עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן כו · ג
ועוד י"ל בכוונת המהר"י ווייל שמחלק בין גיטין לנדרים הוא משום די"ל דהא דבנדרים בנודר מן בנים מותר בבני בנים זה הוא משום דבני בנים רחוק לפרשו בלשון בנים בפירוש מורווח רק בלשון דוחק יש מקום לפרש ולכלול בלשון בנים דקאי בבני בנים ואזלינן בתר פירוש מורווח. והנה מצינו בח"מ סי' מ"ב סעי' ה' בהיה כתוב למעלה כו' ולמטה דבר אחר ואפשר לקיים שניהם מקיימין ופירש הסמ"ע בס"ק י' דאף שהקיום הוא בדוחק מ"מ מקיימין משום דאין דרך הבריות לחזור כו'. ועיין בש"ך שם ובספרי נחל יצחק שם. הרי דמצינו דהיכא דיש סברא דאין דרך לחזור דאז מפרשינן אף בפירוש דוחק. וה"ה בנ"ד דאם נימא לפרש בפירוש מורווח יהיה אז בשם שינה שם עירו או שינה שם אביו דזה הוי בגדר שם חזרה במה דפוסל את הגט ע"י זה ע"כ מפרשינן אף בפירוש דוחק בכדי שלא יופסל הגט ולא יתבטל לגמרי וכעין הך דח"מ סי' מ"ב סעי' ט' דהיכא דבטל לגמרי כו'. וכעין סברא זו כתב הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק כ' בשם הריב"ש בכתבו בגט אנא פ' הדרה במקום כו'. דאף דיותר נוטה פירוש לשון הדרה דר"ל עכשיו מ"מ לא נפסל הגט משום דיש מקום לפרשו בפירוש דחוק ובכדי שלא יהיה בשם שינוי דעכ"פ שינוי לא מקרי ובזה לא יהיה חשש לעז. והובא בקצרה דברי הריב"ש גם בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ז גבי ענין אחר. וכללא הוא דלא מקרי שינוי אלא כ"ז דאין מקום לפרשו אף בפירוש דוחק אבל היכא דיש מקום לפרשו בפירוש דוחק דלא יהיה מקרי שינוי מפרשינן שפיר כן ואין זה בכלל שינוי ובכה"ג לא שייך חשש לעז [וזהו במה דאם לא כתבו כשר ועיין בתורת גיטין סי' קכ"ח ס"ק ז' וקצרתי]. וכיון דשינה שם העיר או שינה שם אביהם לא הוי רק חשש דרבנן משום חשש לעז ע"כ יש לסמוך ע"ז ולהקל: