עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מח · ג
ועיקר דברי הבגדי כהונה במה שהביא להוכיח מן דברי הרשב"ם בב"ב (דף נ"ב) דאף דדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו דמ"מ אורחא דמלתא למקרי כו'. ואין ספר שו"ת בגדי כהונה ת"י רק ראיתי בפתחי תשובה שהביא כן בשם הבגדי כהונה. ובאמת כמו כן בחידושי הרמב"ן לב"ב שם. אכן באמת אין זה ראי' מוכרחת כ"כ דהא כתבו כן שם אליבא דמ"ד דס"ל ראי' בקיום השטר אבל למ"ד שם ראי' בעדים וכדקיי"ל כן לדינא שם. א"כ אינו מוכרח זה:
[ועיין בכתובות (דף ק"ט ע"א) בתוס' ד"ה ל"ש אלא עד כו' דלפי דבריהם מוכח דלא ס"ל לסברת הרשב"ם הנ"ל]. והנה התם בב"ב קאי הך פלוגתא דחד מ"ד ס"ל ראי' בעדים וחד מ"ד ס"ל ראי' בקיום השטר דזה קאי על דברי רב דלעיל שם דאמר עליו הראי' ורב הא ס"ל הולכין בממון אחרי הרוב כמבואר בב"ב (ד' צ"ג) א"כ אליבא דמ"ד התם ראי' בעדים. מוכח דכיון דדיינים חותמין אף שלא קראוהו. ע"כ אף בשם רובא לא דיינינן בזה דאם לא כן ה"ל לדון בזה דיהי' מועיל ראי' בקיום השטר משום מעלות הרוב דיש בזה ולשיטת רב הא מהני רוב גם בממון. וע"כ מוכח דלהך מ"ד דס"ל דלא מהני ראיה בקיום השטר. הוא משום דס"ל דאף לרוב לא נחשב זה ושפיר מספקינן שמא לא קראו הדיינים להשטר. וע"כ אין הכרח כלל לדברי הבגדי כהונה. ועיין בב"ב (דף קנ"ד) וקצרתי. לפי דאין אנו צריכין בזה לנ"ד דהא נתבאר דאף לדברי הבגדי כהונה ג"כ יש להקל בנ"ד דהא טעמו הוא משום דס"ל להוכחה במה דהדיינים חתמו על ההרשאה דכיון דאורחא דמלתא למקרי א"כ זה להוכחה דאין זה הגט שנשלח. אבל בנ"ד דכתבו הדיינים בשני כתבים דזהו הגט ששלח הבעל לאשתו במחנהו. ע"כ בודאי תלינן דלא הוי סתירה לדברי הדיינים הללו ממה שחתמו הדיינים על ההרשאה הראשונה הנכתבת שם בשם אחר. משום די"ל דלא קראו הדיינים להרשאה. ומתרצינן דבריהם כמבואר בה' עדות בכמה דוכתי. דמיישבין דברי העדים באיזה אופן כדי שלא יסתרו דבריהן ולא יהי' מכחישין להדדי וכמבואר בח"מ סי' כ"ט סעי' א'. וכש"כ בדיינים וכנ"ל. דאמרינן בביאור טוב דלא קראו לההרשאה. והעדים טעו וחתמו ע"ז. או דלא חתמו ע"ז משום דלאו אכולי מילתא מסהדי כנ"ל: