עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ע · ענף א
א
תשובה בעז"ה. מתחילה נבאר מה דמבואר בח"מ סי' רפ"ד סעי' ה' מי שטבע במים שאין להם סוף ואבד זכרו אף ע"פ שאין משיאין אשתו לכתחילה הרי היורשים נוחלים ע"פ כו' שלא החמירו בדברים אלו אלא מחמת איסור כרת. אבל לענין ממון כו'. ולכאורה יש להעיר בכ"ז דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב משום דחזקת ממונא עדיף א"כ אמאי סמכינן הכא על הרוב דהא משאל"ס לא עדיף מרוב גמור ואיך מוציאין מחזקת המוריש. ועיין בתשובת חכם צבי סי' כ"א שכתב דלהוריד היורשים בנכסי המוריש הוי זה כעין הוצאת ממון וכמו דמבואר בסי' רפ"ד סעי' ב' דאין היורשים נוחלים עד שיביאו ראי' שמת מורישן. ובאמת אינו קשה כלל לפמש"כ ביאור הגר"א זצ"ל בח"מ סי' רפ"ד ס"ק ו' ועיין באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ה עכ"ל. ושם באה"ע כתב הגר"א זצ"ל בס"ק קט"ז דלכן גובה כתובתה בנפל למים שאל"ס אף שאסורה להנשא דאף דקיי"ל כשמואל דלא אזלינן בתר רובא. רק ברובא דשכיח אף שמואל מודה כו' עכ"ל. וכעין זה הוא בתוס' סנהדרין ד' ג' ד"ה דיני ממונות כו'. ולולי זה יש לדון לפמש"כ השב שמעתתא שמעתא ד' פ' כ"ד דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב אין זה רק נגד מוחזק ממש. אבל היכא דאינו מוחזק אלא דיש לו חזקת מרא קמא שפיר מהני רוב להוציא אף נגד חזקת מ"ק וה"ה בקרקע נמי דחזקת בעלים אינו רק מצד חזקת מ"ק עכ"ל. א"כ לפ"ז יש לדון בהוצאת ממון מחזקת המוריש דהא לא שייך בזה מוחזק דהא המוריש אינו תפוס בהם דהא אינו כאן. אלא מצד חזקת מ"ק שייך למידן בזה דכיון דהוחזק הממון מתחילה בחזקת המוריש ועכשיו רוצים יורשיו לירד לנכסיו הוי זה נגד חזקת מ"ק דהוחזק להמוריש דהי' בעלים הראשונים ומהני רוב בזה דהא נגד חזקת מ"ק סמכינן על רוב. א"כ אף היכא דלא הוי רוב גמור כ"כ ג"כ סמכינן על רוב להוציא מהמוריש:
ב
אמנם דברי הש"ש הנ"ל אינם ברורים כ"כ. דהנה הטורי אבן למגילה באבני מילואים ד' ג' הקשה על הא דדיינינן דין מוקף חומה שאנו דנין בא"י מטעמא דאזלינן בתר רוב עיירות שקדמו הקיפן לישיבתן ול"ח דלמא ממיעוט היא. ותי' דה"מ דאין הולכין בממון אחר הרוב היכא שהוא מוחזק כו'. ואע"ג דקיי"ל קרקע בחזקת בעלים עומדת מ"מ הא מכירה גמורה היא וכבר יצא ע"י מכירה גמורה מחזקת בעלים לפיכך ל"ח למיעוטי עכ"ל. וכעין חילוק של הטורי אבן הנ"ל ראיתי להמשנה למלך פ' ט"ו ה' טוען ה' י"א שכתב ג"כ לחלק היכא שהי' מכירה וודאית רק דנסתפקנו אם הי' תנאי או לא דכה"ג ס"ל להרשב"א דלא מוקמינן בחזקת מ"ק ע"ש. וכ"כ הקצוה"ח בקונטרס הספיקות כלל ז'. אך י"ל שא"ה דתנאי מילתא אחריתי. עכ"פ חזינן דס"ל להטורי אבן דנגד חזקת בעלים ראשונים דזהו מעין חזקת מ"ק לא מהני רוב רק דשאני בבתי ערי חומה דהי' מכירה ברורה לפנינו ואיתרע חזקת מ"ק. וכן מצאתי להקצה"ח בקונטרס הספיקות של אחיו בכלל ו' אות י"א שנסתפק ג"כ אי מועיל רוב נגד חזקת מ"ק. ולסוף הכריע בלא ראי' מוכרחת דגם נגד חזקת מ"ק לא מהני רובא ע"ש. ויש לדון עפ"ז בהא דח"מ סי' רי"ח סעי' י"ט דהולכין שם אחר לשון רוב אנשי המקום כו'. והא בריש פ"ג דב"ק לא אמרו כן גבי חביתא. ועיין בשמ"ק לב"מ ד' ע' בפועלים דאיכא דמתגרי רובא כו' דאין הולכין בממון אחר הרוב כו' וקצרתי:
ג
ולענ"ד נראה להוכיח כשיטת הטורי אבן ודלא כהש"ש. מהרא"ש קידושין פ"ב סי' ח' גבי נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה וניסת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה. ורב אסי אמר אינה אוכלת כו' ומודה רב שאם מתה אינה יורשה כו'. וכתב הרא"ש שם דאף אם הוא מוחזק בנכסים אינה חזקה דנכסי קיימי בחזקת יורשי האב כו'. ואם היינו מפרשים לפי שרוב פעמים אין האב מוחה מסתמא כו' הילכך אכלה בתרומה דאזלינן בתר רוב ובממונא לא אזלינן בתר רובא כו' עכ"ל והא התם יורשי האב אינן מוחזקין בנכסים. והא דמוקמינן הנכסים בחזקת יורשי האב אין זה אלא כעין חזקת מ"ק משום דהוחזק נחלה באותו שבט כמבואר בב"ב ד' קנ"ח. וכמש"כ הרא"ש ביבמות פ"ד סי' ח' דלכן הקרוב ודאי יורשו משום שהוחזקה נחלה לאותו שבט ע"ש. א"כ מה דיורשי האב מקרי מוחזקין אין זה אלא מצד חזקת מ"ק. ואדרבה גרוע קצת מכל חזקת מ"ק דבכל חזקת מ"ק הי' לבעלים ראשונים מכבר זכות באותו הממון. משא"כ ביורשי האב לא הי' להם מעולם זכות בהנכסים רק מצד דהוחזקה הנחלה להם מתחילה מקודם לידת הספק בחזקתם. א"כ לא עדיפא מכל חזקת מ"ק. דמוקמינן בחזקת מ"ק מצד דהוחזק מתחילה בחזקתו. ואפ"ה כתב הרא"ש דלא מהני רוב בזה כיון דסותר לחזקת מ"ק. אלמא דס"ל להרא"ש להדיא דחזקת מ"ק עדיף מרובא. וכדס"ל להטורי אבן והקצה"ח בקונטרס הספיקות הנ"ל ודלא כהש"ש:
ד
וראיתי להקצה"ח בסי' ר"פ ס"ק ב' שהביא בשם התה"ד שכתב דלכן בספק אם ניתן לה בן לא חיישינן שמא ילדו דאף דאיכא רוב נשים מתעברות ויולדות עכ"ז לא חיישינן שמא ילדו משום דאין הולכין בממון אחר הרוב ושאני חזקת ממון דהממע"ה ורובא לא מקרי ראי' ודומה להך דפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלוק כו'. וכן בנ"ד אשר האח הגדול לפנינו לירש את אחיו ואינו ידוע שום קרוב לירש יותר ממנו. א"כ אי לא משום רובא הי' הנכסים בחזקתן ואין כח ברוב להוציא ממון מחזקתו כו' עכ"ל התה"ד. והקצה"ח השיג על התה"ד ע"פ מה שכתב בש"ש שמעתא ו' פ"ז דהא דלא אזלינן בתר רוב בממון אין זה אלא במוחזק ממש. משא"כ בספק שנסתפקנו בקרקע אם מכרו מ"ק או לא שפיר מהני רובא. משום דמ"ק לא עדיפא מחזקת א"א דמעיקרא כיון דהשתא אין אדם מוחזק בה וע"ש. א"כ ה"נ אע"ג דהוחזק נחלה באותו שבט כל שאין אדם מוחזק בה מהני רובא עכ"ל הקצה"ח. ולענ"ד הנכון עם התה"ד דהא להדיא כתב כן הרא"ש בקידושין אשר הבאתי לעיל שכתב גבי ספק אם הבעל יורש או יורשי האב דכיון דמספק מוקמינן בחזקת יורשי האב לכן אף על רוב לא סמכינן להוציא מחזקת יורשי האב. והא התם אי נימא דהוי נישואין גמורין א"כ אין יורשי האב יורשים כלל. ואפ"ה לא מהני רוב להוציא מחזקתן. כש"כ בנידן של התה"ד דהאח גדול יורש לכה"פ מחצה ואיכא עליו שם יורש גבי אי נימא דאיכא בן קטן במדה"י. דודאי לא מהני רוב להוציא מן מה דהוחזקה הנחלה בחזקת האח הגדול. א"כ שפיר כתב התה"ד. ומדברי התה"ד הנ"ל מוכח ג"כ דס"ל כשיטת הטורי אבן הנ"ל ואחיו של הקצה"ח בקונטרס הספיקות הנ"ל. ומה שהוכיח הקצה"ח שם מדברי הרא"ש פ"ב יבמות שכתב בשם רב נטרונאי גאון בהי' לו שפחה והוליד ממנה בן דאם הוא ת"ח או אדם כשר ה"ז ירשנו. ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל וכן פסק בשו"ע ח"מ ס"ס רע"ט. אלמא דגרוע מרוב דהא לא סמכינן ע"ז באיסור. ואפ"ה מוציאין ממון ממה דהוחזק הנחלה בחזקת היורשין ודאין עכ"ל הקצה"ח אין זה ראי' כלל לפמש"כ המ"מ פ"ד ה' נחלות. דשאני בירושה דבידו להנחילו למי שירצה והעמד חזקת כשרות נגד חזקת שפחות ונשאר דין מיגו כו'. והובא דברי המ"מ הנ"ל בבאר הגולה סוף סי' רע"ט: