עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נז · ב
והנני להשיבם כי ע"פ הדין לפי דינא דגמ' זהו בכלל מה דאמרו שהה י' שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה. ואף דמבואר בירושלמי היה לו בנים ומתו מונה משעה שמתו. הא זה אינו אלא היכא דהאשה ראויה לילד משא"כ בנ"ד דאינה ראויה לילד. וכש"כ לשיטת המפרשים דהובא בנימוקי יוסף פ"ו דיבמות דאין מונין משעה שמתו אלא משעה שפסקה מלדת. אך אף להחולקים ע"ז וכדקיי"ל וכמבואר בירושלמי מ"מ בנ"ד דאינה ראויה לילד ודאי הדין דיוציא ויתן כתובה. וע"כ אף לשיטת יש אומרים דבאה"ע סי' קנ"ד סעי' י' דאם הוליד זרע קיימא אע"פ שלא קיים פו"ר אין כופין להוציא ואף בזקינה הדין כן דחולקים על הב"ש שם כמבואר בתשובת מעיל צדקה סי' ל"ג היינו אם הזרע קיימא הוא בחיים אבל במתה אין הדין בזה למנות משעה שמתה כיון דאינה ראויה לילד. והדין ברור בזה דמחוייב הבעל להוציאה וליתן כתובה וכן האשה מחוייבת לקבל הגט או ישא אשה הראויה לילד: