עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן כו · ב
ולכאורה הדעת נוטה כשיטת הרא"ש דהא מבואר בב"ב (דף קמ"ג) דבלשון בני אדם בני בנים אינן כבנים וביו"ד סי' רי"ז סעי' מ"ו דבנדר מן בנים מותר בבני בנים וכן הוא בח"מ סי' רמ"ז סעי' ג'. אך י"ל דאין מזה הכרע דהנה הגט פשוט בסי' קכ"ח ס"ק כ"ו כתב דאם נכתב הגט חוץ לעיבורה של עיר ובתוך התחום וכתב במתא פ' דלכאורה הדעת נוטה דהגט פסול דהא בנדרים בלשון ב"א הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה. אמנם בתשובת מיימוני כתב דנהר שהוא חוץ לעיבורה של עיר שכותבין שם הנהר בגט משום דאפילו חוץ לעיבורה של עיר בתוך התחום חשוב כעיר כו'. והקשה המהר"י ווייל ע"ז דהא בלשון ב"א אין תחומה של העיר כהעיר והנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה וכתב לחלק דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א דחוץ לעיבורה לא מקרי עיר ומ"מ גבי גיטין לא הוי כמו שינה שם עירו כו' עכ"ל. וי"ל דהכוונה הוא דכיון דבלשון תורה אף בתחומה של העיר נחשב כהעיר ע"כ אין זה מקרי שינה שם העיר אף דבלשון ב"א אינו כן. ולפ"ז ה"ה בהך דכתב שם אבי אביו בגט בלשון אביו דכיון דמה"ת בני בנים כבנים כמבואר ביבמות (דף ס"ב) אף דבלשון ב"א אינו כן מ"מ אין זה מקרי שינה שם אביו. כן יש לומר בטעמו של היש"ש והב"ש בזה. ואין לומר דשאני הא דמהר"י ווייל דהוי חשש בדרבנן דהא גם בחשש שינה שם אביו ג"כ אינו רק מדרבנן: