עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן סז · ה
והרציתי הדברים הללו לפני בני הגאון מו"ה צבי נ"י ואמר לי כי אף דנימא דקונם חל על דלשב"ל מ"מ הדין נותן דיכול לחזור מקודם שבאו לעולם וכמו דמצינו לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל דחוזר מקודם שבא לעולם כמבואר בב"מ ד' ס"ו ע"ב. וע"כ אף באסרן לנכסיו על המלוה מקרי איתא בתשלומין אם יחזור בו מקודם שבאו לעולם ולכן מקרי איתא בתשלומין דהא מצי לחזור בו ומצוה לחזור בו בכדי שיקיים העשה דתשלומין. וגם הא הוי התראת ספק דשמא יחזור בו והאריך בזה. אכן לדעתי נראה דאם קונמות חל אף על דבר שלא בא לעולם או דנימא דאדם מקדיש דשלב"ל דאז הדין נותן גבי הקדש דלא מצי לחזור בו מקודם שבא לעולם ושאני בהקדש ממכירה בזה וראי' לזה מן הא דכתובות ד' נ"ט ונדרים ד' פ"ה דריו"ח בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו לחזור. ואי נימא דיכול לחזור מקודם שבאו לעולם א"כ הא יש לה עצה דתחזור בה מקודם שיבאו לעולם מעשה ידי' ואז תהי' יכולה לחזור אליו. וע"כ מוכח דאין לה עצה לחזור בה מקודם שיבאו לעולם וע"כ תהי' אסורה לחזור לו אם לא יפר. א"כ בין אם נימא דהקונם שלה חל על מעשה ידיה משום דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכמו דאמרו בקידושין ד' ס"ג מקודם ובין אם נימא דשאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כו'. על כל האופנים הללו מוכח דאינה יכולה לחזור אף מקודם שבאו לעולם. והסברא בזה הוא כעין הך דנדרים ד' כ"ט ע"ב דבאמר לאחר ל' יום עולה דאף למ"ד חוזר הכא שאני דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי. ועיין בר"נ לנדרים שם ומש"כ שם בשם הרשב"א. ובפי' הרא"ש שם ולפירוש הרא"ש דפירש דזה הוא משום מוצא שפתיך ולא מצי למיהדר בי'. ולפ"ז שייך כן גם בקונמות. ועיין בנתיבות סי' רנ"ה ס"ק ב'. והדברים ארוכין ועת לקצר: