אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מב › ענף ג

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מב · ענף ג

ענף ב

י

ולכאורה יש להקשות על מה דסתמו הפוסקים בבטלו שלא בב"ד אינו מבוטל אף להקל משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' למפרע. מן הא דקידושין (דף ס"ג) באומר לאשה התקדשי לי לאחר שתמות אחותך דאינה מקודשת וה"ל דשלב"ל וכפי' רש"י משום דלאו בידו לקדשה עכשיו כדאי' התם גבי דבר שבידו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ואין זה מקרי דשלב"ל וקשה הא בידו לשלוח גט לאחותה שהיא אשתו כעת. ע"י שליח ולבטל השליח שלא בפניו דאז אפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' למפרע משום דהוי כהתנה בפי' לפי שאמר כדת משה וישראל. א"כ הי' יכול לקדש לאחותה הפנוי' כעת אחר דאפקעינהו רבנן לקידושי אחותה הנשואה. והוי בידו לקדשה עכשיו. א"כ קשה אמאי באומר התקדשי לי אחר שתמות אחותך אינה מקודשת. ואף דהוכחתי במק"א בהא דאפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' דבכל הש"ס דלא הפקיעו רק קידושי דאורייתא. אבל קידושי דרבנן נשאר גם אחר הפקעת קידושי'. וכמש"כ הרשב"א מהשמ"ק בכתובות (דף ג') דעכ"ז תקשה כנ"ל דכיון דבידו לבטל קידושי' דאוריי' עכ"פ. א"כ אמאי א"מ דהא בידו לקדשה בקידושי תורה דהא בקידושי תורה שעל אחותה הנשואה נתבטל למפרע:

יא

ואין לומר דכיון דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא ואסור מדרבנן לבטל את הגט לכן לא הוי זה בידו משום דהא איסור מדרבנן ג"כ מקרי אינו בידו כדאי' בזבחים (דף ל"ד ע"ב) בתוס' ד"ה כל שבידו לא הוי דחוי דענפיו מרובין מעליו אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט עכ"ל. והא דאסור למעט הוי רק איסור מדרבנן כמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ג ע"א) בד"ה לא צריכא דעבד בארעא דחברי' בסה"ד שם דמיעוט ענבים לא הוי רק איסור מדרבנן יע"ש אלמא דאיסור מדרבנן מקרי ג"כ אינו בידו. אך זה לא מספיק ליישב קושיא הנ"ל דהא מוכח ביבמות (דף צ"ב) גבי ברייתא דאומר לאשה התקדשי לי אחר שיחלוץ לך יבמיך דא"מ. דמוכיח מזה הש"ס התם דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק דאל"כ הא בידו לקדשה עכשיו. ואמאי מקרי דשלב"ל. ואי נימא דאיסור משווי זה שיהי' מקרי דבר שאינו בידו. א"כ התם אף דנימא דקידושין תופסין ביבמה לשוק. עכ"ז הא איסור דרבנן משווי לו לאינו בידו. וכש"כ איסור מה"ת. ובאיסור יבמה לשוק הא אסור לקדשה מה"ת מחמת לאו דלא תהי' אשת המת החוצה. ומבואר ביבמות (דף מ"ט) דהאי לא תהי' אשת כו' אי נימא דתפסי קידושי אז לוקה על קידושי יבמה לשוק כמש"כ התוס' שם בד"ה אי כרב אי כשמואל כו' ולכן לא מקרי זה בידו לקדשה. אע"כ מוכח דאף איסור דאורייתא מקרי בידו לקדשה כיון דבדיעבד מהני. ושאני גבי דחוי במצות. א"כ כש"כ באיסור דרבנן ודאי מקרי דבר שבידו. [וכן יש לעיין בשבת (דף מ"ג ע"א) גבי טבל מוכן אצל שבת כו' דמחלקינן התם בין איסור דאורייתא לדרבנן כמש"כ שם תוס' ישנים]. א"כ תקשה אמאי אינה מקודשת בהתקדשי לי אחר שתמות אחותך דהא בידו לעשות כן ולבטל להשליח בפני ב' זה שלא בפני זה:

יב

אך אי נימא דלא הוי ביטול רק להחמיר ולא להקל ניחא זה. אבל אי נימא דגם להקל לא הוי ביטול בבטלו שלא בב"ד א"כ תקשה כנ"ל. אך גם אי נימא כשיטת הר"נ דלרב נחמן לא הי' תקנה כלל על בטול שלא בב"ד. עכ"ז תקשה לרב ששת דס"ל דהי' תקנה קדומה בכל זמן דלא ביטל בפני שלשה ולא יהי' מועיל הביטול. א"כ אמאי בהתקדשי אחר שתמות אחותך א"מ. ועוד דאף לספק של התוס' דלרבי לעולם לא הי' תקנה להקל. ונימא דהך תנא ס"ל כרבי בזה אבל אכתי תקשה דא"כ לרשב"ג יהי' מהני קידושי אחותה דבידו לקדשה. וזה לא מצינו בשום מקום. ולכן נראה להוכיח מזה כסברת התוס' גיטין (דף ל"ג) בד"ה ואפקעינהו כו'. שכתבו דהיכא שמכוין להפקיע קידושי' אז לא הפקיעו חז"ל. ואף שכתבו התוס' התם גבי יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרים ליטהר. עכ"ז נ"ל דה"ה בכל מקום שירצה לעשות כן במכוון כדי להפקיע קדושי' אז לא הפקיעו. ולכן לא מקרי זה בידו לקדשה. משום אם ירצה לעשות תחבולה זו כדי לקדש לאחותה פנוי' אזי לא הפקיעו חז"ל. ולכן לא מקרי בידו לקדשה. וניחא הא דאחותה אינה מקודשת. אך לתי' קמא של התוס' גיטין (דף ל"ג) הנ"ל דס"ל דאף היכא דמכוין לטהר ממזרים ג"כ הפקיעו חז"ל להקדושין. תקשה הא בידו לקדשה כנ"ל:

יג

וי"ל דלפמש"כ הנו"ב ח' אה"ע במ"ק סי' ב' דאף דאשה מתגרשת בע"כ. עכ"ז לא יכול לעשות שליח בע"כ. משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ניחא בפשיטות הקושיא הנ"ל דלכן לא הוי זה בידו לקדשה כעת ע"י עצה לשלוח גט לאחותה הנשואה ולבטלו שלא בפניו. משום דאף דיעשה שליח לגרשה. עכ"ז אם היא לא תתרצה לקבל הגט שע"י שלוחו אז לא יהי' יכול השליח לגרשה בע"כ. א"כ לא הוי זה בידו. דשמא לא תתרצה אחותה הנשואה בזה. ובפרט דמצינו לרב נחמן דס"ל בב"מ (דף י') דתופס לבע"ח בחב לאחרים לא קנה. וכן רב ששת ס"ל ג"כ דתופס לבע"ח בחב לאחרים לא קנה. דכן מוכח בביצה (דף ל"ט ע"ב) לחד גירסא דס"ל לרב ששת מגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום תופס לאחרים. אך עדיין תקשה להנך אמוראי דס"ל תופס לבע"ח בחב לאחרים קנה. א"כ תקשה בין אם יסבורו כרב נחמן או כרב ששת תקשה כנ"ל. ולא מצינו חולק עליהם א"כ הא יכול לגרשה ע"י שליח ולבטל כנ"ל. ואמאי בהתקדשי לי לאחר שתמות אחותך א"מ. ועוד דכבר כתבתי בתשובה א' בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד דלא כהנו"ב הנ"ל ועיין בנו"ב מ"ת סי' ק"י במש"כ להעיר מגיטין (דף י') דשליחות בע"כ בגירושין איתא ויש לדון הרבה וקצרתי. ולכן נלע"ד להוכיח מזה כתי' השני של התוס' דהיכא דמכוין להפקיע לא הפקיעו אז חז"ל להקידושין כנ"ל [וכן כתבתי כבר להוכיח מהר"נ דגיטין (דף ט') דיכול לעשות שליח לשחרר עבדו בע"כ דנראה מזה ג"כ דלא כהנו"ב]:

יד

אך אין להעיר בזה מן הא דסוף נדרים בטמאה אני לך דכתב הר"נ שם דאפקעינהו כו'. גם הא דריש כתובות גבי אונס בגיטין. וכן הא דע"א במיתה. משום דהא זה אינו ביד הבעל כידוע. וכמו כן יש להעיר במש"כ הרא"ש בגיטין (דף ע"ח) דלכן זרק קרוב לה מגורשת אף בר"ה וסימטא משום דאפקעינהו רבנן לקידושי' כו' ג"כ תקשה דאמאי בהתקדשי אחר שתמות אחותך דא"מ דהא בידו לזרוק גט לה בר"ה בע"כ ואז תהא מגורשת בקרוב לה מחמת הפקעת קידושי'. רק לפי שיטת הר"נ דהתם דמחמת הפקר ב"ד נגעו בה ניחא זה. ויש ליישב גם לשיטת הרא"ש הנ"ל אך אכמ"ל:

טו

נחזור לענינינו במש"כ התוס' להסתפק בביטל שלא בפני ב"ד אי הוי להקל. או רק להחמיר דאינו קשה ע"ז מכל הנ"ל שהעירותי. ובאמת חזינן דשיטת התוס' בסוף. דגם להקל סמכינן אם לא הי' הביטול בב"ד כד"ת. דהא בתוס' גיטין (דף ל"ב ע"ב) בד"ה ורב נחמן אמר כו' בסה"ד שכתבו שם דפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אף רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה עכ"ל משמע מלשונם דגם רבי מודה לרשב"ג. דכמו דרשב"ג ס"ל דאף להקל שייך התקנה אף אם בטלו בפני ג'. כמו כן ס"ל לרבי בבטלו בפחות אם לא הי' ביחד. דאל"כ לא שייך לומר לשון מודה שכתבו התוס' וביותר מוכח כן מן הא שכתבו התוס' לקמן (ד' ל"ג) בד"ה רבי סבר עדות שבטלה כו'. שכתבו וא"ת מנ"ל להש"ס דסבר כו'. וי"ל דמשמע לי' כו'. ואי בטלה כולה אף רבי מודה דאינו מבוטל אף בדיעבד כדפרי' ועוד אע"ג דביטלו בב"ד אומר רבי דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחש כולי האי לממזרת כו' אבל כאן אפי' כשידעו כולם כו' ויהי' סבורים אחרים שלא נתבטלו ותנשא ע"י גיטה כו' היה מודה דאינו מבוטל עכ"ל התוס'. וכוונתם דבמקום דיש חשש תקלה כגון בטלו בפני שנים זה שלא בפני זה וכה"ג דאז גם רבי מודה לרשב"ג דהביטול לא מהני אף להקל. משום דאי נימא דדוקא לחומרא לא מהני הביטול. אבל להקל לא אמרינן זה. א"כ מה תירצו התוס' התם. דאכתי תקשה דמנלן להגמ' דרבי סבר לא בטלה כולה. דלמא סבר ג"כ דבטלה כולה. רק הא דאמר ר' דיכול לבטל היינו דיכול לבטל לחומרא. דלחומרא הא אמרינן דמהני הביטול כיון דחז"ל אינם יכולים לעקור לדאורייתא. ולכן אמר יכול לבטל היינו דנותנים עליו חומרא דאורייתא. דמה"ת מהני הביטול ולא תנשא לאחר. ורשב"ג ס"ל דגם להקל סמכינן דלא מהני הביטול דנעשה שלא כתקנת חז"ל משום אפקעינהו רבנן אע"כ מוכח דבמקום דלא מהני ביטולו לפי שנעשה שלא כתקחז"ל אז לא מהני הביטול אף בדיעבד אף לרבי וגם סמכינן אף להקל ע"ז. ומוכח מזה דהתוס' חזרו בסוף מן מה שנסתפקו מתחילה אי סמכינן ע"ז אף להקל דמוכח מזה שחזרו. וס"ל דגם להקל סמכינן אם נעשה שלא כתקנת חז"ל במקום דאיכא למיחש טפי דלא מהני ביטול:

טז

וכן מוכח מן קושיות התוס' (דף ל"ג ע"ב) בד"ה וחזר רבי כו' שהקשו דדלמא ההיא דשום הדיינין דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דהתם מודה רבי דאמרינן מה כח ב"ד יפה כו' עכ"ל. ואי נימא דלא עקרו חז"ל רק להחמיר ולא להקל א"כ איך הקשו התוס' דהא בההיא דשום הדיינין אמרינן מה כח ב"ד יפה בין להחמיר בין להקל דהא ס"ל דהמכירה קיימת ומוציאין מן היתומין. ובבטלו שלא בב"ד לא הוי ביטול רק להחמיר ולא להקל. אע"כ מוכח דשיטת התוס' בסוף דגם להקל סמכינן בזה. ודוחק לומר דקושיות התוס' הנ"ל הוא כוונתם דנפשוט מזה ספק שנסתפקו לעיל. דא"כ הוי להו לפרושי כל זה ולא להקשות כ"כ בפשיטות:

יז

ובאמת לא הבנתי כוונת התוס' שכתבו להסתפק ולומר דשמא בטול לא מהני להקל. אבל יועיל להחמיר. דהא עיקר התקנה נעשה רק לטובת האשה מפני תק"ע וממזרים משום שמא תנשא בנתיים מחמת דלא ידעה. ולכן עשו התקנה לטובתה שיהא נישואיה בהיתר ויהי' בני' כשרים ולא תשב עגונה. אבל אם נימא שאף אם תנשא בשוגג ג"כ יהי' בני' ממזרים לפי שמה"ת הוו ממזרים ואינם יכולים חז"ל לעקור דברי תורה וגם ממילא אינה רשאה להנשא. א"כ אין שייך בזה תק"ע וממזרים. נמצא לפ"ז דהתקנה הוי רק להחמיר עלי' כגון אם הבעל הוא כהן וירצה לישא אותה בחזרה אז תהי' אסורה עליו. או אם ימות אינה יכולה להתייבם. ולא תוכל לתבוע מזונות מן היורשין. משום דלחומרא אמרינן דלמא גרושה היא. ואין לשום אשה בעולם שום טובה מן תקנה הנ"ל ואדרבה חומרא. א"כ תמוה מאד דהא עיקר התקנה נעשה לטובתה וכאן הוי התקנה זו חומרא וקלקול עלי'. ואף שכתבתי במק"א דבמקום איסור אינה יכולה לומר אי אפשי בתק"ח. ודוקא גבי ממון קיי"ל כל האומר אי אפשי בתק"ח שומעין כדמוכח בגיטין (דף ע"א) בזרק לה גט ספק קרוב לה דהיא מגורשת וא"מ וקשה הא כיון דעיקר תקנת ד' אמות קונות לה לגיטין הוי משום תק"ע כמש"כ התוס' והרא"ש שם. א"כ במקום שעדיין תשאר עגונה כמו בספק קרוב לה הא היתה יכולה לומר אי אפשי בתק"ח והוי אינה מגורשת ודאי. אע"כ מוכח דבמקום איסור אינה יכולה לומר א"א בתק"ח:

יח

אך זהו במקום שעיקר התקנה הוי טובה לכלל נשים בעולם לכן אף היכא שבפרט אשה זו לא הוי טובה לה. עכ"ז אינה יכולה לעקור התקנה שעיקרו הוי טובה להכלל נשים. משא"כ היכא שהתקנה לא הוי שום טובה לשום אשה ואדרבה הוי חומרא להם שלפ"ז דינם כמגורשת וא"מ שנותנין עליהם חומרי פנוי' ונשואה. א"כ תקשה דמאי אהני להו מן התקנה שעשו בביטול בפני ב' משום דאיכא למיחש לממזרות טפי בי' וכמש"כ התוס' אם לא הי' ביחד. דהא גם עכשיו דתקנו דלא מהני הביטול יש ג"כ עדיין חשש ממזרות אם תנשא דיהי' ממזרים דאורייתא ותקנה זו קלקלה לה. ולכן דברי התוס' בספק הלז הם תמוהים. ודוחק לומר דכיון דלחומרא לא יהי' מועיל הביטול ע"כ לא ירצה לבטל כלל דז"א וקצרתי. גם מסתברא דגם להקל סמכינן ע"ז דלא מהני הביטול והוי גט כשר ומשום אפקעינהו רבנן לקידושי' מיניה וכדמצינו זה בכמה סוגיות בש"ס וכדמשמע בפשטות השו"ע והתוס' הנ"ל:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה