אור ברסלב
עיני הכהן סימן טו

עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן טו

סימן יד

דיני אטום ויבש בריאה:

א' ריאה שנמצא בה מקום אטום כ"ש שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה מביאין סכין וקורעין סמוך ממש למקום האטום אם נמצא בו ליחה מותרת שמחמת הליחה לא נכנס בו הרוח ואם לא נמצא בו ליחה נותנים עליו מעט רוק או תבן או נוצה אם נתנדנד כשרה שהרי הרוח בא שם ואם לאו טריפה ל' הר"מ ופ' מרן בש"ע סי' ל"ו דין ט' וכתב הב"י בשם הרוקח דה"ה אם נמצא בו דם עכור או בשר נרקב הוי כמו ליחה וכשרה וכ' עוד בשם מ"כ שלא יקרע כדי לבדוק הבדיקה הנז' אלא הקרום בלבד וכתב מור"ם בהגה ע"ש וכתב הט"ז דמדברי הרשב"א והטור נר' דקורעין מקום האטום ממש ולא סמוך לו כדכ' הש"ע וגם לא הקרום בלבד וכ"ד רש"ל וגם הט"ז נר' שדעתו כן אבל הפר"ח הסכים דאין לחתוך אלא הקרום וצריך שיחתוך ע"ג האטום ממש ולא סמוך לו וכ"כ בשמ"ח ע"ש:

ב' כתב מהרי"ו שאם חוט אדום נמשך מעט במקום האטום אז ודאי אטום הוא וא"צ בדיקה אחרת וטריפה אבל אם החוט לבן אז צריך לנקוב החוט ולבדוק ועיין בד"מ וכתב הפר"ח דליכא פסידא בדבר לבדוק בכל גוונא דאי מבצבצה כשרה:

ג' בבדיקת האטום יתן בתחילה הריאה במים פושרין או יתן מים פושרין תוך הקנה וינענע אותה או ימשמש הרבה במקום האטום וישפוך אח"כ מה שבתוך הקנה ואם עולה אח"כ בנפיחה כשרה ואפילו כבר נחתכה הריאה אם יכול לבדוק ע"י:

שפופרת שימלא מקום האטום בנפיחה כשרה מור"ם בהגה מדברי הראשונים וכ' השמ"ח שצריך שלא יהיו המים חמין וגם שלא להשהות הפושרין בתוכו הרבה ועל המשמוש כ' הכנ"הג הגהב"י אות ע"ט דיש מי שעירער ודחה דבריו: ד' טעם פיסול האטום כ' הרמב"ם משום דחיישי' לנקב ורש"י כתב דהוי לקותא וכל לקותא מטעם נקב והרשב"א כתב משום דכשיש בה אטום אינה יכולה לרחף על הלב והנ"מ בין הטעמים יתבאר לקמיה:

ה' במה יודע האטום מטינרי דכשרה כתב רש"י דטינרי מראהו מראה מוגלא אבל אטום אינו משתנה ממראה ריאה ופ' מור"ם בהגה וכ' מור"ם בתשו' סי' ו' דאפילו אין בו שום לחלוחית כיון דמראהו מראה מוגלא הוי טינרי וכשר דלא כמהרש"ל שכ' דטינרי היינו קשה ויש בו ליחה קצת אבל אם אין בו ליחה היינו אטום ע"ש וכ' בשמ"ח דאפילו אינו קשה במשמושה הוי אטום כיון דמראה ריאה הוא ואינו עולה בנפיחה ע"כ השמ"ח דאם קשה במשמוש חיישי' לאטום ובעי נפיחה:

כתב הראב"ד בס' תמ"ד סי' י"א דאטום בריאה היינו כשהוא מצד זה לצד זה אבל אותן סלעים שהן בצד אחד של הריאה ומצד אחר אינן כשרה שהרי עולה בנפיחה מצד א' והצד האחר עולה עמו והביא ראיה מיבשה והפ"ת דחה ראייתו והסכים דאין לסמוך ע"ז ע"ש וכ"נ מדברי הר"מ ופ' מרן בש"ע שכתבתי לשונו לעיל שפ' דפיסול האטום אפילו בכ"ש וכן הסכים התב"ש דלא כהפר"ח שכ' דראוי לסמוך ע"ס הראב"ד ע"ש וכ"כ הכנ"הג הג"הט אות ל"ג דאטום הוי אפילו בכ"ש וכתב:

שכ"ד הראב"ד בס' תמ"ד ע"ש ובאמת שכ"כ בס' תמ"ד שם מתחילה אבל אח"כ כ' דממה שראה נוהגין שמכשירין בסלעים ש"מ דאטום היינו מצד זה לצד זה והביא ראיה לדבר מגמ' גבי יבשה ועיין להכנ"הג שם אות ל"ד ובהגהב"י אות ע"ט:

כתב התב"ש דטרפיות האטום בין בסומכיה בין בקולשיה דריאה:

ו' כתב הכנ"הג הג"הט אות ל"ה משם הר"י סמוט שאם מקום האטום גדול צריך לחתוך בהרבה מקומות ובשם מהרע"י כתב שצריך לקרוע כל מקום האטום ולא סגי כשיקרעו במקום א' דאולי המקום האטום הוא מצד אחר:

ז' כתב הלח"מ בפ"ז מה' שחיטה היכא שיש במקום האטום סירכא לדופן נהגו להפריד הסירכא מעל מקום האטום ובודקין אותה במים אי מבצבצה טריפה ואם לא בצבצה קורעין אותו המקום שלא נתפח אם נמצא שם ליחה טריפה שמחמת הליחה ודאי לא בצבצה והרי יש שם סירכא והוי נקובה ואם אין שם ליחה אז בודקין אותה במים פעם אחרת אי מבצבצה כשרה וא"ל טריפה כדין מקום האטום ומורי קרא תגר על המנהג ע"כ וכתב הכנ"הג הג"הט אות ל"ו דאם הסירכה מחיתוכי דאוני לדופן אזי לא איכפת לן בסירכא דקי"ל דופן סותמתה וכשרה וא"צ אלא בדיקה כדין האטום בלא סירכא ובשם בדיקות אחרונים כ' דנהגו דא"צ נפיחה כלל אם הסירכה ע"פ כל מקום האטום דלא יהיה אלא ניקב הרי דופן סותמתה וכשרה וכת' עליהם דלא יתכן ד"ז אלא להסו' דטעם האטום משום נקובה אבל למ"ש הרשב"א:

משום דאינה יכולה לרחף על הריאה לעולם צריך בדיקה משום אטום כדין האטום בלא סירכה ועיין להתב"ש אות נ"ח:

ח' אפילו האידנא בקי' בבדיקת האטום כנ"הג שם ובהגהב"י אות פ"א: ט' אטום בריאה ומכה בדופן וסירכא ממקום האטום למכה תלי' שהסירכא באה מן המכה ובודקין האטום כדינו אם בצבץ כשרה ואפילו נמצא מוגלא במקום האטום כנ"הג שם:

י' במאי דקי"ל דאם נמצא במקום האטום ליחה כשרה הוא אפילו יהיה המוגלא באמצע הריאה או בסמפון א' למטה חותכין עד שם וכשרה מפני שהמוגלא סותם הרוח אפילו מלמטה כנ"הג שם אות ל"ז בשם הר"י סמוט: י"א אם דומה לבועות לא מקרי אטום לבוש והכנ"הג הגהב"י אות ע"ו: י"ב אם יש בועא או סירכא תלויה ע"ג האטום לטעם רש"י והר"מ הוו תרתי לריעותא וטריפה אבל לטעם הרשב"א לא הוו תרתי לריעותא שאין שניהם מעידין על ענין אחד שהאטום מעיד על הלב והבועא מעידה על הריאה תב"ש מ"ז:

י"ג אם קרעו האטום ולא נמצא ליחה באטום עצמו אבל נמצא ליחה באמצע הריאה רחוק מן האטום כתב המ"ז אות י"ז דנ"ל דטריפה דלא כדמשמע מדברי הכנ"הג ע"ש:

י"ד אם אונה שלמה או רובה או אומה שלמה או רובה אטומא אפילו קרעוה ונמצא מוגלא:

במקום האטום בעי' שתהיה המוגלא עתידה לצאת בחייה ובודקין אותה ע"י שמניחין אותה בפושרין ומשמוש במקום האטום גם נותן פושרין לתוך הקנה ושופך אם חזרה לקדמותה כשרה ואם לאו טריפה התב"ש אות פ"ג:

ט"ו ריאה שקשה כעץ במשמושה טריפה ש"ע דין יו"ד וכתב השמ"ח אות כ"ד דאפילו במשהו ממנה שקשה כעץ טריפה ול"ד ליבש מקצתה דהתם אין בו לחלוחית אבל הכא יש בו ליחה אלא שקשה כעץ ול"ד לטינרי דהתם מראה מוגלא והכא מראה ריאה:

ט"ז קלה כעץ טריפה רוקח ופ' מור"ם בהגה שם וכהט"ז דאין מציאות לטרפיות זה דכל הריאות קלות והש"ך כתב דהיינו כעץ נרקב והפר"ח כ' דהיינו דרואין אותה שקלה יותר משאר הריאות וכ"כ השמ"ח:

י"ז ריאה שנתמסמסה דהיינו שנמצאת שלמה וכשתולין אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות טריפה ש"ע דין י"א וכתב דאפי' כשנופחין אותה והיא שוכבת עולה בנפיחה אם כשמעמידין אותה ונופחין אותה תפול חתיכות טריפה וכתב הפר"ח אף אם לא תפול אם הגיעה ללקותה שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי טריפה וכתב השמ"ח כיון שאינן בקי' בבשר שהרופא גוררו כל שרואין אותה שרכה ליפסק חיישי' למסמסה ועיין להכנ"הג הג"הט אות מ':

י"ח ד"ז דמסמסה ל"ד בריאה אלא ה"ה בכל דבר שניקב או ניטל פוסל רש"ל הביאו הרב כנ"הג שם אות ט"ל:

י"ט ריאה שנפחוה ונפלו ממנה חתיכות חתיכות ונפחוה בחוזק עד שנפל כל בשר הריאה וראו שהיה סנים הריאה קרום חדש על הריאה כשרה הגהת מהרי"ו והביאו הפר"ח והאחרונים:

כ' ריאה שנמצאת נפוחה כחריות של דקל אוסרין אותה מס' ש"ע דין י"ב וכ' הפ"ת אפילו כשנופחין אותה עייל בה זיקא טריפה וכתב הכנ"הג הגהב"י אות פ"א בשם הר"י פיגון ז"ל אנן לא ידעי' שיעור אחריות של דקל אבל המופת כשמוצאין ריאה שהיא נפוחה. אז יחזור הטבח לנופחה נפיחה אחרת ואם בנפיחה זו תסדק הריאה זהו הוראה שאינה יכול' הבהמה בחייה לנפוח הריאה ואינה מניפה על הלב וטריפה:

כ"א ריאה שיבשה אפילו מקצתה טריפה והוא שתהיה נפרכת בצפורן ש"ע דין י"ג וכ' בהגה אם משרטט בצפורן על בשר הריאה ונראה השרטוט בתוכה נק' יבש וטריפה וכתב הפ"ת דאם לא הגיע לזה אפילו לא עייל בה זיקא כשר דל"ד לאטום וע"ל בדיני אטום וכתב השמ"ח אות כ"ח אם חוזר השרטוט מעצמו לאט לאט אע"פ שאינו חוזר לאלתר כשרה ואם חוזר וע"י משמוש ידים או נפיחה יתירה טריפה וכתב עוד אפילו יבש כ"ש ואפילו כשנוקב אותו מוצא דם טריפה ואם יש חשש יבש או קמ"ט ונפחה ונקרע הקרום אצל המקום טריפה ש"ך שמ"ח:

כתב המג"א ר"סי תרמ"ח ריאה שכמושה כולה טריפה אבל מקצתה כמוש כשרה ע"ש:

כ"ב צמקה הריאה דהיינו שאינה נפרכת בצפורן היינו חרותא ואיתא בגמרא דנ"ה:

חרותא בידי אדם דהיינו ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה טריפה ואם בי"ש דהיינו ששמעה קול רעמים או ראתה זיקים וכיוצא בזה כשרה ואם ע"י הבריות דהיינו ע"י שאגת אריה וקול שחל וכיוצא בזה איפליגו רשב"א ורבנן דרבנן מכשרי ורשב"א מטריף ופ' הצד"ל והרע"ב כרשב"א אבל כל הראשונים פ' כרבנן דכשרה וכ"פ מרן בש"ע דין י"ד וכ"פ כל הפו' וכ' דבעי' צמקה כולה הוא דבידי אד טריפה ורש"ל כ' דה"ה רובה והסכימו לזה האחרונים דלא כהב"ח שכ' דה"ה מקצתה ואיתא עוד בגמ' רבב"ח אשכח במדברא הנהו דיכרי דצמקה ריאה דידהו אתא שאיל בי מדרשא א"ל בקייטא אייתי מישכלי חוורי ומלינהו מיא קרירי ואנחנהו מע"לע אי הדרא בריא בי"ש וכשרה ואי לאו טריפה ובסתווא אייתי משכלי שחומי ומלינהו מיא פשורי ואנחנהו מע"לע אי הדרן בריא כשרה וכתב הרשב"א דבעי' שיהיו פושרין כל מע"לע ופירש"י משכלי חוורי כלי חרס לבן ומשכלי שחומי כלי חרס שחורין ל"א חוורי של חרס שחומי של נחושת והר"מ כתב בזמן הקור בכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלין ובזמן החום בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שישארו קרים וכ"פ מרן בש"ע דין ט"ו וכתב הר"ן דאם בידי אדם טריפה ואינו מועיל שום בדיקה ואם בי"ש א"צ שום בדיקה ואם הוא ס' אם ב"א או בי"ש ובידי הבריות אזי עושין הבדיקה הלזו אבל הרשב"א בחי' נסתפק אם אירע לה דבר בי"ש כגון שידענו ששמעה קול רעמים אם צריך בדיקה מי אמרי' שמא לא הרגישה בהם והצמוק בא מתחת ידי אדם וצריך בדיקה ולא אמרי' נשחטה בחזקת היתר עומדת כיון דבודאי נעשה מחיים א"ד גם בזה אמרי' בחזקת היתר וספיקא:

להחמיר ובס' שש"א כתבתי שכ"נ גם מהר"מ והרי"ף וכ' עוד אם לאלתר שחטוה ובדקוה ודאי לא תלי' ברעמים דבזמן מועט אינו מגיע ללקותא זו דצמקה כולה ומדברי מור"ם בהגה נר' דפ' כדעת הרשב"א דבי"ש צריך בדיקה ובסמוך אכתוב לשונו אבל רש"ל והביאו הש"ך פ' כדעת הר"ן וכתב ומיהו היכא דבדקוה ולא חזרה לבריאותה לכ"ע טריפה דמוכחא מילתא דמקודם לכן הפחידוה בידי אדם וכ"פ הט"ז כהר"ן דבי"ש א"צ בדיקה ומיהו אם שחטוה לאלתר גם הר"ן מודה ודוקא היכא דשחטוה אחר יום או יומים הוא דכ"כ הר"ן וכתב הפר"ח דאם צמקה ע"י חולי נמי הוי כבי"ש וא"צ בדיקה וכתב הפ"ת דמ"ש אי הדרה בריא כשרה אפילו הדר בריא חציה כשרה ובמקצתה מסתפק ודעתו להכשיר להלכה ולא למעשה ועיין שמ"ח אות ל' וכתב מור"ם בהגה ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו כי אין אנו בקיאין בכ"ד דבעי בדיקה ואם נר' שבא לו בי"ש אין להכשיר בלא בדיקה זו ובזה יש לסמוך על בדיקתנו ע"כ וכתב הפר"ח דאין טעם לזה אלא דיש לסמוך האידנא על בדיקה זו ואי הדרה בריא מה יש לחוש עוד וכ"כ הש"ך בשם א"ר ואם נראה שבא לה בי"ש כבר כתבתי דעת הט"ז והש"ך והפר"ח דא"צ בדיקה כדעת הר"ן וכתב הכנ"הג שכן הסכמת האחרונים אבל התב"ש הסכים לדעת מור"ם בהגה: כ"ג אם צמקה אונה שלמה כתב הג"א בשם בה"ג דטריפ' אך מניחין אותה במים וממשמשין בה או יתן מים לתוך הקנה אם תחזור לבריאתה כשרה ואם לאו טריפה והביאהו הש"ך והאחרונים והסכימו לד"ז וכ' השמ"ח אות ל"ג דהכא לא מהני שהייה בפושרין:

מע"לע גם אפילו בידי אדם מהני בדיקה זו באונה שלמה עוד כתב באות ל"ד דבזה רוב האונה ככולה ואפילו נשאר בהני מיעוט כט"ד לא מהני: כ"ד הא דבי"ש ל"ב בדיקה לדעת הר"ן ואחרונים היינו דוקא שראינו שנבהלה ונרתעה לאחוריה בשומעה קול הרעם אבל בשמיעת קול הרעם לבד בעי בדיקה כ"נ מדברי רש"ל וכ"כ בתב"ש ושמ"ח ע"ש והכנ"הג הגהב"י אות צ"ד כתב שגם הרשב"א לא נסתפק אלא בלא נבהלה ועפי"ז כתב דהרשב"א והר"ן לא נחלקו בדבר ע"ש:

כ"ה בבדיקת פושרין הנ"ל א"צ שיהיה פי הקנה לחוץ אלא אפילו יבואו המים בתוכה אינו מזיק וצריך שתחזור מאליה ע"י בדיקת הפושרין ולא ע"י משמוש ומיעוך ואם באה במים חמין או קרים זמן מה קודם בדיקה. לא מהני לה שוב בדיקה ובבדיקת הפושרין הנ"ל אם נזהר שיהיו פושרין כל מע"לע אין קפידא בכלי הנ"ל שמ"ח אות ל':

כ"ו אם נרתעה ונבהלה בי"ש ושוב אחר יום או יומים נבהלה בידי אדם ושחטוה מיד ל"מ בדיקה ואין אומרים דאינה מתקלקלת כ"כ לשעה קלה להקל השמ"ח אות ל"ב וע"ש בתב"ש ורש"ל בס' צ' כתב דגם זו בבדיקה סגי והכנ"הג הגהב"י אות צ"ה נסתפק בזה והפר"ח כתב דמהני בדיקה בכה"ג ע"ש סקל"ה:

כ"ז אם הפחידה אדם ע"י שאר בריות כגון שיסה בה את הכלב או רדפה אדם לראשי צוקין ויראה שתפול וכיוצא או שירה בה קנה השריפה ולא ידעה ממי יצא הו"ל כבידי אדם שמ"ח אות ל"ב:

כ"ח אם אדם גרם לה החולי כגון שהלעיטה דבר שיגרום לה החולי כתב השמ"ח שם אין לי ראיה ברורה להתיר כל שיש תפיסת ידי אדם בגורם ההוא ע"כ וכ"מ בירושלמי בפ' הערל גבי פצוע דכה דבידי שמים כשר אמרו אם עלה חטטין והוא מחכך בה ועי"כ חלה הוי כבידי אדם וע"ש לה' קרבן העדה ועיין להפר"ח שלמד כאן דינא דע"י חולי מפצוע דכה ע"ש:

כ"ט כתב הכנ"הג הגהב"י אות צ"ה י"ל דלא כ' הרשב"א דאם בי"ש ולאלתר שחטוה בעי בדיקה אלא דוקא בשמעה שאגת אריה ולא ראתה אותו אבל אם ראתה אריה רודף אחריה הבעיתות כ"כ חזק ובשעה מועטת מתקלקלת וה"ה בשמעה רעמים וזועות ע"ש שדקדק כן מלשון הרשב"א:

ל' כתב הכנ"הג שם אות ק"ב יראה לי דכמו שבימות החורף צריך שיהיו פושרין כל מע"לע כן בימות הקיץ צריך שיהיו קרים כל מע"לע:

ל"א שיעור חמימות הפושרין הוא כחמימות הרוק כ"כ הש"ך בה' נידה סי' קפ"ח והביאוהו האחרונים ועיין להכנ"הג הג"הט אות מ"ד ע"ש:

ל"ב באונה שלמה שכתבתי אות כ"ג הבדיקה ההיא מהניא אפילו האידנא דלא בקי' בבדיקה לכ"ע כנ"הג שם:

ל"ג צמקה הורדא אף להמכשירין חסרה הורדא יש להסתפק בדבר המש"ז אות ך' וכש"ד אות כ"ט וסיים עלה דאינו אומר בה לא איסור ולא היתר ע"ש:

תוכן העניינים

עיני הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה