אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כד

סימן כג

א

נשאלתי ע"ד גט א' אשר שם האשה היא בתיה והמסדר צוה לכתוב בשם האשה באסי והאשה נשאת לבעל שני ועתה נודע הדבר שיש לפקפק על הגט כזה. ושאלו מן הרב המסדר על מה עשה כן והשיב כי האשה אמרה לו כי חותמת תמיד בשם באסי. ובאמת קשה להעמיד יסוד על חתימת האשה דיכול להיות שחותמת בטעות ולאו בדיוק ובכוונה ועיין מזה בקונטרס השמות של הפתחי תשובה בשם יו"ד בד"ה יצחק. בשם יהודה מה שהביא שם בשם שו"ת קרית חנה. ובשם יהושע ובשם מתתי' דאם כתב ראוון כאשר הוא חותם כן דמקרי שינוי ע"ש. ובנ"ד דנשתנה המבטא ע"י זה קשה לסמוך על חתימתה. ועיין בט"ג אות ב' ס"ק ז' וס"ק ט' ובאות יו"ד ס"ק ט' וס"ק י"א ובאות ק' ס"ק ז'. ועיין בסוף קונטרס השמות בכללים השייכים לדינים הללו אות א' ובפ"ת שם. וננעלו דלתי ההיתר ממני כעת בחומר הענין הזה:

ענף א

ב

ועם כל זה הנני לדון להיתירא והוא דהגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק א' הביא בשם הרשב"א דגט שכתוב בו בן פלוני ובת פלוני ולא פרש שם המתגרשים דאינו כשר כו'. ובתשובת ר"מ פאדווה סי' ל"ה מייתי שמצא במרדכי הארוך בלשון זה על מעשה שהיה שם המגרש חזקיהו ולא נכתב הוי"ו והכשיר הגט משני טעמים חדא דלא חשוב חסרון דמצינו גם חזקיה בלא ו' ועוד דאפילו לא כתב שם המגרש כלל רק בן פלוני כשר מאחר שהיה ידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה בלבד מכשירו כמו בן פלוני עד דמתניתין דהמגרש עכ"ל של המהר"ם פאדווה כו' עכ"ל הג"פ. ולשיטת הרשב"א דס"ל דבשם הבעל או בשם האשה לא מהני מה שכתבו בן פ' או בת פ' אף דבחתימת העדים מהני מה שחותם בן פ' מוכח דס"ל לחלק דשאני בשמות הזוג דבעינן לכתוב שמותם משום ספר כריתות ספירות דברים וכמש"כ הר"ן בפ"ב דגיטין ופ"ק דקדושין והרשב"א בתשובה דהובא בב"י סי' קכ"ט ע"כ לזה בעינן שמותם דוקא. משא"כ בחתימת העדים דבאים להעיד שיהיה לראיה על הגט שנתגרשה ע"כ מהני גם בן פ' דהא גם זה מהני לראיה:

ג

אכן המרדכי והמהר"ם פאדווה ס"ל שלא לחלק בין חתימת העדים ובין שמות המתגרשים וכן מסתבר דהא אף למאן דס"ל עדי חתימה כרתי ג"כ מהני בחתימת העדים בחתמו בן פ' עד. וכן קי"ל לדינא לשיטת כמה ראשונים דס"ל להלכה כר"מ בגיטין וכמבואר באהע"ז סי' קל"ג ואפ"ה ס"ל לכל הפוסקים דמהני בחתימת עדים בן פ' עד. ואף דלמאן דס"ל ע"ח כרתי הא אינם העדים בחתימתם רק לקיום ולחיזוק הענין ולא לראיה וכמבואר בגיטין (דף ל"ו) ואפ"ה מהני בזה מה שחותמים בן פ'. א"כ ה"ה בשמות המתגרשים כן הוא שיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה וכן נראה מן התוס' גיטין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה והוא דאיתחזק כו' בסה"ד שהקשו מהך דגיטין (דף פ"ז) דחניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת עושין כן ומשמע אף לכתחילה כו'. ולא כתבו לחלק דשאני בשמות המתגרשים בזה לא מהני לכתחילה שם אחד משא"כ בחתימת עדים. מוכח דס"ל להתוס' שלא לחלק בין חתימות העדים לשמות הזוג וכשיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה:

ד

וידעתי מה דיש לדון ולדחות זה והוא דשיטת רש"י בגיטין (דף פ"ז) דכתב חניכתו כו' אחר וכך היו נקיי הדעת כו'. אכן התוס' (שם דף פ"ח ע"א) בד"ה וכך היו נקיי הדעת כו' גרסי חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת עושין כו' ובגיטין (דף ל"ד) תוס' ד"ה והוא דאיתחזק כו' הנ"ל שם מקודם שכתבו ובה"ג מפרש וכך היו נקיי הדעת עושין היינו שהיו כותבין חניכתו וחניכתה כו'. משמע דהתוס' מפרשים להך וכך היו נקיי הדעת עושין דהיו נוהגין כן בשמות הזוג המתגרשים לפרש רק חניכתם בלבד. ולפ"ז נדחה מה שכתבתי להוכיח מן התוס' גיטין בסה"ד של התוס' הנ"ל. אכן מן פשט דברי התוס' הנ"ל במה שכתבו לתרץ לקושיתם מהך דנקיי הדעת דצ"ל דנקיי הדעת שבירושלים הי' שמותיהן ידועין כו'. משמע דמפרשי להך וכך היו נקיי הדעת עושין דזה קאי על חתימות העדים דהיו חותמין בחניכתן לעדות דאי נימא דמפרשים להך וכך היו נקיי הדעת עושין דקאי על מה שעשו כן בשמות המתגרשים א"כ אין מקום לתירוצם דמתרצי דנקיי הדעת הי' שמותיהן ידועין דהא מה בכך דנקיי הדעת הי' שמותיהן ידועין הא מיירינן בשמות המתגרשים. ואין סברא להעמיס ללשון התוס' דכוונתם הוא דשמות הזוג היה שמותן ידועין דא"כ ה"ל להתוס' לומר דהתם מיירי דהי' שמותן ידועין היינו של שמות הזוג דבאו לפניהם. ופשט הלשון של התוס' ברור דקאי על הנקיי הדעת עצמם דהיו חותמין רק חניכתם דזה הוא משום דהיה שמותן ידועים. מוכח מזה דס"ל להתוס' שלא לחלק בין חתימת עדים לשמות המתגרשים וכשיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה:

ה

והנה ראיתי בתשובת מהר"ם פאדווה בסי' ל"ה הנ"ל שהביא בשם המרדכי הארוך בשם חזקיהו שכתבו חזקי' בלא וא"ו וכתב טעם א' משום דאפילו לא כתב שמו רק שם אביו כשר הגט ואינו פסול חסרון אות א' כיון דאף עיקר השם אם נעדר אינו פוסלו כו' עכ"ל. הרי דנקט לכללא דהיכא דאף דלא כתב שמו ג"כ כשר כיון דכתבו שם בן פ'. דה"ה היכא דחיסר אות אחת ג"כ כשר וסמכינן על כתיבתו בן פ' ואף דמצד הסברא יש מקום להחמיר ולחלק דשאני בחסרון אות א' דיש סתירה מכתיבת שמו עצמי למה שכתבו בן פ'. וזה גרע ע"פ סברא מן לא כתבו כלל שמו עצמי רק שם אביו לבד. מ"מ חזינן דעת המרדכי דס"ל לכללא דהיכא דאף לא כתב כלל כשר דה"ה בחסרון אות א' ג"כ כשר וס"ל דאין סברא להחמיר בחסרון אות א' ביותר מן נחסר כל השם עצמי. וטעמו משום דכיון דנכתב שם אביו הוי זה בשם ספר ספירות דברים דע"י שם אביו ידעו מי הוא המגרש ויתלו לומר דמה שנחסר אות אחת היה זה ע"פ איזה סיבה וטעות. ומה לנו להאריך כיון דכתבו לכללא אף בנשתנה השם ע"י חסרון אות א' דמ"מ כשר משום דכתבו שם אביו ע"כ אין אנו צריכים להאריך בזה יותר ולדברי הראשונים אנו שומעין:

ו

ובנ"ד דשמה בתיה או באסיא וכתבו בגט באסי ומסתמא כתבו שם אבי האשה. ולכאורה יש להחמיר אף דנישאת וזה הוי שינה שמו ושמה דתצא. אך לפי דברי המרדכי והמהר"ם פאדווה דס"ל להכשיר הגט היכא שנחסר אות א' ולסמוך על מה שכתבו שם אביהם ואף היכא דנשתנה המבטא עי"ז. וה"ה בנ"ד יש לסמוך להכשיר הגט לפי שנכתב שם אבי האשה וכללא הוא דחסרון אות אחת אין להחמיר יותר מן אלו חסרו כל השם עצמי של האשה. ובפרט בנ"ד דיש למתלי דלכן חיסרו לאות א' בסופו לפי שיכול להיות שסמכו על מה שחותמת בשם באסי ובפרט דהאמת היה כן בנ"ד דהמסדר עשה כן לפי שסמך על חתימתה וע"כ לא הוי סתירה מזה למה שנכתב בת פלוני וזהו יסוד נכון להקל בנ"ד דלא תצא [ובשם האשה עדיפא ביותר לפי דהא הוי תפיסתה מוכחת עליו וכמש"כ הפוסקים לדון ולחלק גבי לא הזכיר שם אבי האשה משום דבאשה הוי תפיסתה מוכחת. אך הרשב"א מחמיר גם באשה אם לא כתבו רק בת פ'. והמרדכי ומהר"ם פאדווה מקילים זאת באיש וע"כ אקצר מזה הפרט כעת]:

ז

והנה מבואר במהר"ם פאדווה שם דדוקא אם אין לאבי האשה רק בת אחת בזה סמכו להקל בנכתב רק בת פ' ובנ"ד אינו ידוע לי אם יש לאבי האשה עוד בת או לא. והנה בחתימות העדים ודאי מהני בחתם בן פ' אף דיש לאביו עוד בנים דג"כ כשר. וכפי הנראה ממה שסתמו הפוסקים והשו"ע באה"ע סי' ק"ל סעיף י' דפסקו דבן פ' עד כשר ולא כתבו דזה הוא דוקא אם אין לאביו עוד בנים. וכן מוכח מגיטין (דף פ"ז ע"א) דפריך הגמ' דליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד כו' והוכרחו לתרץ דמיירי דכתב ראובן בן אקמא כו'. ואם נימא דהיכא דיש לאבי העד עוד בנים דאז לא מהני בחתימת העד בן פלוני א"כ ה"ל לתרוצי ביותר דמיירי שם דיש לאבי העד עוד בן דבכה"ג לא מהני בן פלוני ומדהקשו כן בגמ' ולא מתרצי כן. מוכח דבחתימת העדים כשר בן פלוני אף ביש לו עוד בנים וכפי שסתמו הפוסקים בזה:

ענף ב

ח

וכיון דמקור דברי הסוברים דבן פ' כשר גם בשם הבעל והאשה וכשר הגט משום דילפי זה מן עדים דבן פ' כשר א"כ ממילא ה"ה בשמות הזוג הדין נותן דאף ביש לאבותם עוד בנים דג"כ כשר הגט וזה מקרי ג"כ ספירת דברים בהגט. וכמו בשני יוב"ש בעיר אחת דמהני לצאת דין ספר כריתות וספירות דברים אף דלא נתברר בהגט איזהו יוב"ש המגרש. אך להסוברים דבעינן מוכח מתוכו לא מהני אם לא שלשו שמותם. אבל למאן דס"ל ע"מ כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו כשר הגט אף בלא שלשו שמותם ולא כתבו סימן. וכן הא אף בלא כתבו רק שמו לבד ולא שם אביו ג"כ כשר ומקרי ספירות דברים אף דכמה יוסף איכא בשוקא הרי דמשום ספירות דברים מהני קצת ראיה מי הם המתגרשים והטעם הוא דע"י כל זה יהיה בקל להוודע ע"י חקירה ודרישה בקל מי הוא המגרש והמתגרשת. ומה"ט מהני בן ובת פ' בלבד וכמו בן פ' עד דזה הוא עיקר המקור לשיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה דמדמה אותם להדדי וכיון דבן פ' עד מהני אף דיש לאביו עוד בנים וה"ה בהמתגרשים כיון דאינם מחלקים ביניהם:

ט

וכן מוכח מגיטין (דף פ"ז) במשנה חניכתו וחניכתה כשר ופי' רש"י שם לווי של משפחה כולה והובא ברא"ש בפ"ט גיטין סי' ט' ופירש הקרבן נתנאל שם ס"ק נ"א דלפי' רש"י אם לא הזכיר בגט רק שם ראש משפחתו ומשפחתה שכתב מגזע רוטין בערג. וויל. דהגט כשר כו' עכ"ל הק"נ. והא מן גזע רוטען בערג. ווייל. יש הרבה אנשים ועם כל זה הגט כשר בכתב רק שם ראש המשפחה. וממילא ה"ה בכתב בן ובת פ' לשיטת רש"י דהגט כשר אף ביש לאביהם עוד בנים ובנות. ומן שיטת רש"י הוי סעד גדול לדברי המרדכי והמהר"ם פאדווה. וגם אף ביש לו עוד בנים ג"כ כשר הגט. וכעת מצאתי בספר גט מקושר ס"ק קי"ז באמצע דבריו שם שכתב דלא כהמהר"ם פאדווה אלא אף ביש לו בנים אחרים ג"כ הגט כשר בכתבו בן פ' ע"ש. ע"כ שפיר יש לדון להיתירא בנ"ד אף אם יש לאבי המגורשת עוד בנות וע"פ הכלל של המרדכי הארוך והמהר"ם פאדווה דחסרון אות אחת אינו פוסל היכא דאף בנחסר כל התיבה היה כשר. וחסר אות אחת עדיף מן שינה שמו ואין סברא להחמיר בנחסר אות אחת מן נחסר כל התיבה וכפי שכתב המהר"ם פאדווה בסי' ל"ה כנ"ל דלא מקרי שינה שמו במה שמחסר אות אחת ע"ש:

י

וכן יש לדון בצירוף עוד ע"פ דברי הבית מאיר בסי' קכ"ח סעי' א' בתונס שכתבו תנס דפסול וכתב ע"ז הבית מאיר בשם המהרח"ש שהובא בג"פ דזה הוא דוקא אם יש עיר ששמה תנס אבל אם אין עיר ששמה תנס אז אף בכתבו תנס ג"כ כשר דזה הוי כמו דלא כתבו שם העיר דכשר כיון דליכא למטעי שנכתב בעיר ששמה תנס וכיון דבדיעבד בלא כתבו שם העיר כשר ע"כ יש להקל אף בכתבו תנס ע"ש והובא בפתחי תשובה סי' קכ"ח ס"ק ג' ע"ש ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה ובשו"ת מים חיים סי' ס"ג ס"ק ז'. ולפ"ז ה"ה בנ"ד דשם באסי אינו בנמצא וכן בשמות נשים דבטיב גיטין אינו בנמצא שם באסי רק שם בתיה או באסיא. וע"כ יש לדון גם בנ"ד לסברת הבית מאיר הזאת דכיון דליכא למטעי דשמה באסי דהכל יודעים דאינו בנמצא שם כזה ע"כ יתלו זה באיזה טעות וע"כ הוי כמו דלא כתבו שמה עצמי וממילא סגי בדיעבד בשם בת פלוני וכפי דברי המהר"ם פאדווה והמרדכי הנ"ל. אך מש"כ לעיל עדיפא דהא בזה יש מקום לחלק דשאני בעיר שאין שמה כלל בעולם. משא"כ בשם האשה דאף דאינו בנמצא מ"מ יכול להיות ע"פ איזה סיבה שקורין לה בשם באסי. וע"כ יותר טוב מש"כ לעיל לדון דהא המרדכי והמהר"ם פאדווה כתבו להקל בחסרון אות אחת אף בשם המצוי. משום הכלל דלא גרע חסרון אות אחת מן אלו נחסר כל התיבה וע"כ הוי כמו דלא כתב כלל דכשר כיון דיש לסמוך על כתיבת בת פ' וממילא ה"ה בנ"ד יש לנו יסוד ע"י זה להיתירא:

יא

ועוד יש לדון בנ"ד להיתירא ע"פ דברי הגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק קכ"ו בשם שבתי אם כתבו שבתאי דבעת הדחק יש להכשירו הגט לפי דשם שבתאי אינו מצוי בינינו וע"כ לכל הרואה הגט יוודע לו כי זה הוא גט של שבתי ויתלו בטעות. וזה הוא כעין הסברא שכתבתי לעיל לדון ע"פ דברי הבית מאיר בשם תונס שכתבו תנס כו'. ודברי הג"פ מסתברים קצת בסברא לפי דזה מקרי מוכח הטעות מתוכו. וזה הוא ענין המצוי לטעות וכעין הך דח"מ סי' מ"ג סעי' ח' ברמ"א בענין אחר ע"ש. והנה בחתם סופר סי' כ"ח הביא בשם הרא"ם בתשובה דדוקא שני דברים אין לתלות בטעות. ומשמע דבדבר א' יש לומר דיתלו בטעות ומקריא דמוכח מתוכו הטעות ואין ת"י תשובת הרא"ם. ומצינו בח"מ סי' מ"ט סעי' ו' דאם טעו וכתבו ראובן במקום שמעון כו' די"א דאם יתברר שהוא טעות סופר כשר. ואף להנך דפליגי שם זה הוא אם צריכין לבירור ע"פ עדים ע"ז דכיון דאין מוכח מתוכו הטעות ע"כ ס"ל דהשטר פסול. אבל היכא דמוכח הטעות מתוך הכתב אף בלא בירור בזה י"ל דכ"ע מודו דכשר ואין לנו להרבות במחלוקת ונכונים דברי הגט פשוט הנ"ל בסברא נכונה:

יב

והנה הטיב גיטין שמות אנשים אות ש' ס"ק ה' חולק על הגט פשוט בזה. והנה לפי הכלל של הג"פ יש להקל גם בשם העיר תונס שכתבו תנס אם אין עיר שנקראת תנס לפי דגם בזה שייך לדון לסברת הג"פ דכיון דליכא עיר ששמה תנס ע"כ ממילא יתלו בטעות וידעו כולם שהגט נכתב בתונס. ולפי דברי הגט פשוט יש להקל גם בנ"ד כיון דאינו בנמצא שם האשה בשם באסי ע"כ ידעו כולם כי זה הוא גט של האשה בתיה ויתלו בטעות ויבורר לכל ע"י כתב הגט דהאשה בתיה נתגרשה. ואף דהטיב גיטין חולק עליו מ"מ מידי ספיקא לא יצאנו וה"ל ספיקא דדינא וכבר כתבתי לדון בנ"ד להיתירא ע"פ דברי המרדכי הארוך והמהר"ם פאדווה וכפי שכתבתי כי כן העיקר לדינא וגם ביש לאביהם עוד בנים ג"כ כשר הגט. ואף דנימא להסתפק בזה אבל עכ"פ ה"ל זה ההיתר לפחות ג"כ ספיקא דדינא. ויש לנו ספק ספיקא להיתירא ספק א' שמא הלכה דבן פ' כשר אף ביש לו עוד בנים ואת"ל דילמא אינו כן אכתי ספק שמא הלכה כהג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קכ"ו בשם שבתי כו' הנ"ל. ובס"ס דדינא סמכינן להקל אף במקום דאיתחזק איסורא כידוע דברי הפוסקים בזה דספיקא דדינא שאני דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין ולכל הפחות יש לנו ס"ס מעליא. וגם עוד יש לדון בעיקר הכלל שכתבו האחרונים להחמיר דלא נסמוך על החתימה היכא שי"ל דהיה זה בטעות בלי כוונה. דהא מצינו בפ"ת בקונטרס שמות אנשים אות י' בד"ה יצחק יהודא שהביא בשם שו"ת קרית חנה שהביא בשם הגאון בעל מ"י שכתב להקל ולסמוך על החתימה מטעם שחותם א"ע כך אף שהחותם היה מן עמא דארעא כו' ע"ש. ואף דיש לחלק דנ"ד גרע לפי שנשתנה המבטא מ"מ זה גופא אינו ברור לדינא וה"ל זה גופא ספיקא דדינא. א"כ יש לנו שלשה ספיקות בדינא להיתירא והיכא דיש שלשה ספיקות אז אף הש"ך ביו"ד בכללי הס"ס מסיק להקל ע"י שלשה ספיקות אף במקום חזקת איסור. אך אין אנו צריכין לזה דהא בספיקא דדינא לא שייך להחמיר ואף ס"ס בשני ספיקות מהני לסמוך להיתירא כנ"ל. ובפרט דדעתי כי העיקר כהמרדכי והמהר"ם פאדווה ואף ביש לאביהם עוד בנים ג"כ כשר וע"כ יש לנו להקל בנ"ד שכבר נישאת. ועיין מזה לעיל בסוף סימן כ"ג וקצרתי:

ידידו יצחק אלחנן החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה