אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כה

סימן כד

נשאלתי ע"ד גט הבא ממרחקים ונכתב שם האשה בסיה בסמ"ך ובאמת הא שם בתיה הוא שם לה"ק וכפי הכתוב בדברי הימים א' קפיטל ד' פסוק י"ח שם בתיה בתי"ו ולא בסמ"ך. וזה דומה למה שכתב בטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק מ"ב בשם האשה ריבה וכתבו ריווא בוא"ו והעלה דפסול דהשמות שמקורם מן שמות הקודש צריך לכתוב כפי שם הנחת שם הקודש. וכעין זה כתב הגט מקושר בשם משה שכתבו משא באל"ף דפסול. ועיין מזה בקונטרס השמות של הפתחי תשובה בשמות נשים בשם ריבלא ובשמות אנשים בשם מתתי' ע"ש. וכן נ"ד דומה לזה כיון דבתורה נכתב בתיה בתי"ו והם כתבו בסיה בסמ"ך א"כ הוי זה שינוי השם דפסול. וכאשר נ"ד הוא במקום עיגון ע"כ נשאלתי מה לעשות בזה ולהצילה מכבלי העיגון:

ענף א

א

תשובה בקצרה. הנה בשם ריבה דכתבו ריוה יש לדון דיהיה כשר דמצינו כה"ג בפאה פ"א משנה ב' ולפי רוב הענוה והרע"ב שם אית דגרסי ענבה בבי"ת ע"ש. ובתוס' יו"ט שם כתב לקמן במשנה ז' פ"ו כתב דענוה בוא"ו כמו בבי"ת. וכן הוא לקמן פאה פרק ו' משנה ז' דכתב הרע"ב ענוה בוי"ו כמו ענבה בבי"ת כלומר גרגיר שעורים עכ"ל. הרי דמצינו גם שם לה"ק דמשתנה מן בי"ת לאות וי"ו דנראה דשם ענבה בבי"ת הוא שם לה"ק. וע"כ ה"ה אם כתבו שם ריבה בשם ריוה. רק אם כתבו ריווא או ריווה בשני ווי"ן בזה י"ל דפסול לפי דבשני ווי"ן יש לדון דהא נשתנה הלשון היינו דיש לקרות ריו וה. או בשם משה דכתבו משא באל"ף דיש לקרות כמו בשם משא של שמות נשים בשם משא וכן כל כיוצא בו דיש למקרי בשינוי לשון בזה הדין נותן דפסול אבל היכא דלא נשתנה הלשון יש לדון דלא יפסל. וכעין מה שהובא בבית שמואל בשמות אנשים בשם מתתיהו דהביא שם בשם סדר שמות בשם מהריב"ל דאם כתב אל"ף בסוף כשר בדיעבד ואפילו לכתחילה אם הוא שעת הדחק כו' ע"ש. ומשמעות הלשון הוא דאף דלא חתם באל"ף ג"כ מכשיר במקום הדחק כיון דלא נשתנה לשון המבטא בזה. ועיין בטיב גיטין שם ס"ק כ"ט דשקיל וטרי שם בדברי המהריב"ל דמכשיר בכתב מתתיא באל"ף במקום מתתיה בה"א. ועיין מזה בספר עזרת נשים למהר"ם בן חביב בשמות נשים אות א' בשם אפנדרה בסופו שכתב דבשמות לשון הקודש דכתב א' במקום ה' יש להכשיר במקום עיגון כו'. וכן הביא לדברי הריב"ל בשמות נשים בשם זוי באות ז' ובסופו דהכשיר בכתב מתתיא באל"ף במקום ה' דכיון דאין הרגש במבטא אין זה מקרי שינוי. וכ"כ שם בשם מתתי' לדברי הריב"ל. וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קי"ט וס"ק קל"ה וס"ק קמ"א שהביא לדברי הריב"ל הנ"ל וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ק"ל בשם המביט ח"א סי' ק"כ בשם קיראנה שכתבו כיראנה דכשר כיון דלא נשתנה המבטא:

ב

וכעין זה מצינו בשו"ע או"ח סי' תר"צ סעי' י"ד גבי מגילה דאין מדקדקין בטעותי' היכא דהלשון והענין אחד כו':

וביותר מצינו כן באו"ח סי' קמ"ג סעיף ד' בנמצא טעות בס"ת בשעת קריאה כו' דכתב המג"א שם ס"ק ז' דדוקא בטעות שנשתנה קריאת התיבה כגון כבש כשב אע"פ שיש לו פירוש א' מוציאין אחרת כו' ע"ש. והחכם צבי בסי' נ"ד העלה בכללא דכל הניכר במבטא אף שהאותיות קרובות ופירוש א' להן צריך להוציא ס"ת אחרת כו' ע"ש. ובחינוך בית יהודה סי' ה' כתב דבכבש כשב כיון דפירוש א' להן אף שניכר הטעות במבטא א"צ להוציא אחרת ע"ש. ועכ"פ לדברי כולם היכא דהענין והלשון אחד הוא אין זה טעות גמור וע"כ אין להוציא אחרת. ואף שיש טעות בכתיבת האותיות מ"מ כיון דהענין והלשון אחד הוא אין להוציא אחרת משום דבזה אין דינו כס"ת שנחסר ממנה אות א' דפסולה וכמבואר בב"ב (דף ט"ו ע"א) דכיון דהענין והלשון א' הוא לא נפסלה הס"ת:

ג

ולפ"ז ה"ה בנ"ד בהגט שהיה להם לכתוב בתיה וכתבו בסיה בסמ"ך דיש לדון דכיון דאין שינוי בהלשון דהא מבטא אחת הוא לשם בתיה ולשם בסיה. וגם הענין הוא אחד דהא שניהם הם שמות של אשה ע"כ אין דינו כנחסר שם האשה וגם נידון כזה מקרי ספירות דברים. [דהא דלא כתב שמם בהגט בטל הוא משום ספר כריתות ספירות דברים וכמש"כ הר"ן בפ"ב דגיטין ובספרי באר יצחק סי' י"ב ענף ג' וקצרתי]. כיון דלא מקרי כזה בשם נחסר. וכמו בס"ת דכה"ג לא מקרי חסר. ואין לומר דשאני בס"ת לפי הטעם שכתב הרמ"א שם באו"ח סי' קמ"ג הנ"ל דבחסירות ויתירות אין להוציא אחרת שאין ספרי התורות מדוייקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר כו' עכ"ל. דזה אינו דאילו היה בזה שם חסר ודאי היה שם פסול על הס"ת ולא היו סומכין על סברא זו דהא בזה היה לנו לדון כיון דס"ת זו ודאי פסולה והאחרת היא ספק פסולה וגם הא כל זמן שלא נתחזק בפסול יותר מסייע לנו להחזקה בחזקת כשירה והיה לנו להוציא ס"ת אחרת מספיקא. ובע"כ מוכרח דמחמת חסירות ויתירות לא נפסלה הס"ת כלל רק היה לנו לדון ולהדר אחר הכשירה ביותר. בזה כתב הרמ"א הסברא דכיון דאין הס"ת שלנו מדוייקות כ"כ שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר. ועוד והוא העיקר דאין סברא כלל להכשיר ולקרות בס"ת הפסולה ולברך משום הסברא דאין לנו ס"ת מדוייקת כו':

ד

ומן לשונו שכתב שהאחר יהיה יותר כשר ולא כתב שהאחר יהיה כשר רק בלשון יותר כשר. מוכח מזה ג"כ דבאמת גם הס"ת שנמצא הטעות היא כשירה אם הוא מן חסירות ויתירות ובאופן שלא נשתנה הענין והלשון רק דהיה לנו לדון ולהוציא אחרת הכשירה ביותר. על זה כתב הרמ"א דאין הס"ת שלנו מדוייקים כ"כ שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר היינו לשון יותר כשר וכנ"ל. ולפ"ז יש סעד להסברא שכתבתי לעיל בשם המהריב"ל בשם מתתיא דבנכתב באל"ף כשר הגט דכיון דלא נשתנה הענין והלשון דהא מתתיהו בה"א הוא חד לישנא עם שם מתתיאו באל"ף וגם המבטא והלשון הוא אחד ע"כ מקרי זה בשם ספירות דברים דהא הוי כמו דנכתב שמו בהגט ואין ע"ז שם חסר כלל וכמו בס"ת דאין בכיוצא בזה שם חסר כלל. ה"ה בגט אין בכה"ג שם חסר כלל והוי כמו דנכתב שמותיהם בהגט ומקרי ספירות דברים:

ה

ולכאורה יש לדון ולחלק דשאני בגט דיש לפסול משום חשש שינה שמו מדרבנן משום לעז דנהי דיצאנו בכה"ג מן מה דבעינן ספירות דברים מה"ת אבל חשש שינה שמו אפשר עדיין לדון דיופסל מדרבנן. אכן באמת מוכח דבכה"ג כיון דמקרי זה בשם כתב שמו ושמה כיון דלא נשתנה הענין והלשון ממילא לא מקרי כזה בשם שינה שמו וכו'. וראיה לזה מן התוס' בגיטין (דף כ' ע"א) ד"ה הא בעינן שמו ושמה כו' דהקשו דלמה ליה למינקט שינה שמו יותר ה"ל למינקט לא כתבו כלל כו'. ואי נימא דהיכא דלא נשתנה הענין והלשון יצאנו עי"ז מה דבעינן דיכתבו שמותם משום ספירות דברים ועכ"ז מיפסל מדרבנן משום פסול דשינה שמו מחשש לעז א"כ הוי אתי שפיר מה דתני שינה שמו ולא נקט לא כתבו כלל דהא הוי נפ"מ לענין כזה. ומדחזינן דהתוס' הקשו כן ותירצו באופן אחר מוכח מזה דבאמת הוא היכא דלא נשתנה הענין והלשון כיון דמקרי זה בשם כתבו שמותם ממילא לא מקרי כזה בשם שינה שמותם כלל. וגם בלא ראיה יש לנו לדון כן מסברא דאין לנו לחוש מדעתינו בענין כזה לחשש שינוי השם מדרבנן משום חשש לעז כיון דיש לנו לומר דכה"ג הוי כמו דכתבו שמותיהם בהגט כיון דלא נשתנה הענין והלשון כנ"ל וממילא לא מקרי זה בשם שינוי השם כלל:

ענף ב

ו

ובקצרה הוא כיון דמצינו להמהריב"ל דמיקל בשם מתתיה שכתבו מתתיא באל"ף לפי דלא נשתנה המבטא והמשמעות וכתבו האחרונים דבעת הדחק כדאי המהריב"ל לסמוך עליו וכמבואר בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קי"ט ובטיב גיטין שמות אנשים אות מ' ס"ק כ"ט. וכן הא כתבתי לחזק דבריו בהכלל שלו דשאני היכא דלא נשתנה המבטא והמשמעות דכזה לא מקרי בשם חסר. וכן לא מקרי זה בשם שינוי א"כ ה"ה בשם בתיה דכתבו בסיה כנ"ל. וידעתי דיש לחלק דשאני מתתיה ומתתיא דה"א ואלפי"ן הם מן מוצא אחד משא"כ בשם בתיה ובסיא דתי"ו וסמ"ך הם מן שני מוצאות. אבל באמת נראה מן המהריב"ל דס"ל גם היכא דהם מן שני מוצאות וגם ניכר שינוי לשון כמו בשם גרשם וגרשון דאילו לא היה כתוב בתורה בשם גרשון היה כשר בנכתב גרשון על שם גרשום והיינו אומרים שהוא כינוי לגרשום. וכמבואר הכל בשם המהריב"ל והובא בשמות אנשים להב"ש בשם מתתיהו ע"ש. ועיין בב"ש בשמות אנשים אות א' בשם אושעי' אם כתב באל"ף בסוף וכן הובא בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קי"ט והעלה שם בשם הר"א ששון דמחלק דשאני נפתא וטפתא דגיטין (דף ס"ג) שיש הפרש גדול בין מבטא נו"ן למבטא טי"ת משא"כ בשם גרשום וגרשון אינו נרגש כל כך וכו' ע"ש בגט פשוט. ע"כ ה"ה וכש"כ בבתיה ובסיה דאף דאות תי"ו ואות סמ"ך הם מן שני מוצאות מ"מ כיון דאין הפרש ניכר ביניהם במדינתינו ודאי דיש להקל בזה לפי דברי הריב"ל בהכלל שלו. ודברי המהר"א ששון הנ"ל הובא בתורת גיטין סי' קכ"ח ס"ק ז' וכן כתב שם בשם המהרי"ט בארהא ארטא ע"ש:

ז

והנה בשם ריבה אם כתבו ריוה בוא"ו בזה נראה דאין להקל לפי דיש לדון דכזה מקרי נשתנה המשמעות כיון דאין כותבין כלל שם ריבה בוא"ו. ודעת שוטים הוא לכתוב שם זה בוא"ו ע"כ מקרי זה נשתנה הענין דאין להקל. אבל בשם בתיה ובסיה דחזינן להרבה כותבים דבשם זה יש כותבים בתיה ויש הרבה כותבים בסיה בסמ"ך. ואף דבגט היו צריכים לכתוב בתיה בתי"ו וכמו דכתיב בד"ה מ"מ אם כתבו בסיה בסמ"ך ג"כ מקרי לא נשתנה הענין והמשמעות כיון דכותבים על שם זה גם בסמ"ך ומקרי זה לא נשתנה הלשון והמשמעות דנתבאר דיש לנו להקל בעת הדחק ובמקום עיגון. ועפ"ז יש לנו לדון הרבה להיתירא בשם יהודה שכתבו באל"ף. ועיין מזה בב"ש שמות אנשים אות ג' בשם גרשון ובטיב גיטין ס"ק ל' ובשם יהודה בסדר שמות של הב"ש ובטיב גיטין בשם יהודה ס"ק ח' וס"ק ט' והענינים ארוכים ועת לקצר. ועכ"פ בנ"ד יש לנו יסוד נכון להיתירא:

ח

ועוד יש לנו יסוד להיתירא עפ"י דברי המהר"ם פאדווה בשם מרדכי הארוך בסי' ל"ה בשם חזקיהו שכתבו בלא וא"ו דהכשיר מטעם דיש לנו לסמוך על מה שכתבו בן פלוני דעי"ז אנו יוצאים ג"כ במה שצריך לכתוב שם הבעל בהגט ע"ש. ואף שהרשב"א חולק ע"ז וכמש"כ הגט פשוט בשמו בסי' קכ"ט ס"ק א' מ"מ יש לנו לסמוך על דברי המהר"ם פאדווה בשם המרדכי שהובא שם בג"פ וכמש"כ במק"א מזה. וכמו שנראה מן הג"פ שם דדעתו נוטה להקל כדברי המהר"ם פאדווה. ובמק"א העליתי דאף דיש לאביו עוד בנים ג"כ יש לדון דכשר בכתבו בן פ' או בת פ'. וע"כ כיון דכתבו בסיה בת פ' יש לדון דכשר דנסמוך על מה שנכתב בת פ' וכדברי המהר"ם פאדווה והמרדכי הנ"ל. ולכל הפחות יש לנו ספק ספיקא דדינא בכל הנ"ל היינו ספק א' שמא הלכה להיתירא ע"פ מה שנתבאר לעיל בנ"ד בשם בתיה שכתבו בסיה וכפי דברי הריב"ל הנ"ל כפי שנכתב הכל בארוכה. וספק ב' שמא הלכה כדברי המהר"ם פאדווה והמרדכי הנ"ל דלכל הפחות יש לנו לדון לכל היתר בעצמו לספיקא דדינא ויש לנו ספק ספיקא בדינא מעליא דגם במקום דיש לנו חזקת איסור דיינינן ס"ס דדינא או בפלוגתא כמו שכתבו האחרונים דאין זה כמו כל ס"ס במקום דאיתחזק איסורא. משום דשאני ס"ס בדינא דהא ע"י החזקה לא ישתנה הדין וע"כ יש לנו יסוד נכון בנ"ד להיתירא במקום עיגון. ובפרט דכל ספק בפני עצמו נוטה הדעת לדון כן להיתירא כמו שנתבאר בעז"ה:

ט

מכתב שני בענין הזה והוא דהנה עיקר הסברא דאין הרגש בהמבטא כתב כן הב"ש בסדר שמות אנשים בשם יהודה באל"ף כיון דאין הרגש במבטא ע"ש. וכיוצא בזה ראיתי בעזרת נשים שמות נשים אות ה' בשם הירמוזא שכתב אירמוזא באל"ף בתחילת תיבה דהעלה דהגט כשר כיון דאין ניכר הרגש גדול בין שם הירמוזא בה"א בתחילת תיבה לאירמוזא באל"ף בתחילת תיבה כו' עכ"ל בעזרת נשים להרב ר' משה בן חביב זלה"ה והובא דברי הע"נ הזה בטיב גיטין שמות נשים אות ה' ס"ק א' וכתב דאין לסמוך על דבריו לפי דבמדינתנו הברת הה"א נרגשת הרבה במבטא ואם כתב אינדא במקום הינדא וכיוצא בזה נראה דפסול עכ"ל הטיב גיטין. ולדברי כולם היכא דאין ניכר הרגש גדול אף הטיב גיטין מודה לדברי הע"נ דהגט כשר. והנה בנ"ד בשם בתיה שכתבו בסיא בסמ"ך ידוע לכל דאין הפרש במבטא ביניהם במדינתינו ואף אם יש איזה הפרש בהרגשת המבטא ביניהם דהא הם מן שני מוצאות מ"מ ודאי אין הרגש גדול ניכר החילוק ביניהם בהמבטא ע"כ יש לנו יסוד דהיתירא בנ"ד גם מן דברי הע"נ הנ"ל:

י

וסעד קצת לסברא זו מן מה דמצינו בשבת (דף ע"ז) דאיבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה כו' גראינין או גרעינין וכן איבעיא להו מאמצין או מעמצין. והנה מצינו במגילה (דף כ"ד) דיש חילוק בין אלפין לעיינין וכן הוא בברכות (דף ל"ב) וכן הוא באו"ח סי' נ"ג סעי' י"ב ובמג"א ס"ק ט"ו ובסי' קכ"ח סעי' ל"ג במג"א ס"ק מ"ז ע"ש. [ועיין בעירובין (דף נ"ג ע"א) דאמרו מאברין או מעברין. ובע"ז (דף ב') דחד תני אידיהן וחד תני עידיהן. ובע"ז (דף ל"ב ע"א) גודא לחוד וגודע לחוד]. ואם היה הרגש גדול החילוק בין אלפין לעיינין הסברא נותנת דלא יהיה שום ספק להו בכל הנך דודאי היה נרגש כל זה במבטא לשונם בתורה שבע"פ. ומדחזינן דאיבעיא להו בכל הנך אם באל"ף או בעי"ן. מזה נראה דאף דבאמת יש הרגש חילוק בין אל"ף לעי"ן מ"מ לא היה הרגש גדול בהחילוק ביניהם ע"כ מספקא להו בכ"ז וחזינן דבהרגש קצת חילוק בין אל"ף לעי"ן עבידי למטעי ולכן בשמות גיטין אם יארע טעות כיוצא בזה היכא דלא הוי הרגש גדול בהחילוק במבטא דהדין נותן להכשיר לפי דגם זה מקרי בשם ספירת דברים כיון דעבידי למטעי בכזה ע"כ אין זה מקרי שינוי השם וגם אין בזה חשש לעז משום דעבידי למטעי בכ"ז. ואין לנו לעשות חומרות מדעתינו וכמו דנראה מן הפוסקים שהבאתי בעז"ה:

ידידו יצחק אלחנן החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה