אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מב › ענף ז

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מב · ענף ז

ענף ו

לו

ויש להקשות דהא אכתי אם הי' מפזרן לכל אחד בפני עצמו הי' יכול לבטל לכאו"א. באופן זה שיתנה בפירוש בעת שמבטל לכאו"א בפניו שהביטול שלו יחול בעת שיוודע אותו הביטול להנשארים או בעת שיבטל הנשארים. א"כ הא אז נעשה כתקחז"ל דלא הי' יכול לצאת מזה חשש כלל. דהא אם לא יוודע הביטול להנשארים א"כ ממילא אינו חל הביטול כלל דהא התנה בפירוש שהביטול יחול רק לזמן שיוודע הביטול להנשארים. א"כ כ"ז דלא נודע הביטול להנשארים. ע"כ לא חל הביטול אז כלל כי הביטול מתחיל רק בעת שיוודע הביטול להנשארים. ובעת שיוודע הביטול להנשארים א"כ אז בעת חלות הביטול הוא נעשה כתקחז"ל דהא לא הי' יכול לצאת מזה שום חשש דהא כיון דידוע הביטול לכולם א"כ ממילא לא כתבי ויהבי לה ולא הי' מעולם שום חשש בהביטול הלז ולא שייך לומר דנעשה שלא כתקחז"ל ולכן נדחה לגמרי הביטול. דהא אדרבה נעשה כתקחז"ל במתכווין דלא יהי' שום תקלה להאשה. ואין לומר דלא הי' יכול להתנות כן משום דהי' חש הבעל דלמא קודם דנודע הביטול להנשארים בתוך כך יכתוב ויתן הגט להאשה כיון דהביטול לא יתחיל רק לאח"ז. זה אינו. דא"כ בקצרה הי' להתוס' לומר דלכן לא מהני הא דלבדור אבדורי לרשב"ג משום דבתוך כך עד שיבטל בפני כולם הי' יכולים הנשארים בתוך כך לכתוב וליתן לה אע"כ מוכח דזה אינו סברא משום די"ל דילמא בתוך כך קודם דיהי' להם פנאי לכתוב וליתן דבתוך כך יהדר לבטל לכולם בפני עצמו בפניו. דהא אם לא הי' מטמינם רק יהי' מפוזרים א"כ הי' לו פנאי לילך לכאו"א בפני עצמו ולבטלו קודם שיהיו יכולים לכתוב וליתן לה. א"כ אכתי תקשה דהא הי' יכול לבטל באופן זה ולפרש בפירוש שהביטול יחול בעת שיוודע מהביטול הלז להנשארים. וחשש ברירה לא שייך בזה.. כמש"כ השאגת ארי' בסי' צ"ב וסי' צ"ג דדוקא באם שאמר על מנת שיהי' כן לאח"ז דאזי יחול למפרע אז אמרינן אין ברירה. אבל בהתנה דלא יותחל זה רק בעת שיהי' כך וכך אז לכ"ע מהני ולא שייך בזה אין ברירה כיון דבעת שהותחל הענין לחול א"כ הא אז הוברר לכל בעת הזאת ולא שייך בזה לומר אין ברירה וע"ש. ובנתיבות סי' ס"א ס"ק ג':

לז

אע"כ מוכח דס"ל להתוס' דאם פירש בביטול שלו דלא יותחל לחול רק מעת הזאת דאזי לא מהני זה משום דהא כיון דבעת דהוציא הדבור מהיום לא ביטל אז רק אמר שהביטול יחול אחר זמן בעת שיוודע הביטול להנשארים. א"כ הא בעת שיוודע הביטול להנשארים הא אז ליתא לדיבורא הראשון. וכמו דגילוי דעתא בגיטין דלאו מילתא היא משום דאומדנא לא מבטל לדיבורו. כמו כן זה לא מהני לבטל דבור הא' משום דלא עדיף מן אומדנא. וגם י"ל דעד כאן לא אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור רק באם בעת שביטלו יעקר אז לגמרי להשליחות. משא"כ אם בעת שביטל לא ביטלו לגמרי רק ביטלו על אחר זמן וכיון דלא נתבטל אזי לגמרי בעת שביטלו. לכן בכה"ג לא מצי דבור אחרון לבטל דיבור ראשון. יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ מוכח מן התוס' הנ"ל דס"ל דביטול אחר זמן לא מהני ביטולו:

לח

ואין לומר דלכן לא מהני הביטול על אחר זמן משום דהא מיירי התוס' אליבא דרשב"ג. והא רשב"ג ס"ל דאם רוצה לבטל שהביטול יחול מהשתא דהדין הוא דלא יהא חל לביטולו שעשה שלא בפני השליח והאשה. א"כ אף בהתנה על אחר זמן לא מהני משום דכיון דלא מצי לבטל מעכשיו לכן לא מצי לבטל על אחר זמן משום מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' מהני כדאיתא בכתובות (דף נ"ט ע"א) דמקשה התם מי איכא מידי דהשתא לא קדשי ולקמי' קדש ע"ש. דזה אינו משום דהא אי' בנדרים (דף ע"ב ע"ב) דאיבעי' לרמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה כו' ומייתי ראיה דהבעל עד שלא תכנס ברשותו אומר לה וכו' ה"נ דאמר לה לכי שמענא וכן לקמיה מסיק ג"כ הכא נמי דא"ל לכי שמענא כו' ומבואר שם בפי' הרא"ש דהתרת הבעל מהני לכי שמע הבעל דיחול אז הפרתו ולא צריך להפר עוד הפעם אחר ששמע ולא אמרינן איך מועיל הפרתו שהפר מתחילה קודם ששמע נדרה הא כיון דהשתא קודם שמיעת נדרה אינו חל הפרתו ואיך מצי למיחל הפרתו על אחר זמן שישמע נדרה. ומי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל אע"כ מוכח דשאני זה מן הא דכתובות (דף נ"ט) הנ"ל. משום דהתם לא מצי בשום אופן להקדיש מעשה ידיה כל זמן שהיא תחתיו משום דהא משועבדת לבעלה ולכן כיון דהשתא לא מצי חייל בשום אופן בעולם לכן אינה יכולה להקדיש אף לאחר זמן שיגרשנה. אבל התם גבי הפרה הא אם ישמע אז בעת הנדר א"כ אזי יכול להפר מתחילה ולכן ממילא מצי לחול הפרתו אף אחר שישמע לאחר זמן. ואין זה נקרא מי איכא מידי דהשתא לא חייל כו' משום דהא יכול לחול מעכשיו הפרתו באם שישמע תיכף ולכן מצי לחול אף על אחר זמן בעת שישמע אף שעכשיו לא מצי חייל מחמת חסרון שמיעתו האידנא. א"כ ה"ה גבי ביטול שפירש דיחול ביטול לאותן העומדים לפניו בעת שיוודע זה הביטול להנשארים דחייל ביטולו ואין זה בכלל מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל משום דהא באמת אם היו הנשארים אז לפניו בעת הביטול מקצתם הא חייל אז הביטול רק דהדין הוא דכל זמן דלא נשמע הביטול לכולם אינו חל הביטול. אבל אם הי' כולם אז הא מצי לבטל ולא מקרי זה מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל דכיון דעכ"פ בידו לבטל עכשיו אם הי' כולם בעת הביטול כן גם בלאחר זמן אם יוודע להם הביטול מצי לחול אז לאותו העת. וכמו התם בהפרה דאם שמע האידנא חל הפרתו א"כ אותו הענין דהוי עכשיו לאחר זמן היינו אחר שישמע א"כ אם היה שמע עכשיו ג"כ היה חל הפרתו. וה"ה בנ"ד גבי ביטול דהא אותו הענין שיוכל לחול לאחר זמן אחר ששמעו כמו כן גם היה מצי לחול האידנא בעת שביטול יוצא מפיו באם שיוודע להם. והתם ג"כ אינו בידו ענין השמיעת נדרה דהא בידה להסתר נדרה ממנו ואפ"ה מצי לחול לאחר זמן כמו כן גבי ביטול. וזה ברור דמאי שנא אם הענין תלוי בשמיעתו כמו הפרה או דהענין תלוי בשמיעת אחר כמו גבי ביטול דשווים המה:

לט

ועוד דהא בכתובות (דף נ"ט). ונדרים (דף פ"ה). דמקשה הגמ' התם מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמי' קדיש כנ"ל. ומתרץ הגמ' התם בסוף הסוגיא משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד כו'. והקשה הר"ן שם (דף פ"ו ע"ב) בד"ה ועוד שמא יגרשה קאמר כו'. וא"ת הא גם עכשיו תקשה מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל. ותירץ כיון דמדינא חייל רק מדרבנן אינו חייל האידנא לכן אין זה בכלל מי איכא מידי כנ"ל. כיון דמדינא חייל מעכשיו עכ"ל. א"כ ה"ה גבי ביטול כיון דמן הדין יכול לבטול שלא בפניהם מן ד"ת. רק תקנת חז"ל היה ע"ז א"כ יש ג"כ לומר כיון דמדינא חל האידנא. רק מחמת תקנת חז"ל לא חל הביטול. לכן בכה"ג לא תקנו דיהיה זה בכלל מי איכא מידי כנ"ל. ואף דגבי ביטול הוי מחמת אפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה עכ"ז הא גבי קונמות מפקיע משיעבוד הוי ג"כ טעם נכון דראו חז"ל לעקור לדאורייתא. דאל"כ איך מצי חז"ל לעקור לדאורייתא כיון דמן הדין קונמות מפקיע משעבוד. וע"כ מוכח דמשום הפקר ב"ד נגעו בה התם דאחר שתעשה המעשה ידיה הוי מיד הפקר גמור ולא קנתה מעולם אותם ולכן אינו חל נדרה. ואפ"ה כיון דזהו רק מחמת תקנת חז"ל לא אמרינן מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל. א"כ מוכח שפיר מן התוס' הנ"ל דביטול על אחר זמן לא מהני משום דבכה"ג לא מצי לבטל דבור הראשון. ולכן לא מצי להתנות שיחול הביטול בעת שיוודע הבטול להנשארים וכיון דהוכרח לבטל בעת שיוצא דבור הביטול מפיו מעכשיו. א"כ כה"ג הא יכול לבוא לידי קלקול אם תנשא בנתיים ונעשה שלא כתקנת חז"ל ולכן כיון דאדחי אדחי כמש"כ הפני יהושע כנ"ל:

מ

אך עדיין יש להקשות דהא עדיין היה יכול להתנות בעת ביטולו שמבטל את קצתם שמבטל בפניהם ע"מ דאם יוודע הבטול הלז להנשארים קודם שכתבו ויתנו הגט להאשה דאזי יחול הבטול מעכשיו א"כ אז חל הבטול כי נעשה ע"פ תקנת חז"ל אז דלא שייך אז חשש שמא תנשא בנתיים קודם הידיעה ויהיה נשואי איסור. דזה אינו חשש באם שהתנה כן משום דאי לא יוודע הביטול להנשארים ויתנו לה הגט א"כ אזי הגט כשר דהא התנה תנאו בעת הביטול שאם לא יוודע הבטול להנשארים קודם כתיבתם להגט א"כ הא אזי לא חל הביטול כלל מעכשיו. ובאם שיוודע להנשארים קודם כתיבתם להגט הא אז לא יוכל לבא לידי קלקול משום שכיון שנודע להם הביטול א"כ ממילא לא יכתבו ויתנו הגט להאשה. וכיון דהתנה דיחול הביטול מעכשיו באם שיהיה כך. א"כ אזי יכול התנאי לבטל הדיבור הראשון כיון שהתנה בתנאי מעכשיו:

מא

אך לכאורה יש לומר דבטול על תנאי לא מהני לבטל דבור ראשון שנעשה מתחילה משום דכיון דהא דדבור מבטל דבור א'. יש פלוגתא בזה וי"ל דהא דקיי"ל דבור מבטל דבור א' היינו דוקא היכא שביטל לגמרי ועקרו לדבור ראשון. אז כיון דעקרו דבור ראשון נעקר לגמרי. אבל כיון דבעת דביטל לא ביטל רק ע"י תנאי לכן לא מצי עקר את דבור ראשון דהא קיי"ל בכתובות (דף י"ט) דתנאי מילתא אחריתי היא. ומה"ט ס"ל לכמה פוסקים בח"מ סי' פ"ב ומ"ו דעדים שאמרו תנאי הי' דברינו נאמנים אף בכתב ידם יוצא ממק"א. משום דתנאי לא חשיב עקירה לדבריו הראשונים ואין זה בכלל חוזר ומגיד. ולכן בכה"ג לא מצי דבור אחרון שנעשה על תנאי שלא עקר אז דבורו הראשון לבטל דבור א'. אך זה ליתא דהא מבואר בגיטין (דף ל"ג) בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולהוסיף על תנאו משמע שמן הדין היה יכול לבטל ע"י תנאי ולעקור דבור א'. ודוחק לחלק דשאני היכא דאם דבור א' נעשה ע"י תנאי דלכן אזי כיון שדבור ראשון לא אלים כ"כ לכן יכול לבטלו ע"י תנאי דאין סברא לחלק בזה:

מב

ולכאורה י"ל דלכן לא מצי לבטלו ע"י תנאי משום דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. והיכא שהתנה על הביטול שיחול מעכשיו באם שיוודע להנשארים כנ"ל א"כ אי נימא אין ברירה א"כ אזי לא חל הביטול מעכשיו כיון דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע וזה לא הוי תנאי בידו דנימא בי' לכ"ע יש ברירה כמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ה ע"ב) בד"ה ולכי מיית הוי גיטא כו'. משום דהא זה לא הוי בידו משום דהא יכולת ביד האנשים להטמין א"ע. והיכא שמתנה במעכשיו אז צריך לדין ברירה וכמש"כ השאגת ארי' הנ"ל. ולכן לא מצי להטיל תנאי בהביטול משום דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. אך זה אינו משום דאכתי תקשה כיון דחזינן פלוגתא תנאי ואמוראי אי יש ברירה. או אין ברירה. א"כ קשה מנלן להש"ס להוכיח מן הנך חמשה סבי כו' דאמאי לא בדרינהו דע"כ מוכח דס"ל כרבי. דהא י"ל דלכן היה ירא לפזרם משום דהיה יכול לבטלם ע"י תנאי הנ"ל. משום דס"ל באמת כשיטת תנאים הסוברים גם בדאורייתא יש ברירה. או די"ל דהא לכן לדידן קיי"ל בדאורייתא אין ברירה משום דמספקא לן אי יש ברירה או אין ברירה ולחומרא אזלינן. א"כ לכן היה מתירא שמא יבטל ע"י תנאי ואזי ניחוש לחומרא דלמא מהני הביטול משום דלמא הלכתא דיש ברירה ואז הוי הביטול כדין לדבורו הראשון ולכן לא ציוה לפזרם וזהו קושיא חמורה:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה