אור ברסלב
עיני הכהן סימן כא

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן כא

סימן כ

דיני טרפיות המרה:

א' מרה שניקבה טריפה מרן בש"ע סי' מ"ב ב' אי איכא לתלות שניקבה ביד הטבח תלי' כמו בריאה דתלי' במקום דמשמשא ידא דטבחא ב"י בשם הרשב"א בת"ה והרב שבות יהודה דל"ד נסתפק אי בעי' במרה משמשא ידא דטבחא בכח כמו בריאה וסיים את"ל בניקבה בעי' בכח כמו ריאה בחסרה המרה ויש לתלות דלא בעי' בכח והע"הש הסכים בניקבה דבעי' בכח כמו ריאה ע"ש: ג' אם ניקבה כנגד הכבד והכבד סותמו כשרה גמ' בדמ"ג וכ' רש"י שניקבה במקום דיבוקה וכ"כ בתב"ש דבעי' שלא נפרד מהכבד ע"ש אבל מלשון הר"מ בפ"ו נר' דאפי' ניקבה למטה במקום שאינה דבוק' בכבד ואם אח"כ נסתם דהיינו סביך וסריך בכבד כשרה כמו ריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשרה בסביך וסריך ובס' שש"א כתבתי דלדינא אפי' רש"י מודה בזה ע"ש ועיין להש"ד:

ד' אם הכבד סותמתה ואח"כ ניקב הכבד כנגדה טריפה גמ' דמ"ח ואם עלה בנקב הכבד קרום ונסתם טריפה ככל קרום שעלה מחמת מכה:

דאינו קרום תב"ש:

אם ניקבה המרה וכבד סותמתה ועלה קרום בנקב ואח"ך ניקבה הכבד כנגדה כשרה כן יש ללמוד מדברי המש"ז סי' ל"ג סק"ד:

ה' נסרכה המרה למקום אחר כשרה דאין סירכא אלא בריאה מור"ם בהגה וכ"פ מרן בש"ע בסי' מ"ו ובס"סי ל"ז וכן הסכימו הש"ך והט"ז אבל הפר"ח בס"סי ל"ז והתב"ש בס"סי ט"ל הסכימו לאסור ואנו אין לנו אלא פ' מרן בש"ע ואם יש מחט כנגד מקום הסירכא עיין בטרפיות אות ל"ה:

ו' מרה שהיתה בולטת בין הצלעות לחוץ בין עור לבשר ונמצאת המרה שלמה ונפחוה ועלתה בנפיחה כשרה דאי משום שנסרכה לצלעות הא אין סירכא אלא בריאה ועוד כיון שיש נקב בצלעות הרי כמו מכה בדופן דתלי' בדופן ואי משום דחיישי' ניקב בקוץ והגיע לחלל הא תלי' להקל כמ"ש בש"ע סי' מ"ט ועוד הרי העור שלם בחוץ ולא חיישי' לקוץ הצ"צ סי' ט' והפר"ח הסכים לדבריו בנמצא העור שלם דוקא ובזה הוא דתלי' להקל והתב"ש בסי' מ"ט כתב דאם אין העור לפנינו ולא ידעי' אי הוה שלם תלי' להקל מטעם ס"ס כמ"ש בש"ע ע"ש ועמ"ש בס' שש"א שם בסי' מ"ט דמדברי מור"ם בהגה והב"ח בסי' נ"א נר' דאפי' אין העור שלם הוי ס"ס ץ ע"ש:

ז' ניטלה ביד או חסרה טריפה מרן בש"ע בדין ב':

ח' אם לא נמצא מרה טועם בכבד אם נמצא בו טעם מר כשרה ואם לא נמצא מר יצלנה אם:

נמצא בו טעם מר כשרה ש"ע דין ג' וכשרוצה לטעום מדיח מקום הטעימה משום דם מנ"י והתב"ש מח"ב אות ל"ח:

ט' הא דסמכי' אטעימה אפילו בבהמה מש"ז וכן הסכים המח"ב וכ"נ עיקר כמ"ש בס' שש"א:

י' אם ניקבה המרה ל"מ טעימה פ"ת ותב"ש והוסיף התב"ש דאם ידעי' שנטלה ביד ל"מ טעימה: י"א כתב הפ"ת והתב"ש צריך לקרוע הכבד שתי וערב וטועמו וטועין הטועמים בחוץ והמח"ב הוכיח דמהני הטעימה מבחוץ ומ"מ לכתחילה בעי' קריעה ע"ש באות ה' ואות יו"ד וכן הסכים הע"הש דמהני טעימה מבחוץ:

י"ב אם לא נודע אם ניטלה ביד ולא נמצא לא כיס ולא מים ולא ניכר רושם מרה כלל מהני קריעה וטעימה המח"ב אות ט':

י"ג אם יש רושם שנראה שהיה כיס ומי מרה וניטלו מהני קריעה וטעימה דלא כהתב"ש מח"ב אות י"א:

י"ד נמצאת הכיס שלמה וריקנית כשרה ב"י בשם אהל מועד והפר"ח כ' דבעי' נפיחה ונחלקו האחרונים בזה וכהמח"ב אות י"ב דיש להכשיר ע"י קריעה וטעימה וכ' באות י"ג לכתחילה בעי' נפיחה אך אם נאבדה בלא נפיחה כשרה דלא כהש"ד שמסתפק בזה וכן הוכחתי בס' שש"א ע"ש:

ט"ו טעמו מקומה ונמצא מר ושוב טעמוהו ולא נמצא המרירות תלי' שנתקנח המרירות וכשרה פר"ח בשם מהריק"ש ומשמע אפי' טעמו אח"כ: הכבד ע"י קריעה ולא נמצא מר כשרה ועיין מח"ב אות ט"ו ט"ז:

ט"ז אם יש מרה כדינה וטעמו הכבד ומצאו מר כשרה הפ"ת והש"ד והביאו המח"ב וכתב שהוא פשוט:

י"ז אם השליכו הכבד וב"מ ולא שמו לב על המרה ואח"כ ראו שלא יש מרה עם ב"מ כשרה דתלי' כמו דתלי' בזאב פר"ח סק"ד:

ח"י אם טעמו הכבד ולא נמצא טעם מר ואירע שטעמו הב"מ ומצאו טעם מר כשרה הרב שבט יהודה דל"ד והסכים עמו המח"ב אות י"ט דלא כהחולקים וכתב הרב שבט יהודה שם דאם לא טעמו טעם מר בב"מ עד שצלאו אותם יש להטריף ע"ש וכ"כ בס' זכור לאברהם אות ט' וכתב עוד דבשאר איברים ל"מ קריעה אלא צריך שיהיה טעם מר מבחוץ:

י"ט כבד עוף שהיה מקצתו מעוך וכתות קצת ולא נמצא בו מרה וגם בכבד לא נמצא טעם מר וטעמו הקרקבן ונמצא מר כשרה בני חיי בשם הכנ"הג והמח"בר הסכים כן ובשיורי ברכה כ' שמצא לשה"ל שכ"כ:

כ' מרה שנמצאת מתוקה טריפה מח"בר אות כ"ב ואם טעמו הכבד ומצאו מר כשרה שאני אומר המרה נבלעה בכבר וזו בועה וכשרה דאין בועא אלא בריאה שם אות כ"ג:

כ"א אם לא נמצאת מרה ונאבדה הכבד דלא אפשר לטועמה הכנ"הג הגהב"י אות כ"ו התיר מכח ס"ס שמא הלכה כמ"ד חסרה המרה כשרה:

ואת"ל טריפה שמא נבלעה בכבד וכן הסכים ה' בית דוד סי' ו' והרב נשמת חיים סי' ו' ויש מן האחרונים שחלקו עד"ז מטעם דעל הרוב אין טועמין טעם מר בכבד כשלא נמצאת המרה ומסקנת המח"ב אות כ"ד דהכל לפי המקום אם יודע המורה שבמקום ההוא כמה פעמים טועמים בכבד טעם מר כשלא נמצא המרה יש להכשיר מטעם ס"ס כדברי ה' כנ"הג והב"ד עש"ב וע"ל אות כ"ז: כ"ב אם אכלו הכבד ולא טעמו טעם מר ושוב נזכרו ובקשו המרה ולא נמצאת יש להטריף הרב דבר משה ח"א חיו"ד סי' ו' ומשם מהרי"ד ועיין לה' נשמת חיים סי' ו' ויש לדון בדבר ע"ל אות י"ז:

כ"ג יש לחפש אצל טחול של עוף וסמוך לו ימצא על הרוב מרה קטנה עד מאד ובחנם מטריפין תרנגולות הרבה הכרתי סק"ו:

כ"ד כל אדם טועם וא"צ קפילא מח"ב אות כ"ז ואפילו אשה טועמת שם אות ל' ול"א ול"ו:

כ"ה כבד של עוף שנמצא ירוק ככרתי וניכר שנשפך בו המרה שלא היה כיס המרה מלאה כדרכה יש מקום להכשיר מטה יוסף ח"ב חיו"ד סי' ו' והמח"ב סי' נ"ב אות מ"ג חלק עליו בתליה זו דמרה עש"ב:

כ"ו כתב הפ"ת סק"ג מסתברא לי דלכל הסברות הגם דטעמי' לכיס ואית ביה טעם מר דלא אמרי' דהוי חיותא בההיא טעם מרה דאיתיה בכיס ע"כ: כ"ז אם בדקו הכבד כשלא נמצאת המרה ולא טעמו טעם מר בכבד ונאבדה הכבד קודם צלייה:

נ"ל דלכ"ע טריפה דעל הרוב כשלא יש בו טעם מר קודם צלייה גם אחר צלייה כן הוא ואוקמיה אחזקתיה והש"ך שכ' דרובא טעמו מר לא כ"כ אלא אחר צלייה וה' שבות יעקב ח"א חא"ח סי' כ"ג כתב בשם הש"ך דעל הרוב אחר צלייה טעמו מר ומט"ז דן להתיר לצלותה ביו"ט ע"ש וד"ז לא נמצא בהש"ך ונ"ל עיקר כמ"ש ואם אחר שנודע שאין שם מרה נאבדו שאר ב"מ לא. תלי' דהיה בהם טעם מר דדוקא בכבד הוא דאמרי' כן אבל אם נאבדו קודם שנודע שלא נמצאת המרה אז תלי' שהיתה שם מרה וכשרה וא"צ שום טעימה זכור לאברהם אות ט':

כ"ח לא נמצאת המרה וטעמו הכבד ולא נמצא בו טעם מר שהיא טריפה אם הטילה ביצים כתב הב"ד חיו"ד סי' ל"א הביצים שהטילה קודם שחי' שריאן דאימור השתא הוא דניטלה המרה ואת"ל קודם שמא הלכה כמ"ד כשרה והוי ס"ס אבל מר שנמצא במעיה לאחר שחיטה אפילו הם גמורות שכיוצא בהם נמכרות בשוק אסורין ע"ש ובתשו' חב"י סי' פ"ו אסר כל הביצים שנולדו וגם אם נתערבו באחרות הכל אסור ובס' בית לחם יהודה התיר אם נתערבו הביצים אבל מה שבעין אסורים והרב זכרון יוסף די"ד סי' ד' צדד דלא הוי ס"ס דכבר נקבעה הלכה בתר רובא דהטריפו חסרה המרה ואינו נכנס בגדר ס"ס ע"ש והמח"ב אות ל"ו הסכים לדברי הב"ד והכנ"הג דהוי ס"ס גמור ע"ש ובאות ל"ד כ' דדוקא אם ניכר דהיה מרה אלא שניטל אז מכשירין מה שהטילה קודם גי' אבל אם לא ניכר שהיה כיס ומרה מעולם אסורין דודאי חסרה המרה מעיקרא ואין בו ס':

כ"ט נמצאו ב' מרות טריפה דכנטולה דמיא:

ש"ע דין ד' וכהפר"ח דאפילו מרוחקות כדלעיל סי' מ"א:

ל' אפילו טעמו הכבד ונמצא מר טריפה כשיש לה ב' מרות בין דחוקין בין סמוכין הסכמת האחרונים דלא כהפר"ח סק"ח:

ל"א אם ב' מרות נראות כב' והם א' נוקבין אותה אם שופכות ז"לז אחת היא וכשרה וא"ל ב' הם וטריפה ש"ע שם:

ל"ב אם נפרדות זו מזו ומקום חבורן א' וכשמגביה הצד הא' שופך אל הב' דרך חבורן כשרה דאפילו המחמירין בשופכות דרך הסמפון שנת' בש"ע דין ז' מודה בשופכות במקום חבורן הרדב"ז ח"א סי' קכ"א ואפילו ליכא כאצבע במקום חבורן כיון ששופכות ולא בעי' מחוברין כאצבע כדלקמן אות ל"ו אלא אם אינן שופכות אפילו במקום חבורן כן הוכיח המח"ב דלא כהתב"ש: ל"ג כיס מלא מים שנמצא סמוך למרה ולא שפכי אהדדי ומי הכיס מתוקין כשרה דלאו מרה היא אלא בועא מהריק"ש הביאו הפר"ח סק"ט וכ"כ החב"י סי' נ' ע"ש:

ל"ד אם נקבוה ולא היו שופכות ז"לז ואח"כ נפחו א' ועלתה גם חברתה בנפיחתה או שהטילו מים בא' ועי"כ נתמלאה חברתה כשרה ש"ע דין ה': ל"ה אם ב' מרות גמורות ובמקום דפוקן בכבד כרוחב אצבע היו כאחת או שמתחלתן נפרדות ובסופן מחוברות ברוחב אצבע כשרות אפילו לא שפכי אהדדי מרן בב"י בשם מהרא"י סי' רט"ו והרדב"ז:

בח"ה סי' כ"א שכ"ג חלק עליו והמח"ב הסכים לדברי מהרא"י וכמו שסתם מרן בש"ע וכ' המח"ב דאפילו לא שפכי אהדדי אפילו במקום חבורן דאי שפכי אהדדי במקום חבורן לא בעי' כאצבע כדכתי' באות ל"ב:

ל"ו היו ב' מרות א' הנה וא' הנה וסמפון א' שופך לשתיהן וכשזוקף א' שפכי דרך הסמפון וכשהן שופכות לא שפכי יש להכשיר בבהמת ישראל ש"ע דין ז' וכתב המח"ב בע"ש או סעודת מצוה יש להכשיר אפילו בבהמת גוי כשהוא שעת הדחק:

ל"ז מרה הניכרת מעבר לעבר של כבד אי שפכי לאהדדי חדא היא וכשרה ואי לא שפכי לאהדדי טריפה מור"ם בהגה דין ז':

ל"ח תורין ובני יונה אין להם מרה ואין לאוסרן כיון שכל המין כך הוא וצבי אין לו מרה אלא סמוך לזנבו ובשאר מינין מסתמא שהם ממין שיש להם מרה ואין להכשיר עד שיתודע לו שמין זה אין לו מרה מרן ומור"ם בדין ח':

ט"ל אם נמצאת מרה בתורין ובני יונה ובצבי במקום כבד כשרה מח"בר אות מ"ה:

מ' אם נמצאת מרה בתור ובן יונה וניקבה הרב תפארת למשה מכשיר והמח"ב אות מ"ו מספק"ל מילתא ע"ש:

מ"א אם לא נמצאת מרה לצבי בזנבו הרב חגורת שמואל כ' דל"מ טעימה במקומה וכ"ה המח"ב אות מ"ז אבל הע"הש חלק וכ' דמהני טעימה במקומה ולא בכבד ע"ש:

מ"ב כהש"ך משמא דרבוותא דאילים אין להם מרה וכ' בס' תורת האשם דאיל וצבי ב' מינין והרשב"ץ בס' י"ש כ' דאילים וצבאים אין להם מרה אלא בזנב ועיין במח"ב:

מ"ג כל דיני טרפיות המרה נטולה ונקובה וכיוצא איתנהו גם בצבי התב"ש והש"ד:

מ"ד מצאו ב' מרות ולא הספיקו לבודקן אם שפכי לאהדדי עד שנאבדו הכשירו חכמי המערב מטעם ס"ס והסכים ע"י המח"ב וע"ל אות כ"א ועיין להרדב"ז ח"א סי' קכ"א:

מ"ה הפר"ח בסוף הסי' כ' דבמרה מועיל נפיחה כמו ריאה ואם עולה בנפיחה הוברר דלא ניקבה והתב"ש דחה דבריו ומסיק דמרה כמו כבד לענין זה ולא כ' הב"י דמועיל נפיחה אלא לברר דיש נקב בין שני המרות כשעולה חברתה בנפיחה ולא לברר דלא ניקב ע"ש:

מ"ו גרעין שנמצא במרה אם הוא כמו גרעין תמרה שאין ראשה חד מותרת אבל אם היא כגרעין של זית שראשה חד אסורה שהרי נקבה אותה כשנכנסה מרן בש"ע בסוף הסי' והוא לשון הר"מ בפ"ו מה"ש וכ' מור"ם בהגה וכ"ש אם נמצא מחט או קוץ במרה דטריפה וכ"כ בשם הא"וה וכ"כ בת"ח וכ"ה רוב הפו' והאחרונים כמ"ש הכנ"הג וכן מסיק התב"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' דמ"ט דמחט במרה אפילו אלימתא טריפה ודלא כהפר"ח שכתב דמחט במרה כשרה אפילו לדעת הרמב"ם והרשב"א ודוקא לדעת הר"ן הוא דטריפה ויחיד הוא בסברא זו ע"ש ונהפוך הוא:

מ"ז כתב רי"ו לחלק במרה בין קופא לגו לקופא לבר ובין חתוכה לשלמה וכ' מרן בבד"ה דכ"ז הוא דלא כס' הר"מ וכן עיקר דבמרה בין קופא לגו בין קופא לבר בין חתוכה בין שלמה טריפה וכמ"ש הכנ"הג שכ"ד כל הפו' ע"ש בהגהב"י אות ג"ל:

מ"ח אם נבראת נקובה עיין בטרפיות הלב אות כ"א:

מ"ט נמצאת אבן במרה עיין בטרפיות הכבד אות י"ז:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה