אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כז

סימן כו

ב"ה יום א' יו"ד כסלו תר"ל

נשאלתי מכבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה אליעזר לנדא זצ"ל מק"ק וואלקאוויסק אודות גט שהיה במדינת אמעריקא באחד שנתן ג"פ לאשתו מידו לידה והמסדרי הגט שאלו אותו ע"ש אביו והשיב כי אביו נקרא אלי' והב"ד והעדים והסופר טעו וכתבו בשם אביו אלי' אלעזר. ובאמת לא היה נקרא אביו רק בשם אלי' לבד אלא אבי אביו היה נקרא אלעזר. והוא מקום עיגון גדול מחמת כי ברח הבעל ולא נודע מקומו איו וביקש כת"ר ממני לעיין בשריותא דהך איתתא. ובאמת זהו ענין חמור הנוגע לאיסור א"א. אך מחמת גודל העיגון לא יכולתי להעלים עין מזה וכבר שקדו חז"ל על תק"ע. ולפי ספורה של האשה המוכ"ז היה הענין כן כי הבעל אמר להם ששם אביו הוא אלי' אלעזרס והם טעו וסברו דשם אביו הוא אלי' אלעזר. ולבא בארוכה קשה עלי מחמת טרדתי וחולשתי לא באתי רק בקצרה:

ענף א

א

והוא בעז"ה כי ידוע שיטת עבודת גרשוני להקל בשינה שם האב. אך האחרונים השיגו עליו ועיין מזה בנו"ב ובתשובת רע"א זצ"ל והג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג כתב בשם העיטור להקל בשינה שם אביו אבל לא הסכים לזה. אכן לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב להקל בכתבו כהן על אינו כהן. וכתבתי שם יסודות נכונות וראויות בעז"ה להקל בזה. וכן השגתי שם על היסודות שראו האחרונים להחמיר בזה. והעליתי שם דלשיטת ר"י בעל התוס' ושיטת הרשב"א ולאית דגרסי בגיטין (דף כ') הא בעינא שמו ושמה כו' דמוכח מהם דס"ל דאינו פסול שינה אלא במה שצריך לכתוב. ע"כ לפי מה דהכריע הגט מקושר דאף שם אביו א"צ לכתוב לכתחילה. לכן יש לדון בשינה שם האב דיהיה כשר. אך במש"כ בספרי שם בענף ד' להקל לשיטת הרא"ש בפסקיו משום דלא פשעו העדים כיון דכתבו כן ע"פ הגדת העד כו'. א"כ זה הטעם לא שייך בנ"ד דהא כתבו כן ע"פ הגדת הבעל עצמו ובפרט דהסיבה היה מחמת דטעו בלשונו. א"כ י"ל דזה הוי פשיעה מהעדים והסופר ע"כ נדחה ההיתר מש"כ בספרי באר יצחק אליבי' דשיטת הרא"ש שם. ומ"מ הא בספרי שם ענף ה' כתבתי טעם אחר מה דיש להקל לשי' הרא"ש בפסקיו ע"ש. ע"כ יש לנו יסוד גדול להקל בשינה שם אביו כיון דהיה הגט מן יד הבעל ליד האשה ולא ע"י שליח וכמש"כ בספרי שם. ומש"כ הצ"צ בסי' פ"ג לחוש שמא כוון הבעל לקלקלה כו'. הא זה לא שייך בנ"ד דהיה זה מחמת פשיעת העדים והב"ד במה דטעו בלשונו כנ"ל. וע"כ יצאנו בזה מחשש דאורייתא ולא הוי רק חשש דרבנן. וכמש"כ הג"פ סי' קכ"ט ס"ק נ"א. והעיקר כדבריו ודלא כמש"כ הבאר הגולה בסי' קכ"ט ס"ק צ' על המחבר שם סעי' י'. ומ"מ לדינא קשה לסמוך ע"ז ולהקל בשינה שם אביו. דהא כבר הכריע הטוש"ע בסי' קכ"ט סעי' י' בשם תשובת הרא"ש וברמ"א שם סעיף ט' וכן הוא הסכם האחרונים להחמיר בשינה שם אביו ע"כ חלילה להקל נגדם:

ב

אכן בנ"ד יש למצוא היתר מורווח והוא כי ע"פ חקירה ודרישה נתברר אשר הנהוג בכל מדינות שמחו"ל לקרוא לשם האיש בשם אביו כגון מי ששמו יעקב בן אלי' קורין לו בשם יעקב אלי' כי שם אביו שייך ג"כ על שם בנו. וכן מצינו בגיטין (דף פ"ז) בזה"ל על מה דקאמרי שם מעיקרא דחתם יעקב עד ומקשו דלמא בשמא דאבוה חתם ומתרץ לא שביק אינש שמי' וחתים שמא דאבוה. ואח"ז מקשו דלמא סימנא שווי' ותירצו דלא חציף אינש לשווי' לשמא דאבוה סימנא עכ"ל הגמ'. א"כ חזינן דהגמ' מקשה דליתכשר בשם יעקב עד על שם בנו. ואף דבנו נקרא בשם ראובן מ"מ י"ל דשם האב שייך ג"כ ע"ש בנו. ומה"ט היה כשר החתימה בשם אביו ע"ש בנו. ומשמע דאף דלא החזיק כן הבן מעולם לקרוא א"ע כלל בשם אביו מ"מ כשר משום דכן הוא הדרך לקרוא לבנו בשם אביו וא"כ פריך הש"ס כן בפשיטות. ועיין בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק י"ז. וע"כ מוכח מסוגיא זו דבשם אביו יכולין לקרוא כן לשם בנו. וכפי שנהגו כן במדינות אשכנז כנ"ל:

ג

והגמ' תירץ בזה דלא שביק אינש שמי' וחתם בשם אביו. ואח"ז מקשה הגמ' דיהא מועיל שם אביו בתורת סימן. אלמא דמעיקרא ס"ל דשם אביו מהני בבנו בתורת שם עצמו אף דלא נקרא כלל בשם אביו. א"כ היכא דכתבו שמו ג"כ אלא דהוסיפו לכתוב שם אביו ג"כ כמו בנ"ד דכתבו אלי' אלעזר.. א"כ לא שייך לומר בזה לא שבק אינש שמי' דהא באמת חתם שמו ג"כ. ולפ"ז י"ל דה"ה היכא דכתבו על שם הבן בשם אביו ג"כ כגון דאם היה שם הבעל עצמו שם אלי' ואביו היה נקרא אלעזר וכתבו בגט בשם הבעל אלי' אלעזר די"ל דאין זה שינוי השם כלל משום דדרך הבן להיות נקרא גם בשם אביו. אך אף דנימא דשאני שם הבעל עצמו דבעינן מה"ת. עכ"פ בשם אביו דמה"ת אינו פסול בו שינוי אלא מדרבנן מיפסל משום חשש לעז דיאמרו דאין זה המגרש כמבואר בגט פשוט. ע"כ י"ל דבנ"ד לא שייך לעז דכיון דהדרך הוא לקרוא לו בשם אביו ע"כ לא יהיה בזה לעז כלל. וכן מצינו בריש לקיש דהיה שמו ר' שמעון בן לקיש ואפ"ה קורין לו בכל הש"ס בשם ריש לקיש וזהו על שם אביו:

ד

ולכן כיון דהגט היה כתיבתו ונתינתו במדינה ששם נוהגין לקרוא לבן ע"ש אביו ג"כ. ע"כ דומה זה להא דאה"ע סי' מ"ו גבי חיישינן לקלא. ובגיטין (דף פ"ט) דאם הוי קול ואמתלא עמו לא חיישינן לקלא. וכש"כ בנ"ד דהא ידיע לאנשי שבמקום כתיבה ומ"נ כל זה. ובפרט דכן מוכח מגמ' מפורשת גיטין הנ"ל דדרך הוא לקרוא לבנו ע"ש אביו ג"כ ע"כ לא הוי בזה חשש לעז כלל. ואין לומר בזה דגם במה שכתבו שם אלי' אלעזר ביחד מקרי בזה ג"כ לומר דשבק שמו וחתם שם אביו משום דע"י הצירוף לשם אלעזר נעקר שם אלי' זה אינו דהא מצינו בסי' קכ"ט סעי' י"ד דמי שיש לו ב' שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון. ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול. ופי' הב"ש היינו דיש לו במ"כ שם א' ובמ"נ שם אחר משו"ה אם כתב ראובן שמעון יש פוסלין משום חשש דיאמרו דאין זה המגרש כו' עכ"ל הב"ש. ומקורו הוא מן הב"י דהביא כן בשם התה"ד והמהרי"ק דפליגי בזה יעי"ש:

ה

אלמא דאף הפוסלין בזה אינו רק מחשש לעז ומדרבנן אבל מה"ת כשר. וגם בזה גופא פליגי וס"ל לחד דעה דגם זה כשר מדרבנן אבל מה"ת כ"ע מודו דכשר אלמא דלא אמרינן דכיון דנכתב שם ראובן שמעון. א"כ ה"ל שם ראובן כמו חצי השם דיש בו פסול מה"ת אם לא כתבו רק חצי השם. וע"כ מוכח דאף דכתבו ראובן שמעון ביחד מ"מ הם שני שמות נפרדין ולא נעקר שם ראובן ממנו. וראיה דהא כותבין את השני שמות ראובן שמעון בשני תיבות נפרדין ולא בחד תיבה. וגם כותבין בשם ראובן נו"ן פשוטה ולא נו"ן כפופה כמו כל נו"ן שבאמצע תיבה כידוע. וע"כ מוכח דשם שמעון אינו עושה לשם ראובן כמו חצי השם. ואף דנכתב ראובן שמעון ביחד עכ"ז אינו מגרע שם שמעון לשם ראובן אלא כ"א הוי שם בפ"ע. וכן מוכח מהא דמבואר בתוספתא והובא ברמב"ם ובטור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ל"ג באם אמר ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון ה"ז מקודשת דמשמע דאף אם נקרא בשם יוסף שמעון ביחד אפ"ה מקודשת משום דלא נעקר ע"י שם שמעון לשם יוסף וע"כ נתקיים התנאי. דאי נימא דבשני שמות הוי שם א' כמו חצי השם א"כ הא לא נתקיים התנאי שלו. ומדאמרו ה"ז מקודשת דמשמע דה"ל קידושי ודאי א"כ מוכח דבשני שמות הוי כל שם בפ"ע כמו שמות נפרדין. ועיין שם בג"פ ובית מאיר ותו"ג ובשאלות ותשובות טור האבן סי' ט"ז:

ענף ב

ו

ולפ"ז שפיר יש לדון דבמה שכתבו בהגט בשם האב בשם אלי' אלעזר ביחד דלא נעקר שמו אלי' ע"י כתיבת אלעזר ע"כ לא שייך בנ"ד לומר דלא שבק שמו וחתם שמי' דאבוה וכדאמרו בגיטין שם. דמזה מוכח דלא חתם בשם דאבוה דהא בנ"ד דחתם שמו ג"כ היינו דהא כתבו שמו ג"כ בהגט וכיון דנתבאר דע"י שם השני לא נעקר שם הראשון ע"כ הא איהו לא שבק שמו ולכן לא שייך בזה פסול לעז [דעיקר פסול בשינו שם אביו הוא מדרבנן משום חשש לעז כמבואר]. כיון דהנהוג הוא כן בחו"ל וכן אמרו לי כי גם באיזה עיירות במדינתנו הנהוג כן לקרוא להבן גם בשם אביו בצירוף לשמו ביחד. ובפרט כי יש סמך לזה מגמ' דגיטין הנ"ל. ואף דהתם מיירי בחתימת העד ואין ללמוד משם למה דצריכין לכתוב לשם הבעל מה"ת משום ספירות דברים דבעינן שיהיה כתוב בהגט כמש"כ הר"ן. עכ"ז בשם אביו דאינו רק מדרבנן שפיר יש למילף מהתם ולא שייך בזה חשש לעז לפי דיתלו בטעם זה ודומה לקול ואמתלא עמו דגיטין (דף פ"ט) דאין שייך חשש לעז היכא דיש להקול האמתלא עמו וה"ה בנ"ד דהא זה הוי אמתלא הפשוטה לכל. ואין לומר דא"כ למה כתבו בשם הבעל דהיה נקרא ראובן ליב דהא כתבו בהגט ראובן ליב בן אלי' דהא לפי המנהג הזה ה"ל לכתוב בהגט בשם הבעל ראובן ליב אלי'. זה אינו סתירה לכל מה שנתבאר לפי שאמרו לי אנשים סוחרים ויודעים היטב מן לשון המדינה בחו"ל דדוקא במי שאין לו רק שם אחד בזה קורין להבן בשם אביו ג"כ אבל במי שיש לו שני שמות אין קורין להבן בשם אביו והטעם הוא פשוט. ע"כ י"ל דבנ"ד דהבעל יש לו שני שמות ע"כ לא שייך לקרוא לו בשם אביו ג"כ. אך בשם אביו דאין לו רק שם א' שפיר יש לדון כן. וגם י"ל דבשם הבעל רצו לבאר ביותר לשמו וגם הא לא שייך לכתוב לפ"ז שני פעמים בשם אלי' היינו על הבן ועל האב ע"כ כתבו בהגט בשם הבעל כפי שמות שלו בעצמם. ובאביו כיון דנקרא בלשונם בשם אלי' אלעזר ע"כ כתבו כן דהא עכ"פ לא הוי שינוי השם בשם אביו ובדרבנן הא סמכינן ע"ז כנ"ל:

ז

ועוד יש לצרף לזה להיתירא בנ"ד ע"פ שיטת היש"ש דהובא בב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ט דס"ל דאם שינה וכתב בשם אבי אביו כשר דבני בנים הרי הם כבנים. וכ"כ הג"פ שם בס"ק נ"א בשם התה"ד. ולפ"ז י"ל דשייך שפיר לכתוב בנ"ד בן אלי' אלעזר כיון דכבר נתבאר לעיל דשני שמות שקורין ביחד הם שני שמות נפרדין. ומה"ט אם במקום א' יש קורין לו ראובן ויש קורין לו שמעון וכתבו ראובן שמעון ביחד משמע מהב"ש דס"ל דכשר. [ודוקא אם במ"כ קורין לו בשם ראובן ובמ"נ קורין לו בשם שמעון בזה יש פוסלין מדרבנן אם כתבו ראובן שמעון וכמש"כ הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד]. והטעם הוא משום דאף דכתבו ראובן שמעון ביחד מ"מ הם שני שמות נפרדים וכמש"כ לעיל. ואף דהג"פ הביא בשם מהרי"ק דאף אם במקום א' יש קורין לו ראובן ויש קורין לו שמעון מ"מ פסול אם כתב ראובן שמעון ביחד משום חשש לעז. שאני התם דהא הנך דקורין לו בשם ראובן אינם קורין בשם שמעון. אבל בנ"ד דלכל העולם הוא באמת בן אלי' ובן אלעזר דהא בני בנים ה"ה כבנים לשיטת היש"ש והתה"ד. וע"כ שייך שפיר עליו לומר בן אלי' ובן אלעזר. והך תיבת אלעזר הא קאי על תיבת בן הקודמו. ובזה לא שייך לדון אי קאי על דסמיך ליה או על הקודם וכמבואר בב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ח ובש"ך ח"מ סי' מ"ט מזה. דז"א שייך בנ"ד דהא הך תיבת אלעזר ודאי דקאי על תיבת בן הקודם. ע"כ שפיר יש לפרש כיון דנתבאר דשני שמות שביחד הם שני שמות נפרדים ולא הוי כל שם כמו חצי תיבה ע"כ באמת הוא בן אלי' בן אלעזר. ואף דלא כתיב ובן אלעזר בוא"ו עכ"ז זה אינו הכרח כלל ולכן יש לצרף זה הסברא ג"כ לסניף להיתירא:

ח

וכל זה הוא לפי מה דהגיד לי המוכ"ז דהבעל אמר להב"ד המסדרי הגט באמעריקא כי שם אביו הוא אלי' לאזערס והם טעו בלשונו וסברו דאמר להם אלי' אלעזר וכתבו כן. ע"כ לא שייך בזה לחוש למש"כ הצ"צ בסי' פ"ג דשמא כוון הבעל לקלקלה. אבל במכתב כת"ר לא כתב כלל מזה ואפשר דהמוכ"ז אינו איש מהימן בזה. וע"כ אפשר לחוש דשמא אמר להם הבעל דשם אביו הוא אלי' אלעזר ויכול להיות דכוון לקלקלה וגירשה משום המעות שנתנה לו על הצטרכותו ויש בזה חשש דאורייתא ובדאורייתא קשה לסמוך על ההיתר שנתבאר. ורק לפי מש"כ לעיל לדון דנ"ד הוי רק חשש דרבנן משום לעז ע"כ שפיר כתבתי לעיל למילף זה מהך דגיטין (דף פ"ז) דגבי חתימת העד וכן מן מה דנהוג עלמא לקרוא לבן בשם אביו. וע"כ לא הוי בזה חשש לעז וכעין הך דקול ואמתלא עמו דגיטין (דף פ"ט) ואה"ע סי' מ"ו סעי' ג'. אבל אם נימא דהוי בזה חשש מה"ת קשה לסמוך ע"ז. ולכן הדבר צריך בירור במקום כתיבת הגט אם היה כן מחמת שטעו הב"ד בלשון הבעל כנ"ל. או דשמא אמר להם בפירוש דאביו נקרא בשם אלי' אלעזר. וכל זמן שלא יבורר הוי ספק בדאורייתא:

ט

שוב ראיתי לפי מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב ענף ו' בשם הירושלמי גיטין פ"ד ה"ב דבמגרש מרצונו לא חיישינן שמא שינה שמו כדי לקלקלה. ומה שכתב הצמח צדק הנ"ל שאני התם משום דשם יש ריעותא לנו במה שאמר הבעל להם שם אחר של אביו דלא נקרא אביו מעולם בשם זה ע"כ הוי זה להוכחה לנו דלכן שינה שם אביו כדי לקלקלה. אכן בנ"ד לא הוי שום ריעותא כלל דאף אם יבורר דאמר הבעל להם דשם אביו הוא בשם אלי' אלעזר מ"מ הא כיון דהבעל הוא מכמה שנים במדינת אמעריקא ושם הוא הנהוג לקרוא לשם הבן בשם אביו ג"כ ע"כ לא הוי מזה שום ריעותא ולחוש דשמא כוון לקלקלה. ובפרט דיותר מסתבר דזה היה מחמת מהירות מבטא הלשון דלא שמעו היטב ולא הרגישו בלשונו שאמר להם דאביו היה נקרא אלי' לאזערס והם טעו וסברו דאמר אלי' אלעזר. ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן כ"ז דלא הוי ריעותא בודאי וע"כ אין לנו לחוש דשמא כוון לקלקלה. וע"כ עיקר החשש מה דיש לחוש בנ"ד אינו רק מדרבנן וכמו כל שינה שם אביו דאינו רק מדרבנן. ע"כ יש לסמוך על מה שנתבאר דיש לנו על מה לסמוך להיתירא בנ"ד. וכן נתבאר בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב יסודות הראויות מה דמסייע להיתירא קצת בשינה שם אביו. וידוע מש"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק נ' בשם מהריב"ל דספק שינה שם אביו כשר כיון דעיקר פסול זה אינו רק מדרבנן ע"ש. וע"כ בנ"ד לכה"פ ע"פ כל מה דנתבאר לא הוי רק ספק שינה שם האב ע"כ דעתי מסכמת להיתירא במקום עיגון גדול כמו דבנ"ד וכמש"כ כת"ר ואם יסכים כת"ר ג"כ להיתירא אזי הנני נמנה עמו בשריותא דהך איתתא:

דברי ידידם יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה