אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כח

סימן כז

ב"ה יום ב' כ"ט אייר תרכ"ט

נשאלתי מן רב גדול א' ע"ד עגונא שבעלה ישב במבצר ומסר לה ג"פ וכתבו שמו בגט אלי' דוד בן הערשיל דמתקרי יעקב צבי כי כן אמר ששם אביו הוא כן בעלייתו לתורה כי כן נשתנה שמו בעת חליו משם צבי ליעקב צבי ואח"ז ערער המגרש ואמר כי אביו מעולם לא היה נקרא בשם יעקב צבי רק צבי לבד. וכן נודע זה עפ"י מכתב של הרב דבמקום המגרש שלא נודע לו בשם אבי המגרש רק בשם צבי לבד ואח"כ השתדלה האשה ברצי כסף והשיגה ממנו גט אחר שכתבו בשם אביו רק בשם צבי לבד. ובעת הנתינה אמר לה והרי את מותרת לכל אדם וסיים באופן שלא תנשא קודם ממני. ומסופקין העדים והרב המסדר את הגט אם סיים כן קודם הנתינה או לאח"כ. ויושבת עגונה זה שלשה שנים. וכת"ר יצא בכחא דהיתירא להתירה והאריך בדברים נכונים וביקש ממני להזדקק לזה. והנני להשיבו:

ענף א

א

תשובה ב"ה. והוא דבסי' קכ"ט בטור אה"ע הביא בשם תשובת הרא"ש דפסל בשינה שם אביו משום לעז שהרואה יאמר דאחר גירשה וכ"כ הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק י"ז דשינוי שם האב מיפסל מדרבנן משום דיאמרו דלא זהו גירש. וכ"כ הב"י שם דהביא בשם תה"ד שכתב דחכם אחד רצה להתיר בשינה שם האב משום דשם אביו א"צ לכתוב ולכך אין שינוי פוסל בו. והב"י כתב ע"ז דשינה שם אביו דמי לשינה שם דירתו דפסול לפי דיאמרו דלא זהו גירש. וכן העלה הג"פ בס"ק מ"ט דפסול שינה שם האב אינו רק מדרבנן. וכן כתב הג"פ בס"ק נ'. ובס"ק נ"א תמה על הב"ח דס"ל לפסול מה"ת. והג"פ בס"ק מ"ג כתב בשם העיטור דמכשיר בשינה שם האב דכיון דא"צ לכתוב לכתחילה ע"כ אין שינוי פוסל בו. וכ"כ בתשובת עה"ג סי' נ"ה להקל בשינה שם האב. והנה בתשובת רע"א זצ"ל סי' קי"ז והגט מקושר כתבו שניהם כאחד דאין לעשות מזה הסברא סניף להקל דהא חזינן דלא קיי"ל כן לדינא דהא מבואר בסי' קכ"ח דבזה"ז אין כותבין מקום דירה אף לכתחילה ומ"מ קיי"ל דשינוי שם עירו פסול אף האידנא הרי דאף מה שאין צריך לכתוב אפ"ה פסול וע"כ זה מטעם שכתב הרא"ש דיש לחוש ללעז א"כ ה"ה בשינה שם האב עכ"ל:

ב

ובאמת יש לחלק בזה כפי מה שכתבתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב ענף ב' גבי מה שכתבו כהן על אינו כהן וז"ל שם דיש לחלק די"ל דעיקר תלוי לפסול שינוי דירתו משום דהוי דבר הצריך לכתוב משום דמה שאין צריך לכתחילה מן הדין רק מצד המנהג לא שייך לעז משום דיתלו דהעדים לא קיימי עלה. משא"כ במה שצריך לכתוב לכתחילה מצד הדין כיון דהעדים מחוייבים לדקדק בזה ובכה"ג על כולי מילתא קמסהדי לכן שייך בזה לפסול משום לעז. והא דפסול האידנא שינוי מקום דירתם י"ל כיון דבזמן הש"ס נמנו ופסלו הגט שנכתב בשם עירם בשינוי דאז היה צריך לכתוב לכתחילה שם עירם והוי טעם מעליא לפסול בשינה שם עירם משום לעז. ע"כ אף דעכשיו אין כותבין מקום דירתם אף לכתחילה משום דמקום דירתינו מרופה בידינו אפ"ה פסול אף האידנא דהא קיי"ל בריש ביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם. וה"ה בשינה שם עירם דהוי דבר שבמנין כו' עכ"ל בספרי שם. א"כ ה"ה בשינו שם האב דס"ל לכמה פוסקים דא"צ לכתוב שם האב אף לכתחילה מצד הדין. וכמו שהכריע הגט מקושר. וכיון דלא נמנו מעולם על שינוי כזה לפוסלו. ע"כ יש לסמוך על העיטור והעה"ג דהקילו בשינה שם האב מטעם דא"צ לכתוב. ודוקא שינה שם עירו דה"ל דבר שבמנין כו'. אף דבטל הטעם אפ"ה כיון דנמנו כבר ותקנו דשינה שם עירו פסול ע"כ אף האידנא מיפסל. משא"כ בשינה שם האב דלא נמנו מעולם לפוסלו. אלא שינה שמו ושמה פסלו ולא שינוי שם האב דאין זה בכלל שמו ושמה. והא דנוהגין האידנא לכתוב שם האב אין זה רק מצד מנהג בעלמא. וכמש"כ כעין זה בארוכה בספרי שם בכתבו כהן על אינו כהן ע"ש. וגם הארכתי בספרי שם לבאר בענף א' דלשיטת ר"י בעל התוס' הדין הוא דאינו פסול שינה רק במה שצריך לכתוב לכתחילה. וכן שם בענף ב' כתבתי להוכיח מהרשב"א בתשובה דס"ל ג"כ דשינוי אינו פוסל רק במה שצריך לכתוב לכתחילה. וכן שם בענף ג' כתבתי בשיטת הרמב"ם דפסק דשינה שם עירו בטל מה"ת דזהו משום דצריך לכתוב לכתחילה שם עירו וכמש"כ שם בארוכה. לכן בנ"ד בשינוי שם האב כיון דאינו צריך לכתוב שם האב לכתחילה מצד הדין וכהכרעת הגט מקושר. רק נהגו בכך לכן לשיטת הראשונים הללו יש מקום לדון דאין לפסול בשינו שם האב אף מדרבנן:

ג

ועוד דאף דנימא דלכתחילה צריך לכתוב שם האב מצד הדין אין זה רק בשם העיקר של האב אבל לא בשם הטפל של האב וכדהובא שיטה זו בג"פ ס"ק מ"ד שכתב בשם המהרי"ק ובשם שה"ג דאין לדקדק בשמות אביהם ולכתוב המכונה או דמתקרי וכן הביא שם בשם לחם רב שכ"כ. ודוקא בשמו יש לכתוב דמתקרי ע"ש. ולפ"ז בנ"ד דכתבו בשם האב הערשל דמתקרי יעקב צבי דחזינן דעשו שם עליתו לתורה בשם טפל משום דמסתמא אמר להם שאינו חותם א"ע בשם יעקב צבי רק עליותו הוא בשם זה. וידוע מש"כ הסדר גיטין ס"ק י"ט והתורת גיטין בסי' קכ"ט ס"ק כ"ה דדוקא עלי' לס"ת והחתימה ביחד מצטרפין לעשותו עיקר אבל לא באחד מהם ע"ש. ויהיה באיזה טעם שיהיה במה שכתבו המסדרים גט זה בשם הערשל לעיקר ושם יעקב צבי לטפל וכתבו עליו דמתקרי עכ"פ כיון דלפי סידורם להגט היה שם יעקב צבי לשם טפל ולכן כיון דאינו צריך לכתוב דמתקרי בשם האב ע"כ מקרי זה שם שאינו צריך לכתוב מן הדין אף לכתחילה לפי שיטתם. וכיון דעיקר הטעם דמה שצריך לכתוב לכתחילה שינוי פוסל בו זהו משום דיאמרו דלא זהו שגירשה לפי דכיון דצריך לכתוב עכ"פ לכתחילה א"כ קיימו עלה העדים ואז יהיה לעז. אבל במה שא"צ לכתוב לכתחילה לא יוציאו לעז על השינוי לפי דיתלו בטעות וכה"ג כיון דלא קיימו העדים עלה וכמש"כ בספרי שם בשם תה"ד. ע"כ בנ"ד דזה השינוי הוא בשם הנכתב עליו דמתקרי יעקב צבי א"כ כיון דחזינן דלפי דברי העדים דכתבו בשם האב גם שם דמתקרי כיון דלא היה צריך לכתוב שם זה בשם האב וכמש"כ הג"פ בשם כמה פוסקים. ע"כ כיון דלא קיימי העדים עלה לכן לא שייך בזה חשש לעז לפוסלו אף מדרבנן. וגם לשיטת הרמב"ם דס"ל בשינה שם עירו דבטל מה"ת הא כתבתי בספרי שם דטעמו משום דנתבטל עי"ז הספירת דברים של הגט משא"כ בכתבו כהן על אינו כהן דלא נתבטל עי"ז הספירת דברים כמו שהוכחתי שם מכתובות (דף כ"ד). א"כ ה"ה בשם דמתקרי בשם האב י"ל דזהו לא ניכר לכל כ"כ דבאמת שם העליה לס"ת אינו ניכר לכל כ"כ איך הוא נקרא. ובפרט באיש המוני דנקרא לס"ת לעתים רחוקות. ע"כ דומה זה לכתבו כהן על אינו כהן דכתבתי בספרי באר יצחק שם להוכיח דגם הרמב"ם מודה להקל וה"ה בנ"ד:

ענף ב

ד

ועיקר מה דיש להחמיר בשינה שם אביו הוא לשי' הרא"ש (גיטין דף פ') דפסל שינה מקום דירה משום חשש לעז ולא משום דצריך לכתוב לכתחילה וכן בשינה שם אביו פסל הרא"ש בתשובה וכן פסק המחבר בסעי' י'. וכן כתב הרמ"א בסעי' ט' דאם כתבו הכינוי לבסוף פסול משום דקאי על אביו א"כ יאמרו דאין זה המגרש כמש"כ שם הב"ש ס"ק י"ח. ולפ"ז יש להחמיר גם בנ"ד כפי מה דהכריעו לדינא כשיטת הרא"ש בזה. אך יש לחלק דשאני בשינה שם אביו בעיקר שמו או בכינויו דזה ידוע לכל ונקרא בשם זה בפי כל ע"כ דמי זה לשינה שם דירה דמיפסל משא"כ בשינה בשם עליות לתורה ובאיש שאינו נקרא לס"ת לפרקים כ"כ כמו בנ"ד י"ל דזהו דומה לשינוי שם לידה דכשר. וכעין סברא זו ראיתי בחמדת שלמה סי' ע"ב בד"ה ומלבד זאת יש ג"כ לצדד כו' ע"ש:

ה

ועוד י"ל בזה לפמש"כ בספרי שם ענף ד' לבאר לשיטת הרא"ש דהיכא דלא פשעו העדים והסופר בעת כתיבת הגט דבזה אף הרא"ש מודה להקל בשינה שם אביו ושאני הא דתשובת הרא"ש בשינה שם אביו דפסול כמבואר בסי' קכ"ט סעי' יו"ד. דהתם פשעו העדים כיון דידעו כולם שמו של אביו איך היה נקרא בעודו יהודי כמש"כ שם בארוכה. וכן במה דמבואר בסעי' ט' דכתבו המכונה לבסוף דפסול דלא היה להם לכתוב ולחתום על מה שנכתב המכונה לבסוף ופשעו בזה. ע"כ היה תקנת חז"ל בזה דיהיה פסול מחשש לעז. א"כ בנ"ד דכיון דמבואר באה"ע סי' ק"כ סעי' ג' דשם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו וכן מבואר בסדר גיטין ובמקום אחר הארכתי בזה הרבה. ובשיטת הרמב"ם דהובא בבית יוסף סי' ק"כ ואכמ"ל. וכיון דנהגו להאמין להבעל על שם אביו א"כ יפה עשו העדים והסופר ומסדרי הגט ולא פשעו כלל. וכש"כ בנ"ד דהא בעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין כמבואר בגיטין (דף ס"ו) ובסי' ק"כ וגם הרמב"ם מודה בנ"ד. ע"כ בכזה ג"כ הרא"ש עצמו מודה להקל בשינה שם אביו דהא עיקר המחמיר בזה הוא הרא"ש וכיון דלשיטת הרא"ש בפירושו והוא דאתחזק בתרי שמא להקל בלא פשעו העדים וכמש"כ בספרי שם. ואף דהתם הא ידע הבעל עצמו שיש לו שם אחר במ"כ ואפ"ה כשר וע"כ הטעם משום דלא פשעו העדים ע"כ יש להקל בנ"ד דגט הראשון היה כשר לכל השיטות:

ו

אך עדיין יש להחמיר בנ"ד בחשש שינה שם אביו לפי מה שכתב הנו"ב במה"ת סי' ק"ט בכתבו כהן על אינו כהן דפסול משום דחיישינן שמא הערים הבעל במכוין לקלקלה כו' עכ"ל. וכן מצאתי בצמח צדק סי' פ"ג שכתב בשם המזרחי בד"ה כיוצא בזה ממש מצאתי כו'. ובנ"ד שהסופר כתב אבי אשתו ע"פ הבעל יש לחוש שמא כוון לקלקלה עכ"ל. והובא זה בספרי שם בענף ו'. אך שם בכתבו כהן על אינו כהן דכתבו כן ע"פ הגדת ע"א כתבתי דלא חיישינן לזה. משא"כ בנ"ד דכתבו כן עפ"י הבעל עדיין י"ל דניחוש שמא נתכוין לקלקל. וכזה מצינו באה"ע סי' קכ"ו בטור ושו"ע סעי' כ"ב דאם לא האריך ווין כו' דשיטת העיטור לפסול אם הסופר כתבו מפי הבעל ומערער עכשיו ואומר כוונתי לשנות כדי לקלקלה ע"ש:

ז

ובאמת במה שהעליתי בספרי שם להקל בכתבו כהן על אינו כהן יש להעיר ע"ז מתשובת מהר"ם מלובלין סי' קי"ז דכתב שם דהגט הראשון שהיה כתוב לוי ולא היה לוי דפסול וע"כ י"ל דתהא צריכה להמתין שלשה חדשים מנתינת גט ב' וצידד בזה. והובא דברי מהר"ם הנ"ל באה"ע סי' י"ג בח"מ ס"ק ז' ובב"ש ס"ק י"ג. א"כ מבואר להדיא בהפוסקים הללו דס"ל לפסול בכתבו כהן על אינו כהן וכן בלוי. אך י"ל דשם היה העובדא שכתבו בשם הבעל לשם הלוי עפ"י אמירת הבעל עצמו. א"כ שפיר י"ל בזה כסברת הצ"צ והנו"ב דחיישי שמא כוון לקלקלה דאל"כ למה לו לשקר בזה כיון דליכא למתלי זה בטעות וע"כ פסלו הגט הראשון דשם. וזה מוכרח לפי מש"כ דאל"כ למה פסלו גט הראשון דהתם. ולכן שפיר כתבו הח"מ והב"ש להעיר על המהר"ל שם. משא"כ בנידון המבואר בספרי דסמכו כן על הגדת הע"א דלא שייך חשש הנ"ל. ע"כ שפיר כתבתי בספרי להקל בכתבו לוי על אינו לוי ובאמת תמהני על הנו"ב ותשובת רע"א זצ"ל סי' קי"ז במש"כ הרבה לדון בכתבו לוי על אינו לוי. דאמאי לא הזכירו מתשובת מהר"ם לובלין והח"מ והב"ש הנ"ל ואכמ"ל יותר בזה:

ח

נחזור לעניננו דבנ"ד יש לכאורה להחמיר מחמת שכתבו כן ע"פ הבעל. אכן באמת גם לזה אין לחוש בנ"ד דהא כיון דקיי"ל דבעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין משום דמה"ת סומכין דאינו חשוד הבעל לקלקלה כמבואר בירושלמי ריש גיטין ובתוס' והרא"ש ריש גיטין. רק מדרבנן הצריכו להכיר במקום שאין סכנה וגם מבואר בירושלמי גיטין פ"ד ה"ב דבמגרש מרצונו לא חיישינן שישנה שמו כדי לקלקלה. וכיון דיש בזה חזקה דאין הבעל חשוד לקלקלה ע"כ אף בנ"ד לא איתרע הך חזקה דהא יש לומר דשפיר מהימן הבעל במה שאמר דשם אביו לתורה היה בשם יעקב צבי. ומה שכתב הרב דמקום המגרש דלא נודע לו משם יעקב צבי. י"ל דהיה האמת כן דמחמת חולי שינו שמו לשם יעקב צבי כמו שאמר הבעל רק לאחר זמן נשתקע שם יעקב צבי בעליות לס"ת וע"כ לא נודע בשם זה להרב דשם. ובאמת כיון דשם זה נשתקע ע"כ פסול לכתוב בשם זה כמבואר בסי' קכ"ט סעי' י"ח וב"ש ס"ק ל"ז משום דשם הנשתקע הוי כמו דאין זה שמו. אבל עכ"פ הבעל דבנ"ד י"ל דלא נתכוין לקלקלה דאין מוציאין אותו מחזקה דאינו חשוד לקלקלה כיון דסמכינן ע"ז הסברא ע"פ דין ע"כ אין בזה חשש דעשה כן לקלקלה לפי דיש לומר דהיה כן באמת ומתרצינן דבריו כדי שלא להוציאו מחזקה זו. ובאמת אף דנשתקע שם זה בשם אביו והוי שינוי בשם אביו הא זה נתבאר דאין להחמיר בשינו שם אביו בשם דמתקרי כנ"ל בארוכה. עכ"פ הא לא נתברר בנ"ד החשש דעשה כן כדי לקלקלה. משא"כ בכתבו לוי ע"פ הבעל דבזה ליכא למתלי בטעות כידוע. ע"כ שפיר כתבו האחרונים הנ"ל לחוש שמא הערים הבעל במכוין לפוסלו. וגם הם לא כתבו רק בלשון שמא ואין זה רק בספק. ובאמת אין זה דומה להך דסי' קכ"ו בלא האריך הווין כו' משום דשם ההערמה ניכר בגוף הגט והוי כאומדנא דמוכחא. משא"כ בנ"ד כיון דא"צ לכתוב לכתחילה ע"פ דין שם דמתקרי בשם אביו כנ"ל א"כ הא אינו ניכר הפסול בהגט. וי"ל דהוי כמו דברים שבלב דאין לחוש לכוונתו של הבעל:

ט

ובלא"ה יש לדון דאין לחוש לחומרת הנו"ב כדחזינן בתשובת הרא"ש וש"פ והמחבר דשקלו וטרו בענין שינוי השם של אביו ולא כתבו כלל לסברת חומרת הנו"ב וצ"צ הנ"ל. ויש להאריך בכ"ז הרבה רק מחמת חולשתי קצרתי. וכעת מצאתי בספר חדושי אנשי שם שחיבר הגאון ר' שלמה קלוגער נ"י בסי' קע"ד שכתב בשם כמה גדולים שהקילו בשינוי שם אביו בשם עלי' לס"ת אף דעשו כן ע"פ הערמת הבעל כמבואר שם. ולא כתב להעיר לכל מה שכתבתי ע"ש. עכ"פ שפיר יש יסוד גדול לצדד להקל אף הגט הראשון שבנ"ד במקום עיגון גדול כיון שלא פשעו העדים כלל והיה עת סכנה דסומכין ע"פ הבעל כדקיי"ל. וע"כ אף הרמב"ם דהובא בבית יוסף סי' ק"כ דס"ל להצריך בירור בעדים ע"ש אביו ג"כ מודה בנ"ד דעשו כדין לסמוך ע"פ הבעל כיון דיושב במצור והוא עת סכנה גדולה דסומכין בכזה עליו אף בשם עצמו ע"כ עשו כדין לדברי הכל. ולכן לכל השיטות אין לפסול שינוי שם אביו בנ"ד וכמו שנתבאר כ"ז בארוכה בספרי באר יצחק בסי' י"ב ענף ד' כעין זה וכנ"ל:

י

כל זה העליתי מה דיש לדון בגט הראשון דנ"ד. ועכשיו נשוב לבאר קצת מה דיש לדון בנ"ד להקל ע"פ גט שני והוא דכיון דבגט שני נכתב שמם כדין אלא דאחר דאמר הרי את מותרת לכל אדם סיים באופן שלא תנשא קודם ממנו ולא היה תנאי כפול. וכיון דהעליתי בספרי באר יצחק סי' י"ב דעיקר מה דיש להחמיר בשינה שם אביו אף דהוי דבר שא"צ לכתוב דזהו רק ע"פ שיטת הרא"ש כמבואר שם בארוכה. והא ידוע שיטת הרא"ש בגיטין פ"ו סי' ט' דס"ל לדינא דאף במעכשיו צריך תנאי כפול והובא בטור אה"ע סי' ל"ח ובטור ח"מ סי' רמ"א. וע"כ בנ"ד כיון דלא היה ת"כ א"כ לשיטת הרא"ש יש להכשיר גט השני. ע"כ אין מקום להחמיר בנ"ד לכל השיטות. ואף דאין ההיתר בנ"ד מטעם א' לכל השיטות דהא לרוב שיטות הטעם הוא להקל מחמת גט הראשון דהוי שינוי בדבר שא"צ לכתוב. ולשיטת הרא"ש הטעם הוא להקל מחמת גט השני דלא היה ת"כ ואף דהוי במעכשיו דעת הרא"ש דגם במעכשיו בעינן ת"כ. עכ"ז הא העליתי בספרי באר יצחק סי' ז' דאף בדאורייתא יש להקל היכא דהוי היתר לכל השיטות אף דאינן מסכימים לטעם אחד. וכש"כ בדרבנן וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה דאף היכא דאין מסכימים הרבים להקל מטעם אחד ג"כ מהני ע"ש בספרי. וכיון דעיקר החשש בנ"ד בגט הראשון בחשש שינה שם אביו זהו רק מדרבנן. וכמש"כ הג"פ וש"פ דזה נובע מפסול שינה שם עירם דאינו רק מדרבנן וכמש"כ כן רע"א זצ"ל בסי' קי"ז. ע"כ יש להקל בפשיטות בנ"ד אף דלא הוי מטעם אחד. ובספרי שם הבאתי ראיה לזה מירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב ע"ש. ומה דיש לחלק לפי סברת הש"ך בח"מ סי' כ"ה שם דאם הם לפנינו שאני. הנה כבר השיג עליו הבית אפרים ביו"ד בק"ה סי' ל"ט ס"ק י"ג בשם המהרי"ט ח"ב סי' ט' דאינו מחלק בזה. ועיין בירושלמי הוריות פ"א ה"א וקצרתי:

ענף ג

יא

ועוד דהא יש בנ"ד שלשה ספיקות להקל והוא דהא המחבר באה"ע סי' ל"ח סעי' ג' הביא פלוגתת ראשונים אי בעינן ת"כ במעכשיו. ואף דהביא דעה הראשונה שם בסתם ודעה אחרונה בשם יש חולקין עכ"ז הוי ספק השקול דהא הובא בבית יוסף שם דהרבה פוסקים ס"ל דבעי ת"כ אף במעכשיו. ואף דמבואר באה"ע שם סעי' ד' די"א דלא בעינן בתנאי ד' דברים אלא במקום חומרא ולא במקום קולא. עכ"ז הא כתב בתשובת משאת בנימין בסי' ע"ה בגט מווינא ובסי' ע"ו בשם מו"ר המהרש"ל בתשובה סי' כ"ה דהעיקר לדינא דבגיטין בעינן ת"כ אף במקום קולא. ודלא כהמהר"ם מלובלין בסי' קכ"ב ע"ש. ומשמע מהמ"ב והמהרש"ל דאף במקום מעכשיו בעינן ת"כ דהא בכל גט אומר לה הא"מ מעכשיו כו'. ואפ"ה כתבו להקל משום דלא היה ת"כ א"כ לכה"פ הוי זה ספק השקול:

יב

ובענין זה ראיתי להמל"מ פ"ו ה' אישות ה"א בד"ה ואם חסר התנאי א' מהם כו' שתמה על הרמב"ם וסיעתו דס"ל במעכשיו לא בעי ת"כ דלפ"ז בתנאי דלעבר לא בעי ת"כ. דלפ"ז מאי מקשה הש"ס בקידושין פ' האומר דלר"מ חנקי מבעיא לי' והא התם בסוטה דהוי תנאי לשעבר דלא בעי בזה ת"כ כיון דהמעשה בתנאי לשעבר חל מעכשיו ונשאר בצ"ע ע"ש. גם הוכיח מזה דאף בתנאי לשעבר בעי ת"כ. ולענ"ד אין זה קשה כלל דהא מבואר בסוטה (דף י"ח ע"ב) דר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא. וכן פסק הרמב"ם בה' סוטה. ואפשר דס"ל להרמב"ם דר"מ לא פליג על ת"ק רק מוסיף על דברי הת"ק. עכ"פ הא ר"מ דס"ל דסוטה נשבעת על להבא שלא אטמא ע"כ שפיר מקשה הש"ס על ר"מ חנקי מבעי ליה ואין זהו סתירה כלל ולהוכיח מזה על תנאי לשעבר ובמק"א הארכתי בזה ואכמ"ל:

יג

נחזור לעניננו דבנ"ד יש להסתפק הרבה ספיקות. ספק א' דילמא היה גט הראשון כשר. ועוד ספק שמא הלכה דאף במעכשיו בעי ת"כ. ועוד ספק שלישי שמא היה אמירת התנאי שלו לאחר נתינת הגט לידה. אך בזה הספק השלישי יש לדון עדיין לשיטת הרמב"ם דס"ל בפי' מעשה קודם לתנאי היינו עשיית המעשה ואפ"ה פסק דבמעכשיו אף במעשה קודם לתנאי מהני התנאי ואף דלא הוי ת"כ. ואף דהטור בסי' ל"ח תמה עליו דהא אין לאחר נתינת גט כלום משום דבגט לא מהני חזרה אף בתכ"ד. אך הב"י שם והכ"מ בפ"ו ה' אישות תירצו לדברי הרמב"ם דס"ל דשאני תנאי מחזרה דהוי כעין פירוש ותשלום דבריו הראשונים ע"כ מהני התנאי בזה אף לאחר עשיית המעשה ע"ש. א"כ לשיטת הרמב"ם הנ"ל יש להחמיר בנ"ד אף דנימא דהיה התנאי לאחר הנתינה משום דהיה עכ"פ בתכ"ד ולא הוי בתורת חזרה רק בלשון תנאי:

יד

אכן י"ל דגם להרמב"ם יש להקל אם היה התנאי לאחר הנתינה לידה דהא שיטת הרמב"ם בפ"א ה' גירושין והובא באה"ע סי' קל"ו סעי' א' דהמגרש צריך שיאמר ה"ז גיטך ואם לא אמר ה"ז גט פסול היינו רק מדרבנן. וכתב שם הב"ש ס"ק א' דאף דבקידושין אם לא אמר אין בזה חשש קידושין כלל דשאני בגט דלשון הגט הוא לשון הבעל כו' מיהו הטור והר"ן כתבו דאם אינו מדבר כלל הגט בטל מה"ת עכ"ל הב"ש. הרי דשיטת הרמב"ם דלשון הגט דהוא לשון הבעל הוי כמו שאומר בפיו בע"פ. ע"כ יש לדון דכיון דנוסח הגט הוא דתיהויין רשאה ושלטאה למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם כו'. וכיון דשיטת הרמב"ם הוא דמה שכתוב בהגט הוי כאומר בע"פ. א"כ לפ"ז התנאי שאמר לה שלא תנשא קודם ממני הוי זה כמו חזרה וסותר לדבריו הראשונים דהא בעת נתינת הגט לידה הוי כאומר בע"פ דלא ימחא בידה מיומא דנן כו'. וכיון דהתנה תנאי זה לאחר הנתינה א"כ הא הבעל והב"ד ימחו בידה שלא תנשא תיכף מקודם שיקויים התנאי היינו שישא הבעל המגרש מקודם לאיזה אשה כו'. ע"כ הוי זה בגדר חזרה ממש דלא מהני בגיטין אף בתכ"ד. ואין זה דומה לכל התנאים די"ל בהו דהוי כמו פירוש ולא חזרה. משא"כ בתנאי שבנ"ד הוי זה בגדר חזרה דלא מהני בתכ"ד. ואף דשיטת הטור והר"ן בסי' קל"ו דמה שכתוב בנוסח הגט לא הוי כאמירה. עכ"ז הא שיטת הטור והר"ן בפירוש מעשה קודם לתנאי דלא כהרמב"ם וכמבואר בסי' ל"ח ובטור וב"י שם ע"כ לכל השיטות יש להקל אם היה התנאי לאחר הנתינה. ואף דאין זה מטעם אחד הא כבר נתבאר דהיכא דיש היתר לכל השיטות סמכינן להיתירא אף דאינן מטעם א' וכמש"כ בספרי ח' או"ח סי' ז' כנ"ל:

טו

ועוד דאף אם נימא דלשיטת הרמב"ם מהני התנאי אף אחר הנתינה. ודלא כמש"כ לחלק בין תנאי דנ"ד לשארי תנאים. ואף במעשה קודם לתנאי ס"ל להרמב"ם דמהני התנאי לבטל המעשה כיון דאמר מעכשיו וכנ"ל. עכ"ז הא רוב פוסקים חולקים על שיטת הרמב"ם בפירושו למעשה קודם לתנאי וכמבואר בטור וב"י בסי' ל"ח ובב"ש שם ס"ק ב'. [ועיין בש"ך ח"מ סי' רנ"ג ס"ק ט"ז וקצרתי]. ע"כ אין לנו לחוש לשיטת הרמב"ם בזה ובפרט דיש מקום לדון דגם הרמב"ם מודה בנ"ד דהוי בגדר חזרה ממש דלא מהני בגירושין אף בתכ"ד. וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' נ"ט. ועיין בסי' ל"ח סעי' ל"ד ובב"ש ס"ק נ"ו ובסי' מ"ט וב"ש שם ס"ק ג'. וע"כ יש לדון להך ספק דשמא אמר כן לאחר נתינת הגט לידה לספק שלישי דהוי זה הספק לספק השקול ומצרפינן ליה לעוד שני ספיקות דיש לנו זולתו ג"כ. וכיון דיש בנ"ד שלשה ספיקות א"כ הא ידוע שיטת הש"ך ביו"ד בכללי ס"ס דבמקום דיש שלשה ספיקות אז אף במקום חזקה מקלינן:

טז

וכן יש לדון עוד לפ"ז אף ע"י גט השני יש להתירה אף בלא גט ראשון דהא יש ס"ס להקל ספק א' דילמא הלכה דבעי ת"כ אף במעכשיו ואת"ל דלא בעינן אכתי ספק שמא היה התנאי אחר נתינה ואף דהוי ס"ס נגד חזקת א"א הא ידוע דבספק בדין לא שייך לאוקמי אחזקה. ואף דבספק ב' הוי ספק במעשה עכ"ז הא כתב הפרמ"ג ליו"ד סי' כ"ג בש"ך אות ח' דזה הוי ס"ס מעליא. והובא בתשובת רע"א זצ"ל סי' ל"ז ואף לפמש"כ רע"א שם בתשובה לעיין בזה עכ"ז י"ל דבנ"ד לא שייך לדון לחזקת א"א משום דהא מבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג בהג"ה דאם נסתפקו אם עבר קודם שהעיד מוקמינן ליה אחזקת כשרות וכל מה שהעיד כשר כו'. ומשמע אף דהעדות היה על גירושין ולהוציא מחזקת א"א אפ"ה מהני עדותו אף דאיתרע עכשיו משום דחזקת כשרות עדיפא מחזקת א"א. וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח לתרץ קושית הקצה"ח יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דקיבל מעות עבור הגט וגם הוא מן המחוייבים לגרשה. א"כ אם יש ספק אימתי יצא הבעל מחזקת כשרותו שפיר יש לנו לאחר לאמירתו להתנאי. וחזקה דמעיקרא הא עדיפא מחזקה דהשתא. א"כ לכה"פ מבעי לן לאוקמי הבעל על חזקת כשרותו ולסתור עי"ז לחזקת א"א. ואוקי חזקה לבהדי הך חזקה ונשאר בספק השקול והוי ס"ס מעליא. ועיין בגיטין (דף ע"ו ע"ב) במשנה דאם אין ידוע אם הגט קודם או מיתה קדמה כו' ובאה"ע סי' קמ"ד סעי' ה' ובר"ן שם וקצרתי:

יז

ועוד דגם בלא הספק השלישי ג"כ יש להקל ע"י ס"ס היינו ספק שמא גט הראשון היה כשר ואת"ל דפסול אכתי ספק שמא הלכה דבעי ת"כ אף במעכשיו. ואף דהוי ס"ס נגד חזקת א"א מ"מ הא ידוע דבס"ס דפלוגתא נהגינן להקל אף במקום חזקה כמבואר באחרונים. ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק י"ג. אך יש לדון בזה לפי מה דמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' גבי ס"ס בעינן שיהיה נודעו שני הספיקות ביחד. א"כ בנ"ד הא ספק הראשון היה בעת גט הראשון וספק שני נולד בעת גט שני א"כ הא לא חלין שני הספיקות ביחד. וכן כתב המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג'. וכן מוכח ביבמות (דף קי"ג) דעתים חלים ועתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש. וקשה הא יש לנו ס"ס ספק שמא בעת קידושין היה שוטה ואת"ל דהיה פקח אכתי ספק שמא בעת הגט הוא ג"כ פקח. ומוכח מזה כשיטת הסוברים דהיכא דלא נולדו ב' ספיקות ביחד לא מהני ס"ס כזו. וכן מצאתי בחידושי רע"א זצ"ל ליבמות (ד' קי"ג) הנ"ל שכתב כן:

יח

אך בנ"ד יש להקל שפיר ע"פ ס"ס זו אף דלא נולדו ב' ספיקות ביחד כי לבד מה דיש לדון דבס"ס דפלוגתא יש לחלק בזה וכמש"כ הפרמ"ג בכללי הס"ס ואכמ"ל. הא ידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ב דהיכא דהספק הראשון לא היה אסור רק מדרבנן אז סמכינן על ס"ס אף היכא דלא נולדו הספיקות ביחד. ועפ"ז תירצתי לקושית הב"ש באה"ע סי' ב' ס"ק י"ד בהא דאלמנת עיסה דהתירו משום ס"ס דהא הוי ליה ספק בגוף וספק בתערובות ע"ש. אבל לענ"ד אין זה קשה דהא הך ס"ס דאלמנת עיסה מיירי בזרק הראשון לה גט ספק קרוב לו או קרוב לה כו'. ומבואר בגיטין (דף ע"ח) דאמרו הכא בשתי כתי עדים כו' ובתוס' שם ד"ה והא א"א לצמצם כו' דספיקא דרבנן היא כו'. א"כ מה"ת ספק הראשון דילמא היה קרוב לה והוי גרושה ומיפסלא לכהונה לא הוי ספק מה"ת משום דמוקמינן מה"ת על חזקת א"א וגם בתרי ותרי מוקמינן אחזקה ולא הוי רק ספיקא דרבנן. א"כ הא מדרבנן אף דספק הראשון הוי בגוף וספק שני בתערובות וגם אף דלא נולדו הב' ספיקות ביחד ג"כ הוי ס"ס מעליא ומתורץ קושית הב"ש ועיין מזה בפני יהושע בסוף פ"א דכתובות ובק"א וקצרתי:

יט

וע"כ בנ"ד דהגט הראשון אף להפוסלין אינו רק פסול דרבנן כנ"ל. א"כ הא בזה מהני ס"ס אף דלא נולדו ב' ספיקות ביחד. כללו ש"ד דהא נתבאר לעיל בארוכה דאף ע"י גט הראשון לבד היה מקום לצדד להקל בעת עיגון וכש"כ ע"י גט ב' בצירוף ביחד. וגם יש מקום לצדד להקל רק ע"י גט ב' לבד. ע"כ בנ"ד דיש שני גיטין בודאי יש להקל ולהתירה במקום עיגון כבנ"ד כי לאחר גט ראשון יצתה בודאי מחזקת א"א דאורייתא כי פסול שינה שם אביו אינו רק מדרבנן. וע"כ בודאי יש לסמוך על הס"ס דיש בגט השני לבד ומכש"כ ע"י צירוף הספק דיש לדון דגט הראשון היה כשר עכ"פ לחד שיטה בודאי. סיומא דפסקא דעתי מסכמת לדעת כת"ר להתיר להאשה העגונה הזאת להנשא בלי חשש ופקפוק כלל:

ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה