ד דין יו"ד וחלב טמא אינו סותם וכ' דמ"ל בניטל כל אותו הקרום והפלתי כ' דמ"ל בב' טחולין או בטחול העוף דחלב טהור הוא ע"ש ועיין להרב מחזיק ברכה:

מ' ע"כ לא כ' הא"וה דל"מ גבי טחול סתימת חלב או בשר אלא דניקב כל הטחול אבל אם לא ניקב כולו דנשאר מבשר הטחול פחות מעובי ד"ז וחלב טהור או בשר משלימין לעובי ד"ז מהני לענין צירוף כ"נ מדברי הש"ך שם בסי' מ"ו אך מדברי הט"ז שם נראה דבעי' כל העובי ד"ז מבשר הטחול עצמו ועיין להמח"ב שם אות ד' וע"ל אות ו':

מ"א הטחול חציו דין סומכיה אית ליה וחציו הב' דין קולשיה וכופלין אותו צד א' על חציו הב' וזה נק' סומכיה וזה קולשיה כן ראיתי בס' זבחים שלמים שכ' שכן נהגו בעיר פ'אס יע"א:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה