אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן סז

סימן סו

א

בח"מ סי' קי"ז סעי' ז' ברמ"א ואפילו בקדושת הגוף לא יכול הלוה לאוסרן על המלוה כו' ויש חולקים כו'. וזה הוא פלוגתת הראשונים. דהתוס' בכתובות ד' נ"ט ע"ב ד"ה קונמות כו' דאינו חל הקונם לפי דאלמוה לשעבודא דב"ח כו'. וכ"כ הרא"ש שם. דמשום נעילת דלת אלמוה רבנן לשיעבוד דבע"ח שלא יוכל לאסור על הבע"ח. והר"נ בכתובות שם הביא שני שיטות החולקים בזה דחד שיטה ס"ל דחל הקונם אלא דכייפינן להלוה דיהיה מיתשל על נדרו:

ב

והנה מן סוגיא דמכות ד' ט"ז יש מקום להוכיח כהסוברין דאינו חל הקונם והוא דאמרו התם אין לנו אלא זאת ועוד אחרת כו' אונס שגירש כו' כגון שהדירה ברבים כו' דמדירה ע"ד רבים כו' ותו ליכא והא איכא גזל כו' התם כיון דחייב בתשלומין כו' ובתוס' שם ד"ה התם איכא בתשלומין. כששרפו וחייב ממון הילכך לא משכחת בי' בטלו דכל אימת דיש לו ממון לא ילקה עכ"ל. ויש להקשות לשיטת הסוברין דחל הקונם של הלוה לאסור נכסיו על המלוה אלא דכייפינן לי' למיתשל על נדרו. והתם במכות הי' ס"ל לסוגית הש"ס שם מתחילה דנדר ע"ד רבים אין לו התרה אף לדבר מצוה ולכן הי' ס"ל שם דמשכחת בטלו באונס שגירש בהדירה ע"ד רבים אף דהוי במקום מצוה רק לבסוף הסוגיא שם מסקי דלא משכחת זה באונס שגירש לפי דיכול להתיר נדרו אף בהדירה ע"ד רבים משום דלדבר מצוה יש לו התרה וכדקיי"ל כן לדינא. אבל מעיקרא בכולי הסוגיא שם הי' ס"ל דאף לדבר מצוה לא מועיל התרה בנדר ע"ד רבים:

ג

א"כ לפ"ז תקשה דאמאי לא חשב את הגוזל ושרפו דמשכחת בבטלו. ומה דמשני התם איתא בתשלומין הא משכחת לה בנדר בקונם על הנגזל דקונמות קדושת הגוף מפקיע מן שעבוד. ואז אינו בתשלומין כלל. א"כ בגזל ושרפו ואסר נכסיו בקונם על הנגזל הא הוי ליתא בתשלומין כלל והוי בטלו. וכמו באונס שגירש דמשכחת לי' בבטלו באדרה ע"ד רבים לפי סברתם אז דאף לדבר מצוה ליתא בהתרה. וה"ה בגזל אינו בהתרה בהדיר נכסיו על הנגזל. א"כ קשה דה"מ למימני גם גזל ומשכון דליתא בתשלומין בכה"ג כמו באונס שהדירה ע"ד רבים. אך לשיטת התוס' והרא"ש דס"ל דאלמוה רבנן לשעבוד הבע"ח דלא יחול הקונם שלו אתי שפיר לפי דגם בגזילה שייך לומר דאלמוה רבנן לשעבוד הנגזל ג"כ [וכמו בסנהדרין ד' ג' ע"א בתוס' ד"ה שלא תנעול דלת כו' דבגזילה שייך נעילת דלת]. וכיון דעכ"פ מדרבנן אינו חל הקונם שלו ע"כ מקרי איתא בתשלומין ולא משכחת לי' בבטלו לאחר תקנת חז"ל דאלמוה לשעבוד הבע"ח או הנגזל. אכן לשיטת הסוברין דחל הקונם שלו תקשה ע"ז מן הך דמכות דהא ה"מ לממני גם גזל ומשכון:

ד

ואפשר לומר דעדיין מקרי איתא בתשלומין בנכסים שזכה לאחר הקונם. דהא הקונם אינו חל רק בהנכסים שהי' לו אז בעת הקונם שלו אבל בנכסים שנפלו לו אחר הקונם אין יכול לאסור על חבירו וע"כ מקרי זה איתא בתשלומין לענין הנכסים שיזכה לאחר הקונם. אבל עדיין תקשה לפי שיטת הרמב"ם והתוס' בקידושין ד' ס"ג דס"ל דקונמות דהוי כקדושת הגוף דחל על דשלב"ל וכמו שכתבתי מזה בספרי נחל יצחק בקונטרס תפיסה בדררא דממונא סימן א' בענף א' בשם הרמב"ם והתוס' בקידושין ד' ס"ג בד"ה וידים איתנהו כו' ובשם הפלאה והמקנה לקידושין דס"ל דקונמות דהוי כקדושת הגוף חל על דשלב"ל ג"כ ע"ש בספרי מזה. א"כ לפי שיטת הפוסקים הללו דס"ל דקונמות חל אף על דשלב"ל א"כ באסר הלוה לנכסיו בקונם על המלוה חל הקונם שלו אף על נכסים שיפלו לו לאח"כ באסרן בפירוש א"כ מקרי זה ליתא בתשלומין בשום אופן א"כ תקשה עדיין דהא ה"מ לממני גם גזל ומשכון דהא באסר נכסי' אף לאותן שיפלו לו לאח"ז מקרי ג"כ ליתא בתשלומין. ע"כ לפי שיטת הרמב"ם והתוס' בקידושין ד' ס"ג הנ"ל יהי' מוכח כהסוברין דקונמות אינו חל להפקיע שעבוד הנגזל לפי דאלמוה לשעבודו ומקרי עכ"פ איתא בתשלומין:

ה

והרציתי הדברים הללו לפני בני הגאון מו"ה צבי נ"י ואמר לי כי אף דנימא דקונם חל על דלשב"ל מ"מ הדין נותן דיכול לחזור מקודם שבאו לעולם וכמו דמצינו לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל דחוזר מקודם שבא לעולם כמבואר בב"מ ד' ס"ו ע"ב. וע"כ אף באסרן לנכסיו על המלוה מקרי איתא בתשלומין אם יחזור בו מקודם שבאו לעולם ולכן מקרי איתא בתשלומין דהא מצי לחזור בו ומצוה לחזור בו בכדי שיקיים העשה דתשלומין. וגם הא הוי התראת ספק דשמא יחזור בו והאריך בזה. אכן לדעתי נראה דאם קונמות חל אף על דבר שלא בא לעולם או דנימא דאדם מקדיש דשלב"ל דאז הדין נותן גבי הקדש דלא מצי לחזור בו מקודם שבא לעולם ושאני בהקדש ממכירה בזה וראי' לזה מן הא דכתובות ד' נ"ט ונדרים ד' פ"ה דריו"ח בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו לחזור. ואי נימא דיכול לחזור מקודם שבאו לעולם א"כ הא יש לה עצה דתחזור בה מקודם שיבאו לעולם מעשה ידי' ואז תהי' יכולה לחזור אליו. וע"כ מוכח דאין לה עצה לחזור בה מקודם שיבאו לעולם וע"כ תהי' אסורה לחזור לו אם לא יפר. א"כ בין אם נימא דהקונם שלה חל על מעשה ידיה משום דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכמו דאמרו בקידושין ד' ס"ג מקודם ובין אם נימא דשאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כו'. על כל האופנים הללו מוכח דאינה יכולה לחזור אף מקודם שבאו לעולם. והסברא בזה הוא כעין הך דנדרים ד' כ"ט ע"ב דבאמר לאחר ל' יום עולה דאף למ"ד חוזר הכא שאני דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי. ועיין בר"נ לנדרים שם ומש"כ שם בשם הרשב"א. ובפי' הרא"ש שם ולפירוש הרא"ש דפירש דזה הוא משום מוצא שפתיך ולא מצי למיהדר בי'. ולפ"ז שייך כן גם בקונמות. ועיין בנתיבות סי' רנ"ה ס"ק ב'. והדברים ארוכין ועת לקצר:

ו

ועוד נ"ל לדון בכל זה ע"פ הך דב"ק ד' ק"ט בקונם דאם אין לו לוה ובע"ח באין ונפרעין וכמו שפירש שם התוס' ד"ה ב"ח באין ונפרעין כו' ובר"נ לנדרים ד' מ"ז. וכן הוא ביו"ד סי' רכ"ג סעי' ד'. א"כ לפ"ז משכחת איתא בתשלומין אף באסרן בקונם על המלוה. דהא בקונם כללי אינו מפקיע מידי שעבוד וכמש"כ בקצה"ח בסי' קי"ז ס"ק ה'. ובקונם פרטי באסרן לנכסיו על המלוה יכול המלוה ללות מאחר והאחר יבא ויפרע מן הלוה שלו בתורת שעבודא דר"נ וע"י זה יקיים ג"כ העשה דוהשיב את הגזילה דהא ונתן לאשר אשם לו דכתיב בגזל הוא עיקר הילפותא על שדר"נ. ע"כ קרינן בזה איתא בתשלומין ע"כ אתי שפיר דלא מני להך דגזל משום דגם באסרן לנכסיו על המלוה מקרי אי' בתשלומין. אבל עדיין יש לדחות זה דהא אכתי יכול לאסור נכסיו גם על מי שילוה מעות להמלוה שלו וגם זה מקרי קונם פרטי. ואף דיש לדון בזה אין ברירה לריו"ח דס"ל בביצה ד' ל"ז בדאורייתא אין ברירה. עכ"ז יש לדון עדיין דהא קונם חל גם באמר לאחר שלשים יחול הקונם וכמבואר בנדרים ד' ל' בר"נ שם ד"ה דהלין יושבי יבשה כו' ובשם הירושלמי בנודר מיורדי הים לאחר ל' יום כו'. בפרק בתרא דמכילתין באשה שאמרה הריני נזירה לאחר שאנשא כו' עכ"ל הר"נ. ועיין ביו"ד סי' רי"ז סעי' ל"ה אמר יורדי הים כו' שלאחר ל' יום כשחל הנדר כו'. הרי מבואר דיכול לאסור בנדר אף לאחר זמן. ולא אמרינן בזה כיון דהשתא לא חייל א"כ גם לאחר זמן לא יהי' חל. דשאני בזה דהוי משום מוצא שפתיך וכמש"כ הרא"ש בפירושו לנדרים ד' כ"ט ע"ב ועיין בר"נ שם ובזה י"ל דכ"ע מודי לסברת הרא"ש בזה וקצרתי:

ז

וכיון דנדר לאחר זמן חייל א"כ הא כתב השאגת ארי' בסי' צ"ב לכללא דלא שייך לדון אין ברירה אלא באומר שיהי' כן למפרע אבל היכא דמתנה שיחול הענין לאחר זמן וכיון דבאותו זמן מבורר הענין ע"כ בכה"ג דיינינן יש ברירה לכ"ע והוכיח כן מסוגיא דב"ק ד' ס"ט כל שלקטו כל שילקטו ע"ש. וכ"כ הנתיבות בסי' ס"א ס"ק ג' ע"ש. ולפ"ז בנ"ד עדיין יכול לאסור בקונם על מי שילוה להמלוה שלו דהא בעת שילוה יהי' אז מבורר מי הוא המלוה של המלוה שלו ואז יחול הקונם גם עליו ע"כ עדיין קרינן בזה דמקרי ליתא בתשלומין וקשה דה"ל לממני גזל כו':

ח

והנה ראיתי בהפלאה לכתובות ד' נ"ט ע"ב בד"ה אלא אמר רב אשי קונמות כו' שכתב דדוקא במה דעביד דאתי בזה ס"ל להתוס' דקדושת הגוף חל על דשלב"ל אבל במה דלא עביד דאתי אין חל קונמות. וכ"כ ההפלאה בק"א סי' פ"א ס"ק ה' ובמקנה לקידושין ד' ס"ג בתוס' ד"ה וידים איתנהו בעולם כו'. א"כ אפשר לומר דאף באסר נכסיו על המלוה דמ"מ מקרי איתא בתשלומין אם יפלו לו נכסים לאחר זמן של הקונם והוי בגדר התראת ספק עדיין. ולפ"ז הי' אתי שפיר מה שהקשיתי. אבל באמת זה אינו ברור לפי מה שכתבו התוס' בב"ב ד' מ"ה ע"א בד"ה מאי נפ"מ כו' ובח"מ סי' ל"ז סעי' י' דלשמא יתעשר לא חיישינן. ובגיטין ד' ל' ע"ב דעשירות לא שכיחא. ואפשר לחלק בזה. וזו"ז דהנה בספרי נחל יצחק סי' [א'] בקונטרס א' בתפיסה בדררא דממונא ענף [א'] הבאתי שם לדברי ההפלאה והמקנה הללו אבל כתבתי שם דיש להעיר בזה ע"כ עדיין תשאר קושייתי הנ"ל:

ט

ובעיקר קושייתי אפשר לומר דאף דמעיקרא בסוגיא דמכות ד' ט"ז הנ"ל דהי' ס"ל דבנדר ע"ד רבים אין לו הפרה אף לדבר מצוה מ"מ זה אינו רק בפרט כמו באונס שגירש כו' וכיוצא. אבל היכא דהוי ענין נעילת דלת וכדחזינן דיש שיטת פוסקים דס"ל דמחמת נעילת דלת אינו חל קונם להפקיע שעבוד הבע"ח וע"כ אף להחולקים וס"ל דחל הקונם מ"מ כיון דיש בזה נעילת דלת י"ל דגם בע"ד רבים יש לו התרה דאנן סהדי דבכה"ג ניחא להרבים להסכים על ההתרה דאל"כ תהי' נעילת דלת. ויש בזה לדון לסברת הגמ' בב"מ ד' כ"ז ע"ב דניחא למוצא אבידה דניהדר בסימנים כי היכי דכי אבדה לי' לדידי' נמי ניהדרו לי' בסימנים כו'. וכמו כן הכא בענין פריעת בע"ח כו'. א"כ גם מעיקרא בסוגיא זו הי' ס"ל דבמקום מצוה דפריעת בע"ח הי' מועיל התרה אף בע"ד רבים. ולבסוף הסוגיא שם מסיק דאף היכא דלא שייך נעילת דלת בפני הכלל ג"כ יש התרה לדבר מצוה אף בע"ד רבים וכמו בההוא מקרי דרדקי כו' וה"ה באונס שגירש כו' ולפ"ז מתורץ קושייתי בפשיטות:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה