עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן כ · ג
ועוד נראה לענ"ד לדון דגם לכתחילה היו צריכין לכתוב בנ"ד כמו שסידר כת"ר לכתוב חיה הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה. והוא דהא הגט הוא לשון הבעל וכמש"כ הרא"ש בגיטין סוף פ"ט בסדר כתיבת הגט ונתינתו ובאה"ע סי' קכ"ו סעי' ח' ובח"מ ס"ק כ"ו וב"ש ס"ק כ"ב ובאה"ע סי' ק"ל ב"ש ס"ק י"ט דהגט הוא לשון הבעל ומדבר לנוכח אשתו וכמו שכותבין בגט בלשון אנת אנתתי פב"פ כו'. והנה לגבי הבעל בקריאתו לשם אשתו העיקר הוא שם החולי דהא אם אינו שוכח קוראה בשם החולי. ולגבי שם החולי אם קוראין אותה בשם החולי אף לפעמים הוי זה שם העיקר א"כ הגט דהוא לשון הבעל המדבר לנוכח אשתו ודאי דצריכים לכתוב שם העיקר של אשתו איך קוראה בשמה בשם העיקר דהוי לגבי הבעל. והא אם אינו שוכח קוראה תמיד בשם חיה הדסה לאה. והכא בנ"ד בהגט דלא נשכח ממנו אז השם חיה ודאי דמבעי לכתוב בשם חיה כיון דדרכו כן תמיד וזהו שם העיקר לגבי דהבעל. וע"כ עפ"י דין היה צריך לכתוב לכתחילה בשם חיה הדסה לאה. וכעין זה כתב הגט פשוט בסי' קכ"ט בסופו דאם הבעל הוא אשכנזי והיא ספרדית דלכתחילה כותבין בלשון הבעל דהא כתיב וכתב דעלי' רמיא ע"ש. היה לו להגט פשוט להביא לדברי הרא"ש וכל הנ"ל דכתבו דהגט הוא לשון הבעל. וע"כ בנ"ד דהבעל מדבר בלשון הגט לאשתו לנוכח אם היה כותב רק שם הדסה לאה היה נראה כשקר דהא תמיד בעת שאינו שוכח קוראה בשם חיה הדסה לאה. וגם בנ"ד דהיה על רעיונם ובפיהם אז שם החולי שלה שם חיה ודאי אם לא היה כותב שם חיה לא היה יוצא ידי חובתו לכתחילה דהא שם העיקר גבי הבעל הוא שמה חי' הדסה לאה וע"ז נאמר להיות כל איש וכו' ומדבר כלשונו. וע"כ הדין הוא בנ"ד. אף לכתחילה לכתוב חי' הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה וזה ברור: