עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מא · א
והוא כי אף שאמירת כתובו לבד י"ל דלא מהני בנ"ד די"ל דלא דמי זה להא דיוצא בקולר והיוצא בשיירא כו'. דהא י"ל דבעת שבא לבית לא הי' יודע מה שיקראו אותו חוצה לשוב אליהם תיכף ומיד. וזה דומה להא דתשובת הרא"ם דהובא בבאר היטב אה"ע סי' קמ"א ס"ק י"א ע"ש. עכ"ז הא בנ"ד דאמר בפירוש געט מיין ווייב כו' וא"ל תשלחו לה ע"י פאסט. הוי זה כאומר תנו ג"כ וכמבואר בגיטין (דף ס"ה ע"ב) במשנה האומר כתבו ותנו כו' גרשוה שלחוה שבקוה חרכוה כו' יכתבו ויתנו. והובא כן באה"ע סי' קמ"א סעי' ט"ו ואף דמבואר שם בב"ש ס"ק כ' בשם המ"מ דבעינן שיהי' מדבר מעסקי גיטין. הא בנ"ד ג"כ. הי' מדבר על עסקי גיטין. וגם הא לשון געט מיין ווייב וא"ל תשלחו לה הגט ע"י פאסט שאמר הבעל הא זה עדיף מן לשון גרשוה בלה"ק די"ל דזהו כמו גרש את האמה הזאת כמש"כ הב"ש. משא"כ בלשון דנ"ד שאמר בפי' געט מיין ווייב כו' ותשלחו לה הגט כו' ובפרט דהי' אץ עליהם מתחילה לעשותו כמש"כ בלשונו הטהור. ע"כ ודאי דהוי זה כתבו ותנו ממש וגם הרשה להם לעשות שליח: