עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נו · ב
ולכאורה י"ל דבאשת כהן במוציא ש"ר ע"כ מותרת לישב תחתיו משום דהא בכתובות (דף מ') הקשו דניתי עשה דלו תהיה לאשה לדחות ל"ת ואף אם אינה ראויה יקיימנה משום מ"ע דלו תהיה לאשה ותי' משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ופי' התוס' שם דכיון דהאשה מוזהרת על האיסור. ועל העשה לא נצטווית. ע"כ לא מצי דחי העשה לל"ת גבה. וז"א שייך רק התם דאסורה בודאי לו. משא"כ באומר פ"פ מצאתי והאשה מכחישתו. א"כ ליכא על האשה שום איסור כלל רק על הבעל מוטל איסור דשוויי' אנפשי' חד"א. [ועיין בתוס' סוף נדרים בשם הרב ר' אליעזר כו' וקצרתי]. א"כ מצי אתי עשה דלו תהיה לאשה. ודחי ל"ת דסוטה ע"כ אתי שפיר. אבל זה ליתא לפי מה שהעלה המל"מ בפ"א ה' אישות ה' ח' בשם כ"פ דבאשה שזינתה איכא איסור עשה דונטמאה. וה"ה באשת כהן שנאנסה כמבואר ביבמות (דף נ"ו) דבעלה לוקה עליה משום טומאה. א"כ הא אין עשה דוחה עשה. וע"כ נסתר תירוץ זה. ועיין בכתובות (דף מ') בתוס' ד"ה ניתי עשה כו' שכתבו להדיא כן ע"ש. ועיין בתוס' סוף גיטין. ואכמ"ל. וע"כ העיקר הוא בשיטת הרמב"ם הנ"ל משום דהא מה דנאמן לומר פ"פ זהו משום דבידו לגרשה ולהפקיע שעבודה. אבל באשה שאינה בידה להפקיע מבעלה אינה נאמנת לומר טמאה אני. א"כ ה"ה במוציא שם רע דכיון דאינו רשאי לגרשה ומחוייב להיות עמה ואינו יכול להפקיע שעבודה ע"כ לא קרינן בזה הואיל בידו לגרשה דהא אסור לו לגרשה. ועיין במל"מ פ"ג ה' יבום. וע"כ אינו יכול לאסור ע"ע משום כיון דמשועבד לה ואינו נאמן. כנלענ"ד פשוט: