עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן לג · ו
ובעיקר הענינים הללו לצאת מחשש גט מעושה. נלע"ד דישבע הבעל בשבועה חמורה בפני הב"ד וע"ד הב"ד דמגרשה ברצונו הטוב ובלא שום תנאי כלל ואף בלבו אין שום מחשבה אחרת לבטל את הגט רק כפיו כן לבו ומחשבתו הרצויה לגרשה מרצונו הטוב ובגט כשר כד"ת. והא היכא דמוציא בפיו בפירוש להשבועה אז לא שייך בטול בלבו כלל וכמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב סעיף י"ד גבי שבועת אונסין בזה"ל ובלבד שלא יוציא בפיו שום דבר שהוא בפירוש נגד מה שבלבו עכ"ל הרמ"א. וה"ה בזה דכיון דנשבע הבעל שמגרשה בל"ש ברצונו הטוב ובלא שום תנאי בעולם כלל הן בפיו והן בלבו ובמחשבתו. ובכה"ג לא הקילו אף בשבועות אונסין וכמש"כ התוס' והר"נ בנדרים (ד' כ"ח) דאם אמר יאסרו פירות עולם עלי לעולם אין דברים שבלב מבטלין מה שהוציא מפיו אף גבי אונסא כו' עכ"ל הר"נ. וגם דהא בשבועה ע"ד חבירו משמע בתוס' שבועות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה גמר בלבו להוציא כו' דמסתפקין בזה וכמו שכתבו שם בזה"ל ואי הוי אמרינן דגבי אונסא אפילו מדירו על דעתו שרי כו'. דמשמע דמסתפקין בכל נדרי אונסין אם אומר על דעת המאנס דאפשר דאין זה בכלל נדרי אונסין א"כ ה"ה בנ"ד דנשבע הבעל ע"ד הב"ד. ויש לצרף זה ג"כ לנ"ד: