אור ברסלב
עיני הכהן סימן כ

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן כ

סימן יט

דיני טרפיות הכבד:

א' ניטל הכבד טריפה משנה ברפא"ט ובגמרא:

איפסקא הילכתא דבעינן כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא ונחלקו הפו' בפי' מקום חיותא די"מ מקום שהיא תלויה בכליות וי"מ מקום דיבוקה בטרפש ומרן בש"ע בסי' מ"א דין א' פ' דבעי' כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא שהוא תלוי בה ע"ש והיינו בכליות ובת"ח כלל פ"ט כ' דבעי' ג' זיתים לצאת ידי כולם וכן הסכימו האחרונים ובהפ"מ יש להקל אם נשאר כזית במקום מרה וכזית במקום כליות לסמוך על פ' הש"ע ועיין מח"ב אות ה':

ב' אם היה הכזית מתלקט או כרצועה או מרודד בעיא דלא איפשטא בגמ' ופ' הפוסקים לחומרא וז"ל מרן בש"ע ויהיו כב' זיתים הללו כל א' שלם במקומו אבל אם מתלקט או מרודד או כרצועה טריפה ע"כ ואפילו כזית א' מהן שלם במקומו והב' מרודד וכיוצא טריפה ב"י בדעת הר"מ וכ"כ הכנ"הג דלא כדמ"א ע"ש ול"ד תמונות אלו אלא כל שאינו כברייתו טריפה תב"ש אות ד':

ג' נעקר הכבד ממקומו ומעורה בטרפש כאן מעט וכאן מעט כשרה ש"ע דין ה' ע"כ וטרפש היינו טרפש הכבד וכ"כ הטור ועיין בתב"ש ומח"ב אות ג': ד' הזיתים הנז' כ' הכ"ופ דמצטרפי' הבשר והגידין והסמפונות לשיעור כזית ושכן עמא דבר אבל התב"ש מסיק דאין מצטרפי' אלא דבעינן הזיתים מבשר לבד ע"ש וכן הסכים ה' שפתי דעת סק"ג ובשיעור הזית כתב הכרתי דבעי' חצי ביצה להחמיר ע"ש ועיין בא"ח סי' תפ"ו די"א שיעור זית שליש ביצה ע"ש ועיין:

לקמן אות מ"ו ונר' דאי איכא שיעור שליש ביצה מבשר לבד ותשלום החצי ביצה מגידין וסמפונות כשרה דהו"ל ס"ס בפלוגתא דרבוותא וכיוצא בזה כ' האחרונים כמ"ש לקמיה ונראה עוד דאם כזית במקום מרה וכזית במקום תלייא בכליות שלמים מבשר לבד ושיעור חצי ביצה לכל א' והזית הג' דטרפש שיעורו שליש ביצה ובצירוף גידין כשרה אף אם בלא הפ"מ מהטעם שכתבתי וכן להפך:

ה' אם הזית במקום מרה וא' מהזיתים השניים שלמים והזית הג' מרודד או כרצועה כשרה דהוי ס"ס מח"ב אות ז':

ו' בעופות שאין להם מרה או שמרה שלהם אינה אצל הכבד נסתפק המ"י אי בעי' גם הזית שבמקום מרה והש"ד כתב דלא בעי' ובס' שש"א הוכחתי דבעי' כל הג' זיתים והזית במקום מרה אלו הי"ל מרה ע"ש:

ז' כבדא דאווזא נחלקת לב' חלקים חלק א' גדול מחבירו וחלק הגדול יש בו כל הג' זיתים הנז' אבל החלק הקטן אין בו אלא הכזית שדבוקה בטרפש הילכך כ"ז שחלק הגדול קיים אפילו ניטל כל חלק הקטן כשרה דכולהו איתנהו בגדול ואם בחלק הגדול נשאר בו כזית במקום מרה וכזית במקום כליות ועדין חלק הקטן קיים כשרה דהא הזית הג' איתיה בקטן וזולת זה טריפה משאת בנימין סי' ק"ג והביאו הכנ"הג הגהב"י אות ד':

ח' שיעור זה דב' זיתים אפילו בשור הגדול ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו ש"ע דין ב' וכל בהמות שוין בין דקה בין גסה בעי' זיתים ממש ודוקא בעוף הוא דמשערי' בשיעורא זוטא ואפילו עוף גדול:

הרבה מקילין בו בפחות מכזית מעט תב"ש וכ' הכרתי דמשערי' לפי ערך קטנה שבקטנות של הבהמות וכל מין דאווזא שוין בין גדול בין קטן דמשערי' במין זה כשתגדל ע"ש בפלתי ועיין להפ"ת:

ט' הזיתים דבעי' גבי כבד בעי' שיהיה שלם ולא סגי ברוב ואפילו חסר כ"ש טריפה ואפילו כל הכבד קיים וגם הב' זיתים הנז' קיים רובן וחסר כ"ש מהם טריפה דבעי' הב' זיתים שלמים אפילו כל הכבד קיים וכן הדין כובשו הש"ד אות ג' וכן הסכים המח"בר אות יו"ד ועיין להע"הש ודלא כהרב חגורת שמואל:

י' יבש הכבד עד שנפרך בצפורן טריפה והוא שיבש כולו ולא נשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה הרא"ש בשם בעה"ג ולמד כן מדין ריאה ופ' מרן בדין ג' וכהש"ך דאם משרטט על הכבד בצפורן ונשאר השרטוט דינו כדין יבש וכמ"ש גבי ריאה והפר"ח כתב דחומרא הוא אבל מדינא דוקא יבש ממש והפ"ת חלק עליו דמדינא נמי אסור וכ"כ הפרישה בסי' ל"ו ועיין לה' ב"הי שם וכ"נ מדברי האחרונים וכהש"ד דבעי' השרטוט על בשר הכבד ולא על הקרום כמו בריאה דהתם בקרום תליא מילתא אבל כבד בבשר תלייא מילתא ע"ש וכ' התב"ש בסי' ל"ו דאפילו חוזר השרטוט לאט לאט כשרה:.: י"א ואם יבשו אלו הב' זיתים לבד נמי טריפה אף שכל הכבד קיים הר"מ ופ' מור"ם בהגה וכן הסכימו האחרונים דלא כרש"ל שחלק בדבר וכתב התב"ש דהלשון אינו מדוקדק דאף דלא יבש אלא זיתא:

מהם וכל הכבד עם הזית הב' קיים טריפה וכן לדידהו דבעו ג' זיתים כמבואר לעיל אם יבש א' מהג' טריפה אף שכל הכבד והב' זיתים האחרים קיימים וכ"כ המח"ב אות ט':

י"ב צמקה כל הכבד ולא הגיע לשיעור היובש אני מסופק אם יש להטריף בזה דהנה בריאה מבואר לעיל סי' ל"ו די"ד דאם צמקה כולה בידי אדם דהיינו ע"י שהפחידה טריפה ואם אינו ידוע אם בידי אדם או בי"ש בעי בדיקה והטעם משום דהוי כחסרה דדין צמקה כולה שוה ליבשה מקצתה ע"ש וא"כ אפשר דגם בכבד כן הוא כיון דעיקר דין היובש בכבד מריאה ילפי' לה א"ד דדוקא גבי ריאה דעבידא דצמקה ע"י אדם אבל כבד לא ובודאי ע"י שמים ולא בעי אפילו בדיקה ולא מצאתי גילוי לד"ז ועמ"ש בשם הא"וה בטרפיות הטחול אות ט"ו ועיין להפר"ח סק"ו ולקמן אות ך':

י"ג נמוק הכבד דהיינו שדם יוצא מבשר הכבד שנימוק והיה לדם טריפה כ"כ הרוקח והבין מרן בב"י בדבריו דאפילו נשתיירו הב' זיתים שבמקום מרה ובמקום חיותה בריאים טריפה וחלק עליו בזה דאם נשתיירו הב' זיתים בריאים כשרה ומור"ם בהגה פ' דטריפה אע"פ שנשתיירו וכ"פ הב"ח אבל המ"ב והט"ז והש"ך והפר"ח והתב"ש וכל האחרונים הסכימו להתיר בשופי זולת הרב כרתי שיש להחמיר במקום דליכא הפ"מ וכתב ז"ל דאפילו להמטריפין דוקא אם הבשר רע סביבו דשלט בכולה וסופו להתקלקל אבל אם הבשר בריא תחתיו לכ"ע כשרה ועיין לה' פרי מגדים:

ט"ו אם הכבד כולה מלאה אבעבועות ונימוק כולה במשמוש היד כל שלא נשארו הזיתים שלמים טריפה לכ"ע דאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו ש"ד סק"ד וע"ל אות מ"ג:

ט"ז כבד של אווזא והיה בצד התחתון כמין כיס גבוה וקשה מבשר הכבד וקרעו הכיס ונמצא בתוכו שבולת שועל שלמים וגם מרוקבים ומעוכלים וגם חול כעין הנמצא בקרקבן יש שהיו רוצים להכשיר וחלק עליהם השע"א סי' נ"ח ע"ש טעמו דלפ"ד דוקא בעוף הוא דהטריף והפר"ח הסכים להשע"א מטעמים אחרים ולפ"ד גם בבהמה טריפה והש"ד הסכים להטריף ע"ש: י"ז כתב מהריק"ש אבן בכבד כשרה שנתהוה ממותר הדם והש"ד כתב דאם ניכר דמעלמא אתי טריפה ע"ש ועיין בטרפיות הכוליא אות ג' ובתרנגולין אונדין מצוי כמו אבנים קטנים ולבנים תוך הכבד ומרה ונהגו להכשיר הרב סולת למנחה הביאו המח"ב אות כ"ד:

ח"י נימוקו הב' זיתים והשאר בריא באופן שלא נשארו הב' זיתים בריאים אלא כל כזית מהם נימוקו עמו טריפה כדין ניטלו ב' זיתים והשאר בריא מח"ב אות י"ב וע"ל אות י"ב:

י"ט כבד כבד וגס ונמצא שהוא נפוח כשרה דלא כמי שהטריף שאלת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ח והביאו המח"ב אות י"ג וע"ל אות ל"ח:

כ' כבד מלאה צמחים לבנים קשים מבחוץ ומבפנים ושאר הבשר אדום כשרה שאלת יעב"ץ ח"ב:

סי' נ"ט הביאו המח"ב אות י"ד ועמ"ש לקמן אות מ"ג:

כ"א כבד שקשה כאבן טריפה ומרן בב"י כתב וא"י מנין לו ומור"ם בהגה כ' דטריפה והוא שלא נשתייר בה ב' הזיתים הנז' שלא נתקשו והש"ך כתב בשם סא"ר דבהפ"מ או לעת הצורך יש להקל בזה ע"ש וכן הסכים הפר"ח דלא כהב"ח אבל התב"ש אות ז' הסכים דאפילו בהפ"מ אין להקל נגד הרוקח אבל אם אינו קשה כ"כ היינו כבד דעביא שכ' בה"ג דאם לא נשתנה מראית הכבד ללובן כשרה ע"ש ועיין להש"ד אות ה' וע"ל אות ל"ח:

כ"ב התליע הכבד אפילו במקום מרה ומקום חיותא כשרה מרן בש"ע ד"ד וכתב הט"ז בשם הרשב"א במ"ה דאפילו ניטלה כל הכבד ולא נשתייר רק הב' זיתים ואלו הב' זיתים התליעו כשר דהתלעה הדר בריא אבל מהרש"ל כתב דדוקא כשיש בין הכל לבד מקום הנקבים ב' זיתים הנז' וכ"ד הש"ך והפר"ח אבל התב"ש כתב להחמיר כדעת הרא"ה דדוקא אם כל הכבד קיים אבל בחסרה כל הכבד ואלו הב' זיתים מתולעים אף דאיכא ב' זיתים לבד מקום הנקוב טריפה ע"ש:

כ"ג מחט שנמצאת בכבד אמרי' בגמרא אי קופא לבר טריפה ואי קופא לגו כשר ודעת רש"י ודעמיה דקופא לבר היינו צד העב שבמחט לצד חלל הבהמה דאמרי' דאתא דרך הושט ונקב א' מאיברים הפנימיים אבל קופא לגו דהיינו העב כלפי חוץ כשרה דאמרי' דרך סמפון אתי דאי דרך הושט אתי איך נכנס צד העב דרך נקב צר ודוקא במחט גס אבל במחט דק:

חיישי' דנכנס דרך הושט דאף בצד העב שלו יכול לנקוב ונר' מפירש"י דבמחט מקצתה בבשר הכבד ומקצתה יוצא לחוץ איירי אבל בכולה בבשר הכבד תלי' דמסמפון אתי ויש מהא' שהבינו לפי פירש"י דבכל ענין איירי ויש מי שפי' דדוקא בכולה בבשר הכבד אבל במקצתו יוצא לחוץ בכל ענין טריפה וכ"ז לשי' רש"י ודעמיה אבל הרשב"א פי' להפך דלעולם ל"ח דאתי דרך הושט אלא דרך סמפון וקופא לבר היינו לצד חוץ דכשנכנס דרך חודה חיישי' שמא ניקב קני הכבד אבל קופא לגו דהיינו צד העב לצד חלל הבהמה כשרה דאף שנכנס דרך העב א"י לנקוב וכ"פ הרי"ף והר"מ אלא שהר"מ כ' דחיישי' שמא ניקב הקנה הנכנס בכבד דלדעתו ניקב הקנה הנכנס בכבד בכ"ש טריפה וכהב"י דאיכא בין הר"מ והרשב"א היכא דנמצאת המחט במקום שעדין לא התחילו קני הכבד והש"ע בד"ו פ' כדעת רש"י ודעמיה וז"ל מחט שנמצאת בכבד בין שבא לפנינו שלם וכו' אם צד העב שלו לצד חלל הבהמה אפילו כולו טמון בבשר הכבד טריפה ואם צד הדק וכו' ע"ש והאחרונים הסכימו לחוש לכל הפי' ובמחט בכל ענין טריפה ל"ש קופא לבר או לגו או כבד שלמה או חתוכה או כולה טמונה בבשר הכבד או יוצא מקצתו לחוץ ומ"מ ס' טריפה הוא דהוי וכהב"י דדוקא בצד העב פונה לצד הסמפונות אבל אם פונה לצדדין בכל ענין טריפה דאי דרך סמפון נכנס איך יכול להתעקם ע"כ ופ' בהגה ונר' דדעתו בכה"ג הוי ודאי טריפה כיון דודאי נכנס דרך הושט ודאי נקב ויש מהאחרוני' שגמגמו בזה ומ"מ לדינא בכה"ג הוי ס' טריפה: כ"ד כתב הפר"ח דהא דנתנו שיעור כגרעין ש"ת:

דוקא במחט נקובה אבל במחט שראשה עגול אפילו כגרעין של זית כשרה דא"א לנקוב בצד העגול והתב"ש חלק עליו ואף דאין נ"מ בזה בטרפיות הכבד דכבר כתבנו דבכל ענין טריפה מ"מ לשאר טרפיות דאין חילוק בין נקוב לעגול:

כ"ה אם מצאו בחתיכת כבד לאחר שצלאוהו ובישלו אותו מחט תחובה בחתיכה א' מאמצעי' הכבד והמחט היא מאותן המחטים שהנשים משתמשות בהן שראשם עגול והיה הפ"מ דעת הצ"צ להלכה להתיר אלא למעשה חשש כיון שגאון א' לא מלאו לבו להתיר וכ"ה הפר"ח ומ"מ התיר הכלים אחר מעל"ע והתב"ש חלק עליו בהתיר הכלים וכתב וז"ל ומיהו אם המחט לא נתחב רק קצהו בחיצון של הכבד ואין שם שום חלודה במחט ולא שום ריעותא בחתיכה כגון חולדה או שנוי מראה או דם צרור יש להכשיר אפילו האוכלין בהפ"מ דמסתבר טפי לתלותו אחר שחי' ע"ש ועיין להע"הש:

כ"ו אם מצאו בכבד גרעין תמרה כשרה גרעין זית טריפה פר"ח:

כ"ז מחט שנמצא בסמפון גדול שבכבד והוא סמפון הקנה שנכנס בתוכו וכן אם נמצא בסמפ"ג שבריאה כשרה דינא דגמ' ופ' בש"ע ד"ז וכ' ז"ל דאין חילוק בזה בין מחט גסה לדקה או קופא לבר או לגו וכהפ"ת דאפילו נמצאת חודה תחוב למטה בבשר הכבד כשרה אבל אם נמצאת תחובה בבשר הכבד וחודה למעלה טריפה דאי דרך סמפון לא הוה נקיב קופא ועיין במש"ז אות ז': כ"ח ניקב טרפש הכבד נקב מפולש מצד הכבד:

טריפה אבל נסרכה בצלע כשרה לשון ה"ג ופ' מרן בש"ע דין ח' וכהש"ך דמ"ש מצד הכבד לפי שהטרפש רחב יותר מן הכבד ובצד ימין הטרפש אינו מכוסה מהכבד והב"ח כתב דצ"ל חצר הכבד וכן הסכימו האחרונים שבכל ענין טריפה זולת צד הפרוש על דופן הבהמה לפי שהדופן מכסה הנקב וכמ"ש הט"ז:

כ"ט אם נמצאו ב' טרפשים כשרה פר"ח וכהש"ד דדוקא בהפ"מ ועיין להתב"ש סימן ל"ז סקט"ז:

ל' אם ניקב חצר הכבד במקום דמשמשא ידא דטבחא כשרה ואם נמצאו סביביו חוטין לבנים כמו חלב אז הוא נקב ישן וטריפה ד"מ בשם מהרי"ל: ל"א אם ניקב ונסתם ע"י קרום כשרה הריב"ש והסכמת האחרונים וכהט"ז דאף חלב טמא סותם כיון שאין טרפיותו מצד עצמו והתב"ש חלק בזה זולת אם החלב נסרך ונדבק בנקב ע"י ליחה ושגם הט"ז בהכי מיירי ע"ש:

ל"ב כתב הדרישה אם נסתם נקב הטרפש בטחול שלא כדרך הנחתה אע"פ שנסרכה בה שפיר טריפה דסופה לפרוק ע"ש:

ל"ג מדברי הלבוש נראה דנקב טרפש הכבד דטריפה דוקא ע"י חולי אבל ע"י קוץ כשרה כיון שאין טרפותו מצד עצמו והמש"ז תמה עליו הרבה ע"ש: ל"ד כתב הכנ"הג בשם רבו מהרימ"ט חיו"ד סי' ח' דנסרכה בצלע דכשרה דוקא דלא:

ניקבו נקב מפולש אבל נקב מפולש טריפה ע"ש והמש"ז תמה עליו בזה וע"ל אות ל"א:

ל"ה אם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שנקבה ועי"כ באה סירכא זו וראיתי מעשה והכי נהוג מור"ם בהגה וכתב הצ"צ דכל שנמצא מחט תחוב בכרס וכנגד אותו. מקום נמצא סירכא בכרס תלי' לחומרא ודוקא תחוב אבל נמצא לא והסכים עמו הפר"ח ואפילו אינו תחוב מע"לע אלא קצת וכן יש לחוש בשאר איברים שאין סירכא פוסלת בהם אם נמצא מחט כנגד הסירכא ותחוב קצת ועיין להש"ד בסוף הסי' ואם נמצא נקוב נגדו בבהכ"ו אף דלא ניקב מע"לע טריפה באר יעקב דמ"ד הביאו המח"ב:

ל"ו כתב הפ"מ ח"ב סי' קכ"ט שנתברר כמה פעמים שנסרך ומצאו מחט ולכן אף דבדקו ולא נמצא יש לחוש שמא ירדה לתוך הפרש ע"ש והביאו המח"בר: ל"ז הא דניקב טרפש הכבד טריפה דוקא טרפש הפרוש על הכבד אבל הטרפש המבדלת בין איברי הנשימה לאיברי המזון אם ניקבו כשרה עב"י מ"ש בדברי בעה"ג:

ל"ח כתב בה"ג היכא דעביא לה כבדא חזי' לריאה דידה אי חוורא כעמר גופנא טריפה ואי סומקא הדרא בריא וכשרה וכ' רי"ו והר"ן הובאו בב"י דאין לדברים אלו עיקר בגמ' ע"ש והב"ח כ' דיש להחמיר בדבר שכל דברי בעה"ג דברי קבלה הם ופי' הדברים כ' הא"וה דר"ל היכא שהכבד נפחוה ועבה:

ונרקב דיש לעיין בריאה אם לבנה כצמר גפן טריפה ואם אדומה כשרה ע"ש והכנ"הג בשם יאיר נתיב כ' דפי' זה טעות הוא דמה ענין ריאה לכבד אלא דר"ל אם נמצא הכבד נפוח ועב נראה מראית הכבד אם הוא לבן או אדום דאם הוא אדום כשרה ובענין דנשתאר כזית במקום מרה וחיותא ע"ש וכן הסכים התב"ש אות ז' דהמראה הכבד קאי ושיש להחמיר בדבר כמ"ש הב"ח וכהש"ד אות ה' לכן צריך המורה ליזהר בשינוי הבשר ונשתנה המראה ע"ש: ט"ל כתב הר"מ בפ"ו קני הכבד והם המזרקים שבו הדם מתבשל אם ניקב א' מהן טריפה והטור חלק עליו וכ' ב"י שכ"ד כל הפו' דכשרה ואם ניקב הקנה בצד הנכנס בכבד ע"ל אות כ"ג ע"ש:

מ' נמצאו ב' כבדים בבהמה ובעוף טריפה דכל היתר כנטול דמי והו"ל ניטל הכבד מרן בש"ע דין יו"ד ואפילו אינן דבוקין ז"בז ואפי' בהפ"מ דהעיקר כסברת רש"י ודעמיה דכל היתר כנטול אחר כנגדו עיין מח"ב וכתב רש"ל דאם הב' תלויה למטה ממקום מרה וחיותא כשרה דאינה אלא דלדולי בשר ועיין בטרפיות הטחול אות ל"ב ובטרפיות הכוליא אות ל"ד ואפילו מינין שאין להם מרה יש להטריף יתרת בכל גוונא ש"ד:

מ"א חסר הכבד מתחילת בריאתו נמי טריפה אפילו לדעת הר"מ דס"ל כ"מ שאמרו ניטל טריפה חסר כשרה עב"י:

מ"ב נמצאו ב' כבדים וא' מהם לקותה כולה דם או קשה כאבן וכדומה אין אומרים:

דהלקותה היא היתירה והבריאה היא העיקרית דמ"מ קודם שנלקו היתה טריפה ואיך תחזור לכשרות הכ"מ וכהמח"ב שד"ז פשוט ועיין בטרפיות הכליות אות ל"ח ומשם באר'ה:

מ"ג אם יש בועות בכבד או טנרי במקום מרה ומקום חיותה יש להכשיר ועיין להמח"ב אות כ"א דיש מי שמסתפק בטינרי במקום מרה וחיותה אבל בועות ודאי דכשרה וע"ל אות ט"ו ואות כ' אבל ה' זרע אמת סי' הטריף בבועות וטינרי ע"ש:

מ"ד אם נחסר בשר של טרפש הכבד ולא נשאר לו רק הב' עורות בתשו' חב"י סימן ט"ל הטריף אבל השב"י ח"ב סי' ס"ג הכשיר:

מ"ה אם לא הרגישו במחט שבכבד אלא בשעת אכילת הכבד אסור הכל אפי' התערובת חב"י סי' מ"ח וכ' הע"הש אות ה' דאם אין ניכר שהיה המחט בכבד כגון שהיה אוכל עמו דבר אחר נר' דכשרה ע"ש ועיין בטרפיות הקרקבן אות י"א:

מ"ו שיעור זית שכתבתי באות ה' ומחלוקת הפו' אי שליש ביצה או חצי ביצה דע דלמ"ד חצי ביצה הוא פחות מחצי מעט ולמ"ד שליש פחות משליש מעט כמתבאר מדברי התוס' בפ' חלון דפ"ב ובמג"א ר"סי תפ"ו ע"ש: מ"ז אווזא שעצם האמצעי שלה נחלק לב' ונראו הלב והכבד עיין בטרפיות הלב אות כ"ג ע"ש:

מ"ח מחט שנמצא בכבר אפילו העור שלם לא הוי אלא ס' טריפה משום דקרובה:

לקנה ותלי' בקנה טפי הצ"צ הביאו הפר"ח סי' מ"א ועיין בטרפיות הקרקבן:

מ"ט נתמסמס הכבד דינו כמו נימוק הנ"ל ועיין בסי' ן':

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה