עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן סה · ענף ז
לח
שוב ראיתי דזה ליתא דהא מוכח ברפ"ב כתובות דכתב שם הבעל המאור דהיכא דאיכא רוב וחזקה מוציאין ממון אף דשם הוי ברי וברי כמבואר. שם ואף בטענת היורשים היכא דנתארמלה מבואר ברא"ש שם דזה מיקרי טענת ברי לפי דטוענין ליורשים דאלמנה נישאה. ושם הוא המקור דהך מילתא דרוב וחזקה כנ"ל וכמש"כ שם רפ"ב כתובות הפני יהושע ע"ש. [ובאמת עפ"ז יש ליישב מה שהקשיתי לעיל סתירת התוס' דכתבו רפ"ב דכתובות דלשמואל לא מפקינן ממונא אף דאיכא התם רוב וחזקה. ואלו ברפ"ג דכתובות ובב"ק (דף ל"ח) כתבו דסמכינן על חזקת אבהתא להוציא ממון וכתבתי לתרץ ע"פ שיטת הרמב"ן דחזקת הגוף בחשש נישואין לא הוי חזקה אלימתא משום דעומדת להנשא. אבל באמת כבר תמה שם הפנ"י על סברת הרמב"ן הנ"ל וע"כ נלע"ד ליישב סתירת התוס' באופן אחר דס"ל להתוס' כנ"ל דדוקא בשמא ושמא סמכינן על רוב וחזקה לאפוקי ממונא. והתם ברפ"ג כתובות מיירי התוס' גבי חשש עבד ושפחה נטמעה בענין קנס דהוי שמא ושמא ובזה מועיל רוב וחזקה. אבל ברפ"ב דכתובות דמיירי בברי וברי לא מהני בזה רוב וחזקה כמו דמוכח לשיטת הסוברים דבשמא ושמא מועיל חזקת הגוף בהא דס"פ המדיר ואלו בברי וברי לא מהני חזקת הגוף כמבואר רפ"ב שם כן יש לומר בשיטת התוס']. וכיון דלשיטת בעה"מ הנ"ל מוכח דאף בברי וברי מוציאין ממון ע"י רוב וחזקה. א"כ תקשה בהא דקידושין דאמאי אין מוציאין מידו בלא ראי' והא הוי התם רוב וחזקת הגוף ביחד דזה מועיל אף בברי וברי לשיטת הבעה"מ. וכמו שהכריע הפנ"י ברפ"ב כתובות וזהו קושיא אלימתא עד שמצאתי ראיתי מה שאהבה נפשי בספר המקנה בקידושין שם שהקשה בקצרה שם דאמאי אינם מוציאין מידו בלא ראי' והא איכא רוב וחזקה וכן הקשה לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב דאמאי אמרי התם דרב מצי ס"ל כר' יעקב. ותי' דרוב דהתם איתרעי לי' משום אומדנא דכתב כל נכסי' דלא שכיח דבריא יתן כל נכסי' אא"כ הוא שכ"מ אז הדרך כן והוי רוב דאיתרע לי' וע"כ לא מהני רובא כזה עכ"ל. א"כ מתורץ מה שהקשיתי:
לט
והא דמהימן כל ש"ח ושואל לומר שנאנסה או נגנבה. י"ל הטעם משום דהא מצינו בח"מ סי' נ"ט דאם בעהש"ט טוען שמא והלוה טוען ברי פרעתי דפטור הלוה משום דהברי בצירוף חזקת ממון עדיף מן השטר כמש"כ הקצה"ח שם. ובברי וברי או שמא ושמא מועיל השטר כמבואר. שם רק במוחזק ובטענת ברי והתובע טוען שמא אינו מועיל השטר. א"כ ה"ה י"ל דדוקא בברי וברי או שמא ושמא בזה מועיל רוב וחזקה להוציא ממון. אבל בברי ומוחזק אם התובע טוען שמא זה עדיף מן רוב וחזקה [משום דהא חזקת ממון עדיף מן רובא וכן ברי וחזקה לכה"פ י"ל דשקולים המה ובפרט ברי של הבע"ד ועיין מזה ביו"ד סי' קכ"ז ובשיטת הרשב"א דהובא בש"ך שם ס"ק ט"ז וקצרתי]. וע"כ באם השומר טוען ברי דנגנבה והמפקיד טוען שמא בכזה אין מוציאין ממון משום דמעלת ברי ומוחזק עדיפא מן רוב וחזקה כנ"ל ואף דשמא של התובע הוי בלא הוי לי' למידע. ובסי' נ"ט בח"מ מחלקינן בזה וכמש"כ בספרי שם ע"פ דברי הש"ך בסי' קכ"ב ס"ק ט"ז בשם המבי"ט. אבל הכא לא מחלקינן בזה. והא שכתב הש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק קט"ו לדון דהיכא דטוען המפקיד ברי לי שפשעת פטור הלוה משבועה דאורייתא. ולא אמרינן דהא בברי וברי יהי' חייב משום דרוב וחזקת קיים והם ברשותו. זהו משום דהתם מיירי באינו טוען המפקיד ברי שברשותך מונח הפקדון רק טוען פשעת. א"כ גם לדברי' מהני. ואין לומר דיהי' מהימן המפקיד במיגו דאיבעי אמר ברשותך מונח עדיין הפקדון. דז"א דהא הוי מיגו להוציא וגם היכא דלא הוי פקדון בשטר יש להנפקד מיגו דהחזרתי:
מ
וכן בהא דסי' רצ"א בשומר דטוען איני יודע אם פשעתי או נגנבה דחייב משום דמשויל"מ כמש"כ הש"ך שם ס"ק ט"ו בשם התה"ד ע"ש ולא משום רוב וחזקה. היינו משום דבלא"ה אינו שייך שם חזקת קיים והוא ברשותו דהא הספק הוא אם פשע או נגנבה וברשותו אינו בודאי ע"כ לא שייך כ"ז התם. וכן מוכרח לומר דשאני ברי של המוחזק דאל"כ תקשה לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ונאנסו הא לא שכיח. דאיך מהימן השומר לומר דנאנסה והא איכא רוב נגדו. וע"כ מוכח לחלק דשאני ברי ומוחזק דזהו עדיף מן רוב וה"ה י"ל דזה עדיף מן רוב וחזקה כנ"ל. [ובלא"ה י"ל בפשיטות דכיון דאינו מונח החפץ על אותו המקום שהניח מתחילה אף דהוא ברשותו באיזה מקום לא שייך בזה הך חזקת קיים דספ"ג דגיטין לכן נאמן לומר נגנבה רק בנ"ד בספק אי נגנב מקודם המכירה שפיר י"ל הך חזקה דחזקת קיימין כמו בספ"ג דגיטין דהא י"ל אוקי אחזקה דמונח באותו רשות ומקום שהיה שם מתחילה וזה פשוט ג"כ]. ובאמת י"ל לפמש"כ הש"ך בסי' רצ"א דשומר איכא ביה חזקת חיוב א"כ בשומר דטוען א"י אם נגנבה יש לחייבו משום רוב וחזקת חיוב דרוב וחזקה מוציא ממונא. וראיתי בש"ך ח"מ סי' רל"ב ס"ק ח' שכתב על מש"כ שם הסמ"ע לדון מפני מה דנין בבהמה שנטרפה דכאן נמצא כו' וכתב הש"ך שם דשא"ה דאיכא רוב וחזקה עכ"ל. ולא הבנתי דבריו דאיזה חזקה שייך בבהמה דהא הוי התם חזקה דלא נתבררה כמבואר בחולין (דף י"א) ומכש"כ אם לא חי יב"ח ודאי דלא הוי שום חזקה כלל אף למפרע רק רוב יש שם והפוסקים כתבו שם בחולין דהוי התם חזקה מחמת הרוב א"כ הכל הוא העיקר מחמת הרוב לחודה דהא התקנה ג"כ הוא מחמת הרוב אבל לא נחשבת בפ"ע ואיך כתב הש"ך שם דהוי התם רוב וחזקה. ודוחק לומר דכוונתו או חזקה והוי וא"ו המחלק. וכוונתו ג"כ לחזקה מחמת הרוב וזהו דוחק בדבריו ויש להאריך בזה וקצרתי:
מא
ואחר כותבי כ"ז ראיתי בפני יהושע בקדושין (דף ע"ט) שהקשה ג"כ דאמאי באומר שכ"מ הייתי והן אומרים בריא היה כפי' רש"י שם וכמבואר בב"ב (דף קנ"ט) אינן מוציאין מידו בלא ראיה והא הוי התם רובא דאינם חולים ותרי חזקות היינו חזקת הגוף וחזקה דהשתא ותי' דאף דחזקת הגוף מהני בשמא ושמא אבל היכא דהנתבע טוען ברי אף ע"י הרבה רובי וחזקה אין מוציאין ממון משום דברי וחזקת ממונא עדיף מכל הני והאריך שם בכ"ז עכ"ל. ותמהני עליו דהא הפני יהושע גופא הכריע ברפ"ב דכתובות כשיטת הבעל המאור דרוב וחזקה היה מועיל שם בבעל טוען ברי אלמנה נשאתיך והגרושה טוענת בתולה ניסת כמבואר שם. אלמא דבברי וברי מועיל רוב וחזקה כמש"כ שם בעצמו. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א והובא בר"ן לכתובות (דף י') על מה דאמרו שם דחכמים תקנו שיהא מהימן לומר פ"פ משום חזקה אין אדם טורח בסעודה כו'. והקשו בהא אף אם היה כתובה דאורייתא היה מהימן ותירצו משום דאיכא רוב וחזקה וזה עדיף מחזקת ממונא ע"ש. והא התם טוען הבעל ברי דפ"פ מצאתי ואפ"ה מהני רוב וחזקה לאפוקי ממונא מן הבע"ד דטוען ברי לי נגד הרוב והחזקה אלמא דלא כהפנ"י בזה וע"כ העיקר כמש"כ שם המקנה כנ"ל. וכעת ראיתי בתשובת הר"ן סי' ס"ו שכתב בטעמא דר' יעקב בקידושין דלא אמרו חזקת הגוף משום דהחולי מצוי והוי חזקה העשוי להשתנות וע"כ אינה מוציאה מחזקת ממונא ע"ש. ולפ"ז אתי שפיר לתרץ קושייתם:
מב
שוב ראיתי דדברי הפנ"י במש"כ לדון דאף ברוב וחזקה היכא דהמוחזק טוען ברי אין מוציאין ממון דיש להם מקום והוכחה כן ממה שכתב הר"ן בסוגיא דפ"פ דיש אומרים דהא דאמרו דאינו נאמן לומר פ"פ רק להפסיד כתובתה אבל על התוספת אינו נאמן דז"א רק בטוען פ"פ דאין טענתו ברורה לגמרי. אבל בטוען טענת דמים נאמן אף על התוספת כתובה וכתב כן בשם הרשב"א. והר"ן דחה זה ע"ש. והא שיטת הרשב"א שם דמן הדין אינו נאמן לומר פ"פ משום רוב וחזקה כנ"ל ואפ"ה כתב דבטענת דמים נאמן אף על התוס' ואף דהתם שייך ג"כ רוב וחזקה. וע"כ מוכח דס"ל להרשב"א כסברת החילוק של הפנ"י דהיכא דהבע"ד טוען ברי אין מוציאין ממנו עפ"י רוב וחזקה משא"כ בטוען פ"פ דאפשר דלא קים ליה כ"כ ע"כ אין זה מקרי טענת ברי כ"כ לגבי זה. א"כ הוי מזה סייעתא קצת להפ"י בזה אבל באמת ז"א דהא להדיא כתב המ"מ בשם הרשב"א פ' י"א ה' אישות ה' י"ד דאם לא טרח בסעודה אינו נאמן מן הדין משום דהולכין אחר הרוב וחזקה דגופה אף בברי וברי וזה עדיפא מן חזקת ממון. אלמא להדיא דהרשב"א כתב זה לכלל ברור דאף בברי וברי הולכין אחר רוב וחזקה להוציא מהמוחזק. והא דכתב הרשב"א והובא בר"ן שם דבטוען טענת דמים נאמן להפסיד התוס'. וכן כתב המ"מ שם ה' ט"ז בשם הרשב"א כנ"ל על הכוונה הפשוטה הוא דדוקא טענת פ"פ דאין לו בירור ע"ז ע"כ אינו מהימן. משא"כ טענת דמים דכיון דאינם מוצאים דם ע"כ יש לו בירור וסייעתא לדבריו ע"ז ולכן הימנוהו ביותר. וכן מבואר בב"ש סי' ב"ח ס"ק י"ח דכוונת החילוק הוא לפי שבזמן הש"ס היו ממשמשים אם איבד הדם וע"כ נאמן ביותר על דמים וכמבואר כתובות (דף י"ב). ובתוס' כתובות (דף ט' ע"ב) ד"ה לא דקא טעין כו' דהוי טענה ברורה מדאין הסדינים כו'. אבל בזה"ז דאין ממשמשים בעי אף בטענת דמים לחזקה אין טורח כו' ע"ש בב"ש ס"ק הנ"ל וס"ק י"ט מזה וע"כ נשאר הסתירה במקומה על הפני יהושע הנ"ל מכל הראשונים הנ"ל. [ואפשר דאותן דהקשו כן בסוגיא דפ"פ דלמה בעי לחזקה אין טורח כו' הא מן הדין מבעי להיות מהימן ולא תי' כתי' הרשב"א והריטב"א הנ"ל י"ל דטעמם כשיטת הפנ"י דברי וברי לא מהני רוב וחזקה אבל שמא ושמא מודו דסמכינן ע"ז להוציא ממון ואפושי פלוגתא לא מפשינן וכמו דיש להוכיח ע"ז בהרבה ראיות וקצרתי]. וגם יש להוכיח מרש"י בכורות (דף מ"ט) ד"ה עד שיאמרו לו כו' דאחר שלשים יום ג"כ איכא רובא דלא פרעו חובו מיד ואפ"ה אין מוציאין ממנו אף דאיכא רוב וחזקת חיוב ביחד אין מוציאין ממון. ומ"מ י"ל דשא"ה דהוי כטענת ברי דטוענין ליורשים והתובע טוען שמא דשאני כנ"ל:
מג
נחזור לעניננו דנתבאר דהעיקר כהנתיבות לדינא מכמה טעמים ולא כהקצה"ח וראיות הקצה"ח נדחו כנ"ל. וכן משמע מלשון המחבר והטור באה"ע סי' קי"ז דכתבו סתמא במומין דאפשר דנולדו אחר נישואין דנינן להכלל דכל הנולד ספק כו' ולא כתבו דזהו דוקא במומין דידוע דבעת שנולדה לא היה בה המומין אלו אלא משמע דאף אם אינו ידוע אם היה בה המומין מעת לידתה או לא מ"מ דנין זה כעין חזקת הגוף וכן משמע מסתימות הסוגיא ס"פ המדיר. אלמא דגם אף היכא דלא נתבררה עת לידתה איך היה מ"מ מקרי חזקת הגוף בכל הסוגיא שם משום דהוי חזקה מחמת הרוב דמומין לא שכיחא. וכמו דכתבתי לעיל בספק נטרפה מקודם המכירה. אלמא דחזקה מחמת רוב דינו כעין חזקת הגוף א"כ ה"ה בחשש גניבה ואבדה דלא שכיחא כנ"ל ג"כ דינו כעין חזקת הגוף. ועפ"ז נדחה ראיות הקצה"ח שם מהמרדכי ס"פ המדיר דכתב דבעי חזקת הגוף כמו בבהמה טריפה דאוקי חיותא בחזקת שאינה טריפה דלפמש"כ ודאי כוונתו על חזקה מחמת הרוב דהא זה הטעם שייך ג"כ בחשש גניבה מקודם המכירה דהוי חזקה מחמת רובא כנ"ל: