אור ברסלב
עיני הכהן סימן יח

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן יח

סימן יז

דיני בדיקת הריאה וסרכותיה:

א' א"צ לבדוק אחר שום טרפות מן הסתם חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סירכא וכל הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה ישכנו נחש מרן בש"ע סי' ט"ל דין א' וכתב מור"ם בהגה ונהגו ג"כ לנפוח כל ריאה אפילו לית בה ריעותא וקצת מקומות מקילין שלא לנופחה רק אם היתה בה סירכא עוברת ע"י משמוש וכן עיקר וכ' האחרונים וה"ה שאר ריעותות וכ' החב"י הביאו הע"הש דבסירכא עוברת אין הבדיקה מעכבת וכהש"ך דלכ"ע אם נאבדה בלא נפיחה כשרה כיון שנבדקה וכ' עוד הש"ך והפר"ח והאחרונים דבדיקת הריאה אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא אזלי' בתר רובא אלא דרבנן החמירו בריאה כיון דהוי מיעוטא דשכיח ע"ש:

כתב הפ"ת סק"ג אם נבדקה מסירכות א"צ לבדוק אחר נקב אפילו לכתחילה דלא שכיח נקב בריאה ע"ש ואין נר' כן מדברי הגהות מרדכי סי' תשל"ט שכ' יש לתמוה למה אין אנו בודקין ריאה של עוף ואע"ג:

דלא שייך בה טרפות של סירכא שאר טרפיות שייך בה כגון נקב ובועא בשיפולי ע"ש וכ"נ קצת מדברי רש"י בפ"ק דחולין ריש די"ב עי"ש ועיין בב"י וכ"נ מדברי הש"ך סק"ב וכ' הפר"ח בשם האחרונים אם נמצאת הריאה מלאה ליחה צריך לבדוק אחר הנקבים כי מחמת הנקבים באה הליחה דרך נקב הריאה וזהו תחילת הסירכא ונראה דבזה אסורה אם נאבדה וע"ל בסמוך ומשמע מדבריו דלכתחילה א"צ לבדוק הריאה אלא מסירכות כמ"ש הפ"ת וכ"כ הרשב"א במ"ה דל"ד ע"ב ע"ש:

ב' בחומרות שנהגו להחמיר אם ידעי' שנהגו כן ע"י שטעו בהוראה יש לבטל המנהג וזולת זה אין לבטל פר"ח:

ג' כתב הא"ח הביאו הפר"ח יזהר שלא יפתח הטרפש יותר מדאי אלא יכנס ידו אולי יש שם סירכא וחותכה ושמעתי כי הר"י בן פלט ז"ל לא היה חותך הטרפש בסכין לעולם אלא בצפורן מפני חששא זו:

ד' לא שמענו מעולם בדיקת הריאה בעוף מסירכות אף אם מצינו סירכא יהיה העוף אסור ואם נמצאת סירכא בריאת עוף כ"מ שסרוכה לצלעות כשרה אבל אם נסרכה לצד פנים טריפה ואעפ"כ אין זקוקין לבדוק אלא בהמה וחיה הרשב"ץ בס' יבין שמועה דט"ז ועיין מחב"ר:

ה' לפעמים דרך האווזים שנראית ריאה שלהם שיש בה סירכא ואינה סרוכה שדרך האווזים להיות הריאה שלהם כך כנ"הג אות ב' וכתב המח"בר ובודאי שאין להכשיר אלא ע"פ בקי מאד וירא:

ה' שיאמר היינו רביתייהו:

ו' הטעם למה אין מברכין על הבדיקה עיין להמח"ב:

ז' כתב התב"ש צריך לבדוק בין זקנים בין ילדים אפילו היונקים ע"ש: ח' מי שקרע בטן הבהמה וקודם שתבדק הריאה בא כלב או עכ"ום ונטלה והלך לו ה"ז מותרת ואין אומרים שמא נקובה או סרוכה היתה ש"ע דין ב' וכ' בהגה ויש מחמירין אם נאבדה הריאה ואין להתיר רק במקום הפ"מ או בגדיים וטלאים וחיות שאין סירכות מצויות בהן וכהש"ך דמדבריו נר' דיש להתיר גם בעגלים הרכים וכ"כ השמ"ח דעגלים קטנים שעדיין יונק שדי אמו דינם כגדיים וטלאים וכתב עוד השמ"ח אם בדקה מסירכות ולא משאר טרפיות יש להקל בנאבדה וכל זה לדעת המחמירין שהביא ההגה אבל אנו אין לנו אלא פ' מרן בש"ע וכן הסכים הפר"ח וכתב הריב"ש אם אבד את הריאה במזיד יש לאוסרה לו ולמי שנבדקה בשבילו כדין מבטל איסור לכתחילה וכ"כ הש"ך והפר"ח ע"ש והשמ"ח החמיר אפילו אבדה באונס וע"ש בתב"ש ועיין להפר"ח בסי' צ"ט והפ"ת מקיל אף במזיד ע"ש ובכלים שנתבשל בהם דעת התב"ש דאסורים אבל הע"הש אות ו' הסכים דשרי כיון דאינו אלא קנס:

ט' עכ"ום או ישראל שהוציא את הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה וכתב הט"ז דבדיקה זו בפושרין ולדידן אין תקנה ע"ש וכהתב"ש אם במזיד לא נפחה דינו כלא בדק במזיד והפ"ת כתב דבזה לכ"ע כשרה ע"ש והכנ"הג הגהב"י:

אות י"ג הביא מחלוקת בזה:

י' נהגו בקצת מקומות שאחר שהפשיט את הבהמה תופס הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדים והטעם לפי שאין ברור לנו שהסירכא מתנתקת ע"י תנועה אבל אם ברור לנו שמחמת תנועה זאת הסירכא ניתקת ראוי לחוש הרדב"ז הביאו הפר"ח:

י"א קהל שנוהג לנפוח כל ריאה שבאו למקום שנהגו להקל בנפיחה אפילו הם קהל גדול יש להם לנהוג כמנהג בני העיר אבקת רוכל סימן רי"ב ועיין להע"הש אות ד':

י"ב אם נאבדה הריאה ויש חלב שנחלב תוך ג' ימים ה' פלתי התיר אבל הב"ח בתשו' סי' קכ"ז אסר החלב של תוך ג' ימים אבל אם אין לו רק חלב של קודם ג' ימים מותר לאבד הריאה ולמכור הבשר לגוים ומותר החלב ע"ש ולדידן אסור לאבד החלב של תוך ג' ימים אבל בדיעבד מותר הע"הש אות ז' ועיין להמז"ה אות א':

י"ג תרי אוני דסריכי להדדי שלא כסדרן לית להו בדיקותא כסדרן כשרה מימרא דרבא בגמ' דמ"ו וכ' הפו' בין סרוכה כולה בין סרוכה מעט והסכימו רוב הראשונים דה"ה אונה הסרוכה לאומה וז"ל מרן בש"ע דין ד' אונה הסרוכה לאונה או לאומה בין סרוכה מעט בין סרוכה כולה שלא כסדרן טריפה כסדרן כשרה:

וטעם איסור הסירכות פירש"י משום דאין סי' בלא נקב וקרום הוא שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום ולכך בשלא כסדרן ל"מ בדיקה וטעם דכסדרן כשרה לפי' שי' זו כ' התוס' דכסדרן הקרום הולך ומתחזק:

ומהני אפילו עלה מחמת מכה והרא"ש פ' משום דלא אמרי' קרום מחמת מכה אינו קרום אלא בנקבים דאין דרכן להעלות קרום דאם עולה סופו ליסתר אבל בכסדרן דרכם להעלות קרום והרשב"א במ"ה דל"ד כתב משום דכסדרן אונה חברתה סותמתה אפילו בלא קרום אלא דחיישי' פן לפעמים לא יסתמנה וכשסרוכה אינן מתפרקין והאונה חברתה סותמת והר"ן כ' דתרוויהו דהיינו אונה חברתה והסירכא סותמין וכ' דלפ"ז דוקא סמוכין ולא סרוכין בסי' ארוכה כ"ז לשיטת רש"י ודעימיה אבל שיטת התוס' והרשב"א והר"מ דלעולם יש סירכא בלא נקב אלא דשלא כסדרן סופו לינקב מחמת משיכת האונות זו לכאן וזו לכאן אבל כסדרן אין סופו לינקב ושי' הראב"ד ז"ל דסירכא דשלא כסדרן אינה אלא מחמת נקב אבל כסדרן באה אפילו שלא מחמת נקב והנפקותא בין הפי' יתבאר לקמיה וכ' התב"ש כיון דלא מיכרעא מילתא נקטי' כחומרת כל הפי' אבל הכנ"הג הגהב"י אות ס"ה כתב בשם הרדב"ז ומהרימ"ט דנקטי' להלכה כדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב ועיין להע"הש: י"ד בכסדרן דכשרה פלוגתא דרבוותא אי בעי בדיקה או לא דאיכא מ"ד דבעי' בדיקה בפושרין ואיכא מ"ד דל"ב בדיקה וכ' הסמ"ג הביאו הב"י והתוס' בסוגיא שם דמ"ד בעי בדיקה סובר כדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב והקרום הוא שסותם ולכך בעי בדיקה שמא עדיין לא נסתם הנקב שפיר אבל מ"ד דלא בעי בדיקה סובר כדעת התוס' דלא חיישי' לנקב כלל אלא דחיישי' שמא סופו לינקב ובכסדרן אין סופו לינקב ולכך ל"ב בדיקה אבל הרא"ש הסכים לשי':

רש"י דאין סי' בלא נקב ובפלוגתא דבדיקה הסכים דל"ב בדיקה דלא חיישי' שמא לא נסתם יפה ומרן בש"ע כתב דל"ב בדיקה ומור"ם בהגה כ' וי"א דבעי בדיקה ולדידן דלא בקי' בבדיקה יש להטריף הכל וי"א להכשיר אם הוא מעיקר האונות עד חציין אפילו מפולש וכן נוהגים וכ' הש"ך דהיינו בלא בדיקה ושכן כ' האחרונים ושכן נוהגים והתב"ש הסכים דמהני בדיקה אפילו לדידן ע"ש ואנו אין לנו אלא פ' מרן בש"ע דלא בעי בדיקה בכסדרן וכהתב"ש והשמ"ח דלא נחלקו אלא בבדיקה דפושרין אבל נפיחה לכ"ע בעי דשמא ע"י נפיחה יהיו שלא כסדרן ואם לא נפחה טריפה אפילו בדיעבד ע"ש ובס' שש"א הוכחתי מדברי התוס' והרא"ש דלמ"ד ל"ב בדיקה ל"ב אפי' נפיחה ולכן נראה עיקר דלכתחילה עבדי' נפיחה אבל אם לא נפחוה בדיעבד כשרה לדידן:

ט"ו אפילו למ"ד לא בעי בדיקה אם בדקוה ונמצא נקב טריפה לכ"ע כן מסיק מרן בב"י והביאו מורם בהגה:

ט"ז אם נפחוה בלי הסרת הסירכא ולא מפקא זיקא ואח"כ הסירו הסירכא ונפחוה ומפקא זיקא לדעת רש"י כשרה ולדעת התוס' ודעמייהו דיש סירכא בלא נקב טריפה והשמ"ח הסכים דטריפה ודוקא אם הסירוה בנחת אבל אם הסירוה בכח דיש לתלות דע"י הפריקה נעשה כן יש להכשיר ע"ש והוא לשי' אזיל שכ' דנקטי' כחומרי' כל הפי' כמ"ש באות י"ג ע"ש:

י"ז אם נפחוה ועלתה גם הסירכא בנפיחה כהתב"ש והשמ"ח דיש להטריף אפילו לשיטת רש"י ושכ"כ הדמ"א דלא כמי שהורה להקל:

ח"י אם נמצאת מחט תחובה חציה בחיתוך זה וחציה בחיתוך זה וסירכא על הכל טריפה פ"ת סק"ו וד"ז נלמד מכ"ש מדין שכתבתי באות י"ז וכ"כ המז"ה סק"ד והוסף דאפילו המחט רק בחיתוך א' וחודה שוה לחיתוך ואינו יוצא והסירכא מכסה הנקב טריפה והכנ"הג הגהב"י אות מ"ו מכשיר:

י"ט תרי בועי דסמיכי במקום חיתוך וסריכי במקום חיתוך כהפ"ת סק"ו דלשי' רש"י טריפה דהיכא דיש נקב בפועל טריפה ובס' שש"א הוכחתי מדברי התוס' והרא"ש דכה"ג כשרה לדעת רש"י והכנ"הג הגהב"י אות ט"ל כתב דיש מקומות נהגו להכשיר בתרי בועי דסמיכי וסריכי במקום חתוך אם הסירכא מקפת כל הבועי ע"ש וע"כ דבשיטת רש"י קיימי:

כ' איזהו כסדרן ואיזהו שלא כסדרן כתב רש"י ז"ל דמאונה ראשונה לשלישית היינו שלא כסדרן נראה מדבריו דמאונה א' לב' אפילו מגב לגב וכיוצא כשרה וכ"כ קצת רבוותא שכ"ד רש"י ז"ל אבל כל הראשונים הסכימו דדוקא מחיתוך אונה לחיתוך אונה שבצדה הוא דהוי כסדרן וז"ל מרן בש"ע ואין נק' כסדרן אלא בשתים זו אצל זו מחיתוך של זו לחיתוך של זו ואפילו היא באלכסון ואפילו יש בה פילוש אבל מגבה של זו לגבה של זו או אפילו מחיתוך לגב או משיפולי לשיפולי או משיפולי לחיתוך או אפילו מחודה של זו לחודה של זו שאצלה או אפילו מחודה של זו לחיתוך של זו שאצלה נק' שלא כסדרן ע"כ יש מקומות שנהגו להכשיר הכל ואין מטריפין אלא מא' לג' והוא מנהג הפך כל הראשונים ואחרונים ואף לדעת רש"י כ' מקצת רבוותא דמ"ש:

מראשונה לג' לד' וכבר הפ"ת צווח ככרוכיא על מנהג זה ע"ש וכתב הרשב"ץ די"ט ע"ג בשיפולי אם ע"י נפיחה נראה רוב בחיתוך ומיעוט בשיפולי יש לסמוך על הרמב"ן דשיפולי הוי כסדרן אך מדבריו שם נראה דעיקר טעמא משום דס"ל לעיקר דיש סירכא בלא נקב ועיין להע"הש אות יו"ד: כ"א בנסרכה באלכסון מחיתוך לחיתוך דכשרה כמ"ש בש"ע כתב הפ"ת סק"ה דדוקא שלא נטתה האונה מסדר מושבה ע"י הסירכא אבל אם הסירכא משונה לאונה מסדר מושבה סופה ליפסק וטריפה ע"ש וכ"כ השמ"ח אות י"א וכ' עוד דאם הסירכא קצרה עד שהבשר מקמיט תחתיה יש לאסור דסופה ליפסק ע"ש: כ"ב ריאה שיש בה עצם דק ארוך קצת מונח על הריאה מבחוץ ודבק בעורה לרחבה הט"ז בסוף הסי' הטריף אבל הפר"ח סק"ו כתב דמסתמא אינו אלא מצלעות הבהמה וכל שנופחין אותה ואינה מבצבצת כשרה והשמ"ח אות ע' הקיל בהפ"מ וכן המש"ז בסוף הסי':

כ"ג ריאה שהיה לה למעלה מחתוכה דאונה במקום השלם אונה א' והיה החיתוך שלא במקום חתוכה אלא למעלה במקום השלם ובאותו הסדק והחיתוך שהיה לה יצאת סירכא מחדוד לגב אע"פ שיצאת מן הכלל ויש חיתוך במקום השלם אין להקל בדבר ומעשה היה ואסרו אותה הרי"ב בשם הריט"ץ פר"ח סק"ז:

כ"ד ריאה דלית לה חתוכי דאוני אלא למטה:

מעט כט"ד שהיא כשרה אם נמצאת סירכא באותו השטח השלם ממקום למקום מגב לגב טריפה כיון דהוי מקום הרגיל להיות לה חתוכי דאוני אע"ג דזו אין לה דינינן לה כאלו אין לה ואי בריר לן שהוא מגב זו לגב זו טריפה הריט"ץ וכתב הפר"ח אי מוכחא מילתא דבריאתה כך ולא סירכן בכסדרן מסתברא להתיר למאן דמכשיר סירכא מינה ובה ע"ש:

כ"ה יש מי שכתב שאפילו עומד בכסדרן במקום החתוך ונפרדו האונות עד שנראה מקום הסי' נקרא ג"כ שלא כסדרן וכ' ז"ל ולא נהירא ושנוהגין להכשיר פר"ח סק"ט ש"ך סקי"ב והשמ"ח אות י"ג כתב דיש לחוש לדברי האוסרין במקום דליכא מנהגא:

כ"ו כ"מ שצריך נפיחה אם במקום דליכא סירכא מבצבץ בה דתלינן לאחר שחי' ומחמת הנפיחה ואם ס' אם הבצבוץ תוך הסירכא או חוצה לה מניחין עליה עפר תיחוח ומשלכין עליה ימים ובמקום דאיכא סירכא נשאר מלוכלך והיכא דליכא סי' נשאר נקי הכנ"הג הגהב"י אות ל"ג ול"ד משם מהר"י פיגון ז"ל:

כ"ז בועא וסירכא עליה במקום חיתוך א"צ שתכסה הסירכא את כל הבועה אבל בתרי בועי דסמיכי וסריכי במקום חיתוך או א' מהמראות הפוסלות או נקב בפועל צריך שתפסה הסי' את כל המקום ההוא כנ"הג אות ט"ל וע"ל אות י"ט:

כ"ח אם יש ד' וה' אונות שיש סירכא מחיתוך של זה לחיתוך של זה דינינן להו כחתוכים הכנ"הג אות מ"ב:

כ"ט יתרת מקמא לכל מקום שתיסרך טריפה:

אבל יתרת בדרא דאוני פשיטא דדין אונה יש לה וכסדרן כשרה ב"י וש"ע דין ג' ועש"ך וכהשמ"ח אות כ"ג דאפי' ביתרת מקמא עומדת בצד הורדא ונסרכה בכסדרן להורדא טריפה ע"ש:

ל' עינוניתא דורדא לכ"מ שתיסרך טריפה אפילו לכיס שלה ואפילו כולה נדבקת בו ש"ע דין ו' ומשמע אפילו דבוקה כולה בלא פלוש דלא כמ"ש הכולבו הביאו הב"י דכי דבוקה בלי פילוש לכיס שלה כשרה ע"ש והרמב"ן בס' י"ש ד"כ סע"ד כתב אם דבוקה בלא פילוש בין בכיס שלה בין בריאה עצמה נראין הדברים שהיא מותרת וכן נעשה מעשה להתיר ע"פ הראב"ד ז"ל ע"כ וכ' מור"ם בהגה אם הורדא נדבקת למטה בשורש שלה עם הכיס שלה יש להכשיר דהיינו רביתייהו ונרשם ב"י בשם מורים ולא נמצא כן בב"י ועיין בתב"ש וכ' הפ"ת דמרן חולק בזה ע"ש וכתב הרב פרי תבואה דלא הכשיר מור"ם אלא דבוקה ממש ולא סרוכה ואפילו בדבוקה דוקא בלא חלון ע"ש: כתב הרב בית יהודה דקי"ד דנהגו במקומו להתיר דבוקה בלא פילוש כדברי הכלבו והרשב"ץ הנז' ע"ש:

ל"א כתב הרשב"ץ בס' י"ש דכ"א ע"א אם נמצאו ב' עינוניות ונסרכו ז"לז י"א שהיא טריפה שלא הכשירו אלא תרתי אוני והרי"הק הורה להתיר שכיון שהסכימו להתיר ב' עינוניות הרי הם כב' אונות להתיר בכסדרן ועיין להע"הש והשמ"ח אות כ"א כ' אם יש ב' ורדות ושורש א' כעובי אצבע והם סרוכים ז"לז טריפה אע"ג דרביתייהו הוא מ"מ כיון שהלב דוחקן: יותר מדאי זע"ז עשויות ליפרד ונ"ל דל"מ מיעוך ומשמוש וכ"מ בז"ט וכו' ע"כ וכ"ן עיקר ואפילו הרי"הק שמתיר י"ל דס"ל עיקר כהסו' דיש סירכא בלא נקב וטעם שלא כסדרן משום דעשויין להתפרק וכ"ן מדברי הרשב"ץ שם בפרקים הקודמים שתפס כן לעיקר ולכך כשהשני עינוניות הם זה אצל זה אין עשויין להתפרק אבל למ"ש לעיל אות י"ג בשם הרדב"ז ומהרימ"ט דנקטי' להלכה כהסוברים אין סי' בלא נקב ובעי' סתימא מעלייתא כה"ג לא מכשרי עיין באות מ"א תשלום דיני הורדא:

ל"ב אם נסרכו הב' אומות מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה הב' כתב רש"ל דכשרה והט"ז סקי"ד כתב דצריך מיעוך ומשמוש בכל סירכא ואם לא יבצבץ אז דוקא דכשרה והרשב"ץ בס' י"ש די"ט ע"ג כתב אם סירכא יוצאת מאומה של ימין לאומה של שמאל הדבר פשוט שהיא אסירה דלאו מקום רביתא הוא ששני ערוגות נבדלות זו מזו הן ע"כ:

ל"ג אם נסרכו האונות ונסתפקו אי בחיתוך או בחדוד וע"י נפיחה נכנסה רוב הסירכא בחיתוך ונשאר מיעוט בחדוד נסתפק הרב מטה יוסף בזה והביאו המח"בר אות ט"ל והע"הש אות יו"ד כתב דלא זכר דברי הרשב"ץ די"ט ע"ג שכ' דכשרה ע"ש והרואה יראה דברי הרשב"ץ שם שלא התיר אלא משיפולי לשיפולי דלדעת הרמב"ן הוי כסדרן וע"ל אות ל"ה וגם נר' מדבריו דעיקר התירו שם משום דאזיל לשי' שהסכים דעיקר טעם הסירכות משום דעשויה להתפרק אבל יש סירכא בלא נקב ע"ש וע"ל באות י"ג ואות ך':

ל"ד אם נסתפקו אם הסירכא בגב או בחיתוך:

ונאבדה הסירכא כהכנ"הג הגהב"י אות ס"ה דכשרה דס"ס הוא ס' אם היא בגב או בחיתוך ואת"ל בגב שמא סי' בת יומא היא כיון שלא נמצאו לה ראשים והע"הש אות י"א כ' שדעת הרשב"ץ ח"ב סי' פ"ט דתלי' לחומרא ע"ש ולא ראיתי שום משמעות בתשו' ההיא להחמיר בנאבדה הסי' ולא נמצאו לה ראשים ע"ש:

ל"ה דעת רש"י שמכשיר מגב לגב כמ"ש קצת מהראשונים אין לצרפה לס"ס כנ"הג הגהב"י אות ס"ה ובתשו' סי' נ"א ונ"ב ע"ש:

ל"ו דעת מרן בב"י ובש"ע דסי' כסדרן כשרה בלא בדיקה ל"ש בפילוש דהיינו חלון ל"ש סרוכה כולה בלי חלון ואפילו באלכסון וכ' האחרונים דאין חלוק בין חלון א' לכמה חלונות ובשלא כסדרן טריפה ודוקא סי' אבל קרום שקורין טיל"א אפילו שלא כסדרן דהיינו מחדוד לחדוד כשרה כי ליכא חלון אבל אם יש חלון טריפה אבל דעת מור"ם בהגה שלא כסדרן בכל ענין טריפה ובכסדרן אם הוא מעיקר האונות עד חציין כשרה ואפילו מפולש ובאלכסון כל שהאלכסון למטה מחציין ואפילו סירכא אבל בקרום מכשיר אפילו למעלה מחציין אם הוא בלא חלון ודוקא כסדרן באופן דלמעלה מחציין בכסדרן למור"ם כמו שלא כסדרן למרן ואין חילוק בכ"ז בין אונה לאונה לבין אונה לאומה אבל הט"ז הטריף בין אונה לאומה אפילו למטה מחציין ביש חלון והש"ך והב"ח הכשירו בכל ענין ושכן הסכימו האחרונים ע"ש וכתב השמ"ח דהיתר הקרום הנז' הוא אפילו בא עד הראש דהיינו השיפולי והשיפולי בכלל ע"ש נר' מדברי האחרונים דהיכר הקרום מהסירכא הוא דאם הוא בלא פילוש הוא:

קרום ואם הוא בפילוש הוא סירכא ועפר"ח אבל השמ"ח כתב דאין חילוק בזה אלא ההפרש שביניהם הוא שאם אינה חלקה ושוה בכל מקום או עב ביותר וניכר שנעשה מהריר כשאר הסירכות אין לדון בו כ"א דין סירכא וד"ז תלוי בראיית עיני החכם המורה והכל כשהיא נפוחה דוקא משערי' וכתב מור"ם בהגה ואין דרך קרום זה לימצא אלא בין אונה לאונה או בין אונה לאומה אבל בשאר מקומות אינו אלא סירכא:

ל"ז וכ"מ שהסירכא כשרה אף אם יש סירכא תלויה גם באותן סירכות והיא הנק' סירכא כפולה כשרה עכ"ל מור"ם בהגה ולא ביאר אם הכפולה נסרכת למ"א ומרן בב"י כתב אם הכפולה נסרכת למקום אחר טריפה ואם נסרכת לאונה עצמה כשרה והביאוהו הב"ח והש"ך וכהש"ך מיהו אינו כשר אלא כשאין בשר הריאה שתחת הסירכא מקמיט בנפיחה אבל הט"ז כתב להטריף בנסרכה לאותה אונה עצמה וכ"ד הפר"ח וכתב בשם מהריב"ל שכן המנהג ואפילו אם נאחזת בב' ראשיה בחיתוך טריפה דל"ד מסרוכה מחיתוך לחיתוך דש"ה דע"י הסירכא מתקרבין החתוכין וכהתב"ש דאף מרן נר' דחזר בו מדהשמיטו בש"ע ועיין מח"ב אות יו"ד וכתב בשמ"ח דמהני כאן מיעוך ומשמוש דאם עברה ע"י מיעוך ומשמוש כשרה ודוקא שעברה כל הסירכא אבל עברה הכפולה ולא עברה הסירכא שבין החתוכים טריפה ואם דבוקה בסירכה עצמה דינה כתלויה וכשרה וכהפר"ח אם ראשה הב' של סירכא סרוכה לדופן שכנגד האונות אף אם נוטה לאומה יותר כיון שהאונה והאומה דבוקים יפה וסי' זו יוצאת מבין הדיבוק כלפי הדופן כשרה משום:

דהיינו רביתיה כל שאינה יוצאה מאומה עצמה:

ל"ח סירכא מחיתוך לחיתוך וארוכה עד שבנפיחה יוצאת מבין החתוכים לצד הגב יש לאסור ואם ארוכה ומתכפלת ומונחת מעצמה בתוך החתוכים אע"פ שמתוך שהיא ארוכה אפשר להוציא הכפל לחוץ לצד הגב כשרה ואין אומרים שמא בחייה עתידה לצאת לצד הגב דאין מחזיקין ריעותא שמ"ח אות ט"ז: ט"ל בכ"מ שנז' סירכא אין חילוק לבין עבה מאד ובין דקה כחוט השערה ובין דבוקה ממש בלא שום חוט שמ"ח אות יו"ד ועיין בטור:

מ' אם נסתפק אם הוא בגב או בחיתוך וכשנופחין אותה הרבה נראית שהיא בחיתוך וכשאין נופחין אותה כ"כ נראית הסירכא שהיא בחוץ כשרה תשו' הרשב"ץ סי' קע"ד הובאה בב"י ופ' בש"ע דין ה' וכן הסכימו כל האחרונים זולת הפר"ח שגמגם בדבר ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ובתשו' סי' נ"ב שצידד לומר דהרמב"ן חלוק בזה ולבסוף כ' דבזה מודה להכשיר ע"ש ועיין להע"הש ואם כשהוציאו הריאה לחוץ נאבדה הסירכא יש להתיר משום דס"ס הוא מח"ב אות ט"ו:

מ"א ורדא שנדבקת בכיס שלה כ' היש"ש יפרדנה בנחת מכיס שלה ויבדקנה בנפיחה בפושרין אם שלמה היא כשרה ואם לא בדקה כן טריפה ואם אינה סרוכה ולא דבוקה לכיס רק שאינה יכולה לצאת מכיסה מחמת דוחק הניח הרמ"א בצ"ע השמ"ח אות כ"א:

מ"ב לפעמים נמצא בגדיים וטלאים הורדא ע"ג גידים ויש בה קרום למטה כלפי:

האומה אין לאותו קרום דין סירכא דדכי אית להו אבל אם יהיה אותו הקרום לצד הראש יש לו דין סירכא ולפעמים היא מחוברת באותן גידין ואינה בכיס נראה שצריך שיהיה מקום חיבורה שאצל האונה שתהיה מחוברת באותן גידין ושיהיה אותו חבור מקום גידולה ולא דבוקה שאם היתה דבוקה טריפה וזה תלוי במראית העין אם היא דבוקה או מקום גידולה ונ"ל שאין לנהוג כן כ"א במקומות דידעי בגדיים וטלאים בהכי ומכירין בו בט"ע יפה ב"י בשם הרמב"ן והביאו הפר"ח והשמ"ח אות כ"ב:

מ"ג מעשה בבהמה שהיתה שמינה ביותר והיו ראשי האונות מובלעין בשומן מרוב חלב הפריד רבי' יואל החלב מהאונות ולא היה נשאר דלדולי שומן בריאה ועלתה בנפיחה והכשיר ט"ז סקי"א בשם א"ז:

מ"ד כתב הא"וה בשם הרמב"ן תרתי אוני דסריכי מגבן לדופן וראשי הסירכות דבוקין זה בזה בדופן ואין ניכר שם ראשי סירכות טריפה דא דאמרי' סירכא היא שעלתה מגב האונה לגב האונה ואח"כ נדבקה לדופן וטריפה הביאו מרן בב"י וכ' בתשו' בעי חיי סי' נ"ב ובכנ"הג הגהב"י שראה מקומות נוהגין בזו והאריך לעשות להם סמוכות ע"ש:

מ"ה אם נסרכה האונה או האומה לגרגרת או לחזה או לשמנונית הלב או לכיסו או לטרפש הלב או לטרפש הכבד או לטרפש העינוניתא שהיא סוף טרפש הלב או לרחם או לאלמעדא שקורין מוליג"א או לסמפון הורד בין ב' ערוגות או לקנה הלב או לשמנונית הסמפונות או לכבד טריפה ואפילו היא דבוקה לאחד:

ממקומות הללו בלא פילוש לשון מרן בש"ע דין ז' ולא מהני בדיקה ש"ך וכתב מור"ם בהגה ויש מקילין אם האונות העליונות הסמוכות בגרגרת דבוקות ממש בגרגרת ואין ביניהם חילוק כלל שיוכל להכניס אצבע ביניהם וכתב הש"ך דבעי' כל האבר דבוק לאורכו וכ"כ בב"י אבל יש מכשירין אפילו יש הפרש שנתפצל כל שאין חלון דהיינו שסתום בב' הצדדין והפרש ביניהם וכהשמ"ח אות כ"ה דאין חילוק בזה בין אונה א' דבוקה בגרגרת ובין ב' אונות ואצבע המוזכר כאן הוא אצבע קטנה ובב' חלונות אפילו אינו יכול להכניס בכל א' מהן כ"א מחט משהו טריפה דדוקא בחלון א' הוא דהכשירו וכ' עוד דאם כל ארכו דבוק ורחבו אינו דבוק כולו אם יש בצד א' של הרוחב כאצבע קטנה שלא נדבק טריפה וכ"ש כשמהודק בצדדי הרוחב ובאמצע פרוד אפילו כ"ש שהוא טריפה ומה שהכשירו בכ"ז דוקא דבוק אבל סירכא אפילו קצרה ביותר טריפה ע"כ וכ"ז לדעת מור"ם בהגה אבל דעת מרן בב"י דאין להכשיר בשום אופן בדבוק אונות העליונות לגרגרת ועפר"ח ובעירנו נוהגין להכשיר ע"י נפיחה וסומכים ע"ד הסוברים דמהני בדיקה והביאו בב"י גבי אומה הסרוכה:

ריאה שנסרכה לכיס והיא מלאה דם טריפה ט"ז סי' ל"ז סק"ג ועיין להפר"ח בסי' זה סק"ב:

מ"ו אם היו האונות או האומות דבוקים לגמרי מראשן ועד סופן לשומן ה היורד בין האומות דעת מור"ם בהגה להכשיר ומשמע מדבריו דבעי' דבוקין לגמרי ואין ביניהם אפילו להכניס מחט ולא נאמר כאן כאצבע קטנה והש"ך הניח ד"ז בצ"ע והפר"ח כתב דגם:

בזה משערי' כאצבע קטנה כנ"ל באות הקודם והשמ"ח אות כ"ו הסכים דבעי' דבוקים לגמרי כמשמעות דברי מור"ם וכ"ע דדוקא דדבוק כל אורך מתחלת הריאה עד הפירוד שבין האונות והאומות או כל אורך מהתחלת הפירוד שבין האונות והאומות ע"ס האונות וליכא חלון הא לא"ה סירכא היא ויש מקומות דמכשירין אע"פ שאין הדבוק אורך כ"כ רק שלא יהיה חלון והיכא דנהוג נהוג ולענין רוחב אם צד פנים דבוק וצד חוץ אינו דבוק כשר אבל להפך טריפה ואם אונה א' דבוקה ואונה א' פרודה או על ד"ז באומות כשרה וכ"ז לדעת מור"ם בהגה אבל לדעת מרן בב"י דאין היתר בשום אופן מדינין הנזכרים באות זו ועפר"ח:

מ"ז אם היתה כל הריאה דבוקה בשדרה כשרה מור"ם בהגה שם וכ"ד מרן בב"י אך מ"ש מור"ם כל הריאה יש חולקין דאף בשגג האומה דבוק בשדרה סגי בהכי וכן הסכים הפר"ח וגג האומה היינו מהשלמת האונות ע"ס האומה ודוקא בלא חלון וכתב השמ"ח דוקא גג ב' האומות אבל גג יחידי לא ודוקא דבוק אבל סירכא לא וכ' הב"י אם כל האורך דבוק וצד רחבו של צד פנים דבוק וצד חוץ אינו דבוק כשר אבל להפך טריפה:

מ"ח כל הדינין הנ"ל מאות מ"ה עד אות זה אין להתיר אלא בשאלת חכם ומומחה מורה הוראות מור"ם בהגה וכהשמ"ח דהולכין בספיקן להחמיר עוד כתב מור"ם ואין ללמוד ממקומות אלו לשאר מקומות שנסרכה שם הריאה כי בשאר מקומות אין חילוק בין דבוק כולו או לא:

מ"ט סירכא היוצאת מן הריאה והיא תלויה שאינה דבוקה לשום מקום כשרה וא"צ בדיקה ש"ע דין ח' וכהט"ז דלפמ"ש מור"ם בראש הסי' דסירכא העוברת ע"י משמוש נוהגין לנופחה ה"ה בסירכא תלויה צריך בדיקה וסירכא תלויה היוצאת מן הבועה עיין בדיני הבועות וסי' תלויה היוצאת מהטינרי כשרה מור"ם בהגה ודוקא תלויה אבל דבוקה הוי תרתי לריעותא דלא כמי שחלק בזה ט"ז וכ"ע הט"ז אם למטה מחציין יוצאת מטינרי אף דבוקה לא מקרי תר"ל וכן יש בבדיקות להכשיר בזה אפילו יוצאת מהבועה ונר' דצריך משמוש בזה כמו בשאר סירכות ע"כ ועיין בזה בדיני הבועות:

נ' סירכא תלויה בטינרי בכיס מקצת הורו לאסור דכיון דיש כיס לטינרי דינו כבועה ומקצת והם מומחין הורו להתיר מח"ב סי' ל"ז אות ב' וכ' בשם רבו דהורה להתיר בפשי' ע"ש וכן ראיתי בספר נחפה בכסף ח"ב הנד"מ חי"ד סי' ב' שהסכים להתיר ע"ש:

נ"א סירכא תלויה שעולה עם נפיחת הריאה טריפה וכן אם יש מכה בדופן כנגדה מור"ם בהגה דין ט' וכהש"ך דלפ"ז צריך בדיקה כנגדה בצלעות וכהפ"ת סירכא תלויה העולה בנפיחה אם היה בסירכא כמין מראה ריאה בתוכה אין לה דין סירכא אלא הרי היא כחלק מהריאה ויש לה דין משלמת ויתרת כפי המקום שישנה שם:

נ"ב אי אוושא הריאה ואית בה סירכא תלויה מסתברא דאסורה פ"ת סק"י ב' סירכות:

תלויות פלוגתא דרבוותא הובאו בד"מ סקי"ח ע"ש:

נ"ג סירכא שמתנתקת ע"י נפיחה כתב מהר"ם אלשקאר סי' ב' דטריפה דדמי למיעוך וכתב הש"ך והפר"ח סקכ"ד דמאן דמקיל במיעוך ה"ה בהכי: נ"ד סירכא שהיא ממקום למקום באונה או באומה עצמה דינה כדין סי' תלויה ש"ע דין ט' וכתב מור"ם בהגה ודוקא שאין הסירכא קצרה מבשר הריאה שנופחין הריאה אבל אם קצרה עד שמכח הסירכא הבשר שתחתיה מקמיט שאין עולה בנפיחה היטב כשאר הריאה טריפה ורש"ל מטריף סירכא מינה ובה בכל ענין וכהפר"ח והפ"ת וע"ל אות ל"ו:

נ"ה כ"מ שאסרו סי' הריאה אין הפרש בין כשתהיה הסי' דקה כחוט השערה בין שתהיה חזקה ורחבה כגודל ולא כאותם שממעכין ביד ואם נתמעכה תולין להקל וכל הנוהג כן כאלו מאכיל טריפות לישראל ש"ע דין יו"ד ובהגה בדין י"ג כ' מנהג מקומות להקל בזה זולת עגלים הרכים וטלאים שמטריפין בהם כל סירכא ומ"מ צריך בדיקה ברוק ופושרין אחרונים ועגל הרך הוא בן שנתו או שהוא יונק פר"ח דלא כהב"ח שכ' דבעי' תרוויהו ע"ש ויש מי שכתב לאחוז בקנה ולנענע ד' וה' פעמים וכל סי' שתינתק ע"י נענוע כשרה ואין היתר הנענוע זה אלא בנסרך לשומן הלב ובבדיקה ואם נשאר הסי' בבשר הריאה טריפה ואם נשאר בשומן הלב כשרה ואין קולא זו אלא בבהמת ישראל ודעת מרן בב"י דאין לסמוך על הנענוע כלל דאין אנו בקיאין בנענוע וכ"כ האחרונים ובהכנסת אצבעו תחת הסירכא:

ומגביה קצת אם נפסקה מחמת ההגבהה כל שהו יש להקל בבהמת ישראל ש"ע דין י"א וכתב הרדב"ז שאם הטבח אינו נוטל שכרו אלא מהכשרה מקרי בהמת ישראל אף שהיא של נכרי כיון דאיכא הפסד מועט דישראל והפר"ח סקכ"ז חלק עליו:

טוב להשקות הבהמה קודם השחיטה ש"ע דין י"ב ובענין הכנסת יד הטבח כתבו האחרונים שיכניס ידו בנחת ולא בזריזות וז"ל מרן בש"ע בדין י"ג יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה בזריזות בלי רפיון ידים ואם נתפרקה שום סירכא כשמכניס ידו מוציא הריאה לחוץ ובודקה אם היא סירכא ימצא ראשה בריאה או בדופן ואם לאו רירא היא וכשרה ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין לסמוך בקולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים ע"כ ואם הוציא הריאה לחוץ ושכח לבדוק אם ראשה בריאה ונאבדה הריאה אם הכניס ידו בנחת יש להתיר מ"י הביאו המח"ב וכ' עוד דמנהג ע"הק ירושלים ת"ו להתיר אפילו בבהמת הגוי בהכנסת היד בזריזות:

נ"ו בודק שהוציא ידו ואמר טריפה ואח"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טריפות הראשון נאמן ש"ע דין י"ד טבח שהכניס ואמר טריפה ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפש ונמצא שהטב"ח לא נגע בריאה ופתחו הטרפש ובדקוה ולא נמצא בה טריפות מכשירין אותה דין ט"ו:

נ"ז אמר הבודק שלא כסדרן היתה ואחר מכחישו ואמר כסדרן וכן הקונה ריאה ואמר שמצא סירכא במקום שהיא טריפה והמוכר מכחישו אם:

באו שניהם כאחד כשרה ואם בא המעיד שהיא טריפה בתחילה הוי כשנים ואין יכול הב' להכחישו וכהש"ך דאפי' המחמיר בנאבדה הריאה מתיר בזה והפר"ח חלק בזה וכתב דיש להחמיר בכ"ז דין י"ו י"ז וכ' בהגה אם שוחטים אצל עכ"ום והניחה אצל עכ"ום אין חוששין שמא ניתק הסירכא ולכתחילה יש ליזהר ואם טבחי עכ"ום רגילין לעשות כך יש להחמיר אפילו בדיעבד: נ"ח אם כל הריאה דבוקה לדופן בלא סירכא ולא מכה בדופן יש מי שמתיר וחלקו ע"ז כל הפו' והובאו בב"י וז"ל הש"ע דין כ"ה אם כל הריאה דבוקה לדופן אם אין מכה בדופן טריפה ולא מהני לה בדיקה אפילו אם דבוקה כולה בלי שום פלוש ויש מ"ש שהמתיר בר נידוי והכלים אסורים: נ"ט אם האומה והאונה נסרכו בסירכא א' לדופן אם רוב הסי' מהאונה כשרה ואם רובה מהאומה טריפה אם אין מכה בדופן וכן אונה הסרוכה בסי' א' לחזה ולדופן אזלינן בתר רובא וכן אומה הסרוכה בסי' א' לדופן שיש בו מכה והסירכא במכה וחוצה לה אם רוב במכה כשרה וא"ל טריפה וכן אם נסרכה האומה בסי' א' לטרפש ולמכה בדופן אם רובה במכה שבדופן כשרה וא"ל טריפה ל' מרן בש"ע דין כ"ה וכ' במטה יוסף בחיו"ד ח"ב ססי"ו יש להסתפק אם נמצאת סירכא מאונה לאונה ומספק"ל אם הוא בחידוד או בחיתוך ונפחו הריאה ונכנסה רוב הסי' בחיתוך ונשאר מעט מהסירכא בחידוד שלא נכנסה כלל בחיתוך אי גם בזה אזלי' בתר רובא או דילמא בעי' שתכנס כולה בחיתוך והובא במח"ב אות ט"ל:

ס' אומה הסרוכה מגבה לדופן שכנגדה ונתפשטה כל הסירכא ע"ג כל האונה עד השיפולי וגם נתפשטה מקמא ונסרכה לשומן הלב ונמצא שרוב הסירכא היא בגב האונה וסרוכה לדופן שדופן סותמתה ומיעוטה בפני האונה וסרוכה בשומן הלב יש ספק אי האי דאזלי' בתר רובא דוקא כשהמקומות סמוכים או אפילו כשהם רחוקים זה כנגד זה ונחלקו בזה האחרונים ורובם ככולם אסרו הובאו במח"ב אות מ':

ס"א נסרכה האומה לטרפש ומיעוט בצלעות בלא מכה ובדקו הטרפש בנפיחה ויצא בנקל ונמצא שהיה ריר אע"פ שהרוב ריר יש להטריף כיון שהמיעוט לא מהני נפיחה גם הרוב לא חשיב משאת משה ח"ב דקכ"ג הביאו המח"בר אות מ"א:

ס"ב אומה שנסרכה לטרפש ולדופן רחב שיש בו מכה והיה רובה בטרפש ומיעוטה בדופן ונבדקה לצד הטרפש ע"י נפיחה ועלה יפה שלא בצבץ כיון שיצא רובו רירא בעלמא ההוא מיעוטא דדופן חשוב כרובא במקום מכה וכשרה מ"מ ומח"ב אות מ"ב וכתב עוד דמנהג קושטא' דאין בודקין כלל כל דאיכא מכה וכן בנדון הנז' א"צ בדיקה כלל לצד הדופן:

ס"ג סירכא תלויה יוצאת בשיפולי אומה ובסוף הסירכא עבה ותלויה בה כעין כפתור ונראה כבועא מלאה מוגלא כסט"ז סקכ"ג דמ"כ דכשרה דהתפשטות ליחה היא ומ"מ בעי בדיקה וחלק עליו והטריף והסכמת האחרונים דאם היא סירכא דקה כשרה דהתפשטות ליחה היא ומ"מ בדיקה בעי דהיינו נפיחה ואם לא נפחה טריפה ואם היא סירכא עבה הו"ל בועא:

מדולדלת וטריפה וכן העלה השמ"ח מש"ז:

ס"ד ריאה שהיה עצם א' מונח עליה מבחוץ דבק בעורה לרחבה וקלף אותו ממנה ונפח ולא היה מבצבץ והכשירוהו מטעם שהבודקים אומרים שמצלעות הבהמה נקלף וידבק בריאה והט"ז חלק והטריף וכ' שכ"כ מהרמ"י והשמ"ח הקיל בהפ"מ וכן הפר"ח מקיל וכ"ז כשניכר שמן הצלעות הוא אבל אם ניכר שממקום אחר הוא כמו של עצם או של דגים ודאי לא גרע ממחט שנמצא בחלל הגוף מש"ז:

ס"ה ריאה שנמצא בה כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותו מעליה ואם הריאה תחתיו שלם ויפה כשר מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה מור"ם בהגה סוף הסי':

ס"ו ריאה שנמצא בה בשר בלוי וקלפוהו והיה תחתיו כמו צלקת דהיינו קמטים מורה א' הטריף דבעי' שיהיה תחתיו יפה והט"ז חלק עליו והכשיר ולפ"ד מ"ש אפילו אם נסרך לאותו בשר בלוי יש להקל בהפ"מ מש"ז וכ"ע שם דלפ"ד הט"ז בשר בלוי לא הוי ריעותא אמנם בשמ"ח ובל"י כתב דבשר בלוי הוי ריעותא ואם יש עוד איזה ריעותא הוי תר"ל עוד כתב בל"י אותם וזארצט"לין הנמצאים בריאה יש לקולפן ולראות אם הריאה שלמה תחתיהם ובדיקה זו מעכבת אפילו דיעבד לראות אם הריאה שלמה תחתיה ואז כשרה: ס"ז ריאה שנסרכה לכיס והסירכא מלאה דם עד שבמקום הסירכא לכיס נתמלא כל סביבו אותו מראה דם טריפה ואפילו אינו מבצבץ ולא מהני בזה מיעוך ומשמוש ט"ז סי' ל"ז סק"ג וכן הסכים:

המז"ה שם ע"ש ולפי הטעם שכתב הט"ז נראה דאפילו סירכא תלויה אם היא מלאה דם טריפה דדם אינו בא אלא מנקב שניקבה הריאה ומה שהזכיר נסרכה לכיס וכו' על מעשה שבא לפניו קאי ומעשה שהיה כך היה:

ס"ח סירכא הנמצאת בריאה על מקום חסרון כמו כף כפופה ולאו לגמרי ככף כפופה רק התחיל בצד א' להתרפאות הוי תרתי לריעותא כיון דהר"מ מטריף בחסרון אבל אם ע"י הנפיחה לא נראה שום חסרון והוה שוה לבשר הריאה כשרה ודוקא שנתמלא החסרון בחוץ ובפנים ולא היה בפנים תחת העור שום חלול וריק נו"ב ח"ב חיו"ד סי' כ"ג ועיין בטרפיות הבועות אות ח"י: ס"ט בהמה שנמצא בדופנה צלע א' שנקוב לאורכו ונכנסה בו קצת מהאונה והיא סרוכה עמו ועם הבשר שאחורי הנקב מהרש"א ז"ל בס' משד"ר בלוח הטעיות דרי"ד כתב כיון דאיכא נקב בצלע ודאי ע"י מכה הוא ואפילו צדדי הנקב חלומים ותלי' הסירכא בדופן כדין מכה בדופן דתלי' ושוב הביא דברי הכנ"הג שאין נר' מדבריו כן ותמה עליו ע"ש:

ע' סירכא שחתכוה או נטלת ע"י מיעוך וכשנטלה נטל גם מקרום העליון עמה ועדין קרום התחתון שלם כולו ונפחוה ואם בצבצה טריפה דהוי תר"ל הסירכא ריעותא ונטילת קרום העליון ריעותא דבגמ' ס"ל לשמואל ניקב קרום העליון טריפה ואע"פ שאין הלכה כן מ"מ הוי ריעותא וחיישי' שמא ניתק קודם שחי' וכן אם נמצא נקב בקרום העליון תחת הסירכא הוי תר"ל מש"ז סקי"ח וכן ראיתי שכן הסכימו כמה מרבני:

אשכנז ועיין בס' לבושי שרד וס' גבעת שאול:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה