עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מה · ד
והנה בנ"ד כיון דבעת שהגיע המכתב להאיש מווילנא אותו העת עדיין לא הי' עליו שם שליח. ואף שאמר הבעל לשליח הראשון שיכול לשלוח להאיש הזה מווילנא את הגט. עכ"ז הא באותו הזמן שהגיע לידו המכתב עדיין לא בחרו השליח הראשון שיהי' לשליח שני. וגם הא אמר לו בזה"ל דיוכל לשלוח לידו את הגט אבל לא בדוקא וכמש"כ כת"ר במכתבו. א"כ עד עת שנשלח הגט ליד השליח הב' מווילנא האיש הנ"ל. אף דנשלח לו מכתב שלא ימהר ליתן הגט להאשה עד שיקבל מכתב מן הבעל. מ"מ הא הי' אז שלא כדין דהא יכול להיות חשש ממזרות ותקלה דהא השליח הראשון הי' יכול בתוך כך למסור הגט ליד האשה. או דהי' יכול לעשות שליח אחר כיון דלא אמר כן בתורת דוקא רק אמר לו בלשון שיוכל לשלוח להאיש הזה מווילנא כו' כנ"ל. וכיון דהי' יכולת בתוך כך למיפק חורבא ותקלה וחשש ממזרות אם הי' נמסר בנתיים הגט מקודם שנודע להאשה ולהשליח הראשון מן מכתב הבעל. וע"כ אף דעכשיו מקודם דנמסר להאשה הגט נודע לה מן מכתב הבעל. מ"מ כיון דבעת הביטול היינו בעת שהגיע המכתב מן הבעל להאיש שבווילנא הי' אז הביטול שלא כדין שלא הי' בפני ב' ביחד ולא הי' קול בזה. ע"כ אמרינן דגם בכה"ג דמודה רבי לרשב"ג דאין שום ממש בהביטול. לכן אין לחוש בנ"ד כלל: