אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן לז › ענף ג

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן לז · ענף ג

ענף ב

יב

עוד נלע"ד להוכיח דהעיקר כהמחנה אפרים בכוונת התוס' בגיטין (דף מ"ו) דכתבו בהך דמוציא אשתו משום ש"ר ונדר דלא מיפסל רק משום לעז כו' והטעם הוא דלא הוי ג"ד דמוכחי. משום דלפי מש"כ המהר"ם אלשיך הטעם דאף דאיכא ג"ד עכ"ז כיון דקיי"ל כאביי דג"ד בגיטין לאו מילתא היא וה"ה ג"ד בשעת מעשה ג"כ לא מהני וע"כ אין בזה רק חשש לעז. הלא עדיין תקשה דהא רבא קאמר בהך סוגיא דגיטין (דף מ"ו ע"ב) דמאן חכמים ר"מ דאמר בעינן תנאי כפול. דתקשה עדיין קושיות התוס' דאי נימא דזה הוי אומדנא המועלת א"כ קשה אמאי בעי ר"מ תנאי כפול כמו שהקשו התוס'. ואין לומר בזה דהטעם הוא משום דג"ד לא מהני רק בממונא ולא בגיטין. דהא רבא ס"ל דג"ד בגיטין מילתא היא וכיון דס"ל לרבא דג"ד לאחר המעשה מילתא היא א"כ כש"כ ג"ד דהוי בשעת המעשה ודאי מילתא היא. ועכ"ז ס"ל לרבא דבעי תנאי כפול לר"מ. ומוכח מזה כשיטת המח"א דהך דמוציא אשתו משום ש"ר ונדר ואיילונית דלכן לא נחשב זה לג"ד כלל משום דלא הוי אומדנא הראוי' כלל וכמו שיבואר לקמן בעז"ה:

יג

והנה שיטת רש"י בגיטין (דף מ"ו) כפי מש"כ המהרש"א והמהר"ם לובלין והמהר"ם שי"ף בכוונתו מוכח דס"ל לרש"י דהך מוציא אשתו משום נדר וש"ר דהוי קלקול גמור. וכן שיטת הראשונים אשר הובא בר"נ פ"ז דגיטין עלה דאתקין שמואל כו' בשם אחרים אומרים דכתבו להוכיח דלא קיי"ל כר"מ דבעי ת"כ מהא דקדושין (דף נ') דמהני ג"ד שם דאין לומר דאומדנא עדיף מתנאי שלא נכפל. דהא בהשולח גבי מוציא אשתו משום איילונית בעי ר"מ ת"כ הרי אף היכא דאיכא אומדנא בעי ר"מ ת"כ אלא ודאי ליתא לר"מ וכו'. ועיין בחי' רשב"א ובריטב"א לגיטין (דף ע"ה) שהביאו ג"כ לשיטת האחרים של הר"נ הנ"ל. וחזינן דס"ל דהך אומדנא דמוציא אשתו משום איילונית ומשום נדר וש"ר הוי אומדנא גמורה ולהלכה ס"ל דלא בעינן ת"כ וכרבנן. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל לאה"ע סי' י' ס"ק ט' וס"ק ח'. אלא הר"נ בגיטין (דף מ"ו) דעתו בהך דמוציא אשתו זה אינו רק מחשש לעז. וכן הביא הר"נ בפ"ז לגיטין הנ"ל לאיזה שיטת ראשונים דהלכה כר"מ דבעי' ת"כ. אבל שיטת האחרים דהביא בגיטין (פ' ז') הנ"ל ס"ל דהוי אומדנא גמורה וכשיטת רש"י הנ"ל. ולכן לדינא למאי דקיי"ל להחמיר כמבואר באה"ע סי' ל"ח סעי' ד' דלחומרא מספקא לן דלמא הלכה כרבנן דלא בעינן ת"כ וזה כשיטת האחרים שהובא בר"נ כנ"ל. א"כ ממילא יש לנו להחמיר בכל מקום דאיכא אומדנא ולפסול את הגט. וגם בשיטת התוס' בגיטין (דף מ"ו) הנ"ל כבר בארתי דמוכח מהש"ס דאומדנא גמורה פוסל הגט. רק במוציא אשתו משום נדר וש"ר ואילונית ס"ל להתוס' דזה לא הוי אומדנא דמוכח וכמש"כ המח"א:

יד

והטעם י"ל דלכן לא נחשב זה לג"ד גמור בהך דמוציא אשתו משום ש"ר ונדר ואיילונית לפי די"ל בזה דהא אין ההכרח לגרש לאשתו משום ש"ר ונדר ואיילונית. וכמו שראיתי סברא זו בספר בינת אדם שער בית הנשים סי' ל"ב שכתב בזה"ל שהרי אפילו בממון כתבו הפוסקים דהיינו דווקא במוכר קרקע כו' ולכן בגט דאנן סהדי שאף אם יתנו לאיש אלפים לא יגרש אשתו האהובה לו ומתגלגל עמה אף כשהיא איילונית וכן מדרך אדם לחפות על אשתו אף על ש"ר וכאשר יגרש אותה משום איילונית וש"ר ונדר וודאי גמר בדעתו שא"א שידור עמה עוד בשום אופן כו' או טעם אחר דאם הי' בדעתו שמא תשוב ממעשיה או שתתרפא ותלד הי' נותן לה גט בתנאי דהא סמי' בידו ומדלא התנה ש"מ שאינו חושש עוד להיות עמה ומגרשה בלא שום ספק כו'. ואף שאומר שמגרשה משום איילונית וש"ר ז"א אלא שאומר שסיבה זו הביא אותו לגרשה. אבל עכשיו מגרשה בלא שום תנאי ופקפוק ולכן אין זה מבטל הגט כו' עכ"ל הב"א. ולפי"ז יש לחלק דשאני גט שכ"מ דע"פ דין עמד חוזר וכמו שכתבתי לעיל דזהו משום דמחמת אומדנא דאין אדם עשוי לגרש אשתו אמדינן דעתי' דמגרשה באופן דאם יעמוד יחזור כיון דעיקר כוונתו לגרשה רק לפוטרה מיבום אם ימות. וכיון דיש לנו הכרח גמור מה שהכריחו לגרשה ע"כ תלינן בזה. אבל במוציא אשתו משום נדר ואיילונית וש"ר אין לו הכרח לגרשה משום זה ע"כ תלינן דעילה מצא ובלא"ה הי' מגרשה וכמש"כ הב"א. ולפי"ז ה"ה בכל אומדנא היכא דיש לנו ענין המכריחו לגרשה ודאי דתלינן בי' ואמדינן דעתו דודאי אין אדם עשוי לגרש אשתו האהובה לו. וכן באשה שאין לה ווסת דספ"ק דנדה דאף דאסורה לו עכ"ז הא אינו מחוייב לגרשה ויכול להמתין כמש"כ הר"ן ספ"ק דנדה. לכן אין זה אלא חשש לעז. אבל היכא דע"פ האומדנא הי' לו ענין המכריחו לגרשה ודאי דדיינינן אומדנא זו גם בגט כנ"ל:

טו

ועוד י"ל בכ"ז דלכן במוציא משום ש"ר ונדר ואיילונית אין זה רק חשש לעז. דהתוס' ביבמות (דף ס"ה ע"א) ד"ה אי איהי שתקה כו'. כתבו דלכן ס"ל לרבנן בגיטין (דף מ"ו) דכ"ז שהיא שותקת לא חייש לקלקולא משום דהתם מיירי בספק איילונית וכיון דלא חשש לבדוק יפה בסימני איילונית גמר בדעתו לגרש בכל ענין כו' עכ"ל התוס'. ולפ"ז י"ל בפשט כוונת התוס' דגיטין (דף מ"ו) דכתבו דאין זה רק חשש לעז משום סברת התוס' ביבמות הנ"ל דכיון דלא חשש לבדוק יפה ע"כ גמר בדעתו לגרש בכל ענין וע"כ אין בזה רק חשש לעז. וה"ה במוציא אשתו משום נדר וש"ר ג"כ שייך זה הסברא דהי' לו לחקור ולא למהר לגרש. דאל"כ קשה על מה שמקשה הש"ס בגיטין (דף מ"ו ע"ב) דאמאי ס"ל לרבנן באיילונית דלא חיישינן לקלקולא ואלו במוציא אשתו משום נדר וש"ר ס"ל לרבנן דחיישינן לקלקולא. הא יש לחלק בפשיטות דשאני איילונית דהי' לו לחקור אח"ז. משא"כ בנדר וש"ר. וע"כ מוכח דאף בש"ר ונדר ס"ל להש"ס דשייך הך סברא דהי' לו לחקור אח"ז אם יש היתר לנדרה וכן אם הש"ר הוא אמת או לא. וכן באשה שאין לה ווסת דספ"ק דנדה דשכיח רפואתה כמש"כ התוס' ספ"ק דנדה וביבמות (דף ס"ה) בסוגיא ודברי התוס' הנ"ל. ע"כ ג"כ שייך לומר דהי' לו לחקור אחר רפואה ומדלא חקר והשתדל אח"ז מוכח דגמר לגרשה בלב שלם. וע"כ שפיר כתבו התוס' ספ"ק דנדה דאין בזה רק חשש לעז בלבד. וזה הסברא מרומז ברש"י גיטין (דף מ"ו ע"א) ד"ה טעמא דמתניתין כו'. לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שלא תחזירנה כו' ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו כו' עכ"ל רש"י. אלמא דגם רש"י ס"ל דשייך בכ"ז לומר דהי' לו להמתין ולבדוק אחר בירור הדברים. ועיין בתוס' גיטין (דף מ"ו ע"ב) ד"ה אומר לה שתיקותך יפה מדיבורך כו' שלא כתבו שם לחלק כמו שכתבו התוס' ביבמות. י"ל דזהו משום דלא נחתי שם לסברא דהי' לו לחקור כו' ולחלק עפ"ז בין איילונית לבין לא הי' לה בנים דיבמות (דף ס"ה). אבל באמת גם התוס' דגיטין (דף מ"ו) ס"ל ג"כ הסברא דהוי לי' להמתין ולחקור ולכן אין בזה רק חשש לעז. ולפ"ז תמהני על כמה מהאחרונים שדחקו לפרש לכוונת התוס' דגיטין דמפני מה לא הוי התם ג"ד ואומדנא ברורה לבטל הגט מה"ת. וכמו שכתב הבינת אדם הנ"ל ושארי האחרונים. ובאמת פשוט הוא ע"פ סברת התוס' ביבמות הנ"ל. וע"כ אתי שפיר כוונת התוס' בגיטין כפי מה שכתב המחנה אפרים הנ"ל בקצרה דבזה לא הוי ג"ד גמור. אבל היכא דהוי ג"ד גמור גם התוס' מודו דבטל הגט מה"ת כנ"ל. ונתבאר לנו דמוכח דהיכא דהוי ג"ד ואומדנא ברורה דדיינינן גם בגיטין לבטל הגט. לא מיבעיא לשיטת רש"י בגיטין (דף מ"ו) ולשיטת האחרים שהביא הר"נ בפ' ז' דגיטין כנ"ל. ואף לשיטת התוס' בגיטין (דף מ"ו) דכתבו דהוי רק חשש לעז. הטעם הוא דהי' לו להמתין ולחקור אם הוא אמת או לא כיון שהדבר ספק לו אם הוא אמת או לא. וגם בעת הגט נסתפק בספק איילונית ונדר וש"ר וכה"ג ע"כ הי' לו לחקור אח"ז. וכמש"כ התוס' ביבמות להדיא כנ"ל. או אף לפי דברי הבינת אדם הנ"ל בכוונת התוס' גיטין הנ"ל דהטעם הוא דלא הי' לו לגרשה משום כל אלו דהא הי' יכול לגלגל עמה. או דה"ל לאתנויי כ"ז בפירוש. [והך מילתא דה"ל לאתנויי מצינו כעין זה בנדרים (דף כ"ז ע"א) בר"נ ד"ה והתנן נדרי אונסין כו'. אבל הכא כיון דה"ל לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשי' עכ"ל הר"נ. וכן מצינו גבי הא דאונסא פסידא דפועלים. ועיין בסמ"ע סי' ש"י ס"ק י"ב בטעם הדבר דה"ל להתנות כו' וכהנה רבות בש"ס וקצרתי]. א"כ כל אלו הטעמים אינו שייך רק היכא דמצד שנולד לו ספק הי' מגרשה ע"כ שייך לומר דה"ל להתנות בתנאי מפורש כיון שנולד לו ספק בעיקר הענין דמפני זה הסיבה הוא מגרשה. וכן הטעם דהי' לו לחקור אח"ז אם אמת הוא כן או לא וכמש"כ ע"פ סברת התוס' ביבמות וזהו העיקר. אינו שייך רק היכא דמצד ספק מגרשה. ע"כ שייך לומר דה"ל לחקור אחרי בירור הענין. וכן לפי הטעם דה"ל להתגלגל עמה לא שייך רק היכא דלא הוי לנו ענין המכריחו לגרשה מחמת סיבת הענין הנולד לו. כמו בש"ר ונדר ואיילונית וכמש"כ הבינת אדם כנ"ל:

טז

אכן היכא דבעת הגירושין אין לו שום ספק כלל אלא הי' בהחלט דעתו שמוכרח לגרשה מחמת איזה ענין כמו בנ"ד דהראו לו מכתב מהרה"ג הצדיק המפורסם אשר הסגולה להמיחוש שלו שיגרשה ואח"ז יחזירנה. א"כ היה מוכרח לגרשה כיון דזהו רפואתו לפי מה שהראו לו מכתב הרב הנ"ל והוא מפורסם בסגולותיו בכל המדינה שם וכל אשר לו יתן בעד רפואת נפשו. וזה יותר אומדנא מן הא דשכ"מ שגירש דעמד חוזר. דשם לא היה מוכרח בעד טובתו לגרשה. אלא בעד טובתה דלא תיפול קמי יבם. אבל בנ"ד זהו טובתו לפי מה דהטעוהו ולא שייך ג"כ לומר דה"ל לאתנויי דמגרש באופן אם המכתב שהראו לו הוא אמת כיון דלא היה מסתפק כלל בעיקר הסגולה אם מועיל או לא כיון דסמך על המכתב שהראו לו ולא חשידי לזייף כתב אחר דמה"ט קיי"ל ד"ת א"צ קיום משום דהא בעינן לדבר ברור כו' דלא חשידי לזיופי. ועיין בקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ה' דכתב דה"ה בכת"י א"צ קיום מה"ת ודלא כהש"ך כיון דעיקר הטעם דהסברא הוא דמירתת לזיופי משום דעביד לגלוי' ה"ה בכתב יד שייך סברא זאת ע"ש. והנכון עמו ואכמ"ל. וגם לא שייך לומר בנ"ד דה"ל לאתנויי אם הסגולה היא אמת. כיון דלא היה מסתפק כלל בעיקר הסגולה כיון דהיה זה עפ"י עצת הרב ה"ג המפורסם כו'. ועוד דהא הסגולה היה שיגרשה בגט גמור בלא שום תנאי ע"כ כיון דנתן אומן להסגולה הזאת מחמת כי היה כן בעצת הצדיק המפורסם ע"כ לא היה יכול להתנות שום תנאי בעולם בהגט. וע"כ היה מוכרח לגרשה בלא שום תנאי בעולם וכפי הסגולה בעצת הצדיק:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה