אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן נא › ענף ב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן נא · ענף ב

ענף א

ז

נחזור לענינינו דנתבאר בשם הרדב"ז דלא מהני מזכה גט במקום יבם רק בתנאי אם מתי. א"כ בנ"ד שלא נעשה בתנאי הלז א"כ אף דבזה"ז לא נהגו ביבום וכבר כתבתי בתשובה אחת בראיות ברורות בעז"ה להוכיח כשיטת היש"ש דכתב להקל בזה"ז. אך דא עקא דכיון דלא נעשה בתנאי א"כ הוי חוב לה. ועיקר זכיי' הוא דאמרינן מן הסתם היתה נתרצתה בזה אם היתה שם. אבל כה"ג אין זה ברור משום די"ל דילמא לא היתה מסכמת לזה משום דטב למיתב טן דו דאמרינן זה אף במקום קטטה. ומש"כ כת"ר להעיר בזה מן הא דיבמות ר"פ החולץ דקי"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע. וכתב לחלק דשאני התם דרוב וולדות הם בני קיימא משא"כ בנ"ד. תמהני עליו בזה דהא אי' בב"ב (דף קנ"ג). וגיטין (דף כ"ח) דרוב חולין לחיים. א"כ לדבריו שדימה זה להא דיבמות אך שמחלק דהתם יש רוב בני קיימא. א"כ הא גם בנ"ד יש רוב חולין לחיים. ובלא"ה אין זה דומה להתם דהא בנידון זכיי' בעינן דיהיה אומדנא אז בעת הזכיי' דהיה מסכים לזה. וכיון דנעשה באופן דחובה הוא לה באותו זמן של. הזכוי א"כ איך שייך לומר בזה אגלאי מילתא למפרע דהא עכ"פ כיון דבאותה שעה לא נתברר אם ימות או לא. א"כ ניחוש שמא לא היתה מסכמת בזה והוי ככל דבר דהוי חוב דאף דאומר עכשיו דהוי זכות לו דלא מהני. ולא אמרינן דנתברר למפרע דהוי זכות לו. וכמש"כ הנימוקי יוסף בסוף פ' ט"ו ליבמות ובש"ך ח"מ סי' קכ"ג ס"ק ל"ג בשם הרמב"ן והה"מ ע"ש. וכעין זה איתא בחולין (דף פ"ג) בד' פרקים משחיטין, את הטבח בע"כ ואם מת מת ללוקח. דאמאי לא נימא אגלאי מילתא למפרע דכיון דמת אחר הזיכוי דמשמע גם במת תיכף אחר הזכיי' דלא היה לו פנאי לשחוט בנתיים דמחמת זה איגלאי למפרע דלא היה זכות כלל מעולם. ובע"כ מוכח דלא שייך לומר זה הסברא דאיגלאי למפרע לבטל הזיכוי משום דהא עכ"פ יש אומדנא דהיה מסכים לזה אז כיון דבאותו העת הוי זכוי לפי דמיתה הוי חשש רחוק משום דלא שכיחא. וה"ה מה"ט בנ"ד בענין חובה כיון דרוב חולין לחיים א"כ מחמת הרוב הזה דמקרי חובה אזי בעת הזכוי לא שייך בזה לומר איגלאי למפרע. ולדברי מעכ"ת יש לומר דלכן מוקי ר' יוחנן שם בחולין משום דהעמידו חז"ל דבריהם על דין תורה ולא רצה לאוקמי כאוקימתא ראשונה דשם דמיירי בזיכה ע"י אחר. משום דלר' יוחנן דס"ל ביבמות ר"פ החולץ דאמרינן אגלאי מילתא למפרע אף כנגד רוב ולדות בני קיימא. א"כ גם כאן אמאי במת מת ללוקח הא י"ל דאגלאי למפרע דהוי חובה. ולכן מוקי ר' יוחנן באוקימתא אחריני שם כן י"ל לשיטת מעכ"ת. אך באמת רחוק זה מן הא דיבמות הנ"ל ומה לנו להאריך במה שמבואר ברדב"ז להיפך וכן הסברא נותנת בזה כי הוא ברור ופשוט. א"כ לפ"ז בנ"ד דלא נעשה בתנאי אם מתי אין מקום להקל כלל ע"פ סברת היש"ש והקרבן נתנאל והבית מאיר בנ"ד:

ח

ומה שדן מעכ"ת להקל בנ"ד מחמת גילוי דעתה דחפצה בקבלת הגט דהיתה משתדלת להשיג גט מבעלה. הנה באה"ע סי' ק"מ סעי' ה' אי' דאף שתובעת להתגרש אינה מגורשת. אך בעוזב כתב הת"ה להקל וגם בזה יש פלוגתא שם. אבל בגילוי דעת לבד אין שום מקום להקל כלל. אך מצינו להרא"ש בקדושין פ"ב אות ו' שכתב באם גילה שחפץ בקידושי אשה פלונית אז יכול אביו לקדשה עבורו משום זכיי'. אבל בגט אשה לא שייך זה כדמוכח בגיטין (דף ס"ג) דאם אשתו אמרה הבא לי גיטי והשליח א' אשתך אמרה התקבל לי גיטי דאף אם הגיע גט לידה אינה מגורשת. משום דאדיבורא דידי' קא סמיך. א"כ תקשה דאמאי אינה מגורשת דהא האשה גילתה דעתה שחפצה בגט ועשתה שליח להולכה א"כ ממילא יהי' יכול השליח להיות שליח קבלה עבורה מן צד דזכין לה ומוכח מזה הסוגיא דלא מהני גילוי דעת בגט כיון דהוא חוב מצד עצמו. וכן מצאתי בפני יהושע בגיטין בסוגיא הנ"ל שהקשה כן. אך באמת אין זה קשה כלל דהא מצינו בגיטין (דף ס"ד) בערב לי מתמרים ועירב לו בגרוגרות. וכן התקבל לי גיטי במקום פ'. וקיבלו במקום אחר דקיי"ל דהוי קפידא. וכה"ג אי' בב"ב (דף קס"ה) ובקידושין (ד' מ"ח) וכמש"כ המשנה למלך בפ"א מה' שלוחין ה"ב דאף היכא דלא הוי טיבותא וגריעותא להמשלח הוי קפידא. א"כ ה"ה היכא דעשאתו האשה לשליח להולכה א"כ איך יהי' יכול השליח להיות ש"ק דהא זה הוי כמו התקבל לי גיטי במקום פ' וקיבלו במקום אחר דנתבטל השליחות משום דכללא הוא דכל היכא דהוי שינוי בשליחות אף דלא הוי טיבותא ונפ"מ להמשלח ג"כ נתבטל השליחות. א"כ כיון שמינתה אותו לשליח להולכה איך יכול לזכות עבורה בתורת שליחות לקבלה דהא הוי שינוי בשליחות עכ"פ. דאל"כ בכל מקום דקיי"ל דהוי קפידא בשינה השליח. דנימא דהא כיון דגילה המשלח שחפץ בענין הנ"ל א"כ יהי' לכה"פ השליח עבורו בגדר זכיי' אע"כ מוכח דלא אמרינן כן משום דשינה גרע ושאני בגילה דעתו לבד דלא הוי שינוי כלל וה"ה בזה. ולכן לא הבנתי קושיות הפני יהושע הנ"ל בזה:

ט

אך אכתי תקשה קושיות הפני יהושע הנ"ל בהא דקאמר התם בגיטין (דף ס"ג) דלעולם אדיבורא דידה קסמיך אך לכן אינה מגורשת בהגיע גט לידה משום דעקרי' השליח לשליחותי' דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא. דבזה תקשה לשיטת הסוברים דבגילתה דעתה שחפצה בגירושין ממילא יכול השליח להיות ש"ק עבורה. א"כ קשה אף דעקרי' השליח לשליחותי' עכ"ז הא יכול השליח להיות שליח להולכה אף אחר דעקרי' שליחותו דכיון דגילה הבעל דעתו שחפץ בגירושין א"כ ממילא נעשה השליח לשליח הולכה עבורו למסור לה הגט בשליחותו וזה לא מקרי שינוי בשליחות משום דדוקא בעשאתו לשליח הולכה אינו יכול להיות ש"ק לפי דזה הוי שינוי בשליחות כמש"כ משום דהא בשליח הולכה אינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה. ובשליח קבלה מתגרשת מיד בקבלת השליח לידו. א"כ הוי זה שינוי גמור בשליחותו. גם י"ל בזה איזה נפ"מ גבי חיוב מזונות ותנאי כתובה שמחויב כבעל כ"ז דלא נתגרשה. אבל בעשאו הבעל לשליח הולכה ולא רצה לקבל עליו את השליחות. א"כ ממילא הא הוי גילוי דעת מן הבעל שחפץ בגירושין א"כ יהי' השליח אח"ז לשליח הולכה עבורו ע"פ דין זכייה. והא אין בזה שום שינוי כלל דהא בין בתורת שליחות או בתורת זכייה להיות שליח עבורו אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה א"כ תקשה בזה שפיר קושיות הפני יהושע הנ"ל. וכבר הוכחתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' דאף היכא דמוציא החפץ מרשות הבעלים ג"כ דיינינן דין זכיי' ולא כדברי המרכבת המשנה פ"ו ה' גירושין ע"ש:

י

אך גם זה אינו קשה לפי מה שכתבו התוס' בקידושין (דף כ"ג ע"ב) בד"ה מהו שיעשה השליח כו' דכתבו שם דאם לא אמר לו לקבל גיטו ומקבלו פשיטא לן דמהני משום זכייה. אבל אמירתו שאמר לו לך וקבל גיטי שמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות ולכן איבעיא לי' אי יכול לעשות שליח או לא ע"ש. אלמא דכתבו סברא מחודשת דאף היכא דמהני זכיי' עכ"ז אם עשאו לשליח ונתבטל השליחות מחמת איזה טעם דאז אינו יכול להיות גם בגדר זכיי'. לפי דמיגרע גרע משום דגם בזה אמרינן סברא דהוי קפידא דכיון דהקפיד דיהי' שלוחו ובאמת נתבטל שליחותו א"כ לא יכול השליח לזכות ולהיות שליח עבור המשלח בגדר זכיי' דהא המשלח הקפיד דוקא דיהי' שלוחו. וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (דף ס"ו ע"ב) בד"ה הא כתב הגט כשר כו'. בתי' ב' שם דכתבו דאף אם נעשה ממילא כשר. עכ"ז היכא שצוה לכתוב לא סגי במצאו באשפה אף לר"מ ובעינן דוקא דיעשה שליחותו. ואם השליחות שלא כד"ת אז מיגרע גרע ע"ש. וה"ה היכא שנתבטל שליחות מחמת שלא רצה לקבל ע"ע השליחות בעת שעשאו לשליח. דאינו מועיל אף אם ירצה השליח להיות זוכה עבור המשלח בגדר זכיי' משום דהא המשלח נחת בתורת שליחות והקפיד ע"ז לכן בעינן דוקא דיקוים הענין רק בתורת שליחות דוקא ולא בתורת זכיי'. ולכן היכא דעקרי' השליח ואמר דש"ק הוינא להולכה לא הוינא וביטל שליחותו לא מצי להיות שלוחו בתורת זכיי' משום דהא הבעל לשליח הולכה שוויי' וכמו שפירש רש"י שם בד"ה כי מטא גט לידה מיהא תתגרש כו'. וכמש"כ הב"ש בסי' ק"מ ס"ק ד' בשם הרשב"א והר"נ דאם מסר ביד השליח בסתם מסכים שהוא שלוחו ע"ש. לכן כיון דעשאו הבעל לשליח הולכה בעינן דיהא לו דין שליח. אבל אם נתבטל דין שליח לא מצי לזכות ולהיות שלוחו בתורת זכיי'. ודוקא היכא דלא עשאו הבעל לשליח הולכה בפירוש רק הי' גילוי דעת ממנו לבד אז יכול לזכות עבורו בתורת זכיי'. משא"כ היכא דעשאו בפי' לשליח הולכה הוי זה בגדר קפידא. וכיון דלא נתקיים דיבורו מיגרע גרע טפי. ומיושב קושיות הפני יהושע מה שהקשה לשיטת הסוברים דגילוי דעת בגט מהני בתורת זכיי':

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה