אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן יט › ענף ה

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן יט · ענף ה

ענף ד

כט

ועוד נלע"ד לדון עיקר גדול בנ"ד להיתירא והוא דבסדר שמות של הב"ש בשמות אנשים אות א' בשם אושעי' דכתב שם דאותיות המתחלפים יש להכשיר בשעת הדחק אפילו ניכר במבטא כו'. וכן כתב הב"ש בשמות אנשים בשם גרשון בשם כמה פוסקים היכא דהי' הטעות באותיות המתחלפים דיש מקום להקל בעת הדחק אפילו אם יש שינוי במשמעות ולא מצינו דהם תרי שמות בקרא עיי"ש. ואנכי הקשיתי ע"ז מהא דגיטין (ד' ס"ג) בההיא דהוי קרי לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה דהגט הוא פסול. הרי דאף באותיות המתחלפים ג"כ פסול וכן ראיתי בגט מקושר בשמות אנשים בשם אושיעה דהקשה כן וכן הקשה בשם גרשון ג"כ מזה עיי"ש. ולפי דעתי נ"ל בזה כן והוא דהטיב גיטין בשמות אנשים אות ג' ס"ק כ"ח כתב דעל פי סברא נראה דאף באותיות המתחלפות ג"כ הגט פסול דהא עכ"פ אין כאן בגט שם האיש או האשה. וכן נ"ל הסברא בזה דאף דנאמר דכיון דהוי אותיות המתחלפים אין זה נקרא שינוי. מ"מ הא עכ"פ לא נכתב שמם בהגט וכמש"כ הט"ג הנ"ל. ולפ"ז נראה לי ליישב דלא תקשה מגמרא מפורשת בגיטין (דף ס"ג) הנ"ל על הכלל שכתבו כמה פוסקים צד להקל באותיות המתחלפים:

ל

והוא דהא בזמן הש"ס לא היו כותבין בכמה גיטין שם אביהם וכדמצינו ביבמות (ד' קט"ז) בההיא גיטא דאשתכח וכתב אנא אנדרולאי נהרדעא כו' [ועיין בגליון שם]. וכמו שהעירו מזה האחרונים. ולפ"ז יש לדון דהך דינא בכתבו שינוי בטעות בשמות המתחלפים די"ל דזה לא מקרי שינוי כלל כיון דמצינו כה"ג בקרא ג"כ דמתחלפים הם. ועכ"ז הוא פסול משום דהא הוי כמו שלא כתב שמם כלל דהא בעינן ספר כריתות וספירת דברים דהגט יספר לנו מי הם המתגרשים וכיון דספק לנו בשמה מי היא המתגרשת אם נפאתה או תפאתה א"כ לא עדיף מן לא כתבו כלל שם האשה וע"כ אמרו בש"ס דהגט פסול. משא"כ האידנא דכותבין שם אבי המתגרשת בכל הגיטין. והמהר"ם פדואה סי' ל"ה העלה בשם המרדכי דאף בלא כתב שם המגרש רק בן פ' ג"כ כשר מאחר שהי' ידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה לבד וע"כ הגט כשר וכמו בן פ' עד דמתניתין דהמגרש עכ"ל. והובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק א':

לא

ואף דהבית יוסף בסי' קכ"ט כתב בשם הרשב"א דפסל בכתב בן פלוני. דבעי שמו דווקא. עכ"ז נראה דדעת הג"פ כתשובת מהר"ם פדואה. וכן נראה לדעתי עיקר דאלו לשיטת הב"י בע"כ צריכין לחלק דשאני מתני' דהמגרש דכשר בן פלוני עד משום דחתימת יד העד שאני וקיל ביותר מן שם המגרש. אבל מצינו להתוס' בגיטין (דף ל"ד) שכתבו להוכיח דשם חניכה סגי אף לכתחילה והוכיחו כן מן הך דכך הי' נקיי הדעת שבירושלים עושין וחילקו דשם בנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועים וליכא לעז עכ"ל. ומשמע דס"ל להתוס' דכך הי' נקיי הדעת עושין הכוונה דהי' נקיי הדעת חותמין על הגט לעדות בשם החניכה שלהם וכמו דאמרו בירושלמי פ"ט דגיטין סוף הלכה ח' על הא דכתב חניכתו וחניכתה כשר דר' אבהו כתב א' ופי' שם לסימן לחתימתו. רב חסדא כתב ס' וכו' (ועיין בגיטין דף ל"ו וקצרתי) וע"ז כתבו התוס' לחלק דשם הי' שמותיהן ידועים וכו'. ומשמע דלולא זאת הוי ילפינן לכתוב לכתחילה רק שם החניכה של המתגרשים וכמו התם דנקיי הדעת הי' לכתחילה רק בחניכתם. ולא מחלקינן דשאני חתימת יד העד מן שמות המתגרשים ועיין מזה באה"ע סי' קכ"ט סעי' א' ובב"ש שם ס"ק א' וביאור הגר"א שם ס"ק ב' וקצרתי. הרי דלא מחלקינן ביניהם א"כ כמו דבחת"י העד אם חתם בן פלוני עד כשר ה"ה בשמות המתגרשים בכתבו רק בן פלוני כשר וכמו שכתב המהר"ם פדואה. ועיין בתה"ד סי' רכ"ח ובסי' רל"ד ובאה"ע סי' ק"ל סעי' י"א גבי טעה ושינה בשם אבי העד וקצרתי. ודמות קצת ראיה לזה מהא דגיטין (דף כ"ג) הרי את שפחה וולדך בן חורין וכו' ומשמע התם ובתמורה (ד' כ"ה) דאף למאן דס"ל עובר לאו ירך אמו ג"כ הי' מהני שטר שחרור אי לאו טעמא דלא מצי לזכות השטר שיחרור עבורו דהא אין עבד מקבל גט שיחרור לחברו מיד רבו. והא התם איירי בשטר שיחרור. ושטר שחרור ילפינן לה לה מאשה ואי נימא דבגט אשה צריך לכתוב שם המתגרשת ובכתב בת פלוני לחוד לא מהני משום דזה לא מספיק על מה דבעינן ספר כריתות וספירת דברים. א"כ ה"ה בגט שחרור (וכעין זה אמרו בגיטין (ד' ט') דלאו כרות גיטא הוא עי"ש) וא"כ איך משכחת כלל שטר שיחרור לעובר שבמעי אמו הא אין לו שם כלל וע"כ מוכח דגם שם אמו מספיק על כתיבת שמו וכמ"ש הג"פ שם דמהני שם אמו כמו ביואב בן צרוי'. וידעתי מה שיש לחלק ולדחות הראי' זו עכ"ז האמת הוא בלא"ה כשיטת המהר"ם פדואה בזה ועיין מזה לקמן בסי' כ"ג וסי' כ"ד וקצרתי:

לב

ולפי מה שנתבאר דגם אם כתבו רק בת פלוני הגט כשר. א"כ בנ"ד דנכתב בהגט בת יצחק ואין לר' יצחק הנ"ל בת אחרת א"כ כיון שכתב בת יצחק דזה הוי כמו כתב שמה בהגט וסגי בדיעבד בזה. לכן אף דנכתב בשמה ס' במקום ימנית די"ל דהגט כשר משום דהא זה לא מקרי שינה שמה דהא השינוי הוי באותיות המתחלפים שכתבו כמה פוסקים דכה"ג לא מקרי שינוי כיון דמצינו בקראי שמתחלפים. רק דעיקר חשש הפסול בזה משום דהא עכ"פ לא כתבו שמה. הא בנדון דידן שכתבו בת יצחק זה מועיל ככתיבת שמה כמו שנתבאר:

לג

אחר כותבי זה ראיתי בספר בת עיני אשר המחבר הי' רב גאון מפורסם מגאוני קשישאי נ"ע בשו"ת שלו סי' ג' בדבר הגט שכתב בשם האשה סותו ובאמת היתה נקראת בשם סושי בשי"ן ימנית והעלה שם להתירא בכמה אופנים והביא שם דברי תשובת פנים מאירות שאלה מ"ו בגט שכתוב סאשה דמתקרי שאשה כו' ואח"ז כתב בזה"ל ועוד יש לנו לצדד בדבר היותר פשוט להתיר בדיעבד אליבא דכ"ע מדברי הט"ז עצמו דהנה כתב הב"ש בשמות אנשים אות ג' גבי גרשון וגרשם כו' דכתב בספק שבשאר שמות אם מתחלפים באותיות המתחלפים אפילו יש שינוי במשמעות כשר בעת הדחק כו' דוקא אם שינוי ולא מצינו דהם תרי שמות כו' ולדעת בן ששון הי' כשר משום דאמרינן דהוי כינוי לשם כו' ע"ש. ולכאורה קשה ע"ז מהא דגיטין (דף ס"ג) ההוא דהוי קרי לה נפאתה אזלי סהדי וכתבו תפאתה כו' א"כ משמע מזה דהגט פסול לגמרי ונו"ן ותי"ו הם משורש אחד אותיות דטלנ"ת שהם מתחלפים והעלה לחלק דבתחילת שם שינוי פסול כו'. א"כ י"ל דבעובדא דגיטין גבי ההיא דהוי קרי לה נפאתה שכתבו תפאתה שהשינוי הוא בתחילת השם בזה י"ל דנראה כשינוי השם גמור ופסול משא"כ כשנחלף באותיות המתחלפים בסוף שם בזה י"ל שלא נראה כשינוי והכל יודעין שהוא שם אחד או משום דהוי ככינוי לדעת בן ששון לכך מכשירין בעת הדחק כו' אמנם לפי מה שכתוב בט"ז אות כ' בשם כתריאל כו' דדבר פשוט בלשון לעז אין שינוי אותיות פוסל בו כו' ולפי דברי הט"ז אתי שפיר דבעובדא דש"ס דקרי לה נפאתה לכאורה נראה שנגזר מלשון הקודש מגזירת נפה מדכתב ה' בסוף כו' עכ"ל המחבר בת עיני. הרי שסמך להקל בגט במקום חשש עיגון אף שלא ניסת אם הי' השינוי עפ"י אותיות המתחלפים ובלשון לעז ושלא בראש התיבה דהא לא מצינו בש"ס בהך דהוי קרי לה נפאתה כו' רק בהי' הטעות בתחילת התיבה. א"כ בנ"ד גם לדבריו יש היתר ברור בנ"ד דהא הטעות בנ"ד לא הי' בתחילת התיבה ושם חשא הוא שם לעז ע"כ לדבריו הוי נ"ד כש"כ מנידון דשם דהא בנ"ד כבר ניסת וע"כ שפיר יש לנו לסמוך דלא תצא הן עפ"י סברת המחבר הנ"ל שסמך על שיטת הסוברים דטעות באותיות המתחלפים אין זה שינוי כ"כ. ויותר נ"ל כמו שכתבתי לעיל לבאר בטוב טעם דלא תקשה על שיטת הסוברים הללו מהא דגיטין (דף ס"ג) בהך דנפאתה ותפאתה דהיכא דכתבו שם אבי האשה בכה"ג הדין נותן לסמוך היכא דהי' הטעות באותיות המתחלפים אין זה מקרי שינוי וכש"כ היכא דניסת דלא תצא:

לד

ובמה שנכתב בשם האשה בנ"ד בשם חסיא ביו"ד נוספת אף דזהו ג"כ הוי שינוי בשם האשה ואף דנתבאר במה שכתבו חסיא בסמך על שם חשא בשי"ן דבזה יש להקל עפ"י הסברא שכתבתי לסמוך על הסוברים דבאותיות המתחלפים לא מקרי שינוי להיות פוסל בגט. אבל אכתי יש להחמיר מצד הוספת היו"ד. אבל באמת יש להקל בשינוי זה בפשיטות עפ"י מש"כ כת"ר כי לפעמים מחמת מהירת המבטא בעת שקורין לה נרגש היו"ד לפעמים גם בשם חשא. והוי כמו שקורין לה בשם חשיא יודית וזהו מחמת היו"ד שבתחילת תיבת שם יודית נמשך גם היו"ד למעלה ונמשכת גם בשם חשיא וכמו על לבבך בכל לבבך דברכות (דף ט"ו) דמחמת מהירות הלשון אין קורין רק בלמד א'. וכעין זה הוי בשם חשא יודית דהיו"ד של יודית נגרר ג"כ אחר תיבת חשא הקודמה. ויפה כתב כת"ר בזה. והנה זה כמה שנים נשאלתי ע"ד גט א' הנשלח למדינתינו מן וואלין בשם דוואשא ונכתב בגט בשם דוואסיא לפי שמדגישין שם בחיריק בסוף ונרגש היו"ד וכן כל כה"ג. וכן מחמת שינוי העברת לשון המדינות יש שקורין אותו התיבה בשי"ן ימנית ויש שקורין בשי"ן שמאלית או בסמך. וכן שם חסא במקומות שמדגישין בחיריק לבסוף נרגש כמו יו"ד שמושך יו"ד אחריו. ובאמת שם חסיא וחסא הם שם אחד ומתחלפות לפי שינוי המקום והקורין לה כי יש שקורין שם זה בשם חסיא ויש שקורין שם זה בשם חסא או בשי"ן ימנית. וכדמצינו בב"ק (דף י"ח) דא"ל רב סמיא ברי' דרב אשי. ובכתובות (דף ל"ג ע"ב) איתא רב סמא ברי' דרב אשי כו' הרי דשם אחד נתחלף דיש אנשים שמדגישין ביו"ד בסוף התיבה ויש בני אדם שאין מדגישים היו"ד וע"כ י"ל דלא הוי שינוי השם כ"כ. ועיין בטיב גיטין שמות נשים אות ח' ס"ק ב' מזה. וכה"ג ראיתי בגט מקושר אות ג' שכתב במי ששמו יצחק ונכתב בגט חקין דאין זה שינוי השם משום שידוע לכל ששם חקין הוא נובע משם יצחק וע"כ לא בעינן בזה אתחזק שלשים יום בהאי שמא עי"ש. וה"ה בנ"ד די"ל דעיקר השם הוא חסא כדמצינו בגמ' בשם רב חסא רק יש בני אדם שקורין בשם חסיא לפי שמדגישין סוף התיבה בחירק והכוונה הכל לשם אחד וגם הא כתבתי לעיל לדון על שינוי השם מן שי"ן ימנית לסמ"ך מחמת דהם אותיות המתחלפות ע"כ מכל הטעמים הללו הוא יסוד נכון להתירא. דיש לסמוך ע"ז דלא תצא מבעלה:

לה

כן מצינו בסוטה (ד' ה' ע"א) אריו"ח כו' בשר בושה סרוחה רימה א"ד שאול דכתב בשי"ן הרי מצינו דאות שי"ן נתפרש על אות סמ"ך. וכן בב"ב (דף ט' ע"א) פרוש לרעב לחמך ופירשו פרוס בסמ"ך ועיין בהגהות הש"ס שם. והטעם הוא משום דהוי אותיות המתחלפים וקצרתי:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה