עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נו · א
תשובה בקצרה בזה והוא. דמקור הך מילתא הוא בכתובות (דף ט') דפ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עלי'. ולכאורה יש להעיר דלפמש"כ הר"נ בסוף נדרים דלכן האשה האומרת טמאה אני לך אינה נאמנת משום דכיון דמשועבדת לבעלה ע"כ לא מצי לשוויי' חד"א ע"ש. א"כ קשה הא מצינו בכתובות (דף ע') דאמרו דכיון דמשועבד לה הבעל היכי מצי מדיר לה. א"כ ה"ה הכא באומר פ"פ מצאתי דכיון דמשועבד לה היכי מצי לשוויי' חד"א. וע"כ מוכח לחלק דשאני בעל דבידו לגרשה:
ע"כ מהימן לומר פ"פ. וזהו כעין מה דמצינו בכתובות (דף י"ט) דהיכא דחב לאחרים אינו נאמן לומר אמנה. והקשו התוס' שם דהא מהימן במיגו דאי בעי מחיל כו'. ואף דמשועבד מדר"נ עכ"ז היכא דאית ליה מיגו שאני. וה"ה הכא דכיון דאית ליה מיגו דבידו לגרשה ע"כ מהימן לומר פ"פ. ובזה יש ליישב מה דיש להקשות על מש"כ הרמב"ם פ"ג ה' נערה בתולה ה' ד' והלכה ו' דפסק דעיקר מוציא שם רע הוא שיבא לב"ד ויאמר בעלתי ולא מצאתי לה בתולים כו' וע"ז נאמר ואלה בתולי בתי אלו העדים שיזימו עדי הבעל כו'. ואלו בכהן המוציא שם רע פסק שם דלוקה ואינו מחזיר אם גירשה. וקשה הא באשת כהן לא משכחת ליה כלל הך דינא דלו תהיה לאשה ולא יכול לשלחה כו'. דכיון דאמר פ"פ מצאתי נאסרה עליו משום חד"א וע"כ אף אם לא גירשה מחוייב ע"פ דין לגרשה: