אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מז

סימן מו

ב"ה יום א' ז' מ"ח תרל"ה

נשאלתי נדון א' ששלח גט לאשתו ע"י שליח ונמסר לה כדין ואחר זה הוציא אבי הבעל כתב בחת"י שני עדים שכתוב שם כי הבעל ביטל לפניהם את הגט ששלח ע"י השליח מקודם שנמסר לה הגט. ואחרי החקירה והדרישה לא נודעו העדים שחתמו על כתב ביטול הגט מי הם והענין הוא במקום עיגון גדול כי לא נודע מקומו של הבעל אי' הוא כעת. וכת"ר צידד להיתירא והביא בשם הפני יהושע לכתובות (דף כ"ח ע"א) בתוס' ד"ה קיום שטרות כו' שכתב דבלא נודעו העדים בזה צריך קיום מה"ת. וגם כתב כת"ר כי הגאון האב"ד דק' לבוב זצ"ל הסכים להיתירא ולא ביאר טעמו. וביקש כת"ר ממני להזדקק להענין החמור הזה ולחוות דעתי:

ענף א

א

תשובה בעז"ה כי הפני יהושע לא כתב זה לדבר ברור אך בלשון אפשר כו'. וכן יש לדון בזה לפי מש"כ הפנ"י בגיטין (דף ג') די"ל דהך מילתא דאמרו דמה"ת א"צ קיום דאין זה. מסברא רק מצד גזה"כ דכתוב בספר וחתום והעד עדים למען יעמדו ימים רבים כו' ע"ש. א"כ לפ"ז אף בלא נודעו מי הם העדים ג"כ א"צ קיום מה"ת דהא לאחר זמן רב לא יהי' נודעים שם העדים מי המה ואפ"ה הי' מועיל חת"י העדים מה"ת. [ועיין בכתובות (דף צ"ב ע"ב) ד"ה דינא הוא דאזיל כו' דמוכח דלא ס"ל להטעם של הפנ"י הנ"ל וקצרתי]. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ז' וקצרתי. והנתיבות בסי' מ"ו ס"ק ה' ביאר בטוב טעם לדברי הפני יהושע דכתובות (ד' כ"ח) הנ"ל והעלה דבלא נודעו העדים דצריך קיום מה"ת כו' ע"ש. ולפ"ז יש לדון להיתירא בנ"ד לכאורה וכמש"כ כת"ר:

ב

אכן באמת מוכח דאף בלא נודעו העדים א"צ קיום מה"ת והוא דהא עיקר דברי הנתיבות הללו הם בהרמב"ם והשו"ע באה"ע סי' קמ"א סעי' נ"ג דמבואר שם בשליח המביא גט במקום שאינו צ"ל בפ"נ ובא הבעל וערער כו' ומזוייף הוא דאם לא נתקיים ולא נודעו עידיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת כו'. א"כ ממילא מוכח משם דאף בלא נודעו העדים ג"כ א"צ קיום מה"ת כ"ז דאין הבעל מערער וטוען מזוייף. דהא מבואר שם דבארץ ישראל אם אין הבעל מערער א"צ שום קיום אף בלא נודעו העדים וכמבואר שם להדיא. אך בטוען הבעל מזוייף צריך קיום מה"ת בלא נודעו העדים. והטעם הוא כמש"כ בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' ענף ב' בזה"ל דאף שיפה כתב הנתיבות בסברתו לחלק בין נודעו העדים ללא נודעו העדים אבל עדיין קשה דא"כ אף בלא ערעור הבעל ג"כ תהי' אסורה להנשא דהא עיקר מה דמקלינן בארץ ישראל דא"צ לומר בפ"נ משום דסמכינן על הא דד"ת א"צ קיום. אבל כה"ג שלא נודעו העדים דאף מה"ת צריך קיום א"כ אף בלא ערעור הבעל תהיה אסורה להנשא מה"ת. ואפשר לומר דאף בלא נודעו העדים שייך בזה רוב אנשים אינם חשודים לזייף כזה ג"כ. אבל מיעוט יש דחשודים ע"ז. ע"כ כ"ז דלא אתי בעל ומערער סמכינן על הך רובא. אך בבעל מערער דיש ברי בצירוף חזקת א"א כמש"כ הרב המ"מ שם. עדיפא מרובא וכמו דאמרו בכתובות (ד' י"ג) דמאן דמכשר מכשיר אף ברוב פסולים. וכמש"כ הרא"ש בכתובות (ד' ט') בשם רבינו יונה דבאומרת נאנסתי נאמנת מה"ט. ואף דהשליח אומר דהבעל נתן לו גט זה. עכ"ז הא קיי"ל דהברי של הבע"ד עדיף מהברי של האחר כמבואר בב"ב (ד' קל"ה) ובתוס' כתובות (ד' ע"ו) ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו'. וכדמוכח בתוס' כתובות (ד' י"ב ע"ב) ד"ה רב הונא כו' דאף ברי של עד כשר מקרי כמו ברי של אחר שאינו בע"ד וגרע מיני' יע"ש. אבל בנודעו העדים מי המה אז א"צ קיום מה"ת אף בבעל מערער משום דאז הוי מיעוט דמיעוטא ובמיעוט שאינו מצוי לא שייך כ"ז כלל וכו' עכ"ל ספרי בנחל יצחק שם:

ג

א"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד דאף דלא נודעו העדים מ"מ כיון דליכא בע"ד הטוען ברי מזוייף יש לנו רובא המבררת לנו דלא הוי מזוייף. ע"כ שפיר יש לחוש להכתב הביטול של הגט. וכש"כ בנ"ד דיש לנו חזקת א"א המסייע להך רובא. אך אפשר לומר דנגד חזקת א"א יש לנו לומר אוקי אחזקה שלא ביטל מעולם משום דכל הטוען דבר מחודש עליו להביא ראי'. וכמבואר בח"מ סוף סי' רמ"א גבי תנאי בקום ועשה ובשב ואל תעשה וכמש"כ הקצה"ח שם וכן הוא בגיטין (ד' ל"ג) בתוס' ד"ה ואפקעינהו כו' דמוקמינן על חזקתה כו' שלא ישאל על נזירותו כו'. ומש"כ כת"ר בשם רב גדול א' שכתב לדון להיתירא בנ"ד כיון שלא הי' אונס. א"כ ממילא מהני ביטול מודעא ושקיל וטרי בדברי הקצה"ח סי' ר"ה ס"ק ח'. והנה בעיקר דברי הקצה"ח הנ"ל הארכתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ב'. והבאתי שם שהבית מאיר כתב ג"כ כדברי הקצה"ח ע"ש. אך עיקר דבריו נפלאו ממני איך יוכל להעלות ולדמות ביטול השליח למודעות. דהא דוקא במודעות שמוסר על הגט אמרינן כשמבטל המודעות לאח"ז דמהני ביטולו להמודעות. משא"כ כשמבטל להשליח שמסר לו הגט בוודאי מהני ביטולו להשליח כ"ז דלא נמסר אז הגט ליד האשה. ואף שביטל להמודעות בעת שמסר להשליח את הגט. מ"מ לאחר זמן כשמבטל להשליח. בוודאי יכול לבטלו. ולא מהני ע"ז ביטולו להמודעות שעשה בתחילה בעת מסירתו להגט ביד השליח. ולא מיבעיא לשיטת הרמב"ם דס"ל דמהני ביטולו להגט. ואף לשיטת החולקים עליו וס"ל דלא מהני ביטול להגט כמבואר בגיטין (דף ל"ב) ברשב"א והר"נ והתוס' שם דזה תלוי בהגירסות שם והובא באה"ע סי' קמ"א בבית יוסף ובמחבר שם סעי' ס"ו ובב"ש ס"ק ק"ג. עכ"ז הא אמרינן דמבטל להשליחות כמבואר שם במשנה השולח גט לאשתו כו' וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל. וכן מבואר שם בברייתא בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין וכן אמרו שם (ע"ב) גט זה לא יועיל כו' יהא חרס כו' דבריו קיימין משום דבטלי' לשליחותו אף דגיטא גופי' מי קא בטיל להגורסין שם כן. ואף דמשמעות הלשון של הבעל משמע דקאי על גוף הגט מ"מ כיון דאין יכול לבטל גוף הגט אמרינן דנתכווין לבטל להשליחות וכמש"כ שם הר"נ והקשה על שיטת הרמב"ם יע"ש. וכן הוא בשו"ע סי' קמ"א סעי' ס"ו ע"ש וכ"ז פשוט:

ד

ולפ"ז בנ"ד דאמר לפני העדים הריני מבטל בפניכם הגט שמסרתי ליד השליח כו' א"כ אף דגיטא גופי' מי בטיל. מ"מ כ"ז דאינו חוזר בעצמו לגרשה בו הדין פשוט במשנה ובגמ' ובכל הפוסקים והטוש"ע דנתבטל שליחות השליח. וע"כ אין אני רואה שום היתר בנ"ד. לשיטת הנימוקי יוסף כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה. ומה שיש לדון בנ"ד היתר ע"פ מה שכתבו האחרונים לדון בכזה להך דמה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. הנה ידוע כי קשה לסמוך על היתר זה וכמש"כ האחרונים לחלק דשאני איסור דבדה מלבו וכמש"כ התוס' בתמורה ולהאריך בזה תקצר היריעה מהכיל. ובפרט בנ"ד שכתבו העדים בכתב הביטול שהתיר הבעל לשבועתו בפני שלשה. א"כ הא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' דאף בנדר ונשבע ע"ד חבירו בשביל טובה שעשה לו דבדיעבד אם התירו לו יש סוברים דמהני התרתו ועיין בש"ך שם. וכן מבואר שם סעי' ט"ו דיש סוברים דבדיעבד מהני התרתו אף דהוי במקום איסורא ע"ש. א"כ לא שייך לדון בנ"ד בפשיטות להך כללא דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. משום דאין ברור כ"כ בנ"ד דיהי' לפ"ז איסור דאורייתא בנ"ד וקצרתי. והארכתי בדברים הפשוטים כדי להוציא מן מה שכתב כת"ר בשם רבנים גדולים שיצאו בהיתירא ע"פ כל זה. ובאמת נפלאתי עליהם בזה ולכן אין לי כעת היתר ברור בנ"ד:

ה

ועכ"ז ראיתי מה שיש לדון להיתירא בנ"ד והוא דהא מבואר ברמב"ם פ"ו ה' גירושין ה' כ"ז ובאה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח דשליח שהביא גט אין חוששין שמא ביטלו וזהו פשוט כמש"כ המ"מ שם. וכן מבואר בחדושי רשב"א לגיטין (דף ל"ג) דבלא שמעה לית לן למיחש שמא ביטלו. ולא מבעיא בזה"ז דמקבל ע"ע בשבועה שלא יבטל ודאי דהוי חשש ביטול חשש רחוק. ואף היכא דלא נשבע מ"מ לאחר תקנת ר"ג דגיטין (דף ל"ב) ודאי דחשש ביטול הוי חשש רחוק משום דאסור לו לבטלו שלא בפני השליח. וכיון דאיכא איסור לבטל שלא בפני השליח. ע"כ לא חיישינן לחזרה וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ה' להוכיח שם דחשש חזרה הוי חשש רחוק. והוי טענה גרוע ומוציאין ממון עי"ז. ומה"ט אמרו בח"מ סי' קי"ב סעיף א'. גבי דאקני דאף להסוברים דיכול לחזור בדאקני קודם שקנה. אפ"ה גובה ממשעבדי ולא אמרינן שמא חזר בו קודם שקנה וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ב'. ובע"כ מוכח דחזרה הוי חשש רחוק משום שארית ישראל כו'. וכמש"כ האו"ת שם. וכעין זה מבואר בח"מ סי' קע"ו סעיף ג' גבי שותפין דאינן נאמנים לומר שכבר חזרו בהם. ומשמע דאף מוציאין ממון עפ"ז. ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב. ע"כ מוכח דחשש חזרה הוי חשש רחוק ביותר. והוי כעין מיעוט שאינו מצוי כלל דיחזרו בהם וע"כ מוציאין ממון עי"ז מהמוחזק:

ענף ב

ו

וביותר מצינו כן בח"מ סי' קכ"ב בעושה שליח לגבות ממון מהלוה דהעלה הש"ך שם ס"ק ד' דלא חיישינן שמא ביטל שליחותו משום דחזקה שעומד בדבריו. והא שכתב הרא"ש בב"ק (דף ק"ד) דחיישינן שמא יבטל שליחותו כו' כבר כתב האו"ת בסי' קכ"ב ס"ק א' להסביר זה ע"ש. וכן מוכח מן הא דב"ק (דף ע"א) בטובח ע"י שליח דחייב ארבעה וחמשה וכן אי' בב"ק (דף ע"ח) בשותף שטבח לדעת חבירו דחייב ד' וה' ולא אמרינן שמא ביטל להשליח כדי שלא יתחייב ד' וה'. ואף במודה שלא ביטלו הא הוי מודה בקנס ופטור. [עיין בתשובת רע"א זצ"ל בהשמטות במה שהביא שם לדברי הריטב"א על מה שהקשה בהא דב"ק (דף ק"ז) ע"ש וקצרתי]. ובודאי דוחק לומר דמיירי בעדים מעידים דלא זזה ידם מתוך ידו ויודעים שלא ביטל. דא"כ ה"ל להגמרא לשנויי שם בב"ק (דף ע"ח) כאן דשותפים שגנבו וטבחו חייבים דמיירי בעדים מעידים דלא זזה ידם מידו. וכאן דפטורים באין עדים מעידים כו' ומספקינן דביטלו לשליחותו ואף בטבח לדעת חבירו ג"כ פטור באין מעידים דלא זזה כו'. ול"ל לתרץ בשותף שטבח שלא לדעת חבירו. ובלא"ה אין סברא לומר דהא דאמרו בכ"ד דחייב ד' וה' בטובח ע"י שליח דמיירי הכל בעדים מעידים כו' ועי' בשאגת ארי' סי' ע"ז דהקשה במה דמחייבין בשוחט הפסח על החמץ הא מצי לומר בטלתי ואין אדם נהרג ע"פ עצמו. ובאמת אין זה קשה משום די"ל דמוקמינן על חזקה דלא ביטלו והוי שלו כמו מעיקרא ולא נעשה דבר המחודש של הביטול [גם י"ל דשא"ה דקיבל עליו ההתראה וכמש"כ הרמב"ם פ"ב ה"ש הי"ב ובש"ך יו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ז ובשם הרשב"א]. אך ז"א שייך רק במלקות. אבל בממון הא אין מוציאין ממון מהמוחזק ע"פ רוב וכש"כ ע"פ אוקי אחזקה דהא רוב עדיף מן אוקי אחזקה ועיין בכתובות רפ"ב. וכיון דחזינן בכל שליח אף בממון דלא חיישינן לשמא ביטל שליחותו ומוציאין ממון אף דלא אזלינן בתר רוב בממון. בע"כ מוכח דחשש ביטול שליחות הוי מיעוט שאינו מצוי כלל וכמו מיעוט דמיעוטא. ואף היכא דלא הוי מילתא דאיסורא במה דיבטל השליחות כמו התם דב"ק (דף ע"ח) ג"כ לא חיישינן לשמא ביטל שליחותו. ולכן ה"ה בנ"ד דאף דנימא דכיון דהתירו לו השבועה דלא הוי כ"כ חשש מילתא דאיסורא מה"ת הך מילתא דביטול. מ"מ הא אף היכא דלא הוי איסור כלל ג"כ לא חיישינן לביטול שליחות וכש"כ בנ"ד דהוי עכ"פ איסור דרבנן הך מילתא דביטול השליחות. וכיוצא בזה כתבו התוס' בגיטין (דף כ"ז) ד"ה בבי דינא כו' ובתוס' ב"מ (דף י"ח) ד"ה נפק כו' דלא שייך למימר נמלך כיון שהגט ביד שליח דאין יכול לבטל שלא בפני השליח כו'. והא דגיטין (דף פ"ח) דאמרו דלמא אמלוכי אימלך הא פי' רש"י שם הטעם הואיל ויש ריוח למטה נראין כן הדברים עכ"ל רש"י. ועי' בתשובת הר"נ סי' מ"ג כו'. ובתוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו' באה"ד שכתבו וכששולחין גט אין מבטלין כו' אחר כותבי כ"ז ראיתי במקור חיים על ה' פסח סי' תל"א] שכתב לתרץ לקושיות הש"א הנ"ל מצד דהתיר עצמו למלקות וכנ"ל אך לא הביא לדברי הרמב"ם והש"ך יו"ד סי' רל"ב הנ"ל]:

ז

וכיון דנתבאר דהך מילתא דחשש ביטול השליחות הוי חשש רחוק ומיעוט שאינו מצוי. ע"כ יש לדון עפ"ז בנ"ד להיתירא כיון שלא נודעו עדי הביטול ונתבאר לעיל דבכה"ג לא הוי רוב מעליא כ"כ והוי בזה מיעוט המצוי לחוש שמא זייף בכה"ג דלא נודעו העדים וכסברת הנתיבות בסי' מ"ו כנ"ל. ובממון הא לא מהני רוב בכה"ג להוציא מהמוחזק דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. רק באיסורין מהני הך רובא. ואלו החשש דשמא ביטל שליחותו הוי חשש רחוק ומיעוט שאינו מצוי ומהני הך רובא אף להוציא ממון מהמוחזק כנ"ל. לכן בנ"ד אף דיש רוב המברר לנו דלא הוי זיוף בחת"י העדים. מ"מ כיון דיש רוב דעדיפא טובא מהך רובא דמבררת דלא הוי זיוף. דהא יש לנו רובא מעליא המבררת לנו דלא ביטל השליחות כלל מעולם ומזה מוכח לנו דהכתב ביטול בחת"י העדים הוא זיוף. דהא הך רובא דלא ביטל מעולם להשליחות הוי רוב דעדיפא טובא ביותר. לכן יש לנו הוכחה ברורה דהוא כתב מזויף לגמרי ולא חתמו העדים עליו כלל מעולם. ומה דהוי חזקת א"א המסייע להך רובא דלא חשידי לזייף כו'. הא יש כנגדו לדון חזקה דלא נעשה דבר המחודש של הביטול והוא כמו בראשונה בלא הביטול. א"כ רוב מעליא דעדיפי טפי סותר לאידך רובא ומבעי לן למיזל בתרי'. רק ברובי השקולים דסתרו אהדדי מצינו בכתובות (דף ט"ז) ובחולין (דף נ"ג) וביבמות (דף ל"ז) דכיון דהנך רובא דהתם סתרי אהדדי ה"ל ספק השקול. אבל היכא דרוב דעדיף טפי סותר להרוב דלא עדיף כ"כ ודאי אזלינן בתרי' להכריע ומבררת לנו דהכתב הביטול הוא מזוייף ולא חתמו עליו העדים מעולם משום דהאמת הוא דלא ביטלו מעולם להשליחות:

ח

ועוד דאף אם נימא דהנך רובא דסתרי אהדדי הם רוב השקולים והוי ספק השקול אי אזלינן בתר רוב המבררת לנו דלא הוי כתב מזוייף או דאזלינן בתר הרוב דלא היה הביטול כלל מעולם והוי לנו ספק מעליא אי הוי הכתב בח"י העדים אינו מזוייף או דחתמו העדים ע"ז הכתב של הביטול. א"כ ממילא יש לנו ספק ספיקא מעליא להיתירא והוא דהא לפי שיטת התוס' בב"ב (דף מ') ד"ה מחאה בפני ב' כו' שכתבו דלכן מהני מודעא בכתב ולא הוי מפי כתבם משום דתקנו חז"ל דיהא מהני עדות בכתב להציל הנאנס כו'. א"כ בנ"ד דלא כתבו בכתב הביטול שהיה אנוס א"כ היכא דלא היה האונס לא מהני בכה"ג הכתב של הביטול משום דהא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם. וגם יש לדון בזה להכלל שכתב הר"נ בתשובה סי' מ"ד ביתומים שמכרו בנכסים מועטים בעת שהגיעו לעונת הפעוטות דלא מהני מכירתן משום דבמקום איסורא לא תקנו רבנן לתקנתם והובא בח"מ סי' רל"ה סעיף א' בהג"ה ובמל"מ פ"ט ה' זכיי' ה' י' והארכתי הרבה בעיקר דברי הר"נ הנ"ל בספרי נחל יצחק לח"מ סי' א' סעיף א' ובסי' ס"ו סעיף ל"ד אך לפי שהתיר להשבועתו יש לדון עפ"ז הרבה בנ"ד לפי דברי המל"מ פ"ט ה' זכיי' הנ"ל. וה"ה בנ"ד הא היה יכול לבטל בפני השליח עצמו דלא היה אז איסורא כ"כ וקצרתי:

ט

ועכ"פ לפי דברי התוס' דעיקר הטעם דתקנו חז"ל להכשיר מודעא בכתב הוא משום להציל הנאנס. א"כ היכא דלא נתברר האונס שלו ואינו כתוב בהכתב שהיה לו אונס בכה"ג הא לא מצינו דתקנו חז"ל להכשיר עדות בכתב וממילא נתבטלה הכתב של הביטול. אך לשיטת הנימוקי יוסף דב"ב (דף מ') שכתבתי בתשובתי הראשונה דלשיטת הנימוקי יוסף בב"ב (דף מ') דמודעא בכתב מועלת מה"ת ולא מקרי מפי כתבם כיון דהדבר תלוי רק בו הוי שלוחים שלו ע"ש. וה"ה בנ"ד דלהנימוקי יוסף המודעא כשר מה"ת. וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' ע"ש. א"כ יש לנו ס"ס היינו ספק ראשון שמא הוא מזוייף לגמרי הכתב שחתמו העדים עליו א"כ לא חתמו העדים עליו כלל מעולם. ואת"ל דחתמו העדים על הכתב הביטול אכתי ספק שמא הלכה כשיטת התוס' דבמודעא או ביטול בכתב מיפסל מה"ת משום מפיהם ולא מפי כתבם רק דחז"ל הכשירו למודעא וביטול בכתב דחסו על הנאנס כו'. א"כ בנ"ד דלא היה אנוס ולא נתברר אונסו וגם אינו כתוב האונס בהכתב של הביטול. א"כ לפ"ז אף דחתמו העדים עליו מ"מ אינם נאמנים משום דהוי מפי כתבם וחז"ל לא הכשירו בכה"ג והוי ספק ספיקא מעליא. דיש לנו מקום לסמוך ע"ז להיתירא בנ"ד. וידעתי מה דיש לדון בנ"ד לפי דברי הרמ"א בתשו' סי' י"ב דלענין אישות הוי כדיני נפשות דלא מהני בכתב קצרתי. ואף דלא דיינינן ספק ספיקא במקום חזקת איסור דא"א עכ"ז הא ידוע דבספיקא דדינא דיינינן ס"ס אף במקום חזקה ואף ספק א' בדינא וספק ב' במעשה ג"כ מהני וכמש"כ הפרי מגדים ביו"ד סי' כ"ג:

י

ועוד דהא יש כנגדו חזקה דלא נעשה דבר מחודש של הביטול והוי חזקה נגד חזקה וכמש"כ לעיל. והוי ספק ספיקא המועיל כיון דנסתלק החזקת א"א. ע"י אוקי אחזקה דלא נעשה מעשה המחודש של הביטול וכנ"ל ולא שייך לומר דהוי כעין ספק ספיקא משם אחד. דהא ידוע מש"כ האחרונים בספק על וספק דרס דהוי ספק בעיקר הריעותא וכו'. ואין אנו יכולין לדון ספק שני מיד רק מתחילה מוכרחין לדון ספק על הארי וכו'. וה"ה בנ"ד וקצרתי. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סימן ו' ענף ט' ובספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג'. וגם י"ל לפ"ז דנ"ד דומה להך ציר דגים דיו"ד סי' פ"ג ובכללי ס"ס ביו"ד סי' ק"י ס"ק ט"ז דהיכא דיש ס"ס המועיל מה"ת וספק א' בדרבנן דהוי ס"ס מעליא וה"ה בנ"ד. ומה דהוי ספק דרבנן במקום חזקת איסור דא"א הא יש לנגדו הך אוקי אחזקה דלא נעשה דבר מחודש של הביטול כנ"ל ואוקי חזקה נגד חזקה והוי ספק השקול מדרבנן ויש לנו ס"ס מעליא ע"י הך כללא:

יא

ועוד דהא כתבתי לעיל דיש לנו רוב אלימא המבררת לנו דלא היה ביטול מעולם כי הך רובא עדיפא מן הרוב דלא מזייפי כיון דלא נודעו העדים ואין בזה רוב אלים כ"כ והוי בזה מיעוט המצוי כמש"כ לעיל בארוכה. ולכן דעתי מסכמת להיתירא בנ"ד. ומתחילה יראה כת"ר להשתדל ולחקור על העדים של כתב הביטול מי הם וכשיוודע אז ידרשו מן העדים ע"ז. ובאם שלא יבורר על נכון כד"ת אז הנני מסכים להיתירא והנני נמנה עם הרבנים הגאונים שכתב כת"ר שהסכימו להיתירא אף שלא נודע לי טעמם. עכ"ז הנני נמנה עמהם להיתירא כיון שהוא מקום עיגון גדול וכמש"כ כת"ר:

נאום יצחק אלחנן החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה