אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כג

סימן כב

א

נשאלתי בגט א' ששם האשה הוא פעשא וכתבו בגט פעשיא ביו"ד והוא במקום עיגון רב והרב הג' השואל צידד להיתירא וביקש ממני להזדקק ולחוות דעתי בזה ובאמת זה הוא ענין חמור מאד וננעלו דלתי ההיתר ע"פ השקפה ראשונה דהא מצינו אף באות אחת שנכתב בטעות דפסלו את הגט וכמו בתונס שכתבו תנס דהחסרון הוא רק באות אחת דפסול וכמבואר בסי' קכ"ח וה"ה ביתור אות א' כיון דנשתנה הקריאה ע"י זה ואין העת לבא בארוכה מחמת חולשתי וגם הנני יושב כעת חוץ לעירי ואין לי ספרים הנדרשים לזה:

ב

אכן לפי שזה הוא במקום עיגון רב ראיתי לדון להיתירא ע"פ מה שכתבו בשם הבית מאיר בסי' קכ"ח סעי' א' והובא בפתחי תשובה סי' קכ"ח ס"ק ג' בתונס שכתבו תנס דפסול. וע"ז כתב הבית מאיר דזה הוא דוקא אם יש עיר ששמה תנס כו' אבל אם אין עיר ששמה תנס אז אף בכתבו תנס ג"כ כשר דכיון דליכא למטעי שנכתב בעיר ששמה תנס הוי זה כמו דלא כתבו כלל שם העיר וכיון דבדיעבד בלא כתבו שם העיר כשר ע"כ יש להקל אף בכתבו תנס ע"ש. ולפי הכלל הזה יש לדון להיתירא בנ"ד. והוא דנקדים דברי הגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק א' שהביא בשם ב"י בשם הרשב"א בגט שכתבו רק בן פ' ובת פ' דפסול. ובתשובת ר"מ פאדווה סי' ל"ה כתב להקל בזה וכמו בבן פ' עד דכשר כמבואר בגיטין (דף פ"ז) והכשיר שם בשם המרדכי מחד טעמא בגט שהיה שמו חזקיהו וכתבו חזקיה בלא וא"ו משום דיכולין לסמוך על מה שכתבו בן פלוני:

ג

ולשיטת הרשב"א דס"ל דבשם הבעל או בשם האשה לא מהני מה שכתבו בן פ' או בת פ' אף דבחתימות העדים מהני מה שחותם בן פ'. בע"כ מוכח דס"ל לחלק ביניהם דשאני בשמות הזוג דבעינן שיוכתב שמותם משום ספר כריתות ספירות דברים וכמש"כ הר"ן בפ"ב דגיטין. והרשב"א בתשובה דהובא בב"י סי' קכ"ט ע"כ לזה בעינן שמותם דוקא. משא"כ בחתימות העדים דבאים לאמת הדברים שיהיה לראי' ולמען יעמדו ימים רבים ע"כ סגי גם בחתמו בן פ' עד. אבל המהר"ם פאדוה אינו מחלק ביניהם. והנה מן התוס' (גיטין ד' ל"ד ע"ב) ד"ה והוא דאיתחזק כו' בסה"ד שהקשו מהך דגיטין (דף פ"ז) דחניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת עושים כן דמשמע דאף לכתחילה א"צ לכתוב שניהם כו'. והנה אף דכתב חניכתו וחניכתה מיירי בשמות המתגרשים. אבל הך דכך היו נקיי הדעת עושין פשט הלשון הוא דקאי על חתימות העדים. וכנראה מן תירוצם בתוס' שם שכתבו דנקיי הדעת הי' שמותיהן ידועין כו' וכפי' רש"י בגיטין שם. וידעתי מש"כ התוס' בגיטין (דף פ"ח ע"א) ד"ה וכך הי'. אבל מן תוס' (דף ל"ד) הנ"ל מוכח דס"ל כפי' רש"י בזה. וכן הרא"ש בגיטין (דף ל"ד) שם הקשה ג"כ כעין דברי התוס' דשם הנ"ל ולא חילקו בין חתימות העדים לשמות המתגרשים וע"כ הקשו בתוס' והרא"ש שם כנ"ל. א"כ מוכח דס"ל שלא לחלק ביניהם. וע"כ לדינא הוי סייעתא מדברי התוס' והרא"ש לשיטת המהר"ם פאדווה דיש למילף דבשמות המתגרשים יהיה מהני בדיעבד אף אם כתבו בן פ' או בת פ' וכמו בעדים דמהני בן פ' עד לבד בדיעבד. וגם הרשב"א דמחמיר אינו רק מדרבנן דהא כתב בלשונו דבן פ' אינו כשר ולא כתב בלשון פסול דרק מצד חומרא אתי עלה:

ד

ולפ"ז יש לדון להיתירא בנ"ד כיון דשם פעשיא אינו שם כלל בהמחוז דבמחוז שלנו אין קורין בשם פעשיא כלל וכמו שכתב כת"ר דבהמחוז של מקום שנכתב הגט אין קורין כלל בשם פעשיא ביו"ד א"כ במה שכתבו שם פעשיא בשי"ן ויו"ד הוי זה כמו דלא כתבו שם האשה כלל. וכעין סברת הבית מאיר בשם תנס כנ"ל. וידעתי דיש לדחוק ולחלק בין שם העיר לשם האשה בזה. אבל באמת מצד הסברא אין לחלק ביניהם. ולכן ממילא יש לדון גם בנ"ד דלו יהא דלא כתבו שם האשה מ"מ יהיה כשר לפי דכתבו שם אבי האשה דהיא בת פלוני ומה שכתבו בת פ' בזה לבד הוי כמו שנכתב שמה בגט. ובאשה עדיפא ביותר מן בן פלוני לפי דהוי תפיסתה מוכחת ע"ז. וכמו שכתבו הפוסקים לדון ולחלק גבי לא הזכיר שם אבי האשה דזה הוא עדיפא מן לא הזכיר שם אבי האיש משום דבאשה הוי תפיסתה מוכחת. ואף שברשב"א מבואר גם בשם בת פ' כתב להחמיר מ"מ יש לסמוך בזה על דברי המהר"ם פאדווה הנ"ל וכמו שכתבתי לחזק דבריו עפ"י דברי התוס' והרא"ש גיטין (דף ל"ד) כנ"ל. ועי' מזה לעיל בסי' י"ט:

ה

והנה במהר"ם פאדווה שהובא בגט פשוט שם כתב דדוקא אם אין לאבי' רק בת אחת אז כשר בכתבו בת פ' ע"ש. והנה בחתי' העדים מסתימות הפוסקים נראה דבכל גווני מהני בחתם א"ע בן פ' עד. וכן מוכח מגיטין (דף פ"ז) דפריך הגמ' דליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד כו' ולא משני דמיירי ביש לאביו עוד בנים בע"כ מוכח דבחתי' העדים בכל גווני מהני חתימתו בן פ' עד. וכיון דמקור דברי הסוברים דמהני בכתיבת שמותם בגיטין אף אם לא כתבו רק בן או בת פ' זה הוא מהך דגיטין (דף פ"ז) בחתי' עדים בן פ' עד כנ"ל. א"כ ה"ה אף אם יש לו עוד בנים ג"כ יהיה כשר בכתבו בן או בת פ' לצאת ידי ספירת דברים כן היה נראה לכאורה:

ו

ועם כל זה כיון דכתב המהר"ם פאדווה דדוקא אם אין לו רק בת אחת אז מתכשר ע"כ אין לנו לחלוק עליו ולכן בנ"ד אם אין לאבי האשה רק בת אחת אז יש מקום לדון להיתירא בנ"ד ובמקום עיגון דוקא:

ז

אחר זה הגיעני מכתב שני מהרב הג' השואל שכתב כי יש לאבי האשה המתגרשת עוד בת א'. ולפ"ז נסתר יסוד ההיתר שלי בהגט שכתבו פעשיא במקום שהיה להם לכתוב פעשא בלא יוד וכותב כי יש בזה חשש פקוח נפשות וכפי שביאר זה במכתבו וביקש ממני שאראה להזדקק עוד הפעם בענין זה. ובאמת קשה עלי כעת להזדקק לזה אך מחמת נחיצת הענין וההכרח ראיתי להזדקק עוד הפעם בקצרה בענין הזה. והוא כי כבר כתבתי במכתבי הראשון דדעתי נוטה אם כתבו בגט בשם האיש או האשה רק בן פ' או בת פ' דאף אם יש לאביהם עוד בנים ובנות דג"כ יוצא ע"י זה לפי דמקרי ספירות דברים במה שכתבו בגט בן פ' ובת פ'. דהא עיקר יסוד זה הוא מן מה שאמרו בעדים דבן פ' כשר. ובעדים מוכח דאף אם יש לאבי העד עוד בנים דג"כ מקרי זה בשם חתימת העדים ומהני זה. וכמו שהוכחתי מן גיטין (דף פ"ז ע"א) דמקשה הגמ' דליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד ומתרצינן דכתב ראובן בן אקמא כו'. ואם נימא דהיכא דיש לאבי העד עוד בנים דאז לא מהני בן פ'. א"כ ה"ל לתרוצי ביותר דמיירי שם דיש לאבי העד עוד בנים דבכה"ג לא מהני בן פ'. ומדהקשו כן ולא מתרצי כן מוכח דמהני אף בכה"ג בן פ'. וע"כ סתמו כל הפוסקים והשו"ע באה"ע סי' ק"ל סעי' י"א דכתבו דבן פ' עד כשר ולא מחלקי דמיירי דוקא היכא דאין לאביו עוד בנים. ומוכח דס"ל לדינא דבחתימת עדים כשר בן פ' בכל גווני:

ח

וכיון דמקור דברי הסוברים דבן פ' כשר גם בשם הבעל והאשה בגט הוא דלמדו זה מן עדים דבן פ' עד כשר. א"כ ממילא ה"ה בשמות הזוג הדין נותן דאף ביש לאבותם עוד בנים ובנות דג"כ כשר הגט. וזה מקרי ג"כ ספירות דברים בהגט. וכמו בשני יוב"ש בעיר אחת דמהני לצאת דין ספר כריתות וספירות דברים אף דלא נתברר ע"י הגט איזהו יוב"ש הוא המגרש. אך להסוברים דבעינן מוכח מתוכו לא מהני אם לא שלשו שמותם. אבל למאן דס"ל ע"מ כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו כשר הגט אף דלא שלשו שמותם ולא כתבו סימן. וכן הוא אף בלא כתבו רק שמו ולא שם אביו ג"כ כשר הגט ומקרי ספירות דברים אף דכמה יוסף איכא בשוקא. הרי דמשום ספירות דברים מהני קצת ראיה מי הוא המגרש והמגורשת. ומה"ט מהני אף בן פ' בלבד וכמו בן פ' עד. וכמו שכתבתי במכתבי הראשון להוכיח כן מן התוס' גיטין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה והוא דאיתחזק כו' בסה"ד שהקשו מהך דגיטין (דף פ"ז) דחניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת עושין דמשמע דאף לכתחילה היו חותמין כן. והנה מתירוצם שתירצו דנקיי הדעת היו שמותיהם ידועין כו'. משמע פשט דבריהם דפירשו דהך דנקיי הדעת עושין כן דקאי על חתימתם בהגט:

ט

והנה לקמן בגיטין (דף פ"ח ע"א) בתוס' ד"ה וכך היו נקיי הדעת כו' דר"ת ור"ח כו' וכך היו נקיי הדעת כו' פירוש שלא היו כותבין אלא חניכתה כו'. משמע דס"ל דהך נקיי הדעת עושין קאי על מה שהיו כותבין שם האשה בחניכתה בגט. וכן נראה מן דברי התוס' גיטין (דף ל"ד) בריש ד"ה והוא דאיתחזק הנ"ל שמפרשים להך דכך היו נקיי הדעת כו' קאי על מה שהיו כותבין בגט שמות המתגרשים היינו חניכתו וחניכתה. אבל בסוף דברי התוס' שם שכתבו לתרץ דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהם ידועין. משמע דמפרשים כפי' רש"י דהך נקיי הדעת קאי במה שהיו חותמין לעדים. ולפ"ז ה"ל לתרוצי ולחלק בפשיטות בקצרה דשאני חתימות עדים מן שמות המתגרשים ממילא מוכח דס"ל להתוס' שלא לחלק ביניהם וכמש"כ במכתבי הראשון:

י

ולפ"ז כמו שבחתימות העדים לא מחלקי ואף ביש לאבי העד עוד בנים מהני חתימתו בן פלוני. וה"ה בשמות המתגרשים ג"כ מהני לצאת דין ספירת דברים אף דיש לאביהם עוד בנים ובנות וכתבו רק בן פ' או בת פ'. וכן מוכח מגיטין (דף פ"ז) דפירש רש"י חניכתו שם לווי של המשפחה והובא ברא"ש שם בפ"ט סי' ט' ופירש הקרבן נתנאל שם ס"ק נ"א דלפי' רש"י אם לא הזכיר בגט רק שם ראש משפחתו ומשפחתה שכתב מגזע רוטין בערג מגרש אשתו ממשפחת ווייל דהגט כשר כו' עכ"ל. והא מן גזע רוטין בערג ווייל יש הרבה אנשים ועם כל זה כשר הגט בכתב רק שם ראש המשפחה. וממילא ה"ה בכתב בן פ' ובת פ' דהגט כשר אף ביש לאביהם עוד בנים ובנות. וכעת מצאתי בספר גט מקושר סי' קי"ז באמצע דבריו שם שכתב דלא כמהר"ם פאדווה אלא אף ביש לו בנים אחרים ג"כ כשר הגט בכתבו בן פ' ע"ש. ע"כ שפיר יש לדון להיתירא בנ"ד ליסוד ההיתר שכתבתי במכתבי הראשון אף ביש לאבי האשה עוד בנות:

יא

ועוד יש לדון בנ"ד להיתירא עפ"י דברי הגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק קכ"ו בשם שבתי אם כתב שבתאי דבשעת הדחק יש להכשיר הגט לפי דשם שבתאי אינו מצוי בינינו וע"כ לכל הרואה הגט יוודע לו כי זה הוא גט של שבתי ויתלו בטעות. ודברי הג"פ מסתברים קצת בסברא דזה מקרי מוכח הטעות מתוכו. וזה הוא בשם דבר המצוי לטעות וכעין הא דח"מ סי' מ"ג סעי' ח' ברמ"א גבי ענין אחר. והנה בחתם סופר סי' כ"ח הביא בשם הרא"ם בתשובה דדוקא שני דברים אין לתלות בטעות. ומשמע דדבר א' י"ל דיתלו בטעות ומקרי זה בשם מוכח מתוכו הטעות [ואין ת"י תשובת הרא"ם]. ומצינו בשו"ע ח"מ סי' מ"ט סעי' ו' דאם טעו וכתבו ראובן במקום שמעון כו' די"א דאם יתברר שהוא טעות סופר כשר. ואף להנך דפליגי שם זה הוא אם צריכין לבירור עפ"י עדים ע"ז וכיון דאין מוכח מתוכו הטעות ע"כ פסלו להשטר. אבל היכא דמוכח הטעות מתוך הכתב אף בלא בירור זולתו בזה כ"ע מודו דכשר ואין לנו להרבות במחלוקת. ונכונים דברי הגט פשוט בזה:

יב

והנה בטיב גטין שמות אנשים אות ש' ס"ק ה' חולק על הג"פ בזה. והנה לפי הכלל של הג"פ הזה יש לנו להקל בקו"ח גם בשם העיר תונס שכתבו תנס אם אין עיר שנקראת תנס לפי דגם בזה שייך לדון לסברת הג"פ דכיון דליכא עיר ששמה תנס ע"כ ממילא יתלו בטעות וידעו כולם שנכתב הגט בתונס. והנה לכל הפחות ה"ל ספיקא דדינא בנ"ד אם כהג"פ או כהטיב גיטין. והנה לפי דברי הג"פ יש לדון להיתירא בנ"ד ג"כ כיון דשם פעשיא אינו מצוי בינינו ע"כ יתלו זה בטעות ויבורר לכל ע"י כתב הגט דהאשה פעשא נתגרשה. וכן עיקר הדין שכתבתי לדון להיתירא ע"פ מה שהעליתי דבכתבו בת פ' כשר אף דיש לו עוד בנות. ולכה"פ ה"ל ספיקא דדינא בזה גופא. א"כ יש לנו ספק ספיקא מעליא בנ"ד בדינא. וע"כ יש לנו לסמוך ע"ז במקום נחוץ ופקוח נפשות וכמש"כ כת"ר דיש לנו להכשיר הגט [וזה ידוע דבמקום ס"ס דדינא לא שייך להחמיר משום ס"ס במקום חזקה. דהא כבר כתבו האחרונים דבספיקא דדינא לא שייך לדון ולאוקמי על חזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין ואכמ"ל] ולכן דעתי מסכמת לדעתו להכשיר הגט במקום הדחק גדול כנ"ל:

יג

והנה אחר כותבי כ"ז הגיע לידי ספר חידושי אנשי שם להגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בסי' ק"ג שהעלה לדון ליסוד ההיתר בשינוי השם לפי שיש לסמוך על דברי המרדכי והמהר"ם פאדווה שכתבו דאפילו לא כתבו שם המגרש רק כתבו בן פלוני ג"כ כשר וכמו שכתבתי לעיל וע"כ דעתו להקל במקום הדחק ע"ש. ותודות לד' כי מצאתי לרב גאון מפורסם מסייע לי. אך שנדחק לתרץ למה דאמרו שינה שמו דפסול וכתב דזה מיירי בלא כתבו שם אביהם אבל זה דוחק. אכן לפי מה שכתבתי לדון ע"פ סברת הבית מאיר גבי תונס שכתבו תנס דפסול דזה מיירי בהיה להם עיר ששמה תנס כו'. ואל"כ הוי זה כמו דלא כתב כלל שם העיר דכשר. וה"ה בנ"ד כיון דאין קורין בשם זה במדינתינו וביחוד אין קורין בשם זה בהמחוז שלנו כלל דהוי זה כמו דלא כתב כלל שמו וע"כ מיכשר ע"י מה שכתבו בן פ' אבל היכא דשינו שמו לשם אחר מה שקורין בשם זה במדינתינו בזה לא מהני אף דכתבו בן פ' ע"כ שפיר אמרו שינה שמו פסול אף דכתבו בן פ' ולכן שפיר כתבתי לדון ליסוד היתר הזה במקום עיגון ודחק. ואף שיש אחרונים דלא ס"ל לסברת הבית מאיר הזה אבל מ"מ אין להזניח לסברת הבית מאיר וגם נראה כי המהרח"ש ס"ל כסברת הבית מאיר דהא כתב דשא"ה בתונס שכתב תנס לפי שהיה עיר אחרת ששמה תנס וכפי שכתב הגט פשוט בשמו בסי' קכ"ח ס"ק ג' ע"ש. וגם משתבח סברת הבית מאיר ע"כ יש לנו לסמוך על סברתו בזה ובמקום עיגון רב:

יד

וכעת ראיתי בספר מים חיים בסי' ס"א שהשיג על דברי הגאון ר"ש קלוגער זצ"ל. אכן כבר נתבאר דנ"ד עדיפא מחמת סברת הבית מאיר ובזה סרו השגותיו. ואף אם יהיה ספיקא דדינא אם הלכה כסברת הבית מאיר או לא מ"מ יש לנו ספק ספיקא ספק שמא הלכה כסברת הבית מאיר דהיכא דלא כתב כלל כשר דבזה מיכשר אף בכתבו שם אחר כיון דלא נקרא בשם זה וה"ה בשם פעשיא דלא נקרא בשם זה במדינתינו אף באשה שתבא ממדינת וואלין למדינתינו. ועיין בטיב גיטין בשמות נשים אות פ' ס"ק י"ב. וכבר נתבאר לעיל דעיקר לדינא דבן פ' כשר אף בשם הבעל. וספק ב' שמא הלכה כהגט פשוט דבכה"ג כשר אף היכא דמעכב כתיבתו וזה מקרי דנכתב שמו. ובמקום ס"ס דדינא מתירין אף בחזקת איסור כידוע ויש לנו על מה לסמוך במקום עיגון:

טו

ואחר כותבי כל זה ראיתי לדון ולהחמיר ודלא כמו שכתבתי לעיל והוא דאף דהעליתי להיתירא בכתבו בן פלוני בשמות המתגרשים אף ביש לאביו גם בנים אחרים. בכל זה דעתי להלכה למעשה שלא להקל בזה וכמו שכתב המהר"ם פאדואה בפירוש דאין להקל בזה רק אם אין לו בנים אחרים. ומ"מ מה שכתבתי המשנה לא זזה ממקומה דהוי תועלת מן דברי לענין היכא דיש צד היתר מצד אחר אז יש לצרף למה שכתבתי לעיל לסניף להיתירא אבל לא לעיקר דינא. והנה לעיל הבאתי לדברי הקרבן נתנאל בגיטין (דף פ"ח) שמפרש לפירוש רש"י בחניכת משפחה דשם. וכעת ראיתי בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ז' שהביא גם לדברי הב"י בסי' קכ"ט דדעתו להקל בכתבו רק שם חניכת משפחה לבד. אבל הג"פ הביא דעת השלטי גבורים דחולק וס"ל דלא מהני חניכת משפחה לבד אם לא הזכיר שמות המתגרשים ע"ש. ויש בזה ספיקא דפלוגתא וקצרתי:

ידידו יצחק אלחנן החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה