אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מד › ו

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מד · ו

ה

אך אף לפי פי' רש"י דאתי עלה משום דאיכא קצת הוכחה במה דאמר כתובו. הא גם בחשש ביטול להגט ג"כ יש לנו הוכחה טובא דלא הי' כוונתו לפיוס גמור רק בערמומיות. משום דהא חשש ביטול באמת הוי חשש רחוק משום דלחזרה ושינוי דעתו לא חיישינן כלל כ"ז דלא נודע לנו אם הי' הביטול באמת. וע"כ אמרינן בכה"ג הוכיח סופו כו'. וזולת זה יש לנו אומדנא ממנה דלא נתכוונה מעולם להתפייס אליו. אם לא יקיים הבטחתו שהבטיח לה להיות עמה בשלום כמו איש ואשתו. וע"כ אף דנימא דהי' בדעתו בעת שדיבר עמה בבית החולים בלב שלם. מ"מ כיון דלא התחיל לדור עמה ולהתייחד עמה מעולם כדרך איש ואשתו רק מיד עשה נבלה גדולה כזה נגדה. ע"כ יש לנו אומדנא גדולה דלא נתרצתה מעולם על כזה. ודומה להך דאה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ב דאם לא יוכל להתפייס עמה יכול השליח ליתן הגט. כש"כ בנ"ד דהמניעה מצידו דחזר בו באותו יום מן פיוסו דוודאי לא נתרצתה מעולם על פיוס כזה. ויש בזה אומדן דעת גדול וכעין אומדנות דח"מ סי' ר"ע סעי' ג' ד'. ובכתובות (דף מ"ז ע"ב) בתוס' ד"ה שלא כתב לה כו' ובנתיבות סי' ר"ל. והא בנ"ד לא הי' שום הנאה כלל ולא עת המוכשר על ענין השלום שגמרו ביניהם להתנהג כדרך איש ואשתו. דהא בעת שפייסה היתה אז בבית החולים. ועיין בנתיבות בסי' ר"ל הנ"ל. והנה מצינו בח"מ סי' רמ"ג סעי' ח' באמר זכו וכתבו לו שטר דיכול הלוקח לחזור אם המוכר חוזר מלכתוב שטר. וכן הוא בח"מ סי' ל"ט סעי' ד'. ואף דלא הי' בדיני תנאי ומצד אומדן דעתא אתו עלה. וה"ה בנ"ד כיון דפיוס שלה היתה מצד דהבטיחה להתנהג עמה כאיש ואשתו בשלום. וע"כ כיון דלא התחיל כלל להתנהג עמה בשלום כאיש ואשתו. ובאותו יום עשה נגדה נבלה גדולה כזאת. ע"כ יש לנו אומדן דעתא דלא נתרצתה מעולם להתפייס לו. ולכן אף דנימא דבעת הפיוס הי' אז בדעתו דעת שלימה להיות עמה בשלום ובלא ערמומיות. מ"מ כיון דמיד חזר בו באותו יום יש לנו אומדנא דלא נתרצתה מעולם להתפייס לו. וכיון דהבעל אינו מקיים את מה שהבטיח לה בעת הפיוס שיתנהג עמה בשלום כאיש ואשתו. א"כ הא מבואר בכמה דוכתי דהיכא דגמרו הצדדים איזה ענין ביניהם באופני פרטי חיובים מכל א' מצידו. אשר אם צד האחד חוזר בשאט נפשו ואינו מקיים את מה שקיבל עליו לעשות להבא דאז ממילא בטל ההתקשרות ויכול הצד השני לחזור כי יש לנו אומדנא דלא נתרצה מעולם. ורק היכא דנאנס ולא היה יכול לקיים את מה שקיבל עליו בזה יש חילוקים רבים אימת דיינינן אומדנא וכמש"כ התוס' בכתובות (דף מ"ז) בד"ה שלא כתב לה כו' הנ"ל. וכמש"כ הנתיבות לפרש לכוונת התוס' הנ"ל בסי' ר"ל. אבל היכא דבזדון אינו מקיים את מה שקיבל עליו בעת גמר התקשרות וכמו בנ"ד דלא התחיל הבעל כלל להתנהג עמה אף בקצת שלום רק בנבלות שלא יעשה כזאת. בזה ודאי יש אומדנא גדולה. דלא נתרצית מעולם על כזה. ואח"ז חזר בו באותו יום ויש לנו אומדן דעתא דלא נתרצית על פיוס כזה מעולם. וכיון דהוי כמו דלא נתפייסה מעולם. ע"כ יכול השליח ליתן הגט. וכעין הך דאה"ע סי' קמ"א סעיף ס"ב ברמ"א ובטור בשם תשובת הרא"ש כנ"ל. דכל זמן דלא נתפייסה יכול השליח ליתן לה הגט. ואין זה מקרי פיוס. כיון דאין זה הסכם משני הצדדים:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה