עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן סח · יג
ואף דע"פ דין יש לו זכות דרך לילך להעליה בע"כ מיירי דנותן לו דרך במק"א אך דהיא ארוכה. והדרך שבתוך בית היא דרך קצרה. וע"כ לולי הטעם דהיזק ראיה היה יכול לילך בהדרך שבתוך הבית בע"כ דהלוקח ולא הי' יכול לדחותו שילך בדרך אחר לפי שהדין הוא דנוטל הדרך לאותו הדרך שהי' שם מלפני המכירה והקצרה ולא לדחותו לדרך אחר הארוכה או בעקלתון. ולפ"ז יהיה מזה ג"כ סייעתא למה שנתבאר לדינא דאינו יכול לדחותו לדרך עקלתון וארוכה רק דנוטל לאותו דרך שהי' שם מקודם המכירה וקצרה. ועכ"ז יש לדחות זה הראי' לפי דיש לפרש דלא כהפני משה דפירש דהי' מעכבין עלי' שלא ליכנס ולצאת דרך הבית. אלא יש לפרש דמיירי דהתנה בפירוש שיהיה לו הדרך בתוך הבית. או דאין לו דרך אחרת. אך הירושלמי מיירי דמיחה לו שלא יהיה יושב בתוך הבית בעת שיהי' הולך דרך שם. וכמבואר בסי' קנ"ד סעיף ג' דאסור להסתכל בבית חבירו. ולכן אף דנימא דהי' תנאי בפירוש שיהי' נכנס ויוצא דרך בית חבירו מ"מ יכול למחות לו שלא יהי' יושב בדרך הלוכו דרך בית חבירו דאף דיש לו רשות לעבור דרך הבית מ"מ אין לו רשות להיות יושב שם ולהסתכל בבית חבירו. וכן הדין הוא במה דמבואר בסי' קס"ט סעיף א' דבחדר נכנס שם בין ביום ובין בלילה. עכ"ז אין לו רשות לישב בבית חבירו מה"ט. וכן הוא פשט לשון הירושלמי דאמרי עליל ויתיב לי' עלי' כו' וכן אמרו דלאו כל כמינך מיעל ויתיב עלי'. הרי דעיקר הקפידא היה על הישיבה בבית אחר. אבל לא על עצם הליכתו דרך הבית. וע"כ י"ל דהי' תנאי בפירוש שיהי' לו דרך בבית חבירו או דאין לו דרך אחר. ונדחה הוכחתי מהירושלמי הזה: