אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כא

סימן כ

ב"ה יום ד' כ"ד ניסן תרל"ה קאוונא

נשאלתי בענין גט אחד שסידר הרב המסדר לכתוב בשם האשה שרה דמתקריא חיה טויבא שרה ונודע אח"כ מן הבד"צ דק"ק וויטופסק שלא היתה נקראת שם בשם שרה רק בשם חיה טויבא לבד. ובקאטערינאסלאוו שהוא מקום כתיבת ונתינת הגט רוב העיר קורין לה בשם שרה לבד וקצת קורין לה בשם חיה טויבא או טויבא שרה או שרה טויבא או חיה שרה והבעל אמר בעת נתינת הגט בפני הרב המסדר שהוא קורא לה בשם חיה טויבא שרה וכן נכתב בהתנאים וגם אמר אז שקצת קורין לה בשם חיה טויבא שרה בשלשתן יחד ובהכתובה נכתב חיה שרה טויבא ועכשיו מכחיש הבעל להרב המסדר ואומר דלא אמר כן מעולם ואין רוצה ליתן לה גט אחר והוא מקום עיגון גדול ונדרשתי לחוות דעתי בזה:

א

תשובה ולכאורה נראה להחמיר ע"פ הך דסי' קכ"ט סעי' י"ד מי שיש לו ב' שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול. והרמ"א סיים אבל אם נקרא ב' שמות ביחד או שעולה כן לס"ת כשר. א"כ בנ"ד דאין קורין לה בשלש שמות ביחד א"כ יש להחמיר לכאורה במה שכתבו דמתקריא חי' טויבא שרה. והבית יוסף כתב דמהר"ר ישראל מיירי כשנקרא בשני השמות במקום אחד ומש"ה מכשיר והמהרי"ק מיירי כשנקרא במ"כ ובמ"נ בשמות מחולקין ומש"ה פסול. והד"מ ס"ק ט"ז כתב דדוקא אם נקרא בשני שמות לס"ת מכשיר התה"ד בסי' רל"ד אבל בלא"ה אף התה"ד מודה להמהרי"ק דפסול ואין לחלק עכ"ל. ומן דברי הב"ש ס"ק כ"ד משמע דדוקא אם הם שמות מחולקים במ"כ ובמ"נ בזה פסלו וכדברי הבית יוסף דמחלק בזה. וכן כתב הבאר הגולה ס"ק ב' כהבית יוסף דאם השני שמות הם מחולקים במקום אחד לא פסלינן ליה. והג"פ בסי' קכ"ח ס"ק ס"ב ובס"ק ע"ב העלה לדינא דבכל גווני אם כתב ראובן שמעון דפסול כיון שאין קורין ליה ביחד בשני השמות רק יש קורין אותו ראובן ויש קורין אותו שמעון וצריך לעיכובא לכתוב ראובן דמתקרי שמעון:

ענף א

ב

ולענ"ד נראה להוכיח כמש"כ הבית יוסף והב"ש והבאר הגולה דס"ל דאם השני שמות מחולקים הם במקום אחד דכשר אם כתבו ראובן שמעון ביחד. וסברתם הוא דאף דנכתבו השני שמות ביחד מ"מ יש לפרשן דהם שמות מחולקין ועכ"ז דרכן לכותבן ביחד. דהא מצינו כה"ג בסנהדרין (דף צ"ד ע"א) דדרשו מאי במשמני' רזון אמר הקב"ה יבא חזקי' שיש לו שמנה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמנה שמות חזקי' דכתיב כי ילד יולד לנו כו' ויקרא שמו פלא יועץ כו' גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקי' כו' סנחריב דכתיב ביה תגלת פלאסר פלאמנסר שלמנאסר פול סרגון כו'. ופירוש הענין הוא דשמנה שמות שהיה לחזקי' לא שיקרא בהשמנה שמות ביחד דא"כ לא שייך לומר דהיה לו שמנה שמות דהא אם יקרא בכל השמנה שמות ביחד א"כ אין זה רק שם אחד. וכמו במי שנקרא בשם ראובן שמעון ביחד דאם יכתוב רק שם ראובן אין זה רק כמו חצי השם. ואף אם יכתבו ראובן דמתקרי שמעון פסול משום דאין להפריד ביניהם וכמש"כ הב"ש ס"ק כ"ד והג"פ ס"ק ס"ג והטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק א' ושארי פוסקים:

ג

והטעם הוא דהנך שני תיבות ראובן שמעון שנקרא בהם לא נחשבו רק לשם אחד א"כ אין סברא לומר כלל דקריאת השמנה שמות הללו לחזקי' היה על דרך שיקרא בכל שמנה שמות ביחד דא"כ אין זה נחשב לשמנה שמות רק לשם אחד משמנה תיבות ולא שייך ע"ז למדרש יבא חזקי' שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות דהא בסנחריב השמונה שמות שלו הם במקומות מחולקים ונחשבים בודאי לשמונה שמות. משא"כ בחזקי' דהיה נקרא בכל השמונה שמות ביחד וע"כ מוכח דאף השמונה שמות שהיה לחזקי' לא היה סדר קריאתו שיהיה נקרא בכל השמונה שמות ביחד אלא דיהי' נקרא בכל שם מהשמונה שמות הללו בכל שם בפ"ע. וילפי זה למדרש כן ממה דכתיב במשמני' רזון כמבואר שם. הרי להדיא דמצינו דאף דכתיב כל הנך שמונה שמות ביחד בלא שום הפסק ביניהם דהא לא כתיב פלא ויועץ וגבור כו' או ואת יועץ ואת גבור כו' אלא נכתבו כולם בלא שום הפסק כלל ואפ"ה מפרשינן להו דהם שמונה שמות מחולקין. וכוונת הפסוק פלא יועץ כו' דבכל הנך שמות יהיה נקרא בכל אחד בפ"ע ונכתבו כולם בלא הפסק. [וגם בשם אבי עד שר שלום דיש מקף ביניהם עכ"ז הם שמות מחולקים וילפי זה ע"פ הך דמשמני' כו'] א"כ ה"ה במי שנקרא בשם ראובן בפ"ע ובשם שמעון בפ"ע וכתבו ראובן שמעון דכשר משום דיש לפרשו להלשון הגט ג"כ דאף דנכתב ראובן שמעון ביחד בלא שום הפסק דמ"מ פירושו הוא לפי דיש לו הנך שני שמות מחולקין וע"כ שייך גם בכה"ג למכתב ראובן שמעון ביחד דסובל ג"כ הפירוש דיש לו שני שמות מחולקין כיון דנקרא בהו במקום אחד אף דהם מחולקין:

ד

וכן מצינו במדרש רבה סדר ויקרא פרשה א' על פסוק דברי הימים ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור כו' יו"ד שמות נקראו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח כו' כו' ומשה הרי יו"ד כו' עכ"ל.. ואף דכתיב בדברי הימים (ד' פסוק י"ח) בזה"ל ירד אביגדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח. דבין ירד ובין אביגדור ובין חבר לאבי שוכו ובין יקותיאל לאבי זנוח לא נכתב שם תיבת ואת או ואביגדור ואבי שוכו כו' אלא נכתבו בלא הפסק ביניהם כלל ואפ"ה נחשבו ירד אביגדור חבר אבי שוכו יקותיאל אבי זנוח כל אחד מהם לשם בפ"ע ומונה אותן לכאו"א בפ"ע לחשבון עשרה שמות שהיה למשה. והא דפסיקא להו דלא היה נקרא ירד אביגדור ביחד וכן חבר אבי סוכו ביחד כו' י"ל דקים לחז"ל כן ע"פ הדרש דדרשו כן שם על ביאור השמות הללו שניתנו למשה דכ"א הוא על ענין בפ"ע ולא היה הכל בזמן אחד רק היה בזמנים מיוחדים. או דגמירי להו לחז"ל דלא היה נקרא בכל השמות רק באחד מהם וכאו"א היה לו שם בפ"ע שהיה נקרא בפ"ע בו. וכיוצא בזה איתא במגילה (דף י"ג) דדרשו כן על פסוק ואשתו היהודית ילדה כו' דכל השמות דשם הוא על משה ובגמרא שם משמע דאביגדור ואבי שוכו ואבי זנוח כ"א מהם נחשב לשני שמות. ובמדרש רבה הנ"ל משמע דלא חשב לאביגדור רק לשם אחד וכן לאבי שוכו ואבי זנוח:

ה

וכעין זה בסנהדרין (דף צ"ד) הנ"ל חשב לאבי עד לשני שמות והכל הוא דחשב לתיבת אבי לשם בפ"ע. ואכמ"ל בפרט זה דלאו לדרשא קאתינא. ובמגילה שם לא מנה את כל השמות הללו בחשבון עשרה שמות רק אמרו סתמא דאלו השמות ניתנו למשה א"כ ליכא ראיה לנ"ד מהתם. אבל מן המדרש דמונה את כל או"א מהם לחשבון עשרה שמות שהיה למשה שפיר יש להוכיח דה"ה בנ"ד דאף דנכתבו שם ראובן שמעון ביחד שפיר יש לפרשו עדיין דכ"א מהם הוא לו שם בפ"ע שהיה נקרא בכ"א מהם בפ"ע ועכ"ז דרכן לכותבן ביחד שזה האיש יש לו הנך שמות הכתובים. ועיין במדרש רבה שה"ש א' דדרשו שם דג' שמות נקראו לשלמה כו' הנהו תלתא אגור יקא למואל אתיאל הא שבעה כו'. ואף דכתיב במשלי ל' אגור בן יקא ביחד בלא הפסק עכ"ז חשבו אגור ויקא לשני שמות. אך זה יש לדחות דשאני הכא דכתיב תיבת בן ביניהם אבל מהא דסנהדרין ומדרש ויקרא הנ"ל שפיר מוכח כהסוברים דאף מי שנקרא בשני שמות מחולקים ג"כ שייך על זה הלשון דנכתבו שני השמות ביחד דהא עכ"פ יש לו שני השמות הנכתבים ולא שייך בזה לומר אין למדין הלכה מן אגדה דהא כבר כתב הפר"ח בספרו מים חיים והובא בתוס' רע"א זצ"ל למשניות ברכות פ"ה משנה ג' שכתב בשם הפר"ח דדינא דלא אתפרש בש"ס מצינו כמה פעמים דלמדין מן מדרשות. וכ"כ בתוס' ראשון לציון שם להשיג על התוי"ט שם ובפרט היכא דאין אנו למדין מן המדרש רק ביאור הכתוב בודאי אנו למדין לפרש כן בלשון הגט כיון דמצינו כ"פ כה"ג בדברי חז"ל דפרשו כן בכוונת הכתוב. וכעין זה אמרו בב"ק (דף ב' ע"ב) דמה דהוי גילוי מלתא בעלמא ילפינן אף דברי תורה מדברי קבלה:

ו

א"כ מוכח מהגמרא דסנהדרין ומ"ר הנ"ל כשיטת הסוברין להקל בגט שנכתב ראובן שמעון ביחד על שמות מחולקין שנקרא בכ"א מהם בפ"ע במקום א'. ובודאי אין סברא לחלק דשאני היכא שנקרא בשני השמות בכ"א מהם בפ"ע דאותן שקורין לו בשם זה אין קורין לו בשם השני כלל. משא"כ היכא דאותן שקורין לו בשם זה קורין לו בשם השני ג"כ לפעמים. דז"א דניזל בתר טעמא כיון דאינן קורין לו בשני השמות ביחד ע"כ שפיר מוכח כנ"ל. ובאמת תקשה מכל זה על המהרי"ק דכתב דכיון דנכתב ראובן שמעון ביחד דמשמע מלשון הגט דנקרא בשני השמות ביחד. ובאמת לא נקרא ביחד בשני השמות וע"כ פסול הגט. דהא חזינן דאף על שמות מחולקין דרך לכותבן ביחד בלא הפסק כלל. והנראה לי כי באמת גם להמהרי"ק אינו פסול הגט מה"ת רק מחשש לעז מדרבנן פסל המהרי"ק וכן ראיתי בגט פשוט ס"ק ס"ב דכתב דלכן פסל מהרי"ק מחשש לעז דמי שרואה הגט יאמר דאיש אחר הוא שגירש בגט זה כו'. ובאמת לולא דברי הג"פ יש מקום לומר דהגט פסול מה"ת דהוי שינוי השם ממש עי"ז. אך לפמ"ש להוכיח דמצינו דאף דנכתבו הנך שמות ביחד. מ"מ הם שמות מחולקים. ע"כ א"ש מה שכתב הג"פ דאף להמהרי"ק אינו פסול רק מדרבנן משום דשאני בגט דיש חשש לעז עכ"פ ובאמת כן מוכרע דברי המהרי"ק דאינו פוסל אלא מדרבנן דהא כתב לשון פסול. וכן מבואר לשון המחבר שכתב לשון פסול ע"ז. ואם הי' שינוי גמור ה"ל למכתב לשון אינו גט או לשון בטל כידוע לשון הרמב"ם והשו"ע והפוסקים בזה:

ענף ב

ז

ולפ"ז יש לדון דדוקא היכא ששם אחד מהנך שמות הכתובים בהגט יש שם אחד שהוא נחשב לשם עיקר והשני נחשב לטפל. אז פסל מהרי"ק וכמבואר שם במהרי"ק דמיירי בנידון זה וכן בל' המחבר דה"ל למכתב ראובן דמתקרי שמעון משום דשם אחד הוא עיקר והשני הוא טפל. וכיון דהדין הוא על פי התקנה המבואר בש"ס לכתוב שם העיקר קודם ועל השני שהוא טפל לכתוב דמתקרי. והם לא כתבו כן בהגט ע"כ שפיר יש לחוש בכה"ג ללעז דמי שרואה הגט שנכתב בו השני שמות ביחד יאמר דלא כתבו הבעל רק אחר הוא לפי דאם הי' אותו הבעל הלא הדין הוא לכתוב ראובן דמתקרי שמעון וע"כ יוציאו לעז ופסול מה"ט מדרבנן. אבל היכא דאין הכרע לשם אחד על שם השני דיש שקורין לו בשם ראובן לבד. ויש שקורין לו בשם שמעון לבד ואין לברר מי הם הרוב בזה משום דקצת קורין לו בשם זה וקצת קורין לו בשם האחר בכה"ג דאין לנו בבירור שם העיקר מי הוא. ואין שייך למכתב ע"ז כ"כ לשון דמתקרי [וכן שני גיטין כל גט לשם אחד בפ"ע אין שייך בזה כ"כ דאין זה דומה להמבואר בשו"ע סי' קכ"ט סעי' י"ח בשם הר"ר פרץ דשם וקצרתי בזה] וכיון דשני השמות הם שקולים ואין לאחד מהם הכרעה על השני ולא שייך בכה"ג כ"כ לכתוב דמתקרי בין השמות. וע"כ הדין נותן בזה לכתוב שני השמות ביחד. כיון דמן הדין כבר נתבאר דגם בכה"ג שייך לכתוב שני השמות ביחד. וחשש לעז לא שייך בזה כיון דלא שייך בכה"ג כ"כ לכתוב דמתקרי. וע"כ לא יוציאו לעז ע"ז למי שיראה את הגט. משום דכתיבת שני גיטין כבר ידוע ומפורסם שנמנעים מליתן שני גיטין זולת במקום הדחק וההכרח וע"כ אין חשש לעז בזה. ועיקר המקור בש"ס לכתוב דמתקרי לא מצינו רק בשם העיקר והטפל:

ח

וכן מוכח מן דברי הרמ"א סי' קכ"ט סעיף ט"ז שכתב י"א דמי שיש לו שני שמות אם רגיל בשניהם ומ"מ האחד הוא יותר עיקר כותבין פלוני דמתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשני כותבין דאתקרי וכמש"כ הג"פ גירסא זו בס"ק פ"ג ע"ש. ומשמע דוקא היכא דשם אחד מהם הוא העיקר אזי כותבין פ' דמתקרי פ' אבל אם לא נחשב לעיקר אזי אין כותבין דמתקרי רק שניהם ביחד. ומוכח כמו שכתבתי דבכה"ג גם המהרי"ק מודה דכשר אף אם לא נכתב דמתקרי רק כתבו שניהם ביחד והטעם הוא ברור לפי היסוד שהוכחתי מן הגמ' והמ"ר דבאמת לפי הדין שייך גם על שמות חלוקין לכתוב שני השמות ביחד. ועיקר טעמו דהמהרי"ק לפי דברי הג"פ בס"ק ס"ב בכוונתו דאף בחלוקין בשני השמות במקום אחד פסל המהרי"ק משום חשש לעז. וע"כ בכה"ג דלא שייך לעז וכמו שנתבאר מודה המהרי"ק דכשר. ולפ"ז בנ"ד שכתבו שרה דמתקריא חיה טויבא שרה. והא במקום הכתיבה והנתינה נקראת בפי הרוב בשם שרה לבד וקצת קורין לה חיה טויבא וקצת קורין לה טויבא שרה וכיון דעיקר שמות הגט אזלינן רק בתר מקום הכתיבה והנתינה. ושם נקראת בפי הרוב בשם שרה לבד א"כ שם שרה נחשב לנו לעיקר השם ושם חיה טויבא לא נחשב לשם העיקר ביותר נגד שם טויבא שרה במ"כ ומ"נ כיון דבמ"כ ומקום נתינה לא הוי שום מעלה ויתרון לשם חיה טויבא נגד שם טויבא שרה כיון דקצת קורין בשם זה וקצת קורין בשם זה ולא שייך בנ"ד כ"כ לכתוב דמתקרי בין הנך שמות. ע"כ לכ"ע כשר לכתוב חיה טויבא שרה ביחד ולא מיפסל אף מדרבנן וגם המהרי"ק מודה בזה ואין לנו להרבות במחלוקת בין הפוסקים:

ט

ועוד נלע"ד דאפילו נימא דבנ"ד הי' להם לכתוב שרה דמתקריא חיה טויבא ודמתקריא טויבא שרה וכעין מה שכתב הטיב גיטין בלקוטי שמות סעיף כ"ו ע"ש. מ"מ יש להקל בדיעבד אם לא כתבו כן. והוא דנראה לי לדון דהא דפסל המהרי"ק במי שיש לו שני שמות מחולקים וכתבו ראובן שמעון ביחד. דגם המהרי"ק מודה דאין זה שינוי גמור ומוכרח דהא כבר הוכחתי דמצינו דאף על שמות מחולקים הדרך לכתוב השני שמות ביחד. והא דפסל המהרי"ק להגט י"ל דטעמו דאף דזה לא הוי שינוי גמור ומוכרח דהא אף דנכתב ראובן שמעון ביחד יש לפרשן עדיין דהם שמות מחולקים. מ"מ כיון דנהגינן לכתוב דמתקרי ביניהם ובנ"ד לא נכתבו א"כ יש מקום לפרש להגט דהוא נקרא בשני השמות ביחד ולא זהו הבעל שיש לו שני שמות מחולקים. ומצינו כה"ג בהפוסקים והובאו בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק ג' שכתב בשם מהריב"ל דנשאל על שם פאלומבה דהשמיטו לאות אל"ף והשיב דאף דעדיין יכולין למקרי כנכון מ"מ כיון דאיכא למקרי הכי ואיכא למקרי הכי ה"ל כאלו לא נכתב שמם בהגט ופסול אפילו בדיעבד עכ"ל המהריב"ל. והעלה שם הגט פשוט דהיכא דלא הוי שינוי גמור ומוכרח אינו פסול רק היכא דמיפסל חסרון כתיבתו וזהו בשמו ושמה אבל בשם אבי המגרש והמתגרשת ושם עירו ועירה שנכתבו בלשון דמקרייא הכי ומיקרייא הכי אין לפוסלו דלא גרע מאלו לא נכתב כלל דחסרון כתיבתו אינו מעכב בדיעבד ע"כ אינו פוסל שם שינוי דאינו מוכרח עכ"ל הג"פ בקצרה וכ"כ התורת גיטין בשם הג"פ לדינא בסי' קכ"ח ס"ק ז':

ענף ג

י

וראי' למה שכתבתי דאף להפוסלין בכתבו ראובן שמעון ביחד על שמות מחולקים דזה אינו רק כמו דין שינוי שמו דאינו מוכרח כ"כ להשינוי רק בשם שינוי מועט. דכן מוכח מן התה"ד בסי' רל"ד דזה לשונו יראה דכותבין בגט דמתקרי משה כו' אמנם אם בא לחתום בגט ודאי די בזה שיחתום יעקב משה ואין צריך לחתום דמתקרי וכן ראיתי כו' וטעם יפה לחלק בין כתיבה לחתימה דבחתימה אם לא הזכיר שמו כלל אלא שחתם בן פ' עד כשר כו' וכמדומה לי שנהגו באושטראך אף בכתיבת שם האיש בגט היו כותבין יעקב משה ולא דמתקרי כלל. ואפשר משום דמנהג המדינה שעולים לקרות בתורה יעקב משה כו'. מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא לעיל עכ"ל התה"ד. וכוונתו במש"כ כדכתיבנא לעיל דכיון שנהגו באויסטראך לכתוב יעקב משה דיכתבו כן בכל הגיטין אף אם לא נהגו לקרותו לתורה בשני השמות ביחד. ועפ"ז יש לדון בדברי הד"מ לסי' קכ"ט ס"ק ט"ז שכתב דאף התה"ד אינו מיקל רק בנקרא לס"ת בשני השמות. אבל בלא"ה אף התה"ד מודה למהרי"ק עכ"ל הד"מ. ולפי דעתי אין זה משמעות ד' התה"ד למי שיראה שם. והנכון כמש"כ הבית יוסף שם בכוונת התה"ד. עכ"פ חזינן דאף בתחילת ד' התה"ד דכתב להחמיר בכתיבת שם הבעל דיכתבו דמתקרי ביניהם. טית דמ"מ בחתימת העדים כשר אף לכתחילה לכותבם ביחד ובודאי די בזה כו' כנ"ל. ואם הי' מקום לחוש דכה"ג מקרי שינוי גמור א"כ הא בזה מפסל אף בחתימת העדים כמבואר בסי' ק"ל סעי' י"א בב"ש ס"ק כ' בשם הרש"ך דדווקא בשם אביו של העד מיקל התה"ד בשינה. אבל בשמו אינו מיקל התה"ד אם שינו שמו של העד. וגם בשינה שם אביו העלה הבית מאיר שם דבשינוי גמור מודה התה"ד דמפסל משום דהוי כמזוייף מתוכו ואינו מיקל רק בשינה לאותיות שאינם יכולים להקרא כלל בשם אחר דאינו אלא כחסרון דכשר כו' עכ"ל הבית מאיר. א"כ אם הי' מקום לומר דהך דינא דכתבו ראובן שמעון ביחד על שמותם החלוקים דזה הוי שינוי גמור. א"כ איך מיקל התה"ד בחתימות העדים לחתום ראובן שמעון ביחד ובפשיטות והא הוי חשש שינה שמו דאינו כשר אף בחתימות העדים בשמותם כנ"ל:

יא

ומוכח מזה כמו שכתבתי לעיל דהך חשש שינוי בכתבו שני השמות ביחד אין זה שינוי השם גמור ומוכרח דאם הי' שינוי גמור ומוכרח לא הי' להתה"ד למכתב כן בפשיטות על חתימות העדים. ולכן כיון דזה לא מקרי שינוי מוכרח רק שינוי מועט. ע"כ שפיר כתב התה"ד להקל בפשיטות בחתימת העדים לחתום יעקב משה ביחד משום דיכולין עדיין לפרשו שיש לו הנך שמות והם יכולים להיות מחולקים וכמו שהוכחתי לעיל הגמרא והמ"ר. אלא עיקר מקום להחמיר הוא רק בשמו ושמה דכיון דאם לא כתבם כלל פסול משום דבעינן ספר דברים כמש"כ הר"נ והובא בתו"ג שם ובנתיבות סי' נ"א ס"ק ו' בשם הר"נ פ"ק דקידושין. וע"כ כיון דהוי עכ"פ בשם שינוי שאינו מוכרח כיון דנכתבו ביחד. ע"כ דינו כמו דנחסר שמו ושמה דמיפסל אף ע"י שינוי שאינו מוכרח כנ"ל. אבל בחתימות העדים דאינו מעכב שמם ודי אם חתמו רק בשם בן פ' עד. ע"כ כשר אף לחתום בשני השמות ביחד. ולכן אף מתחילת דברי התה"ד דרצה לחוש להחמיר בשם הבעל דיכתבו דמתקרי ביניהם. עכ"ז היקל בפשיטות בחתימות העדים. א"כ מוכח כמו שכתבתי דאף להמהרי"ק דהחמיר י"ל דלא החמיר רק מצד דהוי עכ"פ בשם שינוי שאינו מוכרח כיון דיכולין לפרשו ע"פ המשמעות הנוטה ביותר דמתקרי ביניהם וכמו בתיבה פאלומבה דהחמיר המהריב"ל בחסרו לאות אל"ף אף דהוי שינוי שאינו מוכרח. והכל הוא מטעם דהוי כמו חסר שמו כיון דאיכא למקריא הכי ואיכא למקריא הכי וכמש"כ הג"פ והתו"ג כנ"ל. ואין לנו להרבות בפלוגתא כדקיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן:

יב

ולפ"ז בנ"ד דכתבו שם שרה דמתקריא חיה טובא שרה כיון דבמקום כתיבה ונתינה נחשב לעיקר שם שרה ואם לא כתבו הך דמתקריא כו' כלל הדין הוא דכשר בדיעבד דאין שם הטפל מעכב בדיעבד כמבואר בסי' קכ"ט סעי' א'. וכבר נתבאר דמה דכתבו הנך שני השמות ביחד על השמות מחולקים דאינו נקרא רק בשינוי השם דאינו מוכרח. דאין פסול רק מה שמעכב כתיבתו בדיעבד ומה"ט בשינוי שם אבי האיש ואבי האשה כשר בנכתבו בשינוי שאינו מוכרח כמש"כ הג"פ והתו"ג כנ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד דנעשה השינוי כזה בשם דמתקריא כו'. ע"כ אף המהרי"ק מודה דכשר בדיעבד אף דנכתבו כל הנך שמות ביחד כיון דאין זה בשם העיקר דהא בפי הרוב במ"כ ובמ"נ נקראת בשם שרה לבד וע"כ יש להקל בנ"ד אף להמהרי"ק משום דלא מיירי המהרי"ק רק בשם העיקר של הבעל. וזה דומה לחתימת העדים דכתב התה"ד להקל בכה"ג אף מתחילה דהחמיר התה"ד שם בכתיבת שמו כנ"ל:

ענף ד

יג

ועוד דהא בנ"ד אמר הבעל בעת סידור הגט שקורא אותה בשם חיה טויבא שרה ושכן נכתב בהתנאים. ועפ"י דין נאמן הבעל בזה כמו דמצינו בסי' ק"כ סעי' ג' דשם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו. והטעם בזה י"ל דכיון דחשש שינה שם אביו אינו פסול רק מדרבנן כמש"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק מ"ט וס"ק נ' ע"כ הימנוהו להבעל ע"ז. א"כ ה"ה בנ"ד במה שאמר הבעל דהוא היה קורא לה בשם חיה טויבא שרה וכן קצת אנשים היו קורין לה בשם שלשתן וכמו שכתב כת"ר במכתבו. א"כ לפי מה שנתבאר דעיקר מקום לחוש להחמיר בנ"ד אינו רק מדרבנן ע"כ ממילא נאמן הבעל ע"ז ג"כ. [ובפרט לפי המבואר בסדר גיטין ס"ק י"ח דכותבים ע"פ עצמם אם אומרים שיש להם שם טפל. אך בזה הפרט יש להאריך טובא ואכמ"ל]. וכיון דנאמן הבעל לומר שהיה קורא אותה בשם שלשתן וכן קצת אנשים היו קורין לה בשם שלשתן. ע"כ שפיר כתבו שם שלשתן ביחד לשם טפל כיון דעיקר כתב הגט הוא לשון הבעל כמבואר בסי' קכ"ו. וע"כ כיון דהבעל בעצמו היה קוראה בשם שלשתן וגם אומר שקצת אנשים היו קורין לה בשם שלשתן ע"כ נחשב שפיר זה לשם טפל עכ"פ ונאמן הבעל ע"ז. ולכן שפיר כשר עכ"פ בדיעבד במה שכתבו שם שלשתן ביחד. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' בד"ה ובפרט בנ"ד דנשתקע הבעל כמה שנים שם וכו'. ובמה שהבאתי שם בשם הגט פשוט בסי' קכ"ט בסופו יע"ש:

יד

ואף דהבעל העיז פניו היום להכחיש לכת"ר ואומר שלא אמר מעולם לפני כת"ר כן. ולא מבעיא היכא דהסידור גט הוא בב"ד של שלשה דיש בזה חזקה על ב"ד שעשו כהוגן וכדקיי"ל בכל דוכתי דלב"ד טועין לא חיישינן מה"ט. ואף היכא דהמנהג הוא דהרב מסדר גיטין בלבדו בלא ב"ד מ"מ גם בכה"ג מצינו דסמכינן דחזקה דמומחה לא היה טועה וכמבואר בכתובות (דף כ"ב) דאם כתוב וא"ל רבנא אשי לא חיישינן שמא טעה לומר דקיום שטרות בשנים וכפי' רש"י שם וכמבואר בסנהדרין (דף ל'). והובא בח"מ סי' מ"ו סעי' כ"ט דאם יש בו משמעות שהיו שלשה א"צ וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ע"ג. וכן מצינו בח"מ סי' ל"ט סעי' י"ב דאם במשמע שהי' ג' לא חיישינן שמא טעה ובש"ך שם ס"ק ל"ה דסמכינן דאותו מומחה לא היה טועה וגם האידנא יש מומחה לענין זה עכ"ל הש"ך. א"כ ה"ה בנ"ד דנאמן הרב לומר דלכן כתב בהגט שם שלשתן ביחד לפי דאמר לו הבעל כן. ויש גם בזה הך חזקה דאל"כ לא היה הרב טועה לכתוב שלשתן ביחד. ואין לומר דדוקא בקיום שטרות דרבנן סמכינן לומר דהמומחה לא היה טועה. דהא כבר נתבאר דגם בנ"ד לא הוי רק חשש דרבנן. ועוד דהא בהך דסנהדרין (דף ל') וח"מ סי' ל"ט בשטר אודיתא ולענין טריפת לקוחות שלא כדין דשם הוי חשש בדאורייתא ומ"מ סמכינן על הך סברא דהמומחה לא היה טועה לעשות שלא כדין ומוציאין ממון עי"ז הכלל. כש"כ דסמכינן ע"ז הסברא להוציא מן חזקת איסור א"א דהא בממונא לא אזלינן בתר רוב להוציא מהמוחזק ואפ"ה סמכו ע"ז החזקה דהמומחה לא היה טועה לעשות שלא כדין ומוציאין ממון עפ"ז ומשמע אף היכא דיש הכחשות בע"ד נגדו. ה"ה וכש"כ במקום איסור דסמכינן מה"ת על רובא דבודאי סמכינן ע"ז הכלל להוציא מחזקת איסור דא"א. ועיין בתוס' ב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא מממונא כו' ויש להאריך בזה. אך בנ"ד דכבר נתבאר דעיקר החשש בזה הוא רק חשש מדרבנן בודאי סמכינן ע"ז כנ"ל. וכל רב מומחה בעירו דינו כמומחה לענין זה וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ה דגם האידנא יש מומחה לענין זה וכנ"ל:

טו

ועוד דהא בנ"ד כבר הוחזקה למגורשת א"כ יצאת כבר בהיתר מן החזקת איסור א"א שהיה עלי' מכבר ע"פ מה דהוחזקה למגורשת. ומצינו בכמה דוכתי דאמרו דכיון דהוחזק לנו בהיתר שאני. וכמבואר ביו"ד סי' י"ח סעיף י"ג ובתוס' גיטין (דף ב' ע"ב) סוף ד"ה ואם יש עליו עוררים כו' דלא מהימן לאחר שהוחזק בהיתר עכ"ל התוס'. והדברים ארוכים ואכמ"ל בזה. ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' ענף א' ובודאי סמכינן ע"ז הכלל דהמומחה לא היה טועה כו' במקום דהוחזקה כבר למגורשת ויצאת כבר מחזקת איסור דא"א. והא דמבואר בסי' קכ"ט בב"ש ס"ק כ' בשם התה"ד דע"א המעיד על שינה שם אביו דפסול וכ"כ הג"פ שם ס"ק נ' אף דהוחזקה כבר למגורשת מ"מ נאמן. דשאני התם משום דהא הוי מילתא דעביד לגלויי ונאמן ע"א אבל בנ"ד דליכא אף ע"א המעיד להכחיש זה בודאי סמכינן על החזקה דהמומחה לא היה טועה. ונאמן המומחה לומר דכן אמר לו הבעל ואין הבעל נאמן להכחיש להמומחה כיון דלא נתברר בבירור גמור ששקר אמר הבעל אז ולכן שפיר יש להקל במה שנכתבו הנך שלשה שמות ביחד לשם טפל. ומה שכתב כת"ר לדמות זה למה שכתב בשיבת ציון סי' כ"ג דהרב נאמן נגד השוחט כו'. הנה באמת אין נ"ד דומה להתם כי הטעם שכתב השיבת ציון שם אין זה שייך בנ"ד. ולכן כתבתי טעם אחר השייך בנ"ד להיתירא:

טז

ומכל הלין טעמי דעתי מסכמת להיתירא בנ"ד וכמו שכתב כת"ר להקל בנ"ד ובמקום עיגון כמש"כ כת"ר:

ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה