אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מ › ענף א

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מ · ענף א

סימן מ

א

תשובה בעז"ה והוא. כי זה ברור ופשוט לדעתי באם גמרו עם הבעל המגרש ליתן עבורו בהשלשה סך מעות כמה יתנו לו בעד נתינת הגט וישלישו עבורו ולא קיימו בהשלשה כפי הסך שגמרו עמו אף דינר א' שנחסר מסך החשבון שגמרו עמו בעד רצוי שלו בהגט. ודאי דהגט בטל. ואף דלא היה בדיני תנאי כפול וכה"ג. משום דסך הקציצה דהושוו עמו בעד רצונו בהגט זהו כמו דהי' תנאי כפול. ולא בעינן בזה דיני תנאי כלל כדמוכח בקדושין (דף ח') התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר א"מ והובא באה"ע סי' כ"ט סעיף ז'. ולא אמרינן דהא לא ה"ל תנאי כפול. משום דקציצת המחיר בעד הקדושין בעינן דיהי' כמו שהי' המדובר בפי' כמה יהיה המחיר. וה"ה במקח וממכר היכא דהתנה שישלם לו בעד המקח ולא שילם לו כפי הסך שקצב עמו אף דמשך החפץ הוי למפרע גזל בידו. כמבואר באה"ע סי' ק"כ בח"מ ס"ק ה' והובא בנתיבות סי' ק"ץ ס"ק ז' בשם המח"א ע"ש:

ב

ובחידושי הבאתי ראיות מוכרחות לזה. וזה ברור דכעין זה אף באינו יהודי המוכר חפץ לישראל בעד סך כך וכך. והישראל מטעהו באיזה סך דודאי דינו על חפץ הנמכר כמו גזלן וגזל א"י אסור. כמבואר בב"ק (דף קי"ג ע"ב) דיליף לגזל א"י דאסור מן ע"ע הנמכר לא"י שלא ימשכנו ויצא אלא בגאולה יכול יגלום עליו כו' ופי' התוס' והראשונים שם דהיינו שיכול שיטעהו אותו בחשבון גאולתו ת"ל וחשב עם קונהו. ומבואר בסוף הסוגיא שם דהפקעת הלוואתו שרי. ועיין בתומים סי' פ"ו ס"ק י"ג ובתומים בסי' קכ"ח ס"ק ב'. ובקצה"ח סי' קכ"ח ס"ק ג' והיכא דאינו יודע גם להקצה"ח שרי. רק דשא"ה בע"ע דה"ל כמו גזילו משום דע"ע גופו קנוי. ולפ"ז קשה דאמאי אסור להטעותו בחשבון סך הקציצה הא כיון דמקנה להע"ע את גופו בעד סך מה. א"כ אף דאינו נותן לו סך הקציצה ג"כ קונה החפץ הנמכר. ואי נימא כן תקשה דהא אין לו להא"י רק חוב עליו. א"כ ה"ל עדיין הפקעת הלוואתו דשרי לפי פשטות דהך סוגיא. וכפי שיטת התומים בזה בסי' פ"ו ובסי' קכ"ח כנ"ל. וע"כ מוכח מזה הסוגיא דאם מוכר חפץ בעד סך הקצוב. דאם מטעהו בחשבון הקציצה אזי בטל המכירה דעל אופן שישנה מהקצבה לא נמכר ולא קנה את החפץ הנמכר. [ועיין בתוס' ב"מ (דף פ"ז ע"ב) ד"ה אלא למ"ד גזל כו' ובתוס' בכורות (דף י"ג ע"ב) דכתבו דאיכא חלול השם שאני כו'. היינו למ"ד גזל א"י מותר הקשו שם כן והוכרחו לחלק כן. אבל לפי הא דב"ק דגזל אסור ומחלקי בין גזל להפקעת הלואתו. בע"כ מוכח דכה"ג דמטעהו בחשבון ה"ל כמו גזל ממש כנ"ל. והדברים ארוכין. ועיין בח"מ ריש סי' שמ"ח ובביאור הגר"א זצ"ל שם ובסנהדרין (דף נ"ז) ואכמ"ל]:

ג

והא זה ברור דא"י אינו בתורת תנאי משום דליתי' בתורת שליחות. וע"כ אינו יכול להטיל תנאי במעשיו כמבואר בכתובות (דף ע"ד). וכ"ע מודו בזה דמילתא דליתא בשליחות ליתא בדיני תנאי והתנאי בטל והמעשה קיים כמבואר בתוס' והראשונים שם ובאה"ע סי' ל"ח. ולפ"ז תקשה דאמאי באינו יהודי המוכר חפץ בעד סך הקצוב והלוקח מטעהו בקצבתו דהמקח בטל כנ"ל. והא אלו התנה הא"י בתנאי כפול ממש לא הי' כח בתנאי לבטל מעשיו. ואמאי בטל הכא המכירה כשמשנה הלוקח בהקציצה שלו. וע"כ מוכח דברור ופשוט דשאני היכא דמשנה הלוקח בהקיצבה של המחיר המקח וזהו עדיף מן התנה בפי' בתנאי כפול. משום דכה"ג עדיף מתנאי. וגם הא כתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ד דדוקא בהתנה בלשון תנאי בעינן משפטי התנאים. אבל בלא התנה בלשון תנאי לא בעינן למשפטי תנאים ע"ש ועל פי זה יש ליישב קושיות הגאון רע"א זצ"ל בתשובה חלק כתבים סי' ר"א במעכשיו ולאחר שלשים יום דהקשה הא לא הוי תנאי כפול ע"ש. ועיין בנתיבות סי' ר"ז ס"ק א' וקצרתי:

ד

יהיה איך שיהיה הטעם דעכ"פ מוכח דבקציצה בעד המכירה אף בקרקעות דבעיא משפטי תנאים. וכן בקדושין וגיטין עכ"ז אף דלא התנה למשפטי תנאים מ"מ כשמטעהו במחיר התשלומין בטל המכירה והגט. וכן מוכח ממש"כ כבר במק"א להוכיח דאם אינו משלם המחיר של הממכר בטל המכירה למפרע וכדברי הנתיבות והח"מ הנ"ל מהא דב"מ (דף ס"ט ע"ב) גבי מקבלין צ"ב מהא"י כיון דאי לא יהיב ליה זוזי אתי ותפיס לבהמה ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות וה"ל יד א"י באמצע כו'. ואף דעדיין לא תפיס לבהמה פטורה מבכורה כמש"כ התוס' שם משום דכתיב כל מקנך תזכר כו'. וקשה איך מצי תפיס בעצמו לבהמה ולוולדות הא אף אם אינו משלם לו דמיו מ"מ גוף החפץ כבר נמכר לישראל ואין לו זכות רק כמו כל בע"ח דמכאן ולהבא גובה כדס"ל לרבא בפסחים (דף ל') וכדקיי"ל. ושם בב"מ רבא דקאמר לזה. וע"כ מוכח דשאני חפץ הנמכר בעד סך הקציצה וכשאינו משלם דמיו אז נתבטל המכירה למפרע כנ"ל. וע"כ שפיר אזיל ותפיס לבהמה בדינינו. והא בא"י דליתי' בתנאי משום דאינו בר שליחות. ועכ"ז בטל המכירה כשאינו משלם המחיר דמיו משום דבכה"ג אין אנו דנין בו דיני תנאים כלל. דזה ברור ופשוט כשאינו משלם לו כפי הסך שנתפשרו בעד הריצוי שלו. דבטל הריצוי שלו למפרע. ועיין בב"מ שם ד"ה ואי לא משכח כו'. ובפסחים (דף ו') בתוס' שם. ובספרי נחל יצחק סי' צ"ו סעיף ו' ענף א' הבאתי ראיה לזה מן ב"ק (דף ק"ה ע"ב) ע"ש:

ה

והא דיבמות (ד' ק"ו) בחלוץ לה ע"מ שתתן מאתים זוז דכיון דליתי' בשליחות התנאי בטל והמעשה החליצה קיים. וכן הוא באה"ע סימן קס"ט סעיף נ'. ולא אמרינן להסברא שכתבתי דבמה שמתרצה ליתן גט וה"ה בחליצה באיזה מחיר שתתן וכיוצא. דבזה אם אינה מקיימת. אז ממילא בטל הגט אף היכא דלא הי' במשפטי התנאים. א"כ ה"ה בחליצה. אבל באמת אין זה הוכחה לסתור לכל מש"כ דהא התם מיירי במקום שאין היבם הגון לה ומחוייב לחלוץ לה ע"פ דין וכמבואר בשו"ע שם ובנימוקי יוסף והראשונים שם. א"כ בכה"ג לא שייך לדון להסברא שכתבתי דהוי מחיר מה שחולץ לה. דהא אין לו שום פסידא כלל במה שחולץ לה כיון דמחוייב כן ע"פ דין. וע"כ כיון דליתי' במשפטי התנאים לכן המעשה החליצה קיים והתנאי בטל. ואדרבה משם סייעתא לסברתי דהא מבואר שם דהיכא דהיבם הגון לה לייבמה והיא אינה רוצית רק שיחלוץ לה אז אף בלא הי' במשפטי התנאים כמו התם בחליצה דלא אפשר לקיומי ע"י שליח. דמ"מ חייבת לקיים כן משום שכירות רק המעשה אינו בטל משום דכיון דהי' בלשון תנאי והדין הוא בכה"ג דהתנאי בטל והמעשה קיים ע"כ החליצה קיים. אבל בנ"ד דלא הי' בלשון תנאי ויש להבעל פסידא במה שמגרש אשתו שלא הי' חייב לגרשה. שפיר כתבתי דאם אינה מקיימת דנתבטל הגט וכנ"ל. דהיכא דלא הי' בלשון תנאי דלא בעינן בזה למשפטי התנאים:

ו

ולכן לפי מה דנתבאר נראה לי ברור ופשוט היכא דקצבו להבעל בעד הריצוי שנתרצה בהגט להשליש עבורו סך קצבתו ולאחר נתינתו להגט נודע דהטעו אותו בהחשבון דודאי הגט בטל מה"ת אף דלא הי' בתנאי כפול מ"מ כיון שקצבו ליתן לו בעד הריצוי שלו סך קצוב ולאח"ז נודע שהי' חסר דינר וכה"ג. דודאי הגט בטל. ואף דלא התנה בדיני תנאי. עכ"ז כיון דהריצוי שלו על הגט היה בעד סך שקצבו לו. ונודע שרימו לו בהסך המושלש זה עדיף מן תנאי בפירוש. ולפ"ז אף האידנא שנהגו לבטל כל תנאים בעת הגט עכ"ז הא הריצוי שלו על הגט ועל הביטול להתנאים זהו הכל בעד הסך שנותנים לו בהשלשה וכיון שנחסר סך מה מהשלשה א"כ הוי כמו דמוכר חפץ בעד איזה סך ונחסר דבטל המכירה. וה"ה הכא בטל הריצוי שלו על הגט ועל הביטולים להתנאים. והנה בספר בינת אדם שער בית הנשים סי' ל"ב על השאלה שנחסר איזה חפץ או רימוהו רע על היפה ושקיל וטרי שם הרבה. ולפמש"כ יש לפקפק בדבריו. ועיין במשכנות יעקב סי' כ"ה מזה. ובפתחי תשובה סי' קל"ד ס"ק א'. והובא בב"ש סוף סי' קמ"ה גבי גט שכ"מ דאם היא אינה רוצה לישא אותו דחלקו כל חכמי הדור על מה דאי' במהר"מ לובלין סי' קכ"ב ע"ש. ושם הי' המעשה דקיבל עליו בח"ח די"ל דמרוצה בזה כיון דתקבל עונש על זה וזהו מחירו. אבל בנודע דלא קיבל עליו הח"ח ורימוהו בזה הדין נותן דהגט בטל. דהא לפמש"כ דכל הביטולים שמבטלים להתנאים זהו בעד מה שנותנים חרם עליו והוי כמו קצבת מעות שנותנים לו במחירו. וכיון דסמך על הב"ד והם רימוהו הוי כמו נחסר מן ההשלשה כנ"ל. והך סברא בקצרה הובא שם בתשובת מהר"ם לובלין ע"ש. ועיין במשכנות יעקב סי' ל"ד מזה וכ"ז ברור ופשוט:

ז

ובנ"ד מחמת שאמר הבעל לאחר כתיבת הגט באם שלא יומסר הצעטיל לידו אינו רוצה ליתן הגט. ואח"ז נתרצה שיהיה מושלש. משום זה אין חשש ביטול כמבואר כעין זה היטב במשכנות יעקב סי' ל"א ע"ש. אבל במה שהטעוהו שתקבל בחרם שלא לדור במחנו מוש. ובאמת לא קבלה עליה בחרם זהו הוי רמאות בהמחיר שנתרצה עבור זה ליתן הגט ולבטל כל התנאים וכיון דנודע לאח"ז דלא עשו כן הוי זה כמו טעות בהשלשת מעות. דהא איהו סמך על הב"ד שהבטיחוהו להטיל עלי' חרם ברצונה. וידוע מה דאי' ביו"ד סי' ר"ט וסי' רל"ז דמושבע מאחרים בעי שיקבל עליו. וכ"ז דלא קיבל עליו פטור מהשבועה. ולכן בנ"ד דרצה להטיל תנאי דנא. רק הב"ד הטעוהו וא"ל שאין להטיל תנאי בגט רק שתקבל עלי' בחרם ובעד זה שתהיה בעונש חרם נתרצה לבטל התנאים על הגט וכיון דהי' זה ע"י טעות דהי' סבור שקיבלה עלי' בחרם ותהי' בעונש כל ימי' וע"כ נתרצה בהגט ובביטול התנאים וזהו מחירו שנותנים לו בעד הריצוי שלו. והוי כמו דקצבו ליתן לו בעד הריצוי שלו איזה סך מעות. דאם הטעהו נתבטל הגט. וה"ה בנ"ד דכיון דהי' רוצה להתנות בדיני תנאי רק הב"ד לא הניחוהו ואמרו לו שתקבל עלי' בחרם ותהי' בעונש בכל ימי' בעד העבירה וזה היה שוה לו כמו איזה סך מעות. וע"כ אם היה זה בטעות ודאי דהגט בטל. ובפרט די"ל עוד דהא עיקר הטעם שאין אנו מניחין לו להטיל תנאי בהגט זהו משום תקנת ר"י מפרי"ש דפ"ז גיטין בהגהות מרדכי והובא סוף סי' קמ"ה. והגט פשוט סי' קכ"ב סק"ח העלה בטעם התקנה הנ"ל משום חשש ברירה ע"ש. ולפ"ז הטעם לא שייך התקנה הנ"ל רק בתנאי דלהבא ולא בתנאי דלעבר דהא במידי דלעבר לא שייך כלל לדון דין ברירה כמבואר בעירובין (דף ל"ו) דאמרו וכבר בא חכם. ופי' רש"י שם דכיון דאיגלאי למפרע אין זה בגדר ברירה ע"ש. וע"כ י"ל דאף דאמרו לו שלא יטיל תנאי משום דהאידנא אין לעשות תנאים בגט. א"כ ז"א רק בתנאי דלהבא. אבל לא בתנאי דלעבר דבזה לא היה התקנה הנ"ל לפי דברי הג"פ הנ"ל ועיין בנו"ב סוף סי' א' ושם מיירי בתנאי שלעבר ויש לחלק. אבל אין אנו צריכין לזה. דבלא"ה נתבאר דזהו כמו טעות בקצבה שהבטיחוהו דסמך ליתן הגט ולבטל התנאים דזהו ע"פ סמך שלו עבור קבלת החרם שקיבלה עלי' וזהו עדיף מתנאי כנ"ל:

ח

ולכן הדין נותן באם שיבורר שקיבלה עלי' בעונש חרם שלא לדור במוש. אף דעכשיו אינה רוצה לקיים זה. עכ"ז אינו בטל הגט דהא חלקו כל חכמי הדור על המהר"ם לובלין בגט שכ"מ כנ"ל. ובנ"ד י"ל דאף לפמש"כ המשכנות יעקב להכריע כהמהר"ם לובלין כנ"ל. עכ"ז י"ל דבנ"ד מודה להקל והחילוק מבואר פשוט. ויכפוה ע"פ חרם שלא תדור שם. אכן באם יבורר שהטעו להבעל דהבטיחו לו שתקבל בחרם ע"ז. ובאמת לא קיבלה בחרם ע"ז ועל סמך דנא נתרצה ליתן גט וביטל התנאים אז הגט בטל. ובאם דיבורר דהאשה קיבלה עלי' החרם הנ"ל. עכ"ז יש לחוש לדברי' דאומרת דהטעה להבעל ולא קיבלה עלי' את החרם ושוויי' נפשה חד"א דאומרת לפי דברי' דהגט היה בטל. אך באם שאומרת אח"ז דבאמת קיבלה עלי' החרם הנ"ל. ומה דאמרה תחילה דלא קיבלה עלי' זה היה מצד דהיתה כוונתה להרויח ותוכל לדור במוש. וסברה דלא יופסל הגט ע"י זה ולאו כולי נשי דינא גמירי. אפשר דזה הוי כמו דנתנה אמתלא לדברי' דנאמנת כמו בכל שוויי' אנפשי' חד"א דבנתנה אמתלא לדברי' נאמנת. ומצינו אמתלא כזה גבי טענו חטים והודה בשעורים דפטור. ומבואר בש"ך ח"מ סי' פ"ח ס"ק כ"ב דלשיטת הרמ"ה דמשום משטה הוא אם טוען כדי להרויח עשיתי כו' דטענתו טענה. ועפ"ז יש לתרץ קושיות רע"א זצ"ל בהקדמה לחלק פסקים מה שהקשה בב"ק (דף ק"ז ע"ב) הטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בו יד פטור. והא השומר נשבע שלא שלח בו יד א"כ הוי הודאת בע"ד שלא שלח בו יד כו' ונשאר בצ"ע ע"ש. ולפמש"כ יש לתרץ קושייתו משום דהא בטענו חטים והודה בשעורים דפטור. ואם תפס התובע מהני תפיסתו משום דיכול לומר האמתלא דלכן לא תבעתי שעורים שהיה כוונתי להרויח. וה"ה הכא שהשומר הוא מוחזק יכול לומר מה שאמרתי שלא שלחתי יד היה כוונתי להרויח ולהיות פטור. והדברים ארוכין. ועיין בתשובת חוט השני סי' י"ז מה שכתב שם באמתלא בעשה איסור לפי דבריו ע"ש וקצרתי:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה