אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מב › ענף ה

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מב · ענף ה

ענף ד

כב

ועוד יש לדון בנ"ד להיתרא עפ"י שיטת התוס' והוא דהא המכתב הלז הוא אינו מקויים רק עיקר החומרא הוא בנ"ד לפי שהא מן התורה כנחקרה עדותן בב"ד דמי ולא בעי קיום. אך שיטת הש"ך גבי כתב יד דבעי קיום מן התורה כמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק י' ובסי' ס"ט ס"ק י"ב. א"כ לפי שיטת הש"ך הנ"ל בודאי אין מקום להחמיר. דהא כיון דאין דבר בערוה פחות מב' וכיון דליכא גם עד א' המעיד על הקיום ודאי אין לנו לחוש לשמא ביטל. ודוקא בחתימת עדים לא בעי קיום מה"ת. אך באמת לפי מה דהעלה הקצה"ח שם באריכות דלא כהש"ך דגם כת"י לא בעי קיום מה"ת משום דעיקר הטעם הוי דלכן ד"ת לא בעי קיום משום דלא חציף אינש לזיופי וכמש"כ המהרי"ק וע"ש. וא"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד. עכ"פ כיון דלשיטת הש"ך יש להקל בנ"ד והא מבואר בתוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) בד"ה רבי סבר כו' דכתבו דכיון די"ל דהי' סבורים דבטלה מקצתה לא בטלה כולה ויתירו להנשא דאז מודה רבי דלא מהני הביטול וע"ש. אלמא דהיכא די"ל דיטעו לומר מחמת איזה טעות בדין דאז לא מהני הביטול שלא בפניהם משום חשש שמא תנשא וה"ה בנ"ד שיש לומר דילמא תלך ותנשא דיהי' סוברים כשיטת הש"ך דכתב יד בעי קיום מה"ת. וכדמצינו בש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב דכתב דהיכא דיש פלוגתא י"ל דטעה בזה:

א"כ כיון דתוכל להנשא ע"פ חשש דיפסקו כשיטת הש"ך הנ"ל. א"כ אף דנימא כשיטת הקצה"ח דכתב יד ג"כ לא בעי קיום מה"ת ומסתברא כהקצה"ח. עכ"ז כיון דיוכל לבא לידי טעות דשמא יסברו כשיטת הש"ך דכתב יד בעי קיום מה"ת וכש"כ הוא מנידון של התוס' הנ"ל דהא התם מיירי התוס' אף שיהא הדין דבטלה כולה לכ"ע לפי דאף רבי מודה בזה לרשב"ג. עכ"ז יוכל לבא לידי טעות דיסברו דלא בטלה כולה וכיון דיוכל לבא לידי טעות לא מהני הביטול. כש"כ בנ"ד דיש קמן שיטת הש"ך הנ"ל דס"ל להקל בנ"ד ע"פ שיטתו ודאי דכש"כ דיוכל לבא לידי טעות וכמש"כ התוס' בב"מ (דף ט"ו ע"ב) בד"ה ונתן לו לשם מתנה כו' דליכא למימר אדם יודע דאין זה פשוט כ"כ דהא ס"ל לרב מכורה ויוצאה עכ"ל התוס' וכן מבואר בגיטין (דף נ"ה) דאיכא למימר טעי בדר' ירמי' אלמא אף במה דקיי"ל בפשיטות כאידך מ"ד אפ"ה י"ל דטעה וסובר להיפך. כש"כ במה דלא אתברר לן הדין בפלוגתת הפוסקים הנ"ל אי בעי קיום כת"י מה"ת או לא דודאי י"ל דטעה בזה ויבא לידי קלקול ולא מהני הביטול אף בדיעבד וסמכינן אף להקל בזה משום שהי' תקנה קדומה דהיכא שהביטול הי' שלא בפני השליח והאשה באופן שיוכל לבא לידי קלקול דלא נתברר להם הביטול דלא חל הביטול כלל והגט כשר וי"ל דאף התוס' בתי' קמא שתי' באופן אחר. ולא תירצו משום דאיכא למיטעי ויסברו דלא בטלה כולה. מודה למש"כ משום דהא התם בקושייתם הי' ס"ל דכ"ע ס"ל בטלה כולה א"כ לכן לא ניחא להתוס' בסברא זו משום דהא כ' הש"ך בסי' מ"ב ס"ק כ"ב דהיכא דליכא פלוגתא בזה לא שייך לומר דטעה וסבר דהדין הוא להיפך וכנ"ל. משא"כ בנ"ד דיש באמת פלוגתת הש"ך והקצה"ח הנ"ל. ובאמת לא הוכרע דין הלז וי"ל בזה כיון דיוכל לבא לידי טעות דיסברו כשיטת הש"ך הנ"ל ותנשא לכך לא מהני ביטולו מצד התקנה:

כג

ובמש"כ לעיל דכיון דכתב במכתבו מהיום אשר תקבל מכתבי יהי' בטל א"כ נתבטל תומ"י. כשהגיע המכתב ליד אביו מקודם שהגיע הידיעה להשליח או האשה. הנה לכאורה יש לפרש כוונת מכתבו שכתב שיהי' מבוטל מהיום אשר תקבל מכתבו דזה קאי על קבלת האשה המכתב וכמו שכתב מתחילה אם תמלא שאלתו לשלוח לו שני מאות רו"כ כנ"ל דזה ודאי קאי על האשה ולא על אביו כמו כן הא שכתב אשר תקבל ג"כ קאי על קבלת האשה. משום שזה כלל לנו כי לשון נוכח לזכר ולשון נסתרת לנקבה הכל חדא היא כמו דכתיב אשר תאמר אליך שרה. ותשב הנערה אתנו דזה קאי על האשה. אך אם נימא דכוונתו שכתב אשר תקבל מכתבי קאי על האשה. א"כ בודאי כשר הגט דהא הביטול מעת שתקבל האשה מכתבו א"כ הברירה בידה שלא לקבל את המכתב שלו ואז לא חל הביטול כלל. ולכן בודאי לא הי' כוונת הבעל במכתבו שיחול הביטול מעת שתקבל האשה המכתב דזה הברירה בידה שלא לקבל את המכתב א"כ אזי לא יהי' בטול לעולם. אע"כ מוכח דכוונת הבעל הי' שמעת שיקבל אבי' מכתבו שיחול הביטול אז א"כ ודאי שפיר כתבתי דכיון דבאותו העת נתבטל הביטול וכיון דנדחה נדחה אח"ז ג"כ ואינו חוזר ונראה דלגמרי עקרו חז"ל זה:

כד

ולפ"ז יש ליישב מה שיש להקשות על מש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ב) בד"ה ורב נחמן כנ"ל דבפחות משנים דאיכא למיחש אינו מבוטל. אלמא דדוקא בפחות משנים אבל בשנים אף זה שלא בפני זה מהני הביטול משום דבכה"ג יש קלא. ולקמן מסקי התוס' בד"ה רבי סבר כנ"ל. דאף שנים זה שלא בפני זה ג"כ לא מהני הביטול משום דליכא קלא. אך לפמש"כ ניחא דגם מתחילה לפמש"כ התוס' דהתקנה הי' על פחות משנים דלא מהני הביטול אבל מן הדין הי' מהני. אך מצד התקנה לא מהני. א"כ ממילא גם לפ"ז לא מהני הביטול אם הי' זה שלא בפני זה משום שכיון שבעת שהי' הביטול בפני א' אז לא מהני הביטול שלו לפי שנעשה שלא כתקחז"ל דהא בפני א' לא מהני הביטול מצד תקחז"ל ולכן ממילא אינו חוזר ונראה ולא מהני צירופו. משא"כ לקמן דמסקי התוס' דמן הדין לא מהני הביטול בפני א' משום דאין דבר בערוה כנ"ל ותקנה לא הי' ע"ז רק מחמת דלא מהימן עכ"ל לכן לא מהני הביטול. והא דלא מהני הביטול הוי משום דלא מהימן על הביטול. אבל אי מהימן הי' מהני הביטול כגון אם יבא אלי' ויאמר לנו דהאמת דנתבטל בפני ע"א או אם הי' מהימן לי' הע"א אז הי' מהני הע"א כיון שלא הי' התקנה דבפני ע"א לא מהני א"כ הא אז לא שייך לומר זה הסברא ולכך כתבו התוס' סברא אחרת משום דזה שלא בפני זה לא שייך קלא. אבל בגוף הדין כ"ע מודו דלא מהני ביטול בפני ב' זה שלא בפני זה:

כה

אך עכ"ז קשה לסמוך על הסוברים הללו דהא לשיטת הר"ן דס"ל דלר"נ מדינא לא מהני הביטול בפחות מב' משום דאין דבר בערוה פחות מב' אבל לא מצד התקנה. א"כ יש לפקפק בהיתר זה לשיטת הר"ן הנ"ל וכן במש"כ התוס' בד"ה ליבדור איבדורי דהיכא דנתבטל כ"א בפני עצמו ממילא לא מהני הביטול כנ"ל. הנה שיטת הרשב"א דלא כהתוס' הנ"ל וכתב דזה דוחק משום דס"ל דכיון דיוודע להם קודם שקיבלה הגט דאז מהני הביטול. א"כ לשיטתם אין כאן היתר לע"ע בנ"ד. אך י"ל בזה דהא עיקר החשש הי' בזה רק לשיטת התוס' דתמורה דס"ל דהיכא שבדה האיסור מעצמו לא שייך אי עביד לא מהני א"כ י"ל דהא להרבה פוסקים ס"ל דגם בשבועה דבדה האיסור מעצמו שייך ג"כ אי עביד לא מהני אך עיקר החומרא הי' לפי שיטת התוס' דהנ"ל. ולכן כיון דלשיטת התוס' יש היתר מורווח אחר בעז"ה כמש"כ עפ"י שני אופנים לכן יש מקום להתיר בנ"ד. וגם יש לומר דגם הרשב"א והר"נ מודו למש"כ אך הוכרחתי לקצר:

כו

ועוד י"ל היתר אחר לשיטת הר"נ והרשב"א והוא דהא שיטת הר"נ והרשב"א דהיכא שביטל הגט ולא את השליחות. דאז לא מהני הביטול וס"ל כשיטת תוס' גיטין (דף ל"ב) בד"ה רב ששת אמר כנ"ל דהוי כמו אם כתב אדם ספר תורה לשמה אינו יכול לחזור ולבטל. וס"ל דלכן חוזר ומגרש בו משום דאמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ובודאי נתכוין לבטל השליחות משום דעל גט לא מהני הביטול. כ"כ בחידושי הר"נ לגיטין (דף ל"ב) ובפסקיו על האלפס רק שיטת הרמב"ם דאם נתכוין לבטל את הגט מהני ביטולו ואז אינו חוזר ומגרש בו. והטעם כתב התורת גיטין משום דס"ל דכתיבת הגט בעי שליחות הבעל ולכן מהני ביטולו דאז הי' כנכתב שלא בשליחות הבעל ופסול לגמרי ואינו חוזר ומגרש בו. ושיטת הר"נ הוי דלא בעי שליחות רק לשמה בעי והוי כמו אחר שנכתב ס"ת לשמה דלא יכול לחזור ולבטלו כנ"ל בשם התוס' עכ"ל התורת גיטין. א"כ יש לדון לפי שיטת הרשב"א והר"נ הנ"ל אם אמר גט ששלחתי בטל הוא דיש לדון דלא מהני ביטולו לפי שיטת הר"ן הנ"ל. משום דהא הר"נ בחידושיו כתב דלכן מהני ביטולו אם אמר גט ששלחתי בטל יהי' ולא אמרינן דלמא ביטל רק את הגט ואז לא מהני ביטולו ובפרט דמשמעות הלשון הוא דקאי על גוף הגט ולא על השליחות וכמש"כ הר"נ. משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כנ"ל. א"כ הא מבואר בש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב דהיכא דיש פלוגתא לא שייך לומר אדם יודע ואין מוציא דבריו לבטלה. משום די"ל דלמא טעה וס"ל כשיטת החולקות וכ"כ התוס' בב"מ (ד' ט"ו) בד"ה ונתן לו לשם מתנה. דכיון דרב ס"ל מכורה ויוצאה י"ל דטעה בזה כנ"ל עכ"ל. וכדמצינו בגיטין (דף נ"ה) דטעי וס"ל כר' ירמיה כנ"ל א"כ לפ"ז י"ל דהאידנא שמשביעין את הבעל שלא לבטל את הגט והשליח. חזינן דהאידנא לא נתברר לנו ההלכה וחוששים אנחנו להחמיר דדלמא מהני הבטול לגוף הגט. א"כ כיון דלא שייך בזה לומר אדם יודע כיון שיש שיטת הרמב"ם דס"ל דמהני ביטלו לגוף הגט. וגם אנן דמזהירים שלא לבטל את הגט א"כ שפיר י"ל דדלמא טעה וס"ל דמהני ביטול לגוף הגט ובפרט דסיים במכתבו בזה הלשון אשר בטלתי הגט אשר שלחתי לאשתי כנ"ל. א"כ שייך גם בזה לומר שלא כוון רק על הגט ולא על השליחות. וכמש"כ התוס' דהא משמעות לשונו משמע דקאי רק על הגט ולא על השליחות כנ"ל רק משום אין אדם מוציא דבריו לבטלה מוכח דנתכוין על השליחות ולא על הגט. א"כ בזה"ז דיש פלוגתא בזה וגם הא הב"ד אומרים לו שלא לבטל את הגט ומשביעין אותו. בודאי לא שייך לומר אדם יודע כנ"ל. ואז מבעי לן למימר כיון דמשמעות הלשון הוי דקאי על גוף הגט דכוונתו הי' רק על הגט דכיון דליכא הוכחה דאדם יודע כנ"ל:

כז

וגם יש לומר דאף דנימא דמספקא לן אם כוונת הבעל היה על הגט או דקאי על השליחות א"כ הא יש להוכיח דספק בביטול שלו אינו יכול לבטל את שליחותו שעשה מתחילה על הגט הוא דהא חזינן בגיטין (דף ל"ד) דאמר רב יהודה לסהדי אותיבו קרי באודנייכו כו' ומוכיח מזה אביי דגילוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא. וקשה הא כיון דיש אומדנא דמוכח התם דרוצה לבטל את הגט רק הטעם הוי משום דגילוי דעת אינו יכול לבטל דיבור שדיבר בפירוש. וכמש"כ הט"ז והתורת גיטין דאומדנא אינו מבטל דיבור. דהא אף בדיבור מבטל דיבור יש פלוגתא בקדושין (דף נ"ט). א"כ קשה כיון דהעדים רואין איך שפותח פיו וצועק כנגדם. אך כיון שסתמו אזניהם אינם יודעים מהו אומר. א"כ עכ"פ אומדנא דמוכח דביטל דהא העדים מסופקים אז אם ביטל אותם או לא. ובפרט דיש אומדנא דמוכח דביטל. דהא אביי מוכיח מזה דגילוי דעתא לאו מילתא היא. רק רבא ס"ל דזה לא הוי אומדנא דמוכח. א"כ כיון דעכ"פ לא גרע מן ספק לפי דיש לחוש שמא ביטל. א"כ תקשה אמאי הי' יכולים העדים לכתוב ולא הי' חוששים לשמא ביטל. ובע"כ מוכח דספק ביטל אינו יכול לבטל את שליחות שנעשה בודאי משום דגם זה הוי בכלל גילוי דעתא בגיטין דלאו מילתא היא וגם רבא יכול להיות דמודה בזה. וכן מוכח מן מה שהקשה הר"ן על שיטת הרמב"ם הנ"ל דאיך חוזר ומגרש בו הא משמעות לשונו הי' דקאי רק על הגט ולא על השליחות. ואמאי לא הקשה בפשיטות לשיטת הרמב"ם דאם ביטל להגט אינו חוזר ומגרש בו. א"כ הי' לנו לחוש מספיקא לשמא ביטל הגט. אע"כ מוכח דבאמת מספק לא חיישינן להביטול כ"ז דלא נתברר בודאי. ואינו יכול ספק ביטל להוציא מידי ודאי שליחות שעשה מתחילה לכן מקשה הר"ן על שיטת הרמב"ם דהא כיון דמשמעות לשונו הוא רק על הגט א"כ איך מוציאין אנחנו מן משמעות לשונו להכשיר אם חוזר ומגרש בו אבל מספיקא אין אנו מבטלין שליחות דנעשה בודאי כנ"ל:

כח

והא דגיטין (דף י"ח) דחיישינן שמא פייס ובדף (ע"ו) דחייש ג"כ שמא פייס. י"ל דהא התם הוי רגלים לדבר לחוש לשמא ביטל וכמש"כ הר"נ בתשובה סי' מ"ג דכיון דאמר להעדים שיחתמו מכאן עד עשרה ימים. וכן הא דמבואר בדף (ע"ו) דאמר ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך שלשים יום כו' דיש הוכחה מדברי' הראשונים דבדעתו הי' לבטל אח"ז את הגט. א"כ לא שייך התם לומר דלא אתי ספק ביטול להוציא מידי ודאי שליחות שנעשה מתחילה דהא הוי כמו דהתנה מתחילה שבדעתו לבטל אחר זמן מדהתנה תנאי זה. וגם צוה לעדים לחתום עד עשרה ימים. א"כ לא אלים שליחות שלו מתחילה. ולכן מצי אתי ספק לבטלו. משא"כ היכא דנעשה מתחילה בלא שום ריעותא כלל בדעתו אז אמרינן דזה הוי בכלל גילוי דעתא דלאו מילתא היא כיון דיש לפרש דבריו על הגט. ובאמת להלכה הא שיטת הר"ן דביטל הגט לא מהני:

כט

אך דתקשה לפ"ז דאמאי בזמן הש"ס אם אמר גט זה לא יועיל או בטל הוא דדבריו קיימין. דהא גם בזמן הש"ס היה פלוגתא בין ר"ש ורב נחמן דר"ש ס"ל אינו חוזר ומגרש בו אלמא דס"ל לר"ש דביטול מהני לגוף הגט. רק ר"נ פליג עליו ושיטת הר"ן הוא לפרש דר"נ ס"ל דביטול לא מהני להגט רק כשמבטל להשליחות. ולכן חוזר ומגרש בו רק כשאינו חוזר ומגרש בו פסול הגט משום דכיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. לכן אמרינן דודאי נתכוין על השליחות ולא על הגט כנ"ל. וכה"ג אמרינן בגיטין שם לעיל גבי בטל משמע לעבר ולהבא דגבי מתנה לישנא דמהני ביה קאמר וג"כ הטעם משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. א"כ קשה כיון דכבר נתבאר דהיכא די"ל פלוגתא לא שייך לומר אדם יודע כמו שכתבתי לעיל להוכיח מן גמ' ותוס' והפוסקים. וגם זולת כל הנ"ל מבואר כן בש"ך סי' שנ"ו ס"ק ז'. א"כ כיון דבזמן הש"ס היה פלוגתא בזה פלוגתת ר"נ ור"ש. א"כ קשה אמאי פסול הגט אם אמר גט זה בטל הוא. הא י"ל דטעה וסבר כר"ש דיכול לבטל הגט. וכיון דבאמת הלכתא כר"נ א"כ הא לא נתבטל השליחות של הגט ואמאי פסול הוא הא לא שייך לומר בזה אדם יודע כו'. אך י"ל דבאמת הש"ס מיירי בת"ח דיודע הדין דהלכה כר"נ דלא יכול לבטל הגט רק השליחות. וכמו בב"ק (דף צ"ה ע"ב) דאיתא בגמ' שם דמיירי בלוקח ת"ח וידע. וכמו כן י"ל בהך סוגיא מיירי בת"ח דידע דהלכה כר"נ. או דיש לומר דלכן שייך בזה לומר אדם יודע כמש"כ הר"ן משום דבאמת מן הסברא נראה דלא מהני ביטול להגט וכמש"כ התוס' דאטו אם נכתב ס"ת לשמה יועיל אח"ז הביטול בתמיה. אך באמת כיון דהתוס' תמהו ע"ז לכן נתן התורת גיטין טעם ע"ז דהוי זה משום שליחות על כתיבה דבעי בכתיבת הגט. אבל זהו מילתא חדתא דזהו לאו כ"ע גמירי להך סברא של רב ששת. לכן הי' פסיקא להש"ס דשייך בזה לומר אדם יודע ע"פ פסקי הבע"ב ג"כ דלא מהני לגוף הגט הביטול רק על השליחות ואין אדם מוציא דבריו לבטלה. יז ושאני זה מהא דגיטין (דף נ"ה) דאמר התם טעי בדר' ירמיה משום דהכא הסברא פשוטה נותנת כדר"נ. כן י"ל דהי' פסיקא ליה להש"ס. אבל בזה"ז דאומרין לו שלא יבטל את הגט א"כ אמרינן לו בפירוש דביטול לגוף הגט ג"כ מזיק את הגט. א"כ אכתי י"ל לשיטת הר"ן דס"ל להלכה דביטל את הגט לא מהני ביטולו. א"כ הוי ספק ביטול דלא יכול לבטל שליחות שלו שעשה מתחילה כמו גילוי דעתא דלאו מילתא היא כדמוכח מן ר"י דא"ל אותיבו קרי באונייכו כנ"ל. משום דאמרינן דלמא לא נתכוין רק לביטול על הגט ולא על השליחות. ובפרט דמשמעות לשונו הוא על הגט וכמש"כ הר"נ כנ"ל. ובאמת להלכה לפי שיטת הר"ן לא מהני ביטולו להגט. א"כ יש לשיטת הר"ן ג"כ היתר בנ"ד. ועיין באה"ע סי' ל"ז סעיף י'. וב"ש ס"ק י"ג. בספק אם ביטל לשליח קמא דבעי גט משניהם. וכה"ג בקדושין (דף ע"ט) בספק אם שלו קדמה דשניהם נותנין גט. וכן בפסחים (דף צ"ח) גבי אם אינו ידוע איזה מהם נשחט ראשון ויש לחלק ביניהם. וקצרתי:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה