אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן סא

סימן ס

ב"ה יום ב' כ"ה אדר תרל"ב קאוונא.

א

נדרשתי מן רב גדול ע"ד המבואר באה"ע סי' קס"א בב"ש ס"ק ז' בשם הריטב"א דאם יש לגדול אשה אז חליצת קטן עדיף. והעיר כת"ר ע"ז מן דברי הרשב"א בחידושיו ליבמות (ד' ב') דכתב בנודרת הנאה מיבמה דמקרי עולה ליבום משום שדבר אחר גרם לה להאסר. א"כ ה"ה ביבם נשוי דאף דאין יכול לייבם מחמת חר"ג מ"מ מקרי עולה ליבום לפי דגם זה הוא בכלל דבר אחר גרם לה. ובאמת לפי דברי הרשב"א יפה כתב כת"ר. אך בעיקר דברי הרשב"א הקשה השער המלך בפרק ו' ה' יבום די"ל דאין הכרח להוכחת הרשב"א די"ל דשא"ה בנודרת הנאה מיבמה דהא אמרו ביבמות (דף כ') דחייבי עשה ול"ת חולצות לפי דריבה הכתוב יבמתו ע"ש. ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ' תרצתי על נכון ב"ה לקושיות השעה"מ הזה. וי"ל דהריטב"א דכתב דחליצת קטן עדיפא אם הגדול נשוי דטעמו דס"ל ג"כ כמש"כ השעה"מ דאין הכרח לסברת הרשב"א במה שמחלק בין היכא דדבר אחר גרם. וכיון דאין הכרח לזה ע"כ מנלן לחלק כן. ולכן כתב דחליצת קטן עדיפא דכיון דעכ"פ אין הגדול יכול לייבם ע"כ מקרי חליצתו בשם חליצה גרועה. וכללא הוא בכמה דוכתי דהיכא דיש יכולת בידינו לעשות חליצה מעולה דמהדרינן לזה ודלא למיפטר בחליצה גרועה:

ב

וכן הוא שיטת הרמב"ם והמחבר בסי' קע"ד סעיף א' בחייבי לאוין דאף דמה"ת מתייבמת רק מדרבנן דגזרו משום גזירה ביאה ראשונה כו' דאינה מתייבמת. ואין חליצתה פוטרת צרתה משום דמקרי חליצה גרועה כיון דאינה יכולה להתייבם עכ"פ. ובאמת הפוסקים חולקים בזה כמבואר בסי' ק"ע אך שיטת הרמב"ם והמחבר שם כנ"ל. ולפ"ז יש לדון כן ביבם נשוי דכיון דאינו יכול לייבם עכ"פ ע"כ מקריא חליצה גרועה. וגם הא שיטת רש"י ביבמות (דף כ"ו ע"ב) דכל היכא שאינו יכול לייבם חשובה חליצה פסולה. והתוס' שם ד"ה חליצה פסולה הקשו עליו מהא דלעיל (דף י"א). אך הרשב"א בחי' ליבמות (דף י"ב ע"א) תירץ לקושיות התוס' הנ"ל די"ל דהברייתא דהתם ס"ל אין זיקה. ולדידן דקיי"ל יש זיקה שפיר י"ל כשיטת רש"י דכל היכא דאינו יכול לייבם חשובה חליצה פסולה. ולכן עדיפא חליצת הקטן בזה כדי שנצא מן חשש חליצה פסולה. כיון דאין הכרח לסברת הרשב"א במה שמחלק בין היכא דדבר אחר גרם לה לפי מש"כ השעה"מ. כן יש לדון בכוונת שיטת הריטב"א שכתב דמבקשין מן הקטן שיחלוץ היכא דהגדול הוא נשוי לפי דחשש כנ"ל:

ג

ויש להאריך בכ"ז אך אין העת גורם להאריך. ובקצרה הוא לדינא דכיון דהב"ש הביא לדברי הריטב"א לדינא ע"כ אין לנו כח לחלוק עליו. ולכן העיקר דמבקשין מן הקטן שיחלוץ. אך אם לא יתרצה הקטן לחלוץ אז אין לנו יכולת לכופו וכמבואר להדיא בבית יוסף סי' קס"ה בשם הריטב"א. וטעמו משום דבאמת העיקר הוא כמש"כ הרשב"א לחלק דשאני היכא דדבר אחר גרם להאסר כנ"ל. וגם בעיקר דברי הרמב"ם דס"ל דכל חייבי לאוין מקרי חליצה גרועה לענין דאינו פוטר צרתה הא חלקו עלי' הפוסקים. וכן בשיטת רש"י בפירושו לחליצה פסולה חלקו עלי' התוס' וש"פ. ע"כ האמת לדינא ברור דלא מקרי חליצת הנשוי בשם חליצה פסולה וגרועה כלל. רק משום חומרא בעלמא חשש הריטב"א וכתב דמבקשין מן הקטן שיחלוץ. אכן אם הקטן לא יתרצה לחלוץ אז חל המצוה על הגדול וכופין לו לחלוץ לפי דמחוייב הגדול ע"פ דין תורה לחלוץ וכדכתיב והיה הבכור:

ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה